האזרח הקטן משלם בגדול

לאזרח הפשוט הרוכש דירה, אין שום מומחיות למתן אשראי כספי לקבלן. אין לו שום מנגנון בדיקת נאותות לגבי הפרויקט המצוי על הנייר. אין לרשותו יחידה עילית של חוקרים פרטיים לחקור את הקבלן והקף חובותיו האמיתיים מאחורי הפוזה והדאווין שהוא רוכש באשראי, כדי לצייר לעצמו חזות של אחד שראוי לקבל עוד יותר אשראי. אין לו חטיבה של אנליסטים המומחים לניהול סיכונים. אין לו שום צבא של משפטנים ממולחים המקושרים היטב לשופטים מתת לשולחן, כאלה שבקריצה אחת יכולים לקבל עיקולים וצווי תפיסה וכינוס חד-צדדיים. אין לאזרח הקטן שום כוח כמו לבנק להיות נושה מועדף.

אם האזרח הפשוט ימות או יפשוט רגל, לא לשופטים ולא למחוקקים יקרה כלום. אבל אם הבנק יפשוט רגל - איכות החיים שלהם ותפנוקי השלטון שלהם ייפגעו ול"שירות" הציבורי כבר לא יהיה טעם של מחלבה גדולה. ולכן הם הגנו, מגינים ויגנו על הבנקים ולא על האזרחים.

האזרח הפשוט בסך-הכל חוסך אגורה לאגורה, מתוך נזיד העדשים שנשארו לו לאחר שגנבו ממנו את רוב רובו של הכסף שהוא הרוויח בזיעת אפיו במס הכנסה, מע"מ, מס בריאות, מכס, ועוד עשרות מיסים ומכסים והיטלים ואגרות וקנסות על כל דבר שזז, "מיסים" (דמי חסות!) שמרביתם הולכים למימון קומבינות ולכיסים פרטיים של המושחתים ולא לטובת משלם המיסים או המדינה.

את שיירי החסכונות האלה מפקיר האזרח הפשוט בידיו של קבלן ממולח, המסתתר מאחורי מסכת הונאה וחזות של "פרויקטים בטוחים בליווי בנקאי", שאינם עומדים במבחן הפשוט והאלמנטרי ביותר: כשמתעוררת בעיית אשראי ונזילות בפרויקט, לא הבנק המלווה הוא הסובל מהבעיה (מנהליו ימשיכו לקבל סכומי עתק בשווי דירה אחת בכל חודש) אלא מי שנדפק ובכוונה מודעת ומתוכננת מראש, זה האזרח הקטן. מי שהימר זה הבנק. אם ההימור הצליח - הבנק הרוויח. ואם ההימור נכשל אז גם כן הבנק הרוויח ומי שמפסיד את התחתונים זה האזרח. "אסיר א' משחק שש בש עם אסיר ב' על הנעליים של האסיר ג'", כתב מנחם בגין בספרו על חוויות מאסרו בגולאג.

האזרח הקטן לא נתן אשראי. הוא נתן כסף מזומן, אותו הוא חסך בדם, יזע ודמעות. את הכסף הזה הוא לא נתן כדי להרוויח ריבית. את הכסף הזה הוא נתן כדי לקנות חתיכת אדמה ועליה דירה צנועה.

הבנקים הם שנתנו את האשראי. הבנקים הם שמרוויחים סכומי עתק ממתן האשראי הזה. אבל מי שפושט את הרגל במקרה של תקלה זה אף פעם לא הבנקים אלא רק האזרח הקטן. כי הבנקים מקבלים את הריבית שלהם במקרה והפרויקט מתנהל כמו שצריך, אבל הם מקבלים את הבית של האזרח ואת האדמה שעליה שילם במקרה של תקלה. למה? למה סתם נהוג לכנות אותם גנבים ברשיון ואת האזרח הקטן פראייר עם תעודות?

הבעיה היא שמי שממנה שופטים ושרים זה הבנקים והבעלים שלהם ולא האזרחים. מי שעובד בבנקים במשרות בכירות זה הבנים והבעלים והבנים של שופטים ושרים ולא האזרח הפשוט. אז ברור שהמחוקק ובתי המשפט יעדיפו תמיד את מי שמפרנס אותם מתוך רצונו החופשי ולא את מי שמפרנס אותם כי הוא פראייר שמשלם מיסים בגלל שהוא חלש יותר מהחוק המחייב לשלם מיסים שהולכים למימון שוחד וקומבינות.

