בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הפלשתינים מנסים להחדיר לשטחים חומרי נפץ במסווה של "ציוד הומאניטארי" ● ישראל עולה על 'התרגיל' - וחושפת את היוזמה ● ומה אנחנו עושים עם זה? כלום. שום דבר ● בצה"ל ובמשרד החוץ בחרו לשתוק ● שוב: הכישלון ההסברתי המוכר ● מבולבלים? גם אנחנו
|
בניהו. האץ בפקודיך [צילום: דו"צ]
|
|
|
|
|
לבני. איפה ההסברה?
|
|
|
|
הסברה: ככה נכשלים בגדול
|
יוסי עבדי
|
כך אנו נראים: שוטרים פלשתינים, אנשי אבו-מאזן, רוצחים שני צעירים ישראלים * בעולם - כמעט ואיש לא יודע על המקרה * מערכות החדשות - מדלגות על האירוע * ובישראל? אין איש שמכוון את ההסברה, אין איש שמציג מסר אחיד * חברים יקרים, זה לא רציני. ככה לא בונים הסברה
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
הדברים שיוצגו להלן אינם מופנים אך לדובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו, כי אם גם אליך, גברתי שרת החוץ, ציפי לבני. הם באים כקריאה חוזרת בגין חדלונה הכרוני של ההסברה הישראלית. הם באים כדי להעיר, לעורר, ויותר מכל, כדי לשאול פעם נוספת: איפה בדיוק ההסברה שלנו? בתאריך 14.01.2008 חשפו עובדי הביטחון של רשות שדות התעופה, שתי טונות של חומר אשר משמש, בין היתר, לייצור רקטות קסאם ומטעני חבלה. המחבלים קיוו להחדיר את השלל, במסווה של העברת 'סיוע הומאניטארי', באמצעות משאית שניסתה להיכנס לרצועת עזה, דרך מעבר כרם שלום, ואשר במטענה היה בין היתר קמח וסוכר. הבודקים גילו את החומרים במסגרת בדיקה מדגמית של משאיות שהובילו ציוד הומאניטארי לרצועה, בדומה לאיתור משאית נוספת לפני מספר שבועות, אז ניסו המחבלים להעביר חומרי נפץ במטען שנשא את חותמת האו"ם. מבחינתנו - היתה זו הזדמנות נפלאה לרווח תקשורתי. לאחרונה, הגבירו הפלשתינים וארגוני זכויות האדם את הביקורת נגד ישראל בזירה הבינלאומית, והציגו את "הישות הציונית", כמי ש"מונעת כניסתו של ציוד הומאניטארי חיוני לשטחים". כהרגלם, הם לא חסכו במילים: הם הירבו להופיע בתקשורת הזרה, לשגר מסרים דרך עיתונים, להפיץ תמונות, ולהתראיין לכל המציע מיקרופון זמין. הפעם הם מאשימים את ישראל גם בכך שאין תכריכים או מלט לקברים. לדבריהם, בשל הסגרים, אף לא נותר להם דלק, גז או חשמל. קיבלנו מתנה, זרקנו אותה והנה, באים עתה ארגוני הטרור ונותנים לנו "מתנה הסברתית" עם חשיפת 'משאיות החבלה': הוכחה מנצחת שתצדיק את המדיניות הישראלית במעברי הגבול, תוך שנוכיח כיצד עושים ארגוני הטרור שימוש ציני בהקלות שמעניקה ישראל לתושבי השטחים. במקום לנצל את ה'מומנטום', נראה שאנו עושים הכל כדי לפספסו. דובר צה"ל ומשרד החוץ, בחרו שלא למנף את האירוע. לשם הדיוק: הם כנראה בחרו שלא להתייחס אליו בכלל. בעוד שנפלה לידיהם הזדמנות כפרי בשל, מנועי ההסברה נדומו, ובאתריהם הרשמיים לא ראינו ולו הודעה לקונית אחת. דובר צה"ל לא הקדיש לעניין ולו מילה, כך גם נהגו עמיתיהם ממשרד החוץ. העובדה שמערכת ההסברה הישראלית אינה עושה שימוש אסטרטגי באינטרנט כנשק מלחמה - כבר ידועה לכל. אלא שעכשיו, ההפקרות מגיעה לשיא חדש. במקום ליזום ראיונות לתקשורת הבינלאומית, ולהציג בקצרה סקירה תקופתית המתעדת אירועים דומים של ניצול מעבר הומאניטארי לצרכי טרור - אנחנו מעדיפים לשתוק. במקום להראות לעולם כי מדובר בשגרת הטרור, אנו בוחרים להתעלם. במקום לעשות שימוש בבמה האינטרנטית שברשותנו, אנו בוחרים שלא להסביר מהם השיקולים שעומדים בפני מערכת הביטחון הישראלית בבואה להורות על הסגר. לא הפעם הראשונה המחדל האחרון לא היה מוגדר בבחינת כישלון תפקודי, אלמלא היה מצטרף לשורה ארוכה של מחדלים הסברתיים בולטים, המשקפים מציאות של אי שליטה בנתונים, ומחסור ניכר ביוזמות תקשורתיות לניצול הזדמנויות הסברתיות. כך לדוגמה, ביום ראשון, ה-09.09.2007, עצרו כוחות צה"ל נער פלשתיני שהגיע למחסום בית-איבא, צפונית