|   15:07:40
דלג
  דורית ביניש  
נשיאה בית המשפט העליון
בלוג/אתר רשימות מעקב
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל
קבוצת ירדן
למה לעשות תואר שני במנהל עסקים?

פרוטוקול דיון בעתירות נגד קצב ואח' (25.07.07)

04/08/2007  |   דורית ביניש   |   מקורות   |   פרשת קצב   |   תגובות
פרוטוקול דיון בעתירות נגד קצב ואח' (17.07.07)
דורית ביניש
לרשימה המלאה

  למסמך המלא
  • העתירות - בג"צ 5699/07; בג"צ 5745/07; בג"צ 5747/07; בג"צ 5749/07; בג"צ 5773/07; בג"צ 5828/07.

  • השופטים - הנשיאה דורית ביניש, המשנה לנשיאה אליעזר ריבלין, השופטת אילה פרוקצ'יה, השופט אדמונד לוי, השופט אשר גרוניס.

פרוטוקול הדיון מיום 25.07.07

עו"ד שרגא: יש בעיה דיונית שלא נפתרה לצערי הרב, בקשנו להעביר לנו את טיוטת כתב האישום, וזה לא עבר.
עו"ד ניצן: זה לא סודי במובן של סודי מבחינת בטחון המדינה. יש כאן מסמך שהוכן במטרה אחרת, כדי לאפשר לבאי כח הנשיא לשעבר, כלל טיוטא כזו מוגשת, כאשר מחליטים בעקבות שימוע, ואם ביהמ"ש יחליט אחרת, המצב ישתנה. כל עוד החלטה היא לא להגיש נגד נאשם כלשהי. ניקח אדם אחר, שמתעוררים חששות, ומגבשים עמדה כפוף לשימוע, ושולחים לו את המסמך, ובסופו של דבר המדינה לא מגישה נגדו כתב אישום לדעתנו, לפרסם מסמך כזה, יש פגיעה מבחינת החשוד- הנאשם, כי אתה פורש דברים שביהמ"ש לא יודע עליהם.
יש כאן שאלה עקרונית מבחינתי. אני חושב לפרסם טיוטות של כתבי אישום, לשימוע זה לא ראוי.
אני רוצה לבוא ולומר, מבחינתי לנו אין שום דבר להסתיר בסיפור הזה. לנו יש עמדה עקרונית. זה לא נכון שמהיום והלאה טיוטות קדם כתב אישום, יעברו. כאשר רואים את הטיוטא מבלי לראות את כתב האישום, זה חלק ממכלול. הנאשם הוא החשוד, והוא מקבל את כל הראיות. לקחת את הטיוטא רק, זה יוצר מצב מוטעה. לי חשוב היה, העמדה העקרונית עומדת בעיני. אנו לא חושבים שטיוטות כתב אישום, צריכים להוות ראיות. אין לי בעיה עם מסירה. אני לא הייתי רוצה שהדבר הזה יהיה תקדים. אני חושב שזה תקדים רע מאוד.

עו"ד שרגא: גברתי נתנה החלטה להעביר את הטיוטא מיד, וחברי לא עשה את זה.

עו"ד ניצן: אני רוצה לפתוח וכמובן הקשבנו ברוב קשב להערות ביהמ"ש. בסוף כבוד השופטת פרוקצ'יה נתנה שאלה מהותית. ישבנו עם היועמ"ש לממשלה, היינו רוצים לחדד כמה נקודות ולסכם את התמונה.
אני מבקש מחילה אם אני אחזור על נקודה כזו או אחרת.
כאשר קוראים את העתירות רואים, ובוודאי העתירה של א' מבית הנשיא, עתירה של כ' הם העתירות הכלליות, יש תמונה וזה המסר ששודר. אילו היה תיק שמבוסס היטב, פתאום בלי שום סיבה, המדינה מוותרת לקצב, לעשות הסדר טיעון כולל. זה הרושם וזה יכול להיות עניין סובייקטיבי. כל התנהלות בתיק מהתחלה, מצביעה על רצון נחישות לא להקל, למרות שבאותה עת הוא היה נשיא. רואים גישה נחושה לאורך כל הדרך. אמרתי ושוב אני מזכיר, כבר בחודש ינואר, הסברתי כאן שהייתה מחלוקת בין אנשי הפרקליטות, ואנשים בצוות, היו מי שסבר, שאין תיק לא על א' זו ולא על א' זו. איש מהאנשים לא חשב , שאפשר ללכת על אונס על א' מבית הנשיא.
השאלה שכבודכם שאל, לא הסברתם היטב, מה יסוד הפער?
דווקא שהתלבטו אמרו אנו סבורים שיש מקום להתקדם, עם עבירה של ייצוג יחסי. מדובר בצוות רחב ומנוסה, לא היה איש מהפרקליטים שהשתתפו שחשב שצריך לדחות את הצעה כמו שהיא גובשה, ולהגיש את כתב האישום במתכונת של הטיוטא. יש כאן אינדיקציה שמשהו קרה לתודעה, ועדיין היה מחלוקות בתוך הצוות, אך איש לא חשב שצריך לסרב לעסקת הטיעון. התקבלו שתי החלטות נפרדות. החלטה הראשונה לגבי א' מבית הנשיא, התגבש קונצנזוס שאין תיק. בהינתן נפילתה אני קורא לזה כך, א' מבית הנשיא, סגירת התיק שלה, איש לא חשב שצריך לסגור את הסדר הטיעון וללכת קדימה. איש לא חשב שהתיק גבולי, ועדיף לקחת את ההסדר.
לנושא השיקול, מבחינתנו העניין הוא ראייתי נטו. גברתי אמרה, שיש כאן עניין לציבור. לו לא הייתה בעיה ראייתית קשה, איש לא היה חושב ללכת להסדר טיעון. יש ראיות מספיקות, אבל נכנסים שיקולים אחרים שלא צריך לפרט אותם. מצב תובע, שיש ראיות מספיקות להגשת כתב אישום, זולת מי שחשב שאין עניין לציבור. במקרה שלנו, בעיית הראיות היא מהחלטה ועד הסוף והיא שהשפיעה על העניין.
עובר להחלטה להסדר הטיעון, ולא התקבלה החלטה סופית, אם להגיש כתב אישום, ועל מה להגיש כתב אישום . יש התיישנות, זו עבירה של 3 שנים. על א' התקבלה החלטה סופית להגיש כתב אישום, יום לפני הדיון. היו דיונים, בחודש מאי היה שימוע. תחילת במאי וב – 15 מאי היה שימוע. לא במרץ קיבלו את ההחלטה על א' ואז הפרידו את הדיון. הגיעו להחלטה על א' מבית הנשיא, שהתיק נסגר. אח"כ דיברו על א' ממשרד התיירות. עליה לא התקבלה החלטה סופית. היו לבטים ממושכים. גברתי אמרה על מה יגישו כתב אישום? אפשר להגיש על שני מעשה אונס, על מעשה אונס אחד. כאן מדובר על תלונה על מעשים לפני 9 שנים, כל מה שפחות מ – 9 מתיישן. קיום יחסי מין, תוך ניצול יחסי מרות, ובהחלט יש אינדיקציה שזה מה שקרה לגבי א' ממשרד התיירות. אי אפשר להגיש בלי הסדר, על בעילה בהסכמה, וניצול יחסי מרות. מעשה מגונה תוך ניצול יחסי מרות. נשאר מצב שאפשר להגיש, על אונס, או כמעט על כלום. כל העבירות פחות מאונס, התיישנו. ההבדל בין אונס לאונס, זה בשאלה, האם הייתה חדירה או לא הייתה חדירה. בשביל ניסיון לאונס, זה מתאפיין באותם אלמנטים של אונס, שצריך בעילה תוך שימוש בכוח. כך היה הסעיף בשנת 98. לכן אם זו בעילה מתוך ניצול יחסי מרות, זה לא מהווה אונס, ואחרת אין הבדל בין שני הסעיפים. קשה לדעת אם יש ניצול בוטה, קשה לדעת מהו הניצול. מבחינתנו בכל מקרה, אם היה ניסיון אונס, היינו הולכים על אונס, וזה היה אונס או לא כלום. היה עוד סעיף שאפשר ללכת עליו, זה מעשה מגונה, תוך ניצול יחסי מרות, בהפעלת לחץ לפי סעיף 345 א', וזה מעלה ל-7 שנות מאסר. פה צריך להוכיח לחץ, וזה אלמנט שקשה להוכיח אותו. אפשר ללכת על אונס, או על מעשה מגונה, שהוענש הוא 7 שנים. זה היה המצב. בסופו של דבר, מה שיש בכתב האישום, א' ממשרד התיירות, זה מעשה מגונה תוך הפעלת לחץ. הנאשם התבקש להודות בזה. בעיני כאשר מתואר סדרה בוטה של התנהגות, ומחמת וכתוב בכתב האישום שעומד להיות מוגש, שהדבר נבע מכך שהיא לא הייתה מסוגלת להתנגד. הנאשם מוכן להודות בלחץ. העובדות שהוא מוכן להודות בהן, הן משקפות את סעיפי האישום (סעיף 4 לכתב האישום). כתוב שהדברים בוצעו, בשל אי יכולתה לסרב לו, בשל מעמדו. בשנת 98 היה אלמנט נוסף. בפס"ד טיום , כאשר המתלוננת מתארת את האירוע, היא אומרת הרבה דברים אני לא זוכרת. לך תוכיח. הפסיקה ברורה, אבל העובדות פחות ברורות. ואני אומר לגברתי, מפה נבעה ההתלבטות. גברתי מכירה את הפסיקה. הגיעו למסקנה שהתיק קשה לא רק מבחינת האמינות, אלא היכולת להוכיח את יסוד הכוח, זעיר ככל שיהיה שהוא פורט בפסיקה. הפסיקה הלכה והורידה, והסעיף לא נמחק.
