התנהלותו של נשיא סוריה במהלך המלחמה בעירק ובתקופה שקדמה
לפריצתה, מנתצת לרסיסים את שביבי התקווה שהתעוררו עם בחירתו
של בשאר אל-אסד, לאחר מות אביו.
גילו הצעיר, נגישותו למערב ופתיחותו לחידושי הטכנולוגיה, הפיחו בשעתו רוח של מפנה במזה"ת, בהנגדה לשמרנות הארכאית של אביו חאפז אסד. אולם, בתוך זמן קצר יחסית, התחוור כי נקודות החוזקה של בשאר התגמדו אל מול העדר הניסיון המדיני והצבאי שלו, ובפועל המשיכה הגוורדיה הוותיקה, אשר הקיפה את אביו בשעתו, לעצב את דגשי המדיניות הסורית.
הנשיא הטרי ביכר איפוא להתיישר עם הקו הניצי בעולם הערבי,
בתוך כך הפך לחביבו של מנהיג "חיזבאללה" השייח' נסראללה,
ובמקביל אימץ את סדאם חוסיין כמושא להערצתו. אין תימה, כי בשאר
הוביל את ארצו למסלול התנגשות בלתי נמנע כמעט עם ארה"ב,
ולמעט מחווה סמלית של הסגרת פעיל של "אל-קאעידה" (לפני יותר
מחצי שנה), הגדיש בשאר את הסאה מול וושינגטון.
הבעת תקווה פומבית לתבוסה אמריקנית בעירק, לצד מתן מקלט
לנושאי מישרה עירקיים, "שידרגו" את מקומה של סוריה ברשימת המדינות המצויות על הכוונת של ארה"ב, כאשר שר ההגנה ראמספלד אינו חוסך ממנה את שבט לשונו, לנוכח התנהגותו וטעויותיו של בשאר אסד.
שליפת הקלף הכימי בהקשר הסורי, יצרה את הרושם כי לפנינו איום חדש גם בהקשר הישראלי; מעשית, זה מכבר ידוע במערב, כי בידי הסורים ארסנל מגוון של טילים בליסטיים, ורקטות קרקע-קרקע (דוגמת ה"פרוג-7" וה-SS-21), שחלק ממנו ניתן לחימוש בראש קרבי כימי. על אף מימד זה, מקובלת בד"כ ההערכה, כי האיום הכולל מצד סוריה כלפי ישראל אינו גבוה, וכי מתקיימת הרתעה אפקטיבית ישראלית המנחילה מסר ברור באוזני הסורים.
העיסוק האמריקני, האובססיבי כשלעצמו, בנושא הנשק להשמדה המונית בהיבט העירקי, שלווה בתסכולים מסויימים מעצם אי-מציאת "אקדח-עשן" עד לסיום הלחימה, הופך עתה למעין "קרדום לחפור בו" העלול לשמש צידוק להפעלת מכבש לחצים על מדינות במזה"ת. סוריה, הנתפסת כמדינה "סוררת" ובנוסף כבעלת נשק כימי וביולוגי, היא אם כך מועמדת "ריאלית" לספיגת פעולות אכיפה בהובלת ארה"ב.
לכאורה, זוהי הדרך המתבקשת להשלמת המלאכה המוצלחת בעירק
באקורד סיום מוחץ גם נגד סוריה, ולא תהיה זו הפתעה להניח, כי בממשל האמריקני קיימת אסכולה הדוחפת לכך.
דומה, עם זאת, כי בפנטגון הבשילה ההכרה כי הניצחון בעירק יש בו כדי לשדר מסר מרתיע מספק במימד האזורי; זאת ועוד, במחלקת המדינה בוושינגטון נוטים להפנים את ההערכה, כי מהלך מלחמתי נוסף נגד מדינה ערבית טומן בחובו סיכונים ליציבותם של משטרים לגיטימיים במזה"ת ולערעור הביטחון במדינות נוספות בעולם המוסלמי .
סביר כי ביקורו המפתיע של נשיא מצרים, מובארק בדמשק (ב-20 באפריל) נועד לשכך את המתיחות בין סוריה לבין ארה"ב, ואין לשלול את האפשרות שהנשיא המצרי פעל בסוגיה זו גם בשליחותה של וושינגטון.
בנתונים הנוכחיים, יש להביא בחשבון כי בשאר אסד עלול למצוא עצמו בין הפטיש לסדן, לחץ אמריקני כבד מדי עלול לדחוק אותו, שלא מתוך מגמה מחושבת מראש, לעבר אלמנטים רדיקאליים דוגמת אירן ו"חיזבאללה".
נחוץ, אם כן, מאמץ אמריקני מושכל וזהיר, תוך שילובן של מדינות ערביות מתונות דוגמת מצרים וירדן, במגמה "לחנך" את בשאר אסד ולנסות לתעל אותו לאפיקים רציונאליים יותר. נראה, כי תיקון הדרך עשוי להניב דיווידנים מבטיחים יותר מאשר פעולה כוחנית שתכליתה ללמד את בשאר לקח, על טעויותיו ומחדליו.
__________________
המחבר רפי בוכניק הינו אל"מ (במיל.)