מערבית לשכם. על גופו של הנער אותרו שלושה מטעני צינור, שאמורים היו להגיע לידיו של מחבל מתאבד, אשר תכנן לפוצץ עצמו בעיר תל אביב, כיממה לאחר מכן. האירוע הביטחוני החמור חזר וחשף את מנגנון הגיוס המשומן שמובילים ארגוני המחבלים, אשר יודעים לנצל באופן ציני נערים וילדים פלשתינים, כחלק ממערך הטרור שהם מנהלים נגד מדינת ישראל. מבחינתה של מערכת ההסברה הישראלית, השימוש הציני שעושים ארגוני הטרור בילדים הצעירים, הוא בבחינת נקודת עוצמה תקשורתית. יש בכך בכדי להציג את הפלשתינים במלוא כיעורם, ולשווקם כמי שמפרים ערכי יסוד בסיסיים, כמי שפוגעים בחיי הילדים, כמי שיוצאים נגד כל עקרון אנושי. הפעם אין זו שאלה של קווי גבולות וטריטוריה, של מאבק לאומי או התנגדות עצמאית. עניין לנו ביסוד האדם, בערכים גלובליים, בילדים, בנערים. ומה עשתה ההסברה הישראלית כדי ל'הסביר' את הנושא כלפי חוץ? במקרה דנן, לא רק שצה"ל נמנע ליזום מהלך הסברתי כדי לנצל את נקודת העוצמה התקשורתית שניתנה לישראל, אלא שגם לאחר פנייתנו בבקשה לקבל נתונים מסכמים אודות השימוש שעשו ארגוני הטרור בילדים הפלשתינים בשנים האחרונות - טענו בצה"ל כי אין הנתונים בידיהם. למעשה, גם לאחר ימים ארוכים של המתנה, ולאחר שהגורמים הרשמיים ביקשו "כמה ימי התארגנות", גם אז לא ראינו דבר. ומה נעשה בפועל כדי לממש את היתרון התקשורתי? לא דבר ולא חצי דבר. הפלשתינים רושמים ניצחון בזירת העימות האינטרנטי, רושמים הפלשתינים ניצחון מכריע על ישראל בזכות ניהול מערכה לטווח ארוך, המבוססת על בניית מאגרי מידע חופשיים לציבור ובהם מתועד הסכסוך מזווית המבט שלהם. היריב הפלשתיני רואה באינטרנט זירת מאבק הסברתית נוחה, כזו המאפשרת יותר מכל אמצעי תקשורת אחר, לכתוב ולשכתב את ההיסטוריה; להשפיע על עיצוב תפיסת המציאות. ואצלנו? החידלון הישראלי חוזר על עצמו פעם אחר פעם. אותן תקלות, אותן בעיות. התעלמות מכלי הסברתי חשוב, התעלמות מהזדמנויות מצוינות לגריפת נקודות זכות. והבעיה נמצאת במחלקות ההסברה. לאור התנהלותם, נראה אפוא כי הם אינם מבינים את תפקידם כראוי. מר בניהו, גברת ליבני, אנא מכם: האיצו בהם, הגבירו את הפיקוח. עליכם לבחון את המציאות, ולהסיק מסקנות. ההסברה היא חגורת ההגנה שנותנת לגיטימציה לפעולות צה"ל ולמדיניות הישראלית. הפקרת ההסברה היא הפקרה אסטרטגית. כישלון ההסברה, הוא כישלון לטווח הארוך. אם האחראים לניהול המערכה ההסברתית אינם יכולים למנוע את הנזק, כי אז עליכם, כקברניטים, לעשות מעשה ולשנות את המנגנון. הדילמה הישראלית בפתיחת המעברים אינה טריוויאלית. היא מלווה במטעני מדיניות מורכבים, היא קשורה בגורם האנושי, מכבידה על ישראל מבחוץ, ומקשה על הפלשתינים מבפנים. אולי יותר מכל, הוא קשורה בטבורה לרצון להגן על אזרחי מדינת ישראל. לדאוג לביטחונם. בהתבסס על כך, אני חוזר ושואל: מר בניהו, גברת ליבני, מדוע לא ניצלתם את ההזדמנות ההסברתית שניתנה לכם? מדוע אינכם מורים לאחראים על ההסברה - לבצע כראוי את עבודתם? האירוע האחרון מחזיר אותנו, שוב, לשאלה המוכרת: מי הגורם שאמור לנצח על כל מערכות ההסברה בישראל? מי אמור לנווט ולקבוע מדיניות הסברתית ברורה? היכן הוא גוף ההסברה הלאומי שהבטיחו לנו ממשרד ראש הממשלה? ולסיום: מדוע לא מיישמים את המלצות דוח מבקר המדינה הקורא להקמת מערך הסברה כולל, כבר משנת 2002. חברים יקרים, לתשומת לבכם. והערה לסיום: בעקבות הדברים שהוצגו לעיל, פנה משרד החוץ בתגובה, וטען כי אתרם באנגלית אכן התייחס לאירוע המוזכר במאמר. במשרד החוץ הפנו אותנו לאתרם, והדגישו כי "אף פרסמו תמונות" המתעדות את לכידת "משאית הטרור". מבדיקה שערכנו, עולה כי האירוע אליו התייחסו במשרד החוץ בתגובתם – נוגע למקרה דומה, אלא שהוא התרחש בחודש דצמבר 2007. נחזור ונדגיש: ההסברה הישראלית התעלמה כמעט לחלוטין מהאירוע האחרון, מה שמוכיח את הצורך ברענון המערכות כולן.