ולכן הייתה פה דילמה קשה לגבי א' של משרד התיירות. התחלתי לומר, לא התקבלה החלטה סופית. הייתה נטייה. אני מדבר על אחרי השימוע. גם העובדות במציאות שהייתה, השימוע היה בחודש מאי, בעניין הזה התקשו לקבל החלטה, ולא הגיעו לשורה האחרונה. הייתה נטייה קרובה, אך לא התקבלה החלטה סופית. היו מחלוקת. אנו לא מסתירים מביהמ"ש. פה הגיע השלב, שהגיע המצב להסדר טיעון. הסדר הטיעון לא דיברה על א' מבית הנשיא. אמרו להם, א' מבית הנשיא, אנו סוגרים. אנו לא רוצים סחר מכר. אנו שלמים בתודעה שלנו, שאת התיק סוגרים, ואנו לא נמכור אותו מבחינת "חתול בשק". היו א' ומ' שהם בכתב האישום. על א' מבית הנשיא אני אחזור אח"כ. עיקר הקושי בתיק הזה, זה לגבי א' ממשרד התיירות. היינו במצב שבו אנו יודעים שזה תיק קשה מאד. קשה להוכיח אלמנט של אינוס, אלמנט של הכוח, ומבחינת הראיות שיש כאן ראיות בעייתיות. חלק מהדברים הם נתונים לפתרון. אם מגישים על אינוס, זה נופל, כי אשר נופל ולכן הכל או לא כלום. יש תיק קשה משתי זוויות. ידענו את זה בינואר. לפני זה אני רוצה להגיד עוד כמה דברים. במצב הזה שאלנו את עצמנו, מה עושים הולכים על הקשה, עם זיכוי פוטנציאלי ברמה לא פשוטה. בצד אחד יש סיכויי הרשעה, ובצד שני סיכויי הזיכוי. כאשר סיכויי הרשעה הם קלושים, אז סיכויי הזיכוי גבוהים. אנו צריכים לבדוק גם את סיכויי הזיכוי. אני רוצה להגיד עוד נקודה חשובה, והיועמ"ש ביקש לחדד אותה. בתיק רגיל, של אדם פלוני, עם הנסיבות שהיו כאן, עם א' ממשרד התיירות, ספק אם היה מוגש כתב אישום. בתיק הזה היה קשה לסגור, כי התמונה הכללית שהצטיירה לתביעה, שלא בדברים שאפשר להביא לביהמ"ש, ואני מתכוון למכלול התמונה, גם אם אפשר להביא את זה כעדות שיטה, הייתה תחושה של תוצאה קשה, שהאיש ילך לבית כמו חתן. ואנו יודעים שסוגרים לאיש ציבור תיק. האיש אומר, עלילה, שפכו את דמי. התחושה הזו הייתה קשה ליועמ"ש לממשלה, ולאנשי הצוות, שהאיש יצא מהתמונה ללא כלום. אני לא מדבר עלילה. בגדול יש ממש בטענה שהאיש התנהג בצורה פסולה, וכאשר מדובר על מעמדו. יכול להיות שהיה מנותק הסיפור של א' היה סוגרים תיק גבולי מאד. זה עניין של ניתוח פנימי, ושל ניסיון מצטבר, פה המקרה שונה. יש דברים שקשה להוכיח לביהמ"ש ועדיין התובע מאמין שכך הייתה, ולכן העניין של הסגירה, הייתה קשה. העניין להגיש כתב אישום, שיגמר בזיכוי, זה היה נפגע לא פחות מזה. וגם על זה יש תקדימים שאנשים זוכו בביהמ"ש מחוסר הראיות, ואמרו האנשים, איזה מערכת, שופכת את הדם. אנו חושבים שהאיש הזה לא צריך לצאת זכאי בחלק מהדברים. זוהי דילמה שהיינו נמצאים בה. יש הרשעה מידית, וודאית, הרשעה שממיתה על ראשו קלון, הרשעה שבעיננו תפסול אותו מלמלא תפקיד ציבורי, ואפשר לחלוק על זה. אף אחד מהעותרים לא חושב שאין קלון במעשים. כאשר הגיעה ההצעה הזו, והיא עמדה, אנו חשבנו שיש כאן שאלה מובהקת, בין האפשרות להגיש כתב אישום, לבין האפשרות להגיע להסדר טיעון שמוביל להרשעה. תובע שצריך לחתום על הסדר טיעון, צריך להיות שלם עם מצפונו. זוהי החלטה מצפונית ממדרגה ראשונה. מי שהחליט על הסדר טיעון פה זה היה מר שלו. אני רוצה לומר, ואמרתי שאני בד"כ לא מרבה בציטוטים, אני מפנה לדברי השופט חשין 6657/04 (מצטט). "היועמ"ש הוא האחראי". כאן מדברים על מתחם שיקול הדעת. (ממשיך לצטט). הדברים נאמרו על כך שראש הממשלה, היועמ"ש הוא היחיד שיכול להעמיד אותו לדין. הוא סבר שיש מקום להוציא צו על תנאי. אני לא טוען את זה, שלעולם אי אפשר. כאשר התובע הוא אחראי הוא הערב, צריך לתת מתחם רחב של שיקול הדעת.
נקודה נוספת שחשוב לדעת, אנחנו בעולם המשפט הפלילי, פה צריך לקחת בחשבון, ואת זה למדתי מתורת ביהמ"ש העליון, את זכויות הנאשם. כאשר נאשם צריך יהיה לעמוד לדין, זה מצב לא פשוט, ואני לא עומד בשם הנשיא וטוען, אלא בשם היועמ"ש לממשלה, ואני אומר בשמו, שהוא לוקח בחשבון את השיקול הזה. צריך לקחת בחשבון את העובדה, שאדם חטא והודה, לבטל הסדר טיעון לאחר שהוא חתם, זה מציב קושי, וזה פוגע בזכויות. גם לאדם לפי פס"ד ארביב זכאי שיהיו לו זכויות. העניין שמדובר על ראיות, זה גם מקשה על הגשת כתב אישום. לפי הפסיקה על השיקול הזה הנדיר, מתווספים עוד שיקולים, נדיר שמתערבים בהחלטה שרק היועמ"ש לממשלה, מוסמך לקבל, ועוד יותר נדיר, ושוב אני מצטט כאשר מדובר בהתערבות בעניינו של אדם כמו ראש ממשלה, ואת זה אומר אותו שופט חשין. דבר יחיד שרציתי להגיד בפעם הקודמת, ולא אמרתי, ציטט חברי ד"ר אביעד כהן, זה הכלל שאנו מסכימים עליו וחותמים עליו.
בתורת משה כתוב, לא תהדר פני גדול.
אדם עשיר, הנטייה להדר בדינו. הטבע הוא להדר בדינו של אדם. התורה אומרת, תיזהרו, לא תהדר פני גדול. ביהדות, יש את הכלל שקובע, מלך אין דן, ואין דנים אותו. מלך דנים אותו, ופה ידונו אותו בכתב האישום שהגענו אליו. גם מלך דנים אותו, אבל דל לא תהדר בריבו, זה יותר.
אני רוצה להגיע ללב של הדבר. אנו ידענו שזה לא החלטה פשוטה. מבחינתנו זה ירידה קטנה, וחברי דימה את הדבר לאדם שעומד על צוק, באה רוחה קלה ומפילה את הצוק, והאדם נופל. מבחינת הרוח, היא קלה, ומבחינת התוצאה, זה הכל או לא כלום, האדם מת. אני מבין את התחושה של העותרים. מבחינת העותרת א' מבית הנשיא, בינואר היה כתב אישום, ועכשיו אין. היה ואיננו עוד. מבחינת התוצאה, מה שגרם לא נפלו ממאה אחוז לאפס. היה טיוטת כתב אישום, והייתה מחשבה להתקדם לכוון כתב אישם. ועכשיו התוצאה היא סופית. זוהי הנקודה שחשוב להבין אותה. הפער האמיתי הוא לא הפער המשפטי. בעולם שאנו נמצאים בו הפער הוא קטן. היועמ"ש לממשלה, איש לא יגיד לנו, שעכשיו הוא מספר לנו שימוע, ואין החלטה סופית. סעיף 60 א'. במשפט כללי, הוא לא מהווה הסדר. לכן אין ספק ששימוע, ונעזוב את השימוע, כאן היו ראיות חדשות, לגבי א' ממשרד התיירות, כל המהות של השימוע, שהתובע הוא מקשיב. אתה יכול לעלות על דעתך בזוית הזו והזו, אבל כאשר מגיעים עם קונספציה, ולא פחות מהדבר הזה, החליטו ללכת על הדבר הזה, אחרי ינואר, פנו עם חוו"ד, וחוו"ד של אדם שלא היה מעורב בדיונים. אמרו ניקח משהו שישב לבדו ויקרא את הראיות ויגיד מה דעתו. מגיעה חוו"ד לפרקליטות, וגם שם היה חילוקי דעות, זה דבר טבעי, יש חילוקי דעות. באה הפרקליטות האחרת והגיעה למסקנה, שלגבי א' מבית הנשיא, אין תיק.
יש שני תיקים בגדול, א' מבית הנשיא, וא' ממשרד התיירות. לגבי א' מבית הנשיא, היה כמה דברים. מה שהיה שם, היה חוו"ד של הפרקליטות המחוז הנוספת. גם פרקליטות המחוז הראשונה,גם לא הייתה נחושה בדעתה. באה חוו"ד נוספת ואמרה אין תיק. במגביל באו הסנגורים וחידדו את הדבר. אני יכול לחשוב כמו סנגור, אך אני לא סנגור. אנשים המשיכו להתבשל במיץ של עצמם, ודנו בזה. היה לאנשים קשה. הגיעו להחלטה בסוף יוני , שאין סיכוי סביר להרשעה.
אני רוצה להגיד יותר מזה, נניח שאפשר היה להגיע להחלטה אחרת בינואר. אנו חושבים זה לא טעות. נניח שיטענו שבינואר הגעתם לזה. אנו לא נשאלנו. ביהמ"ש צריך לקבל החלטה ביוני. הוא צריך להגיד זוהי החלטה מופרכת. ביהמ"ש והעותרים צריכים להיות משוכנים שמה שיש עכשיו זוהי טעות קולוסאלית.
לגבי א' מבית הנשיא, היא באה עם גרסה סדורה שמרישא ועד סיפא, של אונסים בכוח של שום הסכמה, שום רומן, שום רצון להיות בקרב האיש הזה. זוהי גרסה של אישה שנטפלו אליה. היא בכתה כל רגע שהוא נגע מה. אמר עו"ד רסלר, שזוהי גרסה מול גרסה. זה נכון. יש כאן גרסה חד-משמעית, והגרסה של הנשיא חד-משמעית, לצד השני, לא היה נברא. יש גרסה של פקידה. בתיק יש ראיות נוספות. אני לא יכול לזרוק את כל שאר הראיות. בראש וראשונה אמרה אותה מתלוננת, תפנו. אחרי הפרשה, היא ברחה לניו-יורק. היא אמרה יש לי שתי חברות שהן בניו- יורק, תשאלו אותן. גבו ראיות. החברה הראשונה אומרת שהיא סיפרה שהיה לה רומן עם הנשיא, היא הייתה מאוהבת בו. היה להם רומן מופלא.

