בלהט השנאה לאולמרט, לדנקנר ולנחום ברנע, אני מציע לעצור לרגע ולשקול שנית. אציין כי אין לי מאומה בעד זליכה, ושבעתיים אין לי מאומה מלבד טענות קשות נגד אולמרט, בר-און ודנקנר, וגם נחום ברנע אינו בדיוק כוס התה שלי. אוסיף, כי אינני מכיר אישית אף אחד מהם.
קראתי בתשומת-לב רבה את מאמריו וכתבותיו של יואב יצחק, בפרשיות הקשורות לאהוד אולמרט ולד"ר זליכה. אבל, חייבים לשקול את הדברים בתבונה ובקור-רוח, וההתלהמות והקפיצה המיידית אל מסקנות סופיות יביאו עלינו אך ורק רעה.
עד היום לא שמענו אף מילה אחת של הסבר מפי זליכה, לתופעה המשונה: בהיותו החשב הכללי שיבח במילים חמות את שר האוצר דאז, אולמרט, דווקא על התנהלותו במכרז בל"ל ועל תרומתו הרבה להצלחת המכרז. עד היום לא שמענו כי לאחר-מכן התגלו לזליכה עובדות חדשות שלא ידען. דנקנר טוען, במאמרו במעריב של שבת, כי אולמרט רצה לפטר את זליכה, ללא קשר למכרז בל"ל ובטרם יצא הלה עם טענותיו בדבר השחיתות, אלא מסיבה שונה לחלוטין: כל בכירי האוצר טענו כי זליכה הוא טיפוס קשה שאי-אפשר לעבוד עמו. לגרסת דנקנר, זליכה יצא בגילויי השחיתות של אולמרט רק כדי להציג עצמו כנרדף על חשיפת שחיתות, ובכך למנוע את פיטוריו. אולי דנקנר משקר ומוליך שולל, אך אני מוצא טעם בדבריו אלה.
כל עוד לא שמעתי הסבר כלשהו מפי זליכה לדברים הללו, אני תומך בפיטוריו. החוזה עמו עומד להסתיים, ואינני מקבל כי הממשלה - כל ממשלה בהווה ובעתיד - חייבת להאריך חוזה עם מי ששירותו אינו רצוי לה באופן אישי, באחד התפקידים הבכירים במשק. זליכה, בהשכלתו ועם כישורים כשלו, לא ירעב ללחם מחוץ לשירות המדינה, ופרנסתו מובטחת - וגם כעת משכורתו אינה בדיוק משכורת רעב. משכורתו היא כמשכורת מנכ"ל של משרד ממשלתי, ועליו לקבל את הדין על עצמו בדיוק כמו כל מנכ"ל, שהשר רשאי להביא להפסקת כהונתו גם בשל יחסי אי-אמון השוררים ביניהם.
לפני כשבועיים יצא זליכה בנאום תוכחה תקיף ונמלץ על הצורך בביעור השחיתות, ודיבר על ליקויים במערכת המשפט ועל הדרכים לתיקונם. באותו נאום טען כי משפטן אלמוני בכיר אמר לו שפרשת מכרז בל"ל היא החמורה ביוצר מאז קום המדינה, וזליכה אף טען כי שחיתות כזו מסכנת את המדינה יותר מבעיות הביטחון. לא היה ספק בלב שומעיו, למי התכוון בעניין בל"ל, ולאחר שנודע כי שר האוצר ימליץ שלא להאריך את חוזהו הודיע כי חבורה של חשודים בפלילים רודפת אותו.
סליחה, ד"ר זליכה, אני משתוקק לשמוע הצעות ונאומים כאלו, אך לא מפי פקידים בכירים בהיותם בשירות. מערכת המשפט אינה בתחום תפקידך, ובהיותך פקיד אינך רשאי לבקר את הממשלה ואת שלוחותיה, אפילו בתחום התפקיד שלך. אם מצאת ליקויים ושחיתות, שלח מכתב אישי אל המעורבים בדבר, אך אינך רשאי לתת פומבי לביקורתך. אתה יודע היטב את הדרך למשרדים הרלוונטיים של הפרקליטות והמשטרה, להגשת תלונה אצלם ללא יציאה לציבור בתופים ובמחולות, בנסיבות המחשידות אותך-עצמך בהטיית האמת. אותו נאום היה צריך להיות הסיבה המכרעת לפיטוריך, אף בטרם הסתיימה תקופת החוזה.
יתר על כן, אם זליכה ידע על מעשי שחיתות של אולמרט, ובידעו זאת קילס ושיבח אותו במקום למסור דיווח על כך למבקר המדינה או לכל רשות מוסמכת אחרת - יש לסלקו מיד ולנקוט נגדו צעדים משפטיים, בשל הפרת אמונים שהיא עבירה פלילית חמורה.
אם הטענות נגד אולמרט תתבררנה כנכונות - ויואב יצחק הוא אחד הטוענים הראשיים, אם לא המוביל - אני מקווה שיבלה זמן רב בכלא איילון או מעשיהו, ושם יקרא בעיתונים כיצד הכלכלן המוכשר ד"ר ירון זליכה "עושה לביתו" בכפולות של עשרות מיליונים. לעומת זאת, אם יתברר שאולמרט פעל במכרז בל"ל ביושר לב, בנאמנות לטובת המדינה ובהצטיינות, כפי שירון זליכה הכתיר כתרים לראשו בנאום החנופה שלו, בטרם נודע כי אולמרט מתכוון לסלקו ובדיוק באותו רגע נזכר כי אולמרט הוא בעצם גדול המושחתים - או אז נבין כי בקיץ 2007 נפטרה מדינת ישראל מאחד החתרנים הקשים ביותר, שהגיעו בשירותה לפסגת הפירמידה.
ואשר למבקר המדינה - הלה קופץ ממילא על כל הזדמנות לפרסם עצמו, והרושם הוא כי אולמרט הוא כיום שק החבטות התורן שלו. לדעתי, לא לאנשים בדרגת החשב הכללי התכוון המחוקק, בתיתו למבקר המדינה את הסמכות למנוע פיטוריהם בשל רדיפתם בעקבות חשיפת שחיתות. לדעתי, על מיכה לינדנשטראוס היה להציג בפני זליכה את השאלות שפורטו לעיל, ולדרוש תשובות מספקות ומשכנעות מעבר לספק, בטרם הזדרז להודיע כי יפרוש עליו את הגנתו.
שלא יהיה ספק: אהיה הראשון בין מוחאי הכפיים והחוגגים, ברגע שבו אהוד אולמרט יעוף לביתו על טיל חד-כיווני, יחד עם רוני בר-און ושאר שרי ממשלתו הקלוקלת, על-מנת שלא לחזור עוד אל הבמה הציבורית. לבטח לא אבכה אם גם אנשים כמו אמנון דנקנר ונחום ברנע יעלמו מנוף התקשורת שלנו. אלא שאפילו טיפוסים כמוהם עשויים לומר, אי-פה ואי-שם, כמה דברים נכונים.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