|
|
הכותב הינו יו"ר ארגון ההסברה ""Yadi International – Youth Active Diplomats for Israel.
|
|
תאריך:
|
20/01/2008
|
|
|
עודכן:
|
20/01/2008
|
|
יוסי עבדי
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
שאול אבידור
|
20/01/08 12:53
|
|
|
|
כישלון ההסברה
|
20/01/08 13:23
|
|
2
|
|
מרק טווין
|
20/01/08 15:04
|
|
3
|
|
משה צור-אל, דנוור
|
20/01/08 19:13
|
|
4
|
|
די לברדק
|
20/01/08 19:41
|
|
|
|
איש מילואים וותיק
|
20/01/08 20:06
|
|
|
|
די לברדק
|
20/01/08 20:54
|
|
5
|
|
שאול אבידור
|
20/01/08 21:52
|
|
6
|
|
שירה
|
20/01/08 22:32
|
|
כבר בתחילה ולמען הגילוי המלא והנאות אבהיר כי עיסוקי המקצועי הוא בתחום ההגנה על נפגעי גוף ונכים ומימוש הזכויות החוקיות שלהם. לאור עובדה זו יש לי בהחלט עניין אישי ברשימה זו ועניין זה מהווה מניע שאין לי כוונה, או רצון, להסתירו או לטשטשו. העיסוק המקצועי לימד אותי דבר או שניים בנושא הרשימה ואני מבקש לחלוק ניסיון זה עם הקורא.
|
|
|
ככל שנודע מהפרסומים בעיתונות, נשיאת בית המשפט העליון היתה מעורבת בימים האחרונים בפרשה שנודעה כ"פרשת ביניש-כוחן", שעל פניה נכרכו בה שקרים, תככים, עלילה והוצאת דיבה על שר המשפטים וכיוצ"ב. נשיאת בית משפט השלום בתל אביב, אף כתבה לה שהיא זורה חול בעיני הציבור, כלומר האשימה אותה בפומבי שהיא משקרת ובכל עת שנדמה שמערכת המשפט שקעה לבוץ שאין עמוק ממנו, באה פרשה חדשה ומוכיחה שאפשר ואפשר.
|
|
|
מכל אירוע היסטורי הציבור זוכר 'אייקון' אחד שמסמל אותו. ה'אייקון' של הסכמי השלום הוא תמונת לחיצת הידיים בין המנהיגים. לחיצות ידיים הן ריטואל מקובל בין אנשים לומר שלום. לחיצת היד בתקופה המודרנית מביעה רצון טוב ומקורה באירופה של ימי הביניים. מלכים, אבירים וקאובוייז נהגו להושיט את ידם כדי להוכיח שאינם מסתירים נשק ופניהם לשלום. תמונות של מנהיגים שלוחצים ידיים באירועים דיפלומטיים נבחרות על-ידי אמצעי התקשורת, ומייצרות בקרב הציבור דימוי לא-מודע לגבי טיב הקשר, משמעותו וסיכויי ההצלחה שלו. התבוננות מעמיקה בלחיצות הידיים, שמתרחשות בעיקר ללא מילים, נותנת לנו מלאי של מידע על הרגשות, המחשבות, האופי ומערכת היחסים בין הפרטנרים למפגש.
|
|
|
פריפריה היא הגדרה גיאוגרפית הטומנת בחובה משמעויות ערכיות וחברתיות. היא מבטאת שוליות, ריחוק ממרכז קבלת ההחלטות, ממשאבים כלכליים, תרבותיים ופוליטיים, בתודעה ובמציאות. לאור רשימתה של אריאנה מלמד, ראוי לבדוק מספר "אקסיומות" בדבר חוסנו וחשיבותו של "המרכז" מחד, ו"שוליות" הפריפריה מאידך, בהוויה התרבותית, החברתית, הכלכלית והפוליטית במדינת ישראל.
|
|
|
שנת תשס"ח הינה שנת שמיטה. מצוות שמיטה הנהוגה בחקלאות בארץ ישראל אחת לשבע שנים חלה גם על הגינון הפרטי והציבורי כאחד, למעט עציצים המצויים בתוך מבנה, על רצפה ומתחת לגג (כולל חממות). אז בין אם החלטתם לשמור שמיטה כהלכתה ובין אם לאו זה הזמן לטפל ולטפח את העציצים. הנה שבעה טיפים:
|
|
|
|