עו"ד בראשי: קשה לשמוע את הדברים האלה גברתי. היא לא הסכימה לשמוע את המילה אונס, חברי לא מציין את הדברים האלה.

עו"ד ניצן: אני מצטער שחברתי לא יכולה לשמוע את הדברים. אנו צריכים לנתח את הדברים כמו מנתח בביה"ח. אני מספר את העובדות. אני אתייחס לשאלה של גברתי, אנו מודעים, ומכירים את הפסיקה. גברתי כתבה חלק מהפסיקה, בהקשרים שונים, פס"ד חיים, שחר לוי, וכמובן ששקלנו את הדברים, ואני רוצה להתייחס. רציתי לתת סקירת על. יש חברה ראשונה שאומרת את הדברים. שואלים את המתלוננת, את סיפרת לחברה שלה, היא אמרה אם יהיה צורך היא תהפוך את הדברים, ותספר על הטרדה מינית על הנשיא. חברה הראשונה מספרת, שהיא לא יכלה לסבול, שלנשיא היה רומן עם מישהי אחרת ,שעבדה בבניין. עדות שונות מדברות על אותו דבר, קנאה אובססיבית. קוראים למתלוננת ואומרים לה איך את מסבירה, היא אמרה היא רבה איתי והיא ממציאה. החברה השנייה, היא אמרה, היה רומן, הייתה קנאה אובססיבית. קוראים לה ג' מבית הנשיא, היא מספרת שהיא הייתה מאוהבת בנשיא, והיה רומן, ושוב אותה קנאה אובססיבית. כל פעם שהבחורה השנייה, רצתה להיכנס ללשכה, היא מנעה ממנה, ואני לא רוצה לתאר את התיאורים איך היא מנעה ממנה להיכנס, כמעט בגופה. אם גברתי מוכנה להניח, שהיה רומן לוהט והיה רומן אובססיבי, אני מוכן להתקדם. היה עוד דבר שהתפרסם, שהנשיא לשעבר מספר, שהיא הביאה לו מתנה.

עו"ד שרגא: חברי מכניס בכוח לתיק הזה. הוא מראה רק את החורים בגבינה. הוא לא מראה את הגבינה. אנו לא נמצאים במצב שלשמוע ראיות. חברי מראה את החורים בגבינה, אם הוא רוצה שיראה את כל הגבינה. בדלת האחורית הם רוצים להגיע לזה. התיק הוא לא תיק ראיות. אני מתנגד לזה שהוא יכניס ראיות.

עו"ד בראשי: אם גברתי מרשה לעו"ד ניצן להיכנס לראיות, אני מבקשת שזה יהיה בדלתיים סגורות. יש דברים שהם לא מדויקים, אני לא רוצה לגרום לא' עוול, מספיק גרמו לה להיות אומללה והיא הייתה מספיק במצב קשה, כשאמרו עליה, שהיא לא אמינה.

