המודעות הגוברת לחשיבותה של הפעילות הגופנית בשנים האחרונות גרמה ליותר ויותר אנשים להפוך את הפעילות הגופנית לחלק מאורח חייהם היומיומי, דבר חיובי כשלעצמו. עם זאת, ככל שעולה תדירות הפעילות הגופנית, כך גם עולה רמת הסיכון לפציעות ספורט, ביניהן פציעות חוזרות ונישנות בכף הרגל והקרסול.
מבנה כף הרגל הוא כזה המחולק ל-3 אזורים: חלק אחורי, חלק אמצעי וקידמת הכף. כף הרגל בנויה מ-5 עצמות הנקראות גם עצמות המסרק, שהן עצמות המסווגות כעצמות ארוכות, הממוקמות בין עצמות שורש הרגל לגלילים (עצמות הבהונות של כף הרגל). מבנה הקרסול - הקרסול הוא המפרק המחבר את השוק עם כף הרגל. אכילס - הוא הגיד המחבר את עצם העקב עם השרירים האחוריים של השוק.
פעילות ספורטיבית כגון: ריצה, הליכה, משחקי כדור שונים (כדורגל, כדורסל, כדורעף) וכל פעילות המערבת מאמץ על כף הרגל והקרסול, יכולה לגרום לפציעתן של אלו. פציעות/פגיעות בכף הרגל או בקרסול מתאפיינות בשני סוגים: פגיעה טראומתית (שברים, נקעים וחבלות) ופגיעה כתוצאה מפעילות יתר (פגיעות מאמץ). בשני המצבים טיפול הולם יכול לעזור בחזרה לפעילות מלאה ברמה שהייתה לפני הפגיעה.
מהן פגיעות הנובעות ממאמץ יתר (stress fracture)?
שבר מאמץ הינו מצב בו מופעל עומס שאין העצם מורגלת בו עד לכדי שבירה שלה בדרגות חומרה שונות. זוהי אחת מהפגיעות השכיחות ביותר באוכלוסיה בריאה העוסקת בספורט באופן קבוע, אם כי לא בהכרח ספורט תחרותי.
שברי מאמץ בעצמות המסרק מאובחנות באופן קליני וניתן לאשר את האבחנה הקלינית על-ידי מיפוי עצמות. הטיפול בשברי מאמץ הוא על-ידי שימוש במדרסים מובנים לכף הרגל, או שינוי סוג הספורט על-מנת להקל על הכאב. קיימים שברים שהטיפול בהם יהיה גיבוס והמלצה למנוחה ללא דריכה על כף הרגל למשך מספר שבועות. במקרים בהם כל הטיפולים השמרנים נכשלו הטיפול בשברי המאמץ יהיה טיפול ניתוחי שילווה בפיזיותרפיה.
מהן פגיעות טראומתיות?
פגיעות טראומתיות הינן שברים או נקעים הנובעים מחבלה ישירה הנוצרת בעת שימוש באנרגיה גבוהה או נמוכה (למשל מעידה בתוך בור תוך כדי ריצה). פגיעות אלו צריכות להיות מאובחנות באופן מהיר ומיידי על-מנת לאפשר החלמה מלאה ונכונה של האזור הפגוע.
הטיפול השכיח בשברים הוא שמרני, כלומר ביצוע ניתוח לקיבוע השבר. דוגמאות לשברים טראומתיים הינם: שברים בקרסול על-רקע של חבלה סיבובית חדה. טיפול הבחירה במקרים אלה יהיה קיבוע השבר על-ידי ברגים ופלטות.
שברים בעצמות המסרק, במיוחד בבסיס עצם המסרק ה-5 (קרוב לזרת כף הרגל) הם השברים השכיחים ביותר. לגבי שברים בעצמות המסרק 2 עד 4, ברוב המקרים הטיפול לא יהיה ניתוחי, לעומת שבר בעצם המסרק 5 שהנטייה היום היא לקבע באופן ניתוחי. אחת הפגיעות השכיחות ביותר ממנה סובלים העוסקים בספורט חובבני נקע באזור הקרסול.
נקע בקרסול הינו מצב שבו ישנה מתיחה/קרע ברצועות המייצבות את כף הרגל עם השוק. ברוב המקרים, הטיפול בנקע יהיה הרמת הרגל כלפי מעלה בשילוב עם רטיות קרות ומנוחה. עם זאת, חשוב לוודא כי אכן מדובר בנקע ולכן במצב שבו ישנם כאבים חזקים, נפיחות ומופיע שטף דם יש לפנות להתייעצות ברופא אורטופד. כמו-כן, יש לבצע טיפול פיזיותרפי שיקומי לחיזוק מייצבי הקרסול, פעולה המסייעת במניעת היארעותם של נקעים חוזרים, במיוחד בקרב אלו העוסקים בספורט באופן קבוע.
בנוסף, אם הרגל ממשיכה לכאוב במאמץ גופני, רצוי לבצע בירור אצל הרופא בכדי למנוע מצב של פגיעה סחוסית בכף הרגל. מצבים של נקעים חוזרים רציניים יכולים להגיע לכדי צורך בהליך ניתוחי של שחזור רצועות, אך הדבר שכיח בעיקר אצל ספורטאים מקצועיים.
איך נמנעים מפציעות כף רגל וקרסול?
הדרך הנכונה לעשות ספורט היא כמובן הדרך המבוקרת. שני התנאים המקדימים לנושא כף הרגל והקרסול הם סוג הנעל בה נעשה שימוש ומבנה כף הרגל של העוסק בספורט.
בהקשר זה מומלץ להקפיד על מספר כללים בטרם ביצוע פעילות גופנית:
- בצעו תרגילי חימום לפני הפעילות - גם קלה וגם מאומצת. מתחו את גיד האכילס ואת שחרירי הירך האחוריים והקידמיים. שימו לב שלא להגזים במתיחה על-מנת שלא ליצור נזק;
- השתמשו בנעלי אימון יציבות אשר מספקות בולם זעזועים ומתאימות לסוג הספורט בו אתם עוסקים;
- הימנעו מריצה על משטחים קשים כמו אספלט ובטון;
- בצעו את הפעילות על משטחים ישרים. ריצה בעליה עלולה לגרום לעומס ניכר על גיד האכילס ופגיעה בו.
