הדיון המגוחך בדבר כשרויות השמיטה, סערה בתוך הביצה הדתית-חרדית, הינו מאבק בין הציונות הדתית לבין החרדים, מאבק על ממון, כוח ומי צודק יותר... בהלכה הדתית. החקלאים שנעמדו על רגליהם האחוריות על-מנת להבטיח את זכויותיהם הכלכליות, ולהבטיח את המשך האפשרות לעבד את השדות לאחר שנת השמיטה, עוררו מעט את עניין הציבור, כמו גם מלונאים ובעלי מסעדות שיצאו בכעס נגד השלכות ההחמרה הדתית חרדית, אך עבור אזרח חילוני פשוט, לא ברור על מה המהומה, מלבד הבקשה הפשוטה שלא יתייקרו מחירי הירקות והפירות.
לא נשאלה שאלה, גם לא על-ידי העיתונות, מדוע במאבק כוחני זה אין אחראי על המשך העלאת נימוקים גזעניים הנשזרים בויכוח שמתקבלים כמובן מאליהם. גידולי הגוי מותרים, כי יהודי לא גידלם. ולא כי סחורתו של מוחמד מעזה טובה יותר, או כי סוחר פירות מספרד מייצא לכאן זן משובח, אלא פשוט כי הם גויים, ולא מתוך
כבוד אל הגוי... אל מתוך תיוגו בהתנשאות. וכל זה נעשה בבתי דין הממומנים ע"י המדינה הדמוקרטית לכאורה. והעניין נראה כמובן מאליו... כאילו לכאורה נימוק שכזה הוא לגיטימי באוטונומיה הדתית-הלכתית שהקנה החוק לרבנות הראשית. גם הרבנים הדתיים לאומיים לא דוחים את נכונות הנימוק, אלא את הצורך לקיים כאן חקלאות עצמאית. ונימוקם שלהם בעד "התר המכירה" נובע מאותו נרטיב בדלני-גזעני, מכירת כל הקרקעות לגוי תאפשר את עיבוד הקרקע... כי הוא "רק" גוי.
בדיון על מינוי הדיינים, העסקנים הדתיים לאומיים, סתמו את אפם נגד אטימותם של הדיינים החרדים, ובלבד שגם אנשי שלומם ימונו כדיינים. ולא זכויות האדם עמדו שם למבחן, אלא ניסיון לרווח פוליטי. הויכוח היה אז "לשם שמיים" כמובן, ויכוח על מי ימשיך לקפח ולרמוס נשים בשם אלוהים. הויכוח הזה קומם את כל מי שמחפש עדיין מימוש זכויות אדם בבתי הדין הרבניים.
ובדיון על השמיטה, התעוררו הרבנים הציונים דתיים והבינו שכאן ישנו איום ממשי על החקלאות בישראל, וקמו לעשות מעשה... והציעו למעשה את אותה גברת הלכתית בשינוי אדרת רבנית.
חובה לסבר אוזן ולהסביר לחילוני המצוי: הלכות הכשרות האלה, מלבד הנרטיב הגזעני אותו הם נושאים, אומנם מאפשרות חקלאות אך הן חסרות פשר לתועלת העולם כיום. במקום לייחד את דיני הכשרות לתועלת אקולוגית למשל, ממשיכים לעתים להשמיד מוצרי מזון בשם "הפרשת תרומות ומעשרות" (תשאלו ביקבים על עשרות אלפי ליטרים הנשפכים לביוב). הלכות העבר האלה לא הותמרו לתועלת העולם ותיקונו.
ברוח פרס נובל שניתן לפעילים ירוקים, היה אפשר לחלום על הסבת דיני הכשרות לחוקים אקולוגיים שיחייבו מגדלים לא לרסס ברעל, לחסוך במים... לדשן נכון וכו'. ושפרי שעבר ריסוס בחומר רעיל יחשב לטריפה ומשוקץ. ולא יימכר בשווקים. אך הרבנים לא עוסקים בתיקון העולם אלא בהנצחת חוקים נושנים שלא מתקנים עולם. והם רק רבים... מי ירוויח מזה יותר.
במקום למרוד באבסורד ולשחרר את העם היהודי מאטימות האורתודוכסיה, הממסד הפוליטי והמשפטי משתפים פעולה עם הרדידות הזאת. והכול בשם הסחר מכר הפוליטי והשרידות בשלטון. נציגי העם מנסים להגיע ל"שלום בית", ולפייס אבל, שוב... מועלים בתפקידם ומנציחים ממסד שערורייתי.
ישנה הטלת מורא שההלכה האורתודוכסית המגונה הזו ככתבה וכלשונה, למרות כישלונה, היא ש"ששמרה על העם היהודי כל השנים" ולכן אסור לשנות, בשם הרצון ליצור "אחדות" מוצאים את המכנה המשותף הנמוך ביותר - האורתודוכסי. ישנה הזרקת הפחדה מתמשכת בה מכתירים את המתנגדים כשונאי יהדות, עוכרי ישראל, רחמנא ליצלן. או כמבולבלים וחסרי ערכים שיש צורך להעביר אותם מסע מודעות-התחזקות יהודי "אמיתי". הרבנים האלו נושאים את כתר "ה"יהדות באופן מכעיס ותמוה.
"העויילם אינו גויילם" (העולם אינו גולם). עריכת מיטת סדום ליהדות חייבת להיעצר. ישנו צורך ממלכתי וחוקי דחוף, לפתוח את ה"שוק" היהודי לדעות יהודיות אחרות, הומאניות יותר, שיחשפו לעולם יהדות מאירת פנים, נושמת ופורחת.