עו"ד ניצן: זה משנה שהיה רומן. כבוד השופטים ריבלין ולוי ישבו לא מזמן, והייתה שאלה, אם מתקיימת מערכת יחסים בהסכמה, בין ממונה לפקידה, האם המצב הזה, מהווה ניצול יחסי מרות. גם גברתי השאירה בפס"ד בן חיים את השאלה הזו בצריך עיון. גברתי אומרת שהוא לא שינה מהשאלה הזו, באו השופטים ריבלין ולוי אמרו את דברם. נכתב בהלכה, אכן יש חזקה, כאשר יש מערכת יחסים מינית. הסיטואציה הייתה בינואר כדלקמן. מצד אחד גרסת המתלוננת הייתה נראית לנו שאי אפשר לבסס עליה כתב אישום, ומצד שני הגרסה של הנשיא לא הייתה נראית לנו נכונה. היה קשה לסגור את התיק. צריך היה להביא עדים. הייתה מתלוננת, ואני מדבר בצורה קשה, הייתה בעיה באמינותה של המתלוננת. אני אבקש להראות את הסיטואציה בזמן אמת. ניסו לתפור סיפור, שהוא לא עולה מגרסתה. יש כאן חזקה, ואמרנו נכתוב טיוטת כתב אישום, על-פי עיקרון החזקה. מה שהיה נראה לנו ,שהייתה מערכת יחסים אינטימית. אם היה יחסי מין או לא. הייתה מחלוקת. היה מי שסבר שלא ניתן יהיה להוכיח יחסי מין. על יחסי מין היה את הגרסה שלה, ואת הגרסה שלו, ולכן להוכיח יחסי מין זה קשה. יש קושי לסתור. הסיטואציה קשה, אף אחד מהצדדים לא מספר עליו. עלה די בירור מהראיות, שהיה רומן. כאן אנו באים לפסיקה, והפסיקה מוכרת לנו. זה העניין של הלבטים. אתה אומר בשימוע, נראה איך הם מסבירים. נקודת המוצא, בינואר, שלא כל מערכת יחסים בין פקידה לממונה, לא כל רומן כזה יהווה עבירה פלילית. גברתי פס"ד שחר לוי - פסול. זוהי שאלה משפטית. השאלה היא האם אפשר להפריך את החזקה מהראיות.
פה שמענו אותם ושמענו את הפרקליטות האחר, והגיעו למסקנה שיש סיכוי טוב מאד להפריך את החזקה הזו. זה תיק קשה, כי יש כאן ראיות אובייקטיביות. החזקה מבוססת על ניצול יחסי מרות. הפקידה כותבת לנשיא המדינה, על פתק עם ממחטות,

עו"ד בראשי: אני מתנגדת, חברי ניכנס לראיות.

עו"ד ניצן: הטענה שבתיק הזה, שצריך לשמוע בדלתיים סגורות, לאחר שהמתלוננת קיבלה מעמד מול האינטרנט. בסיטואציה הזו, ודרך אגב היה פס"ד שקובע, כל רומן בין מנהל לבין פקיד, או כפיף, של ניצול יחסי מרות, יוגש כתב אישום. יש ראיות שהיה מערכת יחסים אינטימית, אבל זה לא פסיקה. אנו חיים מתוך הפסיקה. יש חזקה, ותיאור הנסיבות. אנו הערכנו שאפשר יהיה לסתור את החזקה, על סמך ראיות אובייקטיביות. זה גם היה בעיתון. גם ראיות של החברות שלה, אנשים שמקורבים לה, ואין סיבה בעולם שהם ימציאו סיפורים. העניין של האובססיביות , האם אפשר לסתור את החזקה הזו?
אני מסכים שזה תפקיד התובע, וזה תפקיד השימוע להעיר את הדברים הזה. כולם הכירו את הפסיקה והראיות. כאן הפואנטה העיקרית הייתה הארכה של הדבר הזה. בתחילת יוני הגענו למסקנה שאין כתב אישום.
התלונה השנייה של א' מבית הנשיא. לגבי האובססיביות, מדובר באישה צעירה. זה לא נקרא בעיני להיכנס לראיות. ניסתי למקד איפה הפרובלמאטיקה. הפרובלמאטיקה שהיה רומן, לא הצלחנו לבוא עם החזקה הזו בלבד, אני מסכים שיש פער בגיל ובסמכות, ועדיין זוהי חזקה שניתנת לסתירה.
לגבי א' של משרד התיירות. כמו שאמרתי בינואר היה תיק גם פה קשה. וזה נבע משרשרת של דברים. ראשית, עצם העובדה, וזה עניין אובייקטיבי, ואין בכך לפגוע אפילו בבדל. זוהי עובדה אובייקטיבית, העובדה שמדובר בתלונה לפני 9 שנים, עושה קושי אובייקטיבי. וזה מתחיל בתיק יותר קשה. אני מדבר מה היה בינואר, ואח"כ אני אומר מה התווסף. גם בינואר התיק היה קשה, גם בינואר בצוות שכלל את בכירי הפרקליטים מהפרקליטות, חשבו שאת התלונה של א' ממשרד התיירות, צריך לגנוז, ואי אפשר ללכת על זה.
יתירה מזו, הגרסה שנתנה א' הייתה גרסה שעיקרה ניצול יחסי מרות, ורוב שהמעשים שהיא תיארה היו מעשים מגונים, חיבק אותה, ליטף אותה, נגע בחזה, ליטף את רגלה, נצמד אליה, וניסה לנשק אותה. המערכת הזו פעם אחת חרגה, ועלתה לאונס מעידה קלה. בלשכה בת"א היו יחסי מיין. אין לי שום טרוניה, והתייעצנו עם פסיכולוגים קליניים, שהדברים יכולים לקרות. בפעם הראשונה היא לא סיפרה שזה הגיע לכלל אינוס, ואח"כ היא סיפרה שזה כן היה אינוס. חלק מהגרסה שלה היה שהיא שיתפה במידה מסוימת פעילות. זה היה בתוך ניצול יחסי מרות, כאשר הוא היה נשיא. יש פער בגיל ובמעמד. זה אופייני לניצול יחסי מרות, כשהיא משתפת פעולה, הוא אומר לה תלבשי כך, ותפתחי כפתור. זה חמור מאד.
אני בשבוע שעבר אמרתי על כתב האישום הזה, שהוא נחתם, זה בעיני זה חמור מאד. זוהי עבירה של ניצול יחסי מרות, זה לא עושה משהו לאונס, לבוא עם כפתור, לבוא עם חצאית, ותלבשי כך וכך. התמונה מגרסתה, שהיא שיתפה פעולה במידה מסוימת, וזה אופייני לניצול יחסי מרות. חלילה אין טרוניה. הדבר הזה הוא ראיה חזקה לניצול יחסי מרות, וזה מקשה על הוכחה של אונס. לגבי א' הראשונה, אנו אמרנו מה אנו חושבים על אונס. כשיש פרטנר של אינוס, זה מה שקורה.
בראש וראשונה ואנו יודעים שזה לאחר מעשה האונס השני, פברואר ואפריל וזה לא ברור, בין פברואר לאפריל 98. ביוני 98 היא דיברה על מלון פלאזה. זה שני מעשי האונס הנטענים. שלושה חודשים לאחר מכן, נתנו לנו באי-כוח הנשיא, דבר הראיה האובייקטיבית היחידה, מבחינת הראיה, מסמך שהוא לכבוד השנה החדשה, וזה מעין ברכת ראש השנה. זוהי מגילה שנכתבה בכתב יד בחריזה. אני לא רוצה לתת את הפרטים, אבל אני רוצה להביא את התמונה. אני לא רוצה לרדת לפרטים. בכל התיקים הקודמים שהיו בביהמ"ש הזה, בתשובה של המדינה, הרבה יותר ממה שאני מפרט. ביהמ"ש צריך לראות את תפריט העל. הפגיעה בפרטיות המצומצמת כי השם שלה חסוי.
אני אמרתי שהמכתב הזה, נכתב בערב ראש חודש ספטמבר כאשר המעשים היו. זה אחרי. גברתי אמרה לא שמענו, שמענו. זה מכתב רצוף אהבה, בספטמבר, אחרי שני מעשי אונס, יוצר קושי לא מבוטל.
אני לא יכול למלא מלאכתי נאמנה. אני אומר למה היה לנו קשה. המכתב כשלעצמו, ונדמה לי שאין כאן הרבה פרטים. עמד עו"ד שרגא, שהוא קרא פרטי פרטים, ושערותיי צמרו.
אני אומר בצמצום. מה שעושה קושי זה גרסתה. זוהי גרסה שהיא נמסרת לאחר שהיא מספרת. היא אומרת, אני לא יודעת מה זה הדבר הזה. זה נראה כמו כתב ידי. בשלב מסוים היא אומרת, אהה, אולי כתבתי לאבא שלי. בשלב השלישי היא נזכרת, והיא אומרת הנשיא הכתיב לי, הוא ביקש ממני לכתוב את הדבר הזה. גברתי לא צריכה לקבל רק שהיא כתבה לו. בשלב הראשון היא אמרה שאין לה מושג, בשלב השני, אולי זה אבא שלה, ואח"כ היא אומרת, הוא אמר לי לכתוב. זה לא שורה או שתיים. זה מה שאני אומר, שזה קושי נוסף בתיק.
מספר עדים שעבדו במשרד התיירות, העידו במשטרה והביאו תצהירים שכאשר היא פוטרה, ויש את מכתב הפיטורין שלה, שמעו אותה אומרת, "אני אנקום באיש הזה".

עו"ד שרגא: חברי ניכנס לראיות. כבוד השופט לוי דיבר על הפער של הראיות. חברי מנסה להיכנס לראיות.

עו"ד ניצן: אני לא באתי מיוזמתי לשכנע את ביהמ"ש. מ"י יש פסיקה שקובעת, שעל החלטה של תובע, אפשר לעתור לבג"צ. אותי הביאו לכאן, למה אני לא מגיש כתב אישום. רוצים שאני אגיש כתב אישום בכוח.
אני רוצה להסביר כמה היה קשה בינואר, ואני אוסיף מה שיתווסף בינואר. אני לא נותן שמות ופרטים. ממש בכותרות. היו מספר עדים, שהעידו כאשר היא פוטרה, בשנת 99, אמרתי שאני נותן תמונה, ויש דברים שהתווספו. לגבי א' ממשרד התיירות, יש ראיות שנוספו וזה לא דרמטי, אך בוודאי שיש לזה משקל. יש עדים ששמעו אותה שהיא אומרת, "אני אנקום באיש הזה". אנו לא חושבים שהיא העלילה עליו עלילה. השאלה, היא האם צריך לשכנע את ביהמ"ש שצריך להרשיע. כבודכם מתבקשים לחייב את המדינה, לבטל את הסדר הטיעון, ולהגיש כתב אישום. היום לנהל תיק על אונס, זה קשה מאד. ואני מנסה להסביר למה. אני אומר לכבודכם, למה זה יהיה קשה לי לנהל את התיק בביהמ"ש, מבלי להיכנס לפרטי.
יש עדים שהעידו שהיא הייתה מאוהבת בנשיא, שהיא קרקרה סביבו, כשהוא היה צריך להגיע, היא שמה ליפסטיק, והתכוננה. אלה דברים שמוסיפים קושי. יש דברים שנאמרו לפני ינואר, ויש דברים שנאמרו אחרי ינואר. אי אפשר להתעלם מזה שזה יוצר קשיים. שומעים אותה שהיא אומרת, אני אנקום בו.
היה לה עו"ד בזמן אמת. כשהיא פוטרה היא הלכה להתייעץ עם עו"ד שמבין בענייני עבודה. היא סיפרה לו אז שהיא הוטרדה מינית. היא לא סיפרה שום דבר שמתקרב לאונס. זוהי עדות בזמן אמת. זוהי עדות של עו"ד. אנו לא אמרנו שאין כאן תיק. אמרנו שזה תיק קשה. יש עוד אנשים שבזמן אמת היא סיפרה. היא התייעצה עם אנשים לפנות לעיתונאות. היא פנתה באותה תקופה, יותר מעיתונאי אחד. העיתונאי עשה את השיקולים שלו. זה לא שהיא לא פנתה. גם כאן, גברתי שואלת מה תמונה, התמונה היא, ניצול יחסי מרות. הדילמה שלנו הייתה, האם היה כאן אונס. הסברתי קודם, שבלי אונס, והסיפור של האונס, יוצא מהסיפור שלה. בהתחלה סיפרה, שלא היה אונס, ואח"כ אמרה היה אונס, ואח"כ היא סירבה לענות על השאלה, האם זה הגיע לאונס, ואח"כ רק היא באה וסיפרה, האם ניתן להרשיע פה באונס. יש ראיות חזקות, שיש כאן סיפור של ניצול יחסי מרות. זוהי לא שאלה שהתלבטנו בה. אלא התלבטנו בשאלה, האם היו יחסי מין תוך ניצול יחסי מרות. כל הראיות האובייקטיביות שמסרתי, הייתה בעיה במישור אחר, במישור של הכוח. פה הכוח היה דק מן הדק. היא ישבה על המיטה והוא בא והשכיב אותה. בעדות היא אמרה, אני לא זוכרת את רוב את הדברים. זה ניואנס דק, ואני לא אומר שקשה להרשיע באונס. יש קשיים, וזה קשיים ואנו מודעים לזה, ומצד שני, יש בעיה בהוכחת מעשה האינוס. בפברואר היא סיפרה שהיה מעשה אונס נוסף. בדקו ואמרו שזה קשה. מה קרה בתיק מינואר ומאפריל? קרה כמה דברים. דבר ראשון ולנו חשוב כתביעה, אצלנו האנשים שזו עבודתם היום יומית, חשבו שזה חלק, נפל החלק הזה של כתב האישום. הרעיון בכתב האישום היה מבוסס, ואמרו שהתמונה תבוא לביהמ"ש, היו מתלוננות, במובן של הטרדות מיניות. נעזוב את זה. המקרים הרציניים, זה א' הראשונה, והשנייה.התיזה הייתה נלך על זה. כבר בינואר היה מי שחשב במחוז, שנלך כך וכך. זוהי אינדיקציה. היועמ"ש לממשלה הוא זה שמחליט. כאשר שלושה שופטים חושבים אחרת, זה מעורר מחשבות. ראש המערכת, כאשר באים לו כמה פרקליטים שמנוסים בעבירות מין, והוא אומר יש כאן בעיות, הוא לוקח את זה בחשבון. בינואר היה מי שאמר לא ללכת על אף אחת, והיה מי שאמר ללכת, אבל על שתיהן ביחד. כאשר התקבלה החלטה הסופית של היועמ"ש, והוא אמר, משנפלה א' הראשונה, היה קשה ללכת עם א' השנייה. כאשר באות שתי מתלוננות, על הדוכן ומספרים סיפורים, זה קשה. זה שינוי דרמטי, שנפל החלק של א' הראשונה. היו ראיות חדשות, ואני אמרתי זה מצלמה בזמן אמת. הביאו תצהירים חדשים, שחלקם התגלגלו בחקירה, של אנשים שסיפרו איך שהיא הייתה מתכוננת, הייתה נראית מאוהבת, היה לה אובססיה.

