בני בן ה-12 מתעניין מאוד בבנייה ובאדריכלות. סמוך לביתנו שבתל אביב הולך ונבנה פרויקט מגורים יוקרתי, והנער שם לב כמעט לכל פרט ולכל שינוי. בשבוע שעבר הוא נכנס לחדרי ושאל: "אבא, כמה זמן מותר להעסיק את פועלי הבניין? הם התחילו לעבוד ב-6:30 בבוקר ועכשיו 7:30 בערב".
מדובר, כמובן, בפועלים זרים. ישראלים הרי לא הולכים לענף הנדל"ן, למרות כל המאמצים וההטבות. וזה לא בהכרח (או לא רק) שהם עצלנים או מפונקים. דומה שחלק ניכר מהמעבידים בענף הנדל"ן לא רוצים ישראלים. אתם מתארים לעצמכם ישראלי שהיה מוכן לעבוד 13 שעות ביממה על הפיגומים בחום התל אביבי?
וזה לא רק בקיץ בתל אביב. לפני מספר שנים עברתי ליד פרויקט בנייה ממלכתי ידוע בירושלים. היה זה יום חורף גשום, ובירושלים הגשם הוא גשם של ממש. אך הפועלים הזרים לבשו שכמיות צהובות, כיסו את ראשיהם בכובעים והמשיכו לעבוד כאילו דבר לא קרה.
תאמרו: מוסר עבודה גבוה. יכול להיות. אבל יכול להיות גם שזהו מוסר עבדות גבוה. יכול להיות, ואפילו יכול מאוד להיות, שהן לפועלים בתל אביב והן לפועלים בירושלים פשוט אין ברירה אחרת. שהרי אם לא יעבדו כמצווה עליהם - יישלחו למולדתם ללא כל גינונים.
ישראל של ערב ראש השנה תשס"ח היא במידה רבה מדינה שיש בה עבדות. יש בה עבדות של פועלים בבנייה, יש בה עבדות של עובדי סיעוד, יש בה עבדות של נשים בזנות.
ראש השנה, אומרת המסורת היהודית, הוא "יום הרת עולם". כלומר: זהו יום ההולדת של העולם. בריאת העולם החלה בכ"ד באלול ובא' בתשרי נברא אדם הראשון - אבי כל בני האנוש. אין להבין את סיפור בריאת העולם התנ"כי כפשוטו, ולמעשה רמוזים בו סודות עמוקים. אך התפיסה לפיה ראש השנה הוא תחילת דרכה של האנושות, היא בעלת משמעויות הלכתיות ומוסריות.
משמעותיות הלכתיות - שכן זהו יום הדין לעולם כולו. חז"ל הגדירו זאת במסכת ראש השנה במילים הבאות: "כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון". דהיינו: כבני צאן, העוברים דרך פתח צר ונמנים אחד-אחד בידי בעלי העדר. שימו לב: "כל באי העולם", לא רק יהודים. ביום זה נקבעים לא רק גורלו של היחיד ולא רק גורלה של האומה, אלא גם גורלו של העולם כולו. התפילות בראש השנה נותנות ביטוי מוחשי לדין המשולש הזה: פרט-עם-עולם.
מכאן נובעת המשמעות המוסרית. התפיסה היהודית גורסת, שכל בני האדם נבראו בצלם אלוקים. "חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם", אמרו חז"ל בפרקי אבות. האדם באשר הוא אדם. נכון, לעם היהודי יש זכויות מיוחדות וגם חובות מיוחדות, הנובעות מקבלת התורה, אבל אין הוא מחזיק בתפיסה לפיה עמים אחרים פחותים ממנו מטבע בריאתם.
מצוות רבות ביהדות עוסקות ביחס הראוי אל הנוכרי. התורה מצווה על אהבת הגר ועל הדאגה למחייתו (ולא נעסוק כאן בהגדרה ההלכתית של המושג). היא אוסרת להסגיר עבד גוי, אשר בורח לארץ ישראל ומבקש בה מקלט. חכמינו קבעו לאורך הדורות חובות מפורטות בנוגע ליחסיו של היהודי עם שכניו הגויים.
העבדות בישראל של שנת תשס"ח עומדת לא רק בניגוד לצדק האנושי הטבעי ולחוק הבינלאומי. היא עומדת בניגוד מוחלט למסורת ישראל ולרוחה של היהדות. וכאשר אנו נכנסים לראש השנה, עלינו לזכור: כל בני האדם נבראו שווים ולאיש אין זכות לשעבד בן אנוש אחר.