אזרח שקונה דירה חדשה מקבלן חייב לוודא שבחוזה יהיה כתוב סעיף פשוט אחד, המבטיח לו את הבעלות המלאה על החלק היחסי בדירה שעליה שילם כבר, לפני ומעל כל בנק וכל מלווה ונושה אחר.

קבלן שלא מסוגל להבטיח לאזרח שהכסף שהוא משלם על חשבון רכישת דירה מקנה לאזרח בעלות מלאה על החלק היחסי בדירה שהכסף הזה שווה, הוא שרלטן וקומבינטור שאסור לסמוך עליו ובטח לא על הבנק שמלווה לו כסף.

בנק שלא מוכן להסכים שאזרח ששילם 50% (לדוגמא) מקדמה על דירה הוא הבעלים היחידי והבלעדי והמוחלט של אותם 50% באותה דירה, הוא גנב, שודד וגזלן.

אם יש בעיה באשראי אז אסור שאת הבעיה הזו יפתור מי שלא מרוויח מהאשראי אלא דווקא משלם עליו מכיסו. את הבטחונות צריכים הבנקים לקבל מהקבלן ולא מהאזרח. הוא נתן מזומן תמורת דירה ולא מזומן תמורת הימור שאולי הקבלן יצליח לשלם לבנק את כל חובותיו.

המחוקק חייב להבטיח את התנאי הפשוט הזה בחוק. אבל במדינה שבה השוחד יענה את הכל, אין סיכוי שזה יקרה. כי שוחד של לוביסט למחוקק לא יתן לדבר הזה לקרות. זו בדיוק הסיבה שהבנקים משלמים למעאכרים המכונים בשם המכובס "לוביסטים" במקום משחדים, כל כך הרבה כסף. כדי לקבל בעדו תמורה!

ולכן, מעתה ואילך ידע כל אזרח שבנק וקבלן שלא מסוגלים להבטיח לו בחוזה המכירה בעלות מלאה ובלעדית על החלק ששולם בפועל, מוכר לו הימור ולא דירה. הימור שבו יש בטוח רק שני מרוויחים: הבנקים והקבלן. ואם במקרה האזרח הקטן מקבל את הדירה כי הקבלן הצליח לעמוד בתשלומים - אז זה בזכות המזל ולא בזכות זה שהעיסקה הייתה נכונה ובריאה.

עסקה בריאה היא עסקה שבה לכולם ברור שמי שמשלם כסף מזומן מקבל בעלות מלאה על מה שהוא שילם. עסקה חולה זו עיסקה שבה הכסף שמשולם הוא מזומן אבל מה שמקבלים תמורת זה הוא רק תעודה המבטיחה שהאזרח יקבל את הדירה רק בתנאי שגם הקבלן וגם הבנקים עשו את הקופה שלהם מהפרויקט והכל דפק ללא תקלות לכל אורך חיי הפרויקט.

אל תתנו לאף אחד לעבוד עליכם בהסברים למה זה לא הגיוני או לא משפטי או לא נהוג. כי יש רק היגיון אחד במסחר, בכל העולם, והוא שאתם הבעלים של מה ששילמתם עליו. כל מי שמנסה להסביר לכם אחרת, הוא רמאי, נוכל וגנב המשכנע אתכם להמר בעצם, ולא לרכוש. זה כל ההבדל.

זו בכלל לא שאלה משפטית אלא היגיון אלמנטרי: אתם נפרדים מהכסף המזומן רק תמורת בעלות מלאה או חלקית (בהתאם למה ששילמתם) על הנכס. הבעלות הזו יכולה להתנתק רק אם אתם לא עמדתם ביתר התחייבויותיכם אבל בשום פנים ואופן לא כל עוד הקבלן והבנק מסתכסכים. זו בעיה שלהם ואל תתנו להם להפוך את זה לבעיה שלכם.

אם אתם שילמתם חצי והבנק שילם חצי, אז הבנק יהיה חייב או למכור לכם את החצי שלו בדירה בסכום שקבעתם עם הקבלן בחוזה, או לקנות מכם את החצי שלכם במלוא הכסף ששילמתם על החוזה בצירוף כל הריבית כפי שהם גבו מהקבלן על סכום שכזה. האזרח לא צריך לממן את הקומבינות המקובלות של שופטים וכונסי הנכסים, להתעשר במליוני דולרים על חשבון קריסת עסקים ומשברי אשראי.