עו"ד מצנר: חברי ניכנס לראיות. המתלוננת לא נמצאת כאן.

עו"ד ניצן: הגיעו עדויות של אנשים בזמן אמת, ותיארו דברים. זה רלוונטי כי זה לא מתיישב עם מה שהיא אומרת. זה עושה קושי וזה קשה. הביאו את יומני הנשיא, יומני השר אז. הביאו רשימה ארוכה מאד, 44 הודעות מתוכן 20 טלפונים לשר, ועוד 24 ... מהתחלה, היא עבדה במשרד התיירות, זמן קצר לאחר שהיא הפסיקה לעבוד, הוא מונה לנשיא בשנת 2000. ואז היא מתקשרת איתו. יש עשרות תרשומות כאלה. רואים זה משולב כתב היד ביומנים. היא רוצה לדבר עם הנשיא. היא אומרת שנה טובה לנשיא. נולדה לה בת, והיא רוצה לבוא לבקר את הנשיא. רוב השיחות לנשיא. גם למנכ"ל בית הנשיא יש את השיחות. קראו לה ואמרו לה, יכול להיות שהתקשרת למר קצב, היא אומרת, לא. אח"כ היא אומרת, פעם או פעמיים. שואלים אותה, התקשרת לבשר לו שנולד לך בת, היא אומרת לא. הכל לא.
לא חשבו ללכת ולחפש ביומנים לפני 7 שנים.
עו"ד פלדמן אומר לי שהוא אמר במשטרה שהיא התקשרה אליו. כבודכם יודעים כמה הודעות מגיעות , כאשר לא מדברים. עצם ההתקשרויות האלה, זה קשה. אם היה הסבר, אתה אומר, נניח שהיא אמרה כן, ניסתי להטיח בה את הזעם. היא לא אומרת שהיא התקשרה. זה יוצר קושי, כי אנו במשפט פלילי.
אנו באולם האמת הפלילי. אנו בתחום הפלילי, ופה זה יוצר קשר. מתלונן שאומר דברים על פניהם הם לא נכונים, זה יוצר קושי. וכל זה בצד האובייקטיבי. הגיעו היומנים, הגיעו עדויות בזמן אמת, שהיא הייתה נראית מאוהבת, והתפרכסה, ואחרי פיטוריה, שהיא תראה לו מה זה. היה צריך להגיע להחלטה, והחלטה הייתה קשה. הראיות בינואר, הראיות ביוני היו קשים יותר. א' הראשונה נפלה, כל הדברים האלה גרמו להתלבטויות בתיק. כאשר הולכים על תיק כזה, וכשיש הצעה להסדר טיעון, החלטה הייתה שהם מעדיפים הרשעה וודאית על פני תיק כזה.
לשאלת כבוד השופטת פרוקצ'יה, אני יכול להגיד שהשאלה הזו נשאלה על-ידי ליועמ"ש הממשלה. אין תשובה סופית כי לא הגיעו להחלטה. אותו סעיף 88 שהוא לב התשובה, שהיה קשה כך והיה קשה כך, והייתה נטייה לכוון של הגשת כתב אישום. הטרגדיה של התיק הזה, כשהתמונה הכוללת, כאשר מנתחים כל מתלוננת, כאשר כל אחד לא יכול לבוא בכלל, והשני בכלל לא אומר כלום. בעצם האפשרויות שהיו בפנינו היו מצומצמות, קיום יחסי מין תוך ניצול יחסי מרות, ועל זה היינו רוצים להגיש, זה התיישן. זה הקושי. פה זה היה אונס, או לסגור את התיק.
אמרתי שמכיוון שניצבנו בסוף מול דילמה קשה, ללכת על יחסי מין בהסכמה, וזה ירד, לכן היינו "בצרה משפטית". התלבטנו בין אונס ובין לא כלום. התשובה כדלקמן, הברירה הייתה בין להגיש כתב אישום של שני מעשי אונס, לבין לסגור. לא הייתה החלטה על הגשה סופית. היועמ"ש והפרקליטים לא הגיעו לכלל החלטה. כאשר הייתה הצעה לעסקת טיעון,אמרו ששווה. היה שווה לאנשים לקחת את זה, כי זה פתרון לצאת מהמצב, כי פה נכנס האלמנט של מעשים מגונים, תוך הפעלת לחץ. הנשיא באותה עת הסכים להודות בזה. בין ללכת על אונס בתיק קשה, ובין לסגור, המעשים קשים, וכאן נכנסים פערי הגיל והמעמד, ועם עבירה של 7 שנות מאסר, ולכן אנחנו חשבנו שזה עסקה טובה. הנטיה הייתה על אונס, ואני לא יכול להמציא תשובה. זה קורה הרבה פעמים שמתלבטים, פתאום הגיעה ההצעה של הסדר הטיעון וחשבנו שזה פתרון.
השאלה שאני סבור שעומדת בפני כבודכם, למעשה שתי שאלות. האם ההחלטה שקיבלתם, בנסיבות אחרי כל שתיארתם, הייתה החלטה אופטימאלית? למעשה אמרתי שיש כאן שתי שאלות שאני סבור שביהמ"ש צריך לשאול את עצמו. האם היה מוצא סביר? אבל זה לא מה שעומד כאן. השאלה המשפטית, לא מה היה עושה תובע אחר, אלא האם החלטה של היועמ"ש לממשלה, חורג ביתר שאת ממתחם הסבירות? אני מבקש ויש עוד כמה נקודות, וביקשתי מחברי עו"ד למברגר להמשיך לטעון.

ע.ג.

עו"ד ניצן: אבקש להעיר, הנקודה הראשונה, אני חושב שכבודכם הבינו, אני לא, אף מילה לא כוונה לפגוע באף אחד מהמתלוננות. דרכנו היא לחזק, מנסים לעשות כמיטב יכולתנו. אני עומד כאן כתובע, חייב לעבוד בניתוח הראיות. כמו אותו רופא שצריך להשאיר את הסימפטיה והאהדה מחוץ לאולם. אמרתי במפורש, אנחנו לןא חושבים שהיתה כאן עלילה, הראיות צריכות להשקל.
אמרתי, מי היו הפרקליטים שהיו בצוות, מה שאוסיף, לא כל הפרקליטים ליוו את כל השלבים מתחילתם עד סופם, כמעט כולם ישבו בשלב הסופי אצל היועמ"ש. לא היה מי שחשב שיש לדחות את הסדר הטיעון וללכת על הטיוטא. החידוש הוא שהיו מיעוט של 1-2 שלא היו בשלב הסופי ודעתם לא הובעה. אלה שתי נקודות שאני רוצה לדייק בהן.

עו"ד למברגר: אני לא רוצה להוסיף הרבה על דברי מר ניצן שאמר במסגרת דבריו. אציג מספר עניינים שיש לשים לב אליהם, חלקם מבחינה תפישתית וחלקן מבחינת הצגת הדילמה שעמדה בפנינו. עד להחלטת היועמ"ש. לתפקידו של תובע: אתייחס לדברים שעלו במהלך הדיון. ואני מרגיש צורך להבהיר מה תפקידו של תובע. התובע מחוייב לבחון את חומר הראיות הגלוי וכאשר מגיע בדרכו להסגיע למסקנה, ישנן דיי ראיות להגיע לכתב אישום. הוא לא לוקח את הראיות כמו שהן, במישור הפורמלי. אפילו הוא לא די לו, הוא לא רשאי להסתפק באינטואיציה. החובה שלו לנתח את הראיות שהוא אמור להציב בפני ביהמ"ש לבחון את הקשיים הצפויים במשפט, מה שקיים, ולבחון אם יש סיכוי סביר להרשעה. לפעמים ישנה חזקה עובדתית בין נתונים, בין תיקים של צווארון לבן. העובדה שקיימת חזקה עובדתית לא יוצרת מחוייבות מיידית להגיש כתב אישום. צריך לבחון אם הראיות בכללן בעלות משמעות חמורה שהסיכוי הוא שהן מעבר לספק הסביר. הוא מחוייב לבדוק את זה. גם אם הוא מאמין למתלוננת או לאירוע מסויים. האינטואיציה לא מספיקה. בית המשפט מזכה לפעמים נאשם גם כשהוא מאמין למתלונן. בשלב שלנו כתביעה יש לנו שיקול דעת שיפוטי. אנחנו מעריכים את הדברים. זו חובתנו. אומר יותר מזה, גם לאחר הגשת כתב אישום, אנחנו מחוייבים לבדוק את עצמנו. בין אם זה פרסום ראיות חדשות או לא, אםהגענו למסקנה שאי אפשר להוכיח את כתב האישום הזה, לא מגישים כתב אישום. לפעמים יש ערעור, ואנחנו לא מקבלים את דברי ביהמ"ש, אנחנו מערערים. זה תפקידו של התובע. בדרך הזאת אנחנו, ואני לפחות, על כל שאלת הפרקליטים לבחון תיקים. כשבדקנו את התיק הזה, כשהתחילו לטפטף הראיות אלינו, הבנו שיש פה תיק קשה, כמעט חברי אמר, טרגדיה, זה כמעט כך. יש פה דיסוננס בשני שלבים. האחד, יש מספר מתלוננות, העיקריות מביניהן מלאות קשיים. יש פערים בין הגרסה לבין הקשיים בה. על הקשיים האלו עמדנו תחילה.
כאשר כותבים החלטה שיש החלטה משימוע, זו החלטה. כשאין מחלוקות זה הכי קל. אחרי כן סוגרים את הקופסה, יש שימוע, אם יש משהו חדש, משנים את הדברים. בתיק שיש התלבטות פנימית צריכים לבדוק את הדברים. אבל מאחר שהספקות מהכרעה לא מתבטלות מעצמן, הן ממשיכות לחיות אחת בשניה. בייחוד בקיום מחלוקות. המחשבה לא נעצרת. ואחרי זה יש שימוע, ועוד חשיבה, שיחות פורמליות ולא פורמליות. בוחנים את הדברים ומגיעים לרגע שצריך להחליט בו.
אנשים שבתוך הצוות, וגם מאנשים שהם נחשבים כ"שיחות מסדרון" ששואלים שאלות, פרקליטים, זו כוונתי. רק כאלו שמכירים את הראיות. זה לא היה, התיק הזה לא היה שכונה, זה תיק עם הרבה עבודת אורך ורוחב. בשלב מסויים צריך להבין, שזה נגזר לכולם. בשלב מסויים השתכנעתי שאין תיק עם א' מבית הנשיא. היתה התלבטות קשה, לא התחדש הרבה, אבל פרספקטיבה מסויימת לגבי תפישה מסויימת של דרך התנהלות, שונתה. זה מה שקרה. ואני שואל את עצמי, התחנכתי פה. יושבים פה חלק מהעותרים, היו אצלי בשימועים, אז הדלת שלי לא היתה פתוחה? שינו דברים, אנחנו שומעים את הדברים בחפץ לב. זה תפקידו של השימוע. וזה האמון שביהמ"ש נותן בתביעה הכללית. זה תפקידנו, זאת האחריות של היועמ"ש. אני אומר, בכנות, אם ביהמ"ש יאמר לנו מה התחדש מבחינה זאת, אז יש פה שיתוק כללי ביכולת להגיע להחלטה. אני לא חושב שההחלטה היתה שגויה.
קראתי את העתירות, היו דברים שפקפקו מהו תפקידו של תובע. הסיבה הטובה לשינוי, אני יכול לפרוט ראיות. ביהמ"ש צריך לסמוך עלינו שאם שינינו את דעתנו, זה לגיטימי והגון. בתיק כל כך קשה כל ניואנס יכול לשנות פרספקטיבה.
לגבי ההכרעה, אחרי שנפלה א' מבית הנשיא ונותרה א' ממשרד התיירות, מה שנותר בסופו של דבר, זו גרסה, שמשקפת כניעה, אבל לא חיצונית, לא ראו את זה מבחוץ. יש פער ממה שאנשים מהסביבה ראו, ומה שהיה בפנים. מה שנראה כלפי חוץ, הגרסה, זה שהיתה בעצם היסחפות יחד עם החיזור, אחריו, וכל הראיות בזמן אמת לגבי למי אמרה ומה אמרה, אמרה לפחות ל8 אנשים, חלקם חברות טובות. היא אמרה על מצוקה, לא היה משהו חמור באמת. בזמן אמת זה לא היה. כאשר לזה, מצטרפים הדברים שחברי אמר, מה אומרות עליה, ויש שתי ראיות אמיתיות מזמן אמת, אובייקטיבי, הדברים ברורים. דברי האחרים שלא תומכים בה. האחד זה מכתב שנכתב ממצוקה, אולי, אבל זה נתון שאין עליו הסבר. היא מכחישה את זה. וכשחוזרים לגרסת האונס לאור זה, חלק ניכר ממנה היא לא זוכרת. היא אומרת שהיתה על הרצפה, אבל לא זוכרת איך. בתוך הגרסה שלה, פורמלית יש במילים, אבל כשזה עטוף ב80 אחוז שהיא לא זוכרת כאשר היא לא סיפרה את זה לאף אחד, זה מעורר קושי גדול. אני לא אומר שאי אפשר בכל מקרה להגיש את התיק הזה, אני אומר שאולי אפשר להגיש תיק כזה, יש שחושבים שאפשר. אני מדבר על אפשרות סבירה של זיכוי קולוסאלי. קולוסאלי זה זיכוי מוחלט. שיש זיכוי מוחלט. תפקידו של תובע להעריך את הסיכוי. לנקודת הזמן הזאת, עם ההתלבטות הזאת, שמדובר בתלונה על נשיא המדינה. מתלוננת אחת מתוך 10. חמש התיישנו, שתיים מינורית לחלוטין, שהן אומרות זאת בעצמן, אחת ללא ראיות. זאת הטרגדיה של התיק. הלוואי שהיה משהו אחר. ראיה אחרת.
עדיף לי להמנע, כתובע מתיקים בלי ראיות. התיקים האלה מייסרים אותנו. בנקודה הזאת הגיעה הצעה לעסקת טיעון. האם הולכים על תיק קשה יותר, גבולי ביותר, או להגיע להחלטה קשה, שבסופו של דבר תספר סיפור, אחר, מינורי יותר, אבל חמור ביותר. נשיא, שר בישראל, במשך חודשים ארוכים, מתוך לחץ גורם לבחורה לבוא למקום עבודתה, תחת איום ולחץ מיני. מבחינת איך לספר את הסיפור, השאלה איך מספרים סיפור. אני קורא את כתב האישום, אני רואה מתלוננת שחוותה חוויה קשה, באה לעבודה, מיוסרת, נתונה ללחץ מרותי, נגזר עליה לשתף פעולה, אני קראתי פס"ד של גברתי. על דברים מינוריים יותר התייחסו לזה כמשהו מטריד. במשך שנה, ניסיון נשיקה, כמה נשיקות, הצמדות, מחוץ למשרד ובמשרד עצמו, זה הסיפור האמיתי. האם לצאת עם כתב אישום שהוא מודה בו בביהמ"ש. תשע שנים שמרת את זה בליבך, הבאת את זה לתביעה, הנשיא מכחיש. ביהמ"ש יאמר בסופו של דבר שהוא מקבל את העמדה שלך שהיית קורבן לניצול מיני. אי אפשר ללכת על הגרסה המקסימלית, כי היא לא אמינה באותה מידה. החשוד יובא לביהמ"ש, יודה בעבירות חמורות ויתפטר. נשיא מדינת ישראל השביעי התפטר בגין עבירות מין חמורות, זה ייכנס להסטוריה. זאת החלטתנו. זה ייזכר בהסטוריה. אני לא אומר שאי אפשר לקבל החלטות אחרות, אני אומר שהחלטה כזאת, כפי שאני מספר אותה, לומר שהיא לא סבירה, משמעות הדבר היא שליועמ"ש אין אפשרות להחליט החלטה לטפל באדם במאה אחוז, לקחת אחריות על מעשיו, שהמתלוננת תדע שקיבלו את גרסתה. יכול להיות שהוא יתנפץ, ויכול שיתקבל. יש דברים שביהמ"ש צריך להחליט. אני יודע. הסיכוי לזיכוי, לא מוחלט, אלא בגלל הספק המסויים, אנחנו לא ממציאים קשיים. יש קשיים שביהמ"ש במצטבר מראה. היועץ סיים את ההודעה בכך שהמצפון לא שקט, אבל הוחלט לשנות את כתב האישום. אני חושב, במישור הציבורי, זה לא טיעון. הטיעון הוא שמבחינה ציבורית יש פה מדיניות משפטית לא סבירה בעליל, אני אומר את הדברים האלו, איך אפשר לספר את הסיפור. את ל', זה תיק קשה מאוד. 2 מתוך ה3 שנותרו בסופו של דבר, יכירו בהן כמתלוננות?
אני רוצה לומר שני דברים:
א', זו לא תהיה השפעה על הרשימה, גם אם הולכים לחידוש המשפטי, היועמ"ש עמד על הפרק, שניתח סעיף מקביל אצל חברי כנסת.
אני חושב שזה לא משפיע. התלונה העיקרית התיישנה לפני כן.

עו"ד לין: המעשה החמור ב92 לא התיישנה.

עו"ד למברגר: התייחסנו לאפשרות שההתיישנות הקפיאה הכל. נרשום לעצמנו את שאלת ביהמ"ש. אומר כך: לדעתי הדברים הרלוונטים שהיינו צריכים לשקול זה עבירות למעשה שלוש מתלוננות, שוליות מבחינת המעשים. היתה שאלה של התיישנות, של חמש שנים. הסדר הטיעון, בסופו של דבר, מבחינתנו, משקף את התפישה הקיצונית של הרעיון. לא רק ניצול יחסי מרות, אלא ניצול יחסי מרות תוך לחץ. אם התיזה היתה נכונה, הינו יכולים להגיש עוד עתירות.
מבחינה ראייתית, עדיין זה לא .. לחלוטין. מבחינתנו, הסדר הטיעון משקף את אותן העבירות שאפשר לראות אותן בצורה יותר חמורה בהודיה.

עו"ד ניצן: לא התייחסנו עדיין לעתירה בנושא ההתיישנות, התמקדנו בטענות העיקריות. אפשר להעלות את זה לכתב. נקודת המוצא, לשאלת גברתי. יש מתלוננות שעניינן לא התיישן. המורכב הוא א/ ממשרד התיירות. מה שהוא עוון התיישן , פשע לא. אם התיזה נכונה שבשנת 00 כל ההתיישנות הוקפאה, אפשר להגיש תלונה על כל המעשים. בכתב האישום יש עבירה יותר חמורה. מעשים מגונים וניצול יחסי מרות תחת לחץ. אין עבירה שהתיישנה, יש עבירת פשע. אם זה לא היה בהסכמה היה קשה יותר להוכיח אותה. זה לגבי א'. לגבי אחרות, יש תלונות שמתחילות בחיבוקים, ויש יותר במדרג. א' ממשרד הנשיא, א' ממשרד התיירות, שהתלונה התיישנה חלקית. העוון התיישן, גם אם טענתו של עו"ד עדן נכונה. רק אם זה בנסיבות של הפעלת לחץ. צריך לבדוק מה היה המצב החוקי בשנת 89, 92. ב92 שונה החוק ומעשים מגונים שונו למה שקרוב יותר היום. בכל מקרה, מבחינת הניתוח, היו שוקלים את הדברים. גם בעבירה שלא התיישנה, להעמיד לדין אחרי 17 שנה.. (לא המשיך)
אני רוצה להגיד משהו לגוף התיזה. התיזה אומרת בסעיף 14 לחוק יסוד הנשיא, סעיף 125 לתשובה, מצוטט שם. בסעיף 125 לתשובתנו, מצוטט הסעיף. הסעיף אומר כך: נשיא המדינה לא יובא לדין פלילי.. (מקריא)
הדגש ששמתי במילים, הוא התקופה שבה נמנעת מכוח סעיף זה. אי אפשר להעמיד את הנשיא לדין בגלל החסינות המוקנית לו. סעיף זהה, כמעט בנוסחו, יש בחוק חסינות חברי הכנסת. באותם המילים. שם זה נדון בפס"ד בעניינו של שרקי, בג"צ 6792/96 התנועה למען איכות השלטון נגד היועמ"ש. שם אמרו גם כן שזה התיישן. הטענה בעתירה אומרת שחבר כנסת אפשר להעמידו לדין אם מסירים את החסינות. נשיא אפשר לפטר. החוק קובע פרוצדורה, והתחילו להריצה בכנסת. הרציונל אומר: ניקח מתלוננת שלא באה עד השלב הסופי, משנת 00-06 לא היה לה למה לבוא. וזה לא נכון. חובה לחקור תלונות. יש לגבש כתב אישום אם יש ראיות. הדבר היחידי שאי אפשר לעשות זה להגיש כתב אישום. הרציונלים של התיישנות, בפס"ד שרקי פורטו בהרחבה. בן אדם לא צריך להתמודד אחרי 17 שנה, יש תקופה סבירה שהוא לא צריך לשמור ראיות. אומרים לו שלפני 17 שנה.. (לא המשיך)
לשון הסעיף מאוד ברורה. הפרשנות תיפסל מיום שנכנס לתפקידו, כך יגידו. התקופה שמאוזכרת בסעיף היא התקופה שבה הכל נגמר, מתחילת המינוי. אדם רגיל, ההתיישנות שלו נעצרת אחרי 5 שנים. ההתיישנות פה היא יותר 15 שנה לעוון ו17 לפשע. הנשיא מעצם היותו נשיא אומרים לו לשמור ראיות ושיצטרך להגן על עצמו 17 שנה אחרי המעשה. האיש חשוף לחקירה, לטיפול התביעה, ולחקירה. הדבר היחידי שהוא לא חשוף אליו זה לבוא לביהמ"ש. וגם זה לא תמיד. בכוחה של הכנסת לשנות זאת. אם יגובש כתב אישום, החסינות תרד והוא יתפטר. הוא יכול להגיד שהוא לא מתפטר. למרות שהוא חשוף לחקירה, 7 שנים התווספו אוטומטית. זה סותר את לשון הסעיף, את פס"ד שרקי, וזה לא משרת דבר. הנשיא, את התקופה שאסור לגרור אותו לביהמ"ש, לא יגיד שהדברים יתיישנו בזמן הזה. בחוק הקודם שקדם לתיקון הזה היה כתוב בשפה אחרת, המתיישבת עם השפה פה, נדמה לי שהטענה הזאת לא טענה. אבל אם ביהמ"ש יאמר ששבע השנים הרעות לאור מה שהוא אומר. נשיא שמוכן להודות בדברים.. (לא המשיך)
חברתי עו"ד זילבר, חוק כהונת חשוב תשנ"ב 1991. היה כתוב שתקופת כהונתו של נשיא המדינה לא תבוא במניין גבי חישוב תקופת ההתיישנות. אם החוק הזה היה תקף, גם אם אין בו רציונל חברי היה צודק. הוא תוקן לסעיף שאומר את ההפך הגמור. למרות התיקון מהחוק החדש לישן, למרות שבעיני אין רציונל סביר, יש לשקול את המכלול, איזה עבירות אפשר להגיד על א' ממשרד התיירות, על כ' גם כן, לכן נדמה לי שלא צריך לקבל את הטענה.

עו"ד פלדמן: אדוני אמר שהוא טוען מספר דקות, וביקש להקדימי.

עו"ד שנקולבסקי: אני טוען בשמה של ל', קולה לא נשמע עד עכשיו, היתה מובלעת. אבקש להעמיד דברים על דיוקם. אני חושב שצריך להעמיד את הדברים על דיוקם. הדברים האלה קרו. אני מלווה את ל' מתחילת הפרשה, משהו כמו 10 חודשים, התקשרה לשאול אותי מה לעשות כשזה עלה. מי שלא מלווה מתלוננת כזאת, זאת לא תלונה פשוטה. אישה צעירה, מגיעה לראשונה לחקירה במשטרה, ועוד על מי, היא צריכה להגיע לעבודה בבוקר, זה סיפור קשה מאוד. אח"כ עוד הנשיא מתעניין על מה היה בחקירה. זה מופיע בכתב האישום וזה בסדר.
כל התהליך הזה הוא קשה מאוד. אח"כ יש למצוא סידור. אותו לא מפסיקים. יש למצוא סידור להמשך עבודתה. אח"כ היא נוסעת לחו"ל ומחליטה שהיא מחפשת עבודה חדשה, ללא עזרת הנשיא. ההליך הזה לא פשוט. הידיעה שאולי בעוד שנה היא תצטרך לעלות על דוכן העדים. מבחינתה של ל', ביהמ"ש יצטרך לשקול את מגוון השיקולים, עניינים שעלו בעתירה הציבורית. חשוב להביא את שיקולה. מבחינתה, כל מה שטוב בהסדר טיעון כפי שעולה בפס"ד פלוני חל פה. האפשרות לשים את הפרשה מאחוריה, הכל חל במקרה הזה. ואני מבקש לקחת את זה בחשבון. מבחינתה זו עסקת טיעון קלאסית. היא משלמת מחיר, הפחתה מסויימת.
אני מייצג אותה, לא אף אחד אחר. מבחינתה זאת הפחתה ראויה ששווה את "המחיר". נקודה נוספת:
אנחנו כששמענו על ההסדר, בשעת לילה מאוחרת, אפשר לעשות את זה אחרת או לא, לא אכנס לזה, היא מרוצה מההסדר. עמדנו על נקודה אחת, ונעמוד עליה. הדרישה שההודאה תהיה הודאת אמת. לא בגלל שהמשפחה רוצה, אלא כי הדברים האלה באמת התרחשו. הנגטיב של העניין הזה זה לבוא ולומר שהוא מודה, אבל היא משקרת. דרשתי מהתביעה לעמוד על כך, וחזקה על בימה"ש שיעמוד על כך, אני חושב שפירוש נרחב לחוק העבירה, גם אני נדרש לכך. למה זה חשוב?
ההודאה צריכה להיות הודאת אמת, אחרת יטענו שהיא לא אמרה אמת. יש יתרון בכך שההודאה יוצאת מפיו, ושאנחנו יודעים שיש נאשמים, וביהמ"ש בערכאות למטה טעה, לפי זה. כאשר זה יוצא מפיו, יש לזה ייתרון גדול. העניין האחרון: שאלתי אותה מה עם זה שהנשיא התפטר שבועיים לפני הכל? אנחנו רואים לזה משמעות. אני אומר שוב, היועמ"ש, מיוצג בכבוד רב, שמעתי הערות של ביהמ"ש בישיבה הקודמת. עמדתה היא שהעובדה שבעקבות מה שקרה לה, שהנשיא נאלץ להתפטר, יש לדברים האלה משקל רב. אני מבקש כאשר ביהמ"ש יחליט אם לקבל או לא את הסדר הטיעון, שיביא את עניינה.

עו"ד פלדמן: אסטה מעט מסדר הטיעון כדי להתייחס לנושאים האחרונים שעלו עכשיו, כאשר הדברים עדיין מרחפים. לעניין ל', למרות שזו פרשה שולית, לכאורה, יש לה משמעות מבחינת הרמת מסך מסויימת, למשמעותה של עסקת הטיעון. עניינה של ל' הוא לא תלונה, אלא חוקרים שהגיעו אליה, לא באה למשטרה. למרות שהפרשה געשה. אמרו החוקרים ששמענו שהיה מקרה כזה או אחר (אף אחת מהמתלוננות חוץ מא' ממשרד הנשיא לא התלוננה) כל המיתוס שכל ה10 התלוננו, לא נכון. המשטרה הגיעה לנשים, באופן אגרסיבי למדי, ניסתה לחלץ מידע, במקרים רבים לא הצליחו החוקרים, לא מדובר בנשים שעובדות תחתיו. אנחנו עוברים שכבה הסטורית אחר שכבה, אנחנו עוברים ממשרד הנשיא, לתיירות, לתחבורה, ניסו למצוא מתלוננות נגדו. אני רוצה לצטט אישה אחת שאמרו לה החוקרים ששמעו שאנסו אותה, היא אמרה שאם הגיעו אליה, כנראה שהמצב מאוד קשה. נעשתה חקירה, בניסיון להגיע למקסימום מתלוננות. המיתוס של 10-12 המתלוננות. כל המתלוננות מדברות, חלקן טריוויאליות.
היו מספר נשים, אני חולק. היו 9 נשים שהגיעו אליהם, אחת דיברה על חיבוק שהיא אמרה שהיא לא מייחסת לו חשיבות מינית. אחת אמרה שהוא התיר סיכה משערה. יש מן ההסטוריה מתלוננת אחת, היא המיוצגת ע"י חברתי, ששוב, לא בכפיה, ולא באונס מדברת על מעשים מגונים מלפני 19 שנה. כל שאר המתלוננות מדברות בדברים הטריוויאלים ביותר. אני לא יודע איזה גבר, שיבוא צוות משטרה, מנוסה, ויבואו ויהפכו את עברו, עד קיריית מלאכי, מי הגבר באמת שאם יבואו חוקרים הכי חרוצים, יחשפו את חייו, ויאמרו לאישה כזו או אחרת, שאנחנו שמענו שהוא אנס אותך, והיא מתאמצת, והיא רוצה לחלץ מהסיכרון אפיזודה רחוקה. אני חוזר לאותה ל' מבית הנשיא. החוקרים מגיעים אליה, היא מספרת שביום ההולדת של הנשיא, היא טרחה בהכנת האירוע, בסוף היום הנשיא שאל אם מגיע לו חיבוק, או משהו כזה, ומחבק אותה. היא אמרה שהיא לא מכירה בזה כהטרדה מינית. נכון כעובדה שהיא יצאה נסערת מזה, היא אומרת שבגלל ההפתעה שבדבר, לא היה בזה שום דבר מיני. הולכים לנשיא. הנשיא מודה, זה מופיע בכתב האישום והרבה יותר מזה. כאן יש פרופורציה בין התלונה. משום שהנשיא הודה בדבר הזה. הנשיא אמר שאכן היה כדבר הזה, היה יום הולדת, היה חיבוק, הוא מוסיף אלמנט נשיקה. היא אמרה שהיא לא זוכרת. הנשיא אומר שלא היתה לו כוונה מינית בדבר. הוא היה נרגש מההכנות, לדבריו, ואז חיבק אותה. נכנסים לחדר עסקת הטיעון. אומרת הפרקליטות, אנחנו על זה לא מוכנים לוותר. ואני יודע למה. הם לא מוכנים משום שהם רוצים, מכוח אינטרס הציבור להציב שני מקרים. להראות שמדובר בפטרן, א' מבית הנשיא אין לכם מה לשכנע, החלטנו שהיא לא בכתב האישום. יכולה היתה הפרקליטות להעלים את הדבר מעיננו. א' מבית הנשיא, היא א' שיש בה לכאורה איום על הנשיא. יש בתלונתה ממש. אומרת התביעה בהגינות שזה לא במשא-ומתן. אנחנו בעצמנו החלטנו בדבר הזה. פרקליט "יותר ערמומי" היה מבקש לדבר, והיה עושה ויתור על א' מלשכת הנשיא ועסקת הטיעון היתה משתנה. כשבאנו לחדרו של היועמ"ש וההצהרה הראשונית היתה שלא מגישים כתב אישום על א' מלשכת הנשיא, אמרנו בסדר, ועל ל' לא מוותרים. הבנו שכאן זה מבחינתם יהרג ובל יעבור שיהיו שני מקרים. התלבטנו. עמדתנו היתה שהאישום הזה אין בו עבירה של הטרדה מינית. הטרדת עד זה סיפור אחר. חיבוק ונשיקה שמעוגנים בתוך יום הולדת הם לא עבירה של הטרדה מינית. עשינו ויתור. חזרנו ללקוח, עסקת טיעון זה מסחר. בפועל, וארחיב על זה כשנדבר על זה, גברתי יודעת, זהו משא-ומתן, ולא מגלים הכל לצד השני, כמו במקרה הזה, נשאר מבחינתנו, וכאן תהיה הזדמנות לביהמ"ש לראות את המהלך שהיה בשני עברי השולחן. חברי ניצן ולמברגר הציגו את נקודת המבט של הפרקליטות בזמן השימוע וכתב האישום. נקודת המבט שלנו היא שישנה אי וודאות בשאלה אם יוגש כתב אישום על א' ממשרד התיירות. אנחנו לא יודעים, לא הוחלט. אם היה ויתור מראש גם על א' ממשרד התיירות אין על מה לדבר. המדינה רצתה להשיג, ואני אומר בשמה, הרשעה, גם בקיום קשיים. כשאי אפשר לזכות בו, המדובר לא' ממשרד התיירות, התמודדנו עם אי הוודאות על כתב האישום שיוגש. זה מעשה של יום יום. אני מדבר בשני כובעים. אני מדבר כב"כ של מר קצב, וגם מכובעי כסניגור. כסניגור, הייתי אולי חלק מ200-300 עסקות טיעון. ומאות שימועים. כשמנהלים משא-ומתן להסדר טיעון, אי אפשר לדעת מה מתחת לכובעו של הפרקליט. יותר מזה, הסדרי טיעון שמתרחשים לאחר הגשת כתב אישום, רצח יכול להפוך לגרימת מוות ברשלנות, אונס למעשה מגונה. הסדר הטיעון הטבעי של אונס, הוא מעשה מגונה. ואני עדיין בל' מבית הנשיא. ולמרות התחושה שלנו, שאמרתי אותה במשא-ומתן, אמרתי שהחוש המקצועי שלי מתקומם נגד זה. תראו לי תיק אחד, ביקשתי, שבו חיבוק נתפש כהטרדה מינית בקונטקסט של יום הולדת. זה לא שהתנפלת על מישהי וחיבקת אותה. עשינו ויתור לטובת הסדר הטיעון בגלל הלא ידוע. אנחנו מוכנים. ברגע שאני אומר שאני מוכן, העיקר נמצא בראש. במוח של המחבק. האם חיבק מתוך יום הולדת, או שהוא חיבק כדי לספק סיפוק מיני, או שאני לא זוכר. אנחנו מודים בהטרדה. אם גברתי רוצה.. אני יושב כאן וחוזר, ואומר, על כך שההנחה היא שאדם כמו משה קצב, או כל אדם אחר, הוא היה נשיא בשלב הזה, יש לזה משמעות, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, להקל ראש באדם שלא היה רבב בעברו למעלה מ60 שנה, רבב לא דבק במעילו. יום אחד יבוא לבית המשפט ויגיד את הדברים בצורה החדה ביותר. יגיד שהטריד מינית את ל' מבית הנשיא. הוא יאמר שהטריד את.. אם הרוצה ירצה, ישאל אותו אם הוא מבין במה הוא מודה. בתוכן של הטרדה מינית יש הרבה. אנחנו כפרקליטיו ישבנו ואמרנו לו שלא במילתא זוטרה הוא מודה. זה היה קשה. לנוכח עסקת הטיעון, כך פועלים. כמו שהפרקליטות לא פועלת משפטית נטו, יכלנו לאמר בשום פנים ואופן לא. סברנו של' תרד מכתב האישום, א' מבית הנשיא ירדה, ה' מבית הנשיא שחזרה ואמרה פעם אחר פעם לא ראיתי בזה מעשה מיני בשום פנים ואופן, לא ראיתי בזה מעשה מיני. הפרקליטות החליטה להוציא אותה מכתב האישום מחמת העדר ראיות.
זו הייתה ההנחה. האיקס היה, ויש איקסים בהסדרי טיעון. אם לא היו דברים שידועים לצד האחר לא היו הסדרי טיעון. אנחנו מכבדים את הפרקליטות שלא שיתפו אותנו בהחלטותיהם באותה נקודה. בלע הנשיא את הגלולה המרה, היום מודה בעבירה של הטרדה מינית. אי אפשר להקל ראש בדברים האלה. רק משום שהנשיא כ"כ הוכפש והפך למצורע בחברה הישראלית, בכל במת תקשורת אפשרית. אין במת תקשורת של סקלה אותו. אם היינו בתקופה אחרת, הייתי אומרת שהנשיא נגרר ברחובות העיר קשור לסוסים. אני טס ורואה תוכנית שבה צוחקים על הנשיא. מי שאומר שזה כבר ממילא אדם מצורע, שלא שווה כלום. אז ההודאה בהטרדה מינית אין בה שום דבר. אתם לא מכירים אותו, אנחנו יושבים איתו, אנחנו יודעים כמה זה היה משמעותי עבורו. האיש קיווה לסיים את הנשיאות כשהוא משתתף בטקסים. בהסכמתו הוא ירד מזה, לא ידע מה יקרה. יש להסביר את ההתפתלות של ה8 בתיק הזה. היתה אפשרות ריאלית שיוחלט לא להגיש כתב אישום כלל. אנחנו מכירים את חומר הראיות בדמנו וחלבנו. הלכנו לישון עם א', והתעוררנו עם א', אנחנו, התיק הזה בלי שום ספק משמעותי, כמו שאצל הפרקליטות גם אצלנו לא מש מהמחשבה, מהבדיקה החוזרת והניסיון להגיע להסכמה כללית אצלנו ועם התביעה, היה גם אצלנו ברירה אחת להכנס לחדר השימוע והפרקליטים. כאשר נשאלנו ע"י הלקוח אם יהיה כתב אישום, אמרנו שנראה לנו שלא יהיה כתב אישום. יכול להיות שהיועמ"ש שכבר כתב טיוטא מחמירה כ"כ, ולמרות כל מה שהצגנו והצבענו עליו, ודיברנו בלשון העם, הקשה עליו לחזור מזה. אנחנו שוקלים שיקולים פרגמטיים. הסדר טיעון הוא פרגמטי. אפילו אם הוא חושב כמונו אי אפשר יהיה לעשות את זה. הכי קל זה להעביר את התיק לביהמ"ש. למה היועמ"ש צריך להכנס לזה? זאת ביקורת, ידענו שתיכנסנה לזה עמותות. למרות שחומר הראיות מצביע על כך שאי אפשר להגיש כתב אישום על אונס, אבל החלטה על כתב אישום והגשתו אינה נקייה. כמה שאפשר לומר שהיועמ"ש טהור, האפשרות שהוא ישאל את עצמו מה זה יעשה בציבור, אי הגשת כתב אישום, האפשרות שנראתה לנו כריאלית, שהתוצאה תהיה אי הגשת כתב אישום היא אפשרות שאפשר שתקרה, ואנחנו חושבים על יסוד החומר שצריך שתקרה, יכול להיות שלא תהיה. החלטנו להתמודד על עסקת טיעון עם הפרקליטות. רציתי להתייחס לנושא שאלת ההתיישנות.
חבריי מסכימים עם זה, שאחרי בדיקת הפסיקה והחוק, יצאנו מקונצנזוס אינה מעכבת תקופת התיישנות, אלא מהרגע שמתחילה חקירה משטרתית. מאחר והיא החלה מעבר לתקופת ההתיישנות בנוגע לעבירות של ניצול יחסי מרות, הבנו שהעבירה נגד א' ממשרד התיירות התיישנה. היינו מוכנים לעשות עסקת טיעון על עבירת ניצול יחסי מרות, היא עבירת עוון בעלת 3 שנות מאסר. שידרגנו את העבירה של ניצול יחסי מרות. הטיעון שמופיע בכתב האישום ביחס לא' ממשרד התיירות הוא קלאסי בתיק שכזה. הפסיקה אומרת מה זה לחץ? אומרת לנו הפרקליטות שבחלק הזה של עסקת הטיעון, מה אתם מציעים? אתם אומרים שהעבירה הזאת התיישנה. עבירות אחרות, עלו רעיונות אחרים, אני פותח את המקום של המשא-ומתן, והצענו להביא לכתב האישום עבירה של ניצול יחסי מרות ולא נטען התיישנות. עלתה אפשרות אחרת, ידענו שזה או הכל, או זה, או כלום, ואז אנחנו תלויים בבלתי נודע. ומה תהיה החלטת היועמ"ש. יכול להיות שצריך לסיים את הליך השימוע, להמתין להחלטת היועמ"ש ולנהל עסקת טיעון סביב הידוע. שני המהלכים נעשו אחד אחרי השני, כאשר השני נעשה אחרי עסקת הטיעון. באשר ל8 מה יעשו? שיבואו לביהמ"ש ויאמרו מה?
שמענו מהפרקליט, והגשנו עתירות לקבל את חוות הדעת החולקות, היינו בשימוע, שם אתה משמיע ושומע ואתה רואה כבר שאין חזית אחידה. יש מחלוקות. היועמ"ש, כפי שהחליט בינואר להגיש כתב אישום מחמיר, גברתי היתה פרקליטת המדינה, הדברים האלה לא נספרים במידה ובמשקל. אקריא קטע מהמשתה של אפלטון (מקריא) אני לא מתיימר להתחיל להשוות עצמי לאפלטון אבל יש מעמד לשימוע במשפט שלנו. שימוע צריך לתת תוכן לביטוי בלב מלא ונפש חפצה. כאילו לא עשית החלטה כלל ואתה מתחיל מא'. יש פה בעיה קוגניטיבית. הוא הגיע להחלטה להגיש כתב אישום, איך אפשר לשנות אותו? צריכה להיות הקשבה, שזה מה שאנחנו מבקשים מיועמ"ש.
אתאר משהו שאומרים על גברים ונשים, סניגורים מוונוס, ותובעים ממאדים. אנחנו תובעים את חצי הכוס הריקה, אנחנו מנסים לשכנע, יש דבר חשוב מזה?

מ.א.

היועמ"ש שהגיע להחלטה, לא החלטת ביניים, זה לא מסמך פנימי, זו החלטת ביניים שעשתה נזק אדיר ללקוח שלנו. החלטת הביניים שלא התפרסם במלואו, התפרסמו הכותרות , מעשה אונס אחד , שני מעשים בהסכמה, שני מעשים מגונים, זה תפס את עין הציבור. אי אפשר לצאת עם כזה כתב אישום כשאתה יודע שבמחנה שלך אין הסכמה. יש בעיות ויש קושי. הדברים האלה מנוסחים במסגרת קונספטואלית של כתב אישום. לא תמיד צריך כתב האישום להיות זהה לכתב האישום כפי שרואים אותו. משאירים את הרובריקה שנוגעת לסעיף האישום פתוחה. כך יצא בינואר כתב אישום חמור, למרות שעוד אז היו ספקות חמורים. לא על יושר ליבו ועל מחוייבותו לכל, אותו יועמ"ש, אותה אינטליגנציה, אותה מחשבה אמרה בשלב אחר שהיא מכריעה אחרת. יכול להיות שאם אני הייתי יושב שם הייתי אומר אחרת. תמיד אין, אי אפשר לברוח מהראיות. הכל מתחיל ונגמר בזה. אם נאמר משהו על הראיות, ואני לא נכנס לראיות, אני נכנס לדבר גלוי. חבריי מהעמותה לאיכות השלטון הגישו תצהיר של א' ממשרד התיירות. אלא שחבריי נראה לי שלא מאוד בקיאים במשפט הפלילי. אני מפנה לתצהיר. (מקריא)
היא אומרת למשל, אנחנו בשימוע אמרנו שתביאו אותה לדוכן העדים ושתגיד שם את שאמרה בחקירה המשטרתית. היא השתמשה, מספר פעמים במילים לא התנגדתי כי הוא הבוס שלי, כי לא נעים לי , כי יחששתי שהוא יכעס עלי, אמרנו להם שזו בעיה. אני יכול להבין, וזה הקשר בין ונוס ומארס. אני יכול להבין שהוא לא רואה את ההצטברות כאן. הוא לא רואה איך היא מסבירה. והיא לא מסבירה במקרה אחד את ההתנגדות הדרושה לפי החוק האנכרוניסטי למעשה אונס. החוקרים עשו עבודה מצויינת בתיק הזה. את כל מה שיכולנו לשאול, הם שאלו את המתלוננות. שאלו אותה אם היא התנגדה בצורה כלשהי, והיא אמרה שהיא לא יכלה, כי הוא הבוס שלה. הוא לא אמר דחף, היא אמרה שהיתה על הרצפה.
כאשר זה מתקשר לתבנית שלמה של סוג של קשר בין השניים, אי אפשר לנתק. שם היא אמרה באופן חד-משמעי כי הוא אנס אותי בכוח, באלימות. כולנו מכירים וגם חברי והיועמ"ש לממשלה מכירים את כל המרחב שהפסיקה פותחת בפני התנהגויות של נאנסות. יש מקרים ויש מקרים, בסופו של דבר בתיק זה אחרי השימוע ואחרי הראיות ואחרי שהיה תיק שהיה מתנדנד מתחילתו, היו אמירות בעייתיות שלה שיוצרות מערכת יחסים וראיות "מראה", מה יהיה הסוף? אם בית המשפט יתערב בתיק זה, איך נבוא יותר לפרקליט ? אנו באים לפרקליטים, וכל יום ובכל מחוז יושב עו"ד מול פרקליט ומנסה להמיר את כתב האישום. אם כל טענה שיאמר הסניגור יגיד הפרקליט "שמענו גם כאלה" אז יסתכמו כל טענותי. העניין וזה העיקר, אין פרקליט במחוז שלא ישבתי מולו, בעסקות טיעון. כל פרקליט והשקפת עולמו, כאלה שיותר נכונים לראות את הצדדים הבעייתיים וכאלו יותר נוקשים. לא כל הפרקליטים עשויים מאותו עור, אני יכול לתת דוגמא לתיק קודם שבו עשיתי עיסקת טיעון ואמרו לי כי הפרקליט "משוגע". עולה נימוק אחר, הנימוק האחר שאני אחראי על הבאתו בפניכם, הוא העובדה שהחלטה להגיש כתב אישום היא החלטה גורלית מבחינתם של אנשים, לא משנה במי מדובר. כאשר עוקרים אותו ממערכת החיים הרגילה שלו ומכניסים אותו לעולם חדש לגמרי, דוגמא לכך זה ספר המשפט של קפקא. אני מדבר על העובדה שאתה כולך עסוק עכשיו בכתב האישום.
לשאלת בית המשפט לגבי הביקורת השיפוטית : כמו שאמר בית המשפט העליון וחזר ואמר, הביקורת על שיקול הדעת היא מאוד מצומצמת. כאשר עוסקים בראיות, כפי שאומרת חברתי, אנחנו מראים את החורים וצריך להראות גם את הגבינה עצמה ובית המשפט יתן את ההכרעה. בתיק הזה, אני חוזר ואומר, בשימוע ובעסקת הטיעון לא העלינו טענה אחת שאינה נוגעת לחומר הראיות. אמרתי לשכוח כי הוא נשיא, לא רצינו בדיקה או יחס מיוחד, רצינו יחס כמו לכל אחד. אכן השימוע היה יותר מפורט, אך יש לזה שתי סיבות : האחת כי זה תיק ענק, היה צריך לחפור בהסטוריה ומה בדיוק נעשה ולהתמודד עם כל המתלוננות. החקירה הייתה מקיפה מאוד ולטעמי התיק הוא לא שראוי להתערבות, אלא תיק אידיאלי – גם מבחינת החקירה המשטרתית, הם לא הסתפקו במתלוננת אלא הלכו ובדקו את הסביבה, הציגו בפניה ממצאים מן החקירה. יש כאן חומר חקירה אדיר. מה שחייב את השימוע היותר ממושך. יתכן וכי השימוע הזה היה "דלוקס" מאחר וכן מדובר בנשיא מדינה, עדיין מדובר בהחלטה לא פשוטה בתיק לא פשוט. יתכן גם כי המחלוקות שהיו בפרקליטות גרמו לשיהוי בתיק, הייתה נכונות לנסות להעשיר את הדברים בנקודות מבט נוספות. לאחר השימוע הראשון שלא סיימנו, אמר היועמ"ש כי תתקיים עוד ישיבה אשר בה הסתיים השימוע ולאחריו ביקשנו להגיש מסמך בכתב. זה לא היה ממושך יתר על המידה. אכן הייתה התלבטות והייתה תחושה בשימוע שלא עלו דברים, לא משום התזה המשונה שמציגים "כרישים מול הסרדינים של הפרקליטות" , היו שם פרקליטים מן השורה שאני אף מכיר אישית. הדיבור הוא דיבור שיש לו משקל אדיר במערכת שהיא מערכת דיאלוגית, קיימת אי וודאות במשפט הפלילי, חקירה לא תמיד ממצה. כיצד מערכת עם אי ודאות מצליחה בסוף להוציא תוצאה צודקת. התשובה על כך היא מאחר וזו מערכת של שיח, מובנה בתוכה הדוורסריות שכל אחת מציג את נקודת מבטו. לבסוף, נותנים ליועמ"ש לממשלה את הכוח, מדובר בכוח אדיר. על מעשה אונס זו החלטה שלא ישנים בלילה אלא אם יש ראיות ברורות. זה פסיפס, זה לא אחד או שניים, איך אפשר בדיון הזה, שכל פעם שאנו רק נוגעים בראיות גוהרים עלינו, איך ניתן לנהל דיון שכזה? תמיד היה דיון בראיות. הרעיון היה להגיש כתב אישום או לא להגיש כתב אישום, כפי שהפרקליטות טוענת. צריך להתייחס לזה באופן פרגמטי, באם היו אומרים עכשיו שהם לא רוצים להגיש כתב אישום, השופט ריבלין שאל "אם הצמדנו אקדח" ?! קיימים אזורים של אי ודאות, בפרט בהסדרי טיעון. הם לא אומרים בשום פנים ואופן כי הייתה החלטה להגיש כתב אישום על תיק אונס ובוודאי לא על א' השניה. יש שימוע שיש לו כתב אישום כבר או החלטה כלשהי. טיוטא של כתב אישום לא אומרת מבחינת הפרקליט כי הוא הולך עם זה לבית המשפט, אך קיימת התקדמות.
לשאלת בית המשפט לשוני בכתב האישום : כמו שנאמר, הייתה בעיה בתיק הזה. הייתה בעיה מבחינת הפרקליטות, הם אמרו שהנשיא עשה מעשים לא ראויים. אם נלך לפי הספר, יתכן והם לא חשבו כך, לא ניתן להגיש כתב אישום כי העובדות שבית משפט מדבר עליהן הם עבירות שהתיישנו. ברוב רובם של הסדרי הטיעון רואים את הקמטים של המו"מ. אני יכול להביא דוגמא להסדר טיעון שעשיתי בעבר, מטעמים ראייתיים הסכמנו להודות בעבירה מופחתת יותר. אנו חיים בממלכת המשפט שעוסקת בראיות ובאפשרות להוכיח. אנו לא עוסקים בתחושות או ברצון, אני פתוח שהפרקליטות יותר מכולנו מכבדים מתלוננות וצריכות להתלונן. אנו חושבים מבחינתינו שצריך לבדוק את הדברים. הפרקליטות צריכה להוות מסננת. האם אפשר לומר בתיק זה ששום יועמ"ש סביר או שום פרקליט סביר היה מחליט החלטה אחרת , איך אפשר להגיד את זה? השתמשו בכל הכלים האפשריים, חקירה מאסיבית, בדיקת ראיות. יש לנו ביקורת של ממש על החקירה ועל הבאת כתב האישום לתקשורת, על השנה הזו של סבל בל יתואר. גם העובדה שהנשיא בילה את השנה האחרונה לכהונתו שהוא מוכפש, ואולף להכריז על נבצרות, יצא מבית הנשיא מושפל ומוכה – יש לכך משמעות, לא ניתן להקל בראש על זה. כאשר הרכיבים מאוזנים והיועמ"ש מפעיל לעניין זה את כל התבונה והניסיון, את המצפון שלו, כאשר הוא מתייעץ עם אחרים ומגיע למסקנה כי ניתן לקיים את עיסקת הטיעון אשר משיגה את מה שהיא צריכה להשיג. כאשר עיסקה זו טובה יותר ממה שניתן להשיג. אני לא יכול להגיד כי אף בית המשפט לא היה מרשיע אותו, יתכן שאף במשפט הוא היה מזוכה – ולטעמי זה סיכוי גבוה יותר. בסופו של דבר היועמ"ש מגיע למסקנה כי עיסקת הטיעון, לכאורה, אפשרית בתיק זה מאחר ויש הודאה ויש קלון. אישום בעבירת מין שהיא פשע זה דבר שקשה להתמודד איתו בתפקיד יו"ר הסוכנות. דווקא יו"ר הסוכנות אין תנאי של קלון. בית המשפט חוץ מהמקרים שבהם בית המשפט יכול לעשות זאת על-פי החוק, הוא לא מטיל סטיגמות. הסטיגמות מגיעות מהציבור. דוגמא לכך גינוסר המנוח שרצה להתמנות, הוא אף לא עמד לדין אלא חננו אותו. נושאים נוספים שרלוונטים להיום : דבר עיסקת הטיעון פורסם בצורה הכי רחבה ועמדה לביקורת. בהנחה שבית משפט זה יבטל את עיסקת הטיעון – התוצאה של דבר זה היא המסר , כל עיסקת טיעון שתעשה שעניינה ראיות או שינוי מהותי מכתב אישום קיים או מטיוטת כתב אישום לא תעשה יותר, ההחלטה תהיה כי מי שהחליט פעם לא יוכל לשנות את החלטתו. כל ישיבה עם פרקליט על עיסקת טיעון זו ישיבה שהפרקליט החליט להגיש כתב אישום חמור. כאן כן הבאנו ראיות חדשות להבדיל ממקרים אחרים.כאשר הפרקליט מגיע לכאן ואומר כי זו הייתה החלטה מצפונית, בית המשפט יכפה עליו לעשות משהו נגד מצפונו המקצועי ? אני שמעתי שהפרקליט שמדבר בשמו של היועמ"ש לממשלה אומר כי הוא עשה החלטה מצפונית. לכן יש גבולות מוגבלים להתערבות – אין שיויון, בית משפט זה לא מכיר את החומר והוא לא יכנס לעובי הקורה של הראיות. היועמ"ש – הפעולות שלו הן בעלות תקינות, באם הוא החליט לעשות עיסקת טיעון יש בזה תקינות וצריך להגביר תקינות זאת. הסיפור המוכר הוא ועדת בייסקין ( פרשת הבנקאים ) , בית המשפט קבע כי זו פרשה שפגעה בציבור בצורה חמורה ולא יעלה על הדעת שאין אינטרס ציבורי ואף אם העונש יהיה קל. יש אינטרס ציבורי – היועמ"ש כנראה לא הרבה יותר טוב מבית המשפט, שניהם שוקלים את אותם כלים לעניין האינטרס הציבורי. יתכן ואכן תוגש עתירה שממנה יתברר כי היועמ"ש התעלם מראיה כזו או אחרת מסיבות שונות. דוגמא לכך פרשת בר און-חברון, שם לא הוגש כתב אישום כי נאמר שביבי לא הפנים את הדברים, אמרנו מה זאת אומרת שהוא "לא הפנים" ? מדובר בראש ממשלה. בית המשפט לא התערב בכך מאחר וזה לשיקול דעתו של היועמ"ש. כאן אנו נמצאים עמוק בתוך שיקול דעתו של היועמ"ש לממשלה.
להערת בית המשפט : בכל תוצאה שהיא אכן אין מקום לדון בראיות. יתכן וכי יועמ"ש אחר היה מחליט אחרת, טעה או חרג זה גם לא העניין . אני לא מתפקידי להגן על מעמדו של היועמ"ש, אך מה זה יעשה לו ? אנחנו אומרים כי היועמ"ש עשה החלטה בלתי סבירה בעליל, יבוא פלוני אחר ויגיד את אותו הדבר. בגנות לא הייתה שאלה באם הוא הפיק את הדברים מהראיות אלא ההחלטה עסקה במבחן שהוא מבחן מנותק מההחלטה. האינטרס הציבור בהקשר הזה, אין שאלה בכלל למרות מה שהעותרים מנסים לעשות, אין אינטרס להגיש כתב אישום בכל מקרה, יש אינטרס ציבורי לבדוק את הדבר. היועמ"ש הוא האדם הטוב ביותר לעשות זאת. יש יועצים שהיו שולחים את זה לבית המשפט ויש כאלו שלוקחים על עצמם את האחריות, כנפי האחריות של היועץ הן רחבות ומשמעותיות, זה לא פגום. אני לא מסכים להוצאת צו על תנאי.

נ.ל.

תאריך:  04/08/2007   |   עודכן:  06/08/2007
דורית ביניש
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מסמך זה נכתב לבקשתו של ח"כ עתניאל שנלר לקראת דיון בנושא תכנון יישובים.
02/08/2007  |  אורי טל  |   מקורות

01/08/2007  |  דורית ביניש  |   מקורות
בתקציב הספריות הציבוריות משתתפות הרשויות המקומיות והמדינה; על-פי החוק הקיים, השתתפות הרשויות המקומיות לא תפחת מ-50% מהעלות השנתית שנקבעה, ואילו השתתפות המדינה לא תעלה על 50% ממנה.
01/08/2007  |  יובל וורגן  |   מקורות
בסוף חודש מאי 2007 אירעה במעבדה להפריה חוץ-גופית בבית-החולים הפרטי ”מדיקל סנטר” בהרצלייה תקלה במהלך הפריה חוץ-גופית של שלוש נשים. בית-החולים דיווח על התקלה למשרד הבריאות מייד, והקים שני צוותי בדיקה לבחינת האירוע – צוות בדיקה פנימי וצוות בדיקה חיצוני בראשות רופא מבית-החולים ”שיבא – תל-השומר”. מהבדיקה הפנימית שנערכה בבית-החולים עולה כי התקלה אירעה בשל טעות אנוש.
01/08/2007  |  שלי לוי  |   מקורות
ישנם שני סוגים של פליטים, אולם מבקשי מקלט מסודן אינם יכולים לקבל מעמד של פליט מאחר שמדינת ישראל אינה מעניקה מעמד של פליט לנתיני מדינות עוינות. המצב הפוליטי בחבל דרפור גורם, בין השאר, ליציאתם של תושבי החבל למדינות אחרות. נתיני סודן רבים נמצאים במצרים וכמה מאות עברו את הגבול בין מצרים לישראל וכרגע שוהים בישראל. חלק מהסדונים מקורם בחבל דרפור. מנתוני הצבא עולה כי 712מסתננים מגבול מצרים בשנת 2007 עד 16 ביוני) היו סודנים, מתוך 1282 מסתננים בסך הכול. כיום שוהים בישראל כ-850 סודנים, כרבע מהם מחבל דרפור. רובם שוהים בחלופות מעצר, וכ-59 שוהים במתקני כליאה של השב”ס. חשוב לציין שישנו הבדל בין מבקשי מקלט מחבל דרפור הנמלטים על נפשם לבין מבקשי מקלט מאזורים אחרים בסודן, ועל כן ההתייחסות אליהם צריכה להיות בהתאם. נראה כי יש להבחין בין מבקשי מקלט מחבל דרפור לבין מסתננים משאר חלקי סודן.
31/07/2007  |  אורי טל  |   מקורות
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
מנחם רהט
מנחם רהט
כבר יש חרדים מתפכחים אשר מודים בפה מלא שטענות כמו ערך לימוד התורה, תורה מגנא ומצלא, החשש מחילון בצבא וכדומה, אינן מוסריות ומנוגדות לדעת גדולי הדור הקודם, שחייבו גיוסו של כל מי שאינ...
דן מרגלית
דן מרגלית
בעצם מדוע שהח"כים לא יאשרו לעצמם פגרה? אבל לא סתם אלא ללא מגבלת זמן, לכו לפגרה, לכו ואל תשובו
אלי אלון
אלי אלון
בעוברי ברחוב צד את עיני נוסחו המוזר של שלט הרחוב שמופיע עליו הכיתוב הבא בלבד: "דוד סמילנסקי פקיד ועסקן, מנהל מחלקת המים בעיריית תל אביב"    משום אין אזכור בשלט ולו ברמז לעובדת היותו...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il