עוד לפני כ-2400 שנים, פירסם הגנרל הסיני סון ט'זו את סיפרו "אמנות המלחמה" אשר בו היטיף לגישה אסטרטגית מקיפה ביחסנו למלחמה ובפרט לניצחון בה. הגנרל גרס כי ההשג הגדול ביותר של מדינה הנימצאת במלחמה הינה הניצחון על האויב ללא שימוש בהכרח בכוח ובאם לא נותרה הברירה והשימוש בכוח נותר כאפשרות האחרונה הסבירה, הרי יש להתגבר על האויב בכוח החוכמה במשולב עם הכוח הצבאי הישיר.
יצויין כי כתביו של סון ט'זו שימשו השראה לתורות המלחמה ובייחוד אסטרטגית הלחימה של הסרנים (קפיטן) פון קלאוזוביץ' ולידל הארט בניפרד, איש איש במדינתו ובתקופתו הוא. שניים אלו הינם ממניחי המסד לחשיבה האסטרטגית הצבאית המודרנית העולמית (בישראל בולט בתחום זה הוא הדר' אורי מילשטיין).
את הגישות המשולבות של שלשת האדונים שניזכרו לעיל שילבתי במאמרי "משחקי מלחמה" מתאריך 19 ינואר 2008 אשר פורסם ארבעה ימים לפני פריצת ציר פילדלפי ע"י הפלשתינים ברצועת עזה בתאריך 24 ינואר 2008 . המאמר נישלח לממוענים ניבחרים כדבר של שיגרה וכן פורסם בבלוגי גלובל-רפורט, דה-מרקר ומעט באיחור בחדשות מחלקה ראשונה של העיתונאי הלוחם יואב יצחק. לתאריך ישנה חשיבות משום שמאמרי היטיף לתוצאה זהה, מעט לפני התהוותה דהיינו, פריצת ציר פילדלפי בעידוד וביזום צה"ל ע"י הפלשתינים לכיוון מצרים. לא ראיית הנולד הנחתה את כתיבתי אלא הפעלת הגיון פשוט וצרוף.
המאמר תאר את רצועת עזה כבלון בעל לחץ גובר והולך אשר ישראל תעצימו באמצעים נילווים, מצור כלכלי-מניעת-דלק-מניעת סחורות, במשולב עם פעולה צבאית קרקעית "נירחבת אך מוגבלת" (להבנת רעיון זה אנא פנה אל המאמר עצמו) אשר תוצאתה תהיה פיצוץ הבלון בצורה מבוקרת בתנועה אנכית מתמשכת לכיוון דרום, פריצת הגבול המצרי והסתערות / מנוסת מאות אלפי פלשתינים (כפי שתואר במאמרי) לעבר הגבול ומעבר לו דרומה. היתרון לישראל בכך דומה שלא היה חייב במילים מיותרות.
הרעיון הכללי של פתיחת הגבול ומנוסת הפלשתינים לכיוון פתחת אל עריש הונחתה במאמרי ע"י הגישה כי את האחריות על הפלשתינים ברצועת עזה חייבת ישראל להעביר לידי המצרים אשר מלכתחילה היו אחראים להם לפני מלחמת ששת הימים ותוצאותיה. המצב כיום הוא כי גם גורשנו מהעיר וגם אוכלים אנו באושים ומכאן שעלינו לנתק עצמנו מרצועת עזה וגן הילדים המופרעים שבה לתמיד ובאופן החלטי וזה כולל אספקת מוצרי תשתית והעברת האחריות עליהם למצרים. בנוסף, ברור הוא כי אחת מתוצאות פתיחת הגבול למצרים תהיה העמקת הניתוק של רצועת עזה מהגדה המערבית וכתוצאה, החלשת הרשות הפלשתינית (אש"פ) בכל מגעיה המדיניים העתידים עם ישראל.
הקופירייט על רעיון המדינה "ללאום הפלשתיני" הינו במרביתו באדיבות השמאל המתון והקיצוני הישראלי, גישה זו כוונותיה היו טובות ומוסריות (לפי קו מחשבה מערבי) אך הובילה ומובילה את ישראל לגהנום. מרביתם של הפלשתינים לא חשו את הצורך ולא פעלו לכיוון זה כלל וכלל מלכתחילה. ברטרוספקטיב היסטורי השמאל הישראלי הינו שותף מרכזי למירב הצרות אשר באו על ראשינו וראש שכנינו מאז מחצית שנות השיבעים בקבעו בתודעת הפלשתינים את רעיון קימום מדינתם אשר נכון להיום קשה לראותם מישמים אותו הלכה ולמעשה מפאת היותם ערב רב של פליטים שוברי שבר אשר היגרו מכל ארצות ערב במאות השמונה-עשרה, תשע-עשרה והעשרים ובפרוש אינם "לאום פלשתיני". ראוי יותר כי נכנה את "המדינה הפלשתינית" כ-"תחום מושב", תאור זה אפשר ויהיה תואם יותר את המציאות העתידית. למה הדבר דומה (נכון להיום), לחסר בית סדרתי אשר גם אם יוצע לו הוסטל מרווח וחמים , יסרב הלה לכך ותמיד יחזור לרחוב משום שזה מתאים יותר לאורח חייו המתאפיינים בתלישות ובסרוב ללקיחת אחריות על חייו הוא וחיי עמיתיו חסרי הבית. לא שאנו שונים מהותית. נדמה בנפשנו כי יוצע ליהדות ארה"ב להקים מדינה עצמאית בתחומי ארצות הברית. הרי אפילו נקודת משען ארכימדית לא תיגרור את היהודים שם להקים לעצמם מדינה עצמאית (הסיבות ברורות אך הבה לא נבייש את עצמנו) וכך מדוע זה כי נלין על הפלשתינים.
להוותנו, צעצוע הקמת מדינה עצמאית ניקלט יפה בגן הילדים הפלשתיני וכיום לא נוכל להתכחש לתוצאותיו, בין אם נירצה ובין אם לא נהיה חייבים להשאיר את הצעצוע המדיני הזה בין ילדי הגנון. מאידך, כל הרעיון המדיני כיום דומה לסדין מריבה במיטתם של שני בני זוג ביום סגריר. הוא קטן מדי, כל סחיבה לכיוון האחד תיצור חסר בצד השני וחוזר חלילה. הקמת מדינה במתכונת מלאה לפלשתינים בצמוד לישראל בגבולות 67 בין הירדן לים נישמע אולי כרעיון נאצל אך הינו פיתרון לקוי ולטווח הקצר בלבד. במוקדם אם במאוחר לא יסתדרו שכנים אלו עם הסדין המצומצם ומריבות אשר תגענה לתיגרות ידים ולשפך דם תחלנה בין שני בני הזוג. התוצאה הסופית? מלחמת חורמה תיקבע את המנצח היחיד בשטח זה. לא נורא כל כך לפלשתינים, להם יש מקום בכל אחת ממדינות ערב בצורה זו או אחרת. אנו ניהיה המפסידים הראשיים, היכן יהיה מקומנו?
וכאן מגיעים אנו למאורעות האחרונים בדרום רצועת עזה. הבה נהגג.
מזה זמן הוגים אנשים שונים בישראל בנוגע לאפשרות כי הפלשתינים יעברו ברובם לירדן ויצרו שם מדינה משותפת עם הירדנים. כרעיון מופשט זהו רעיון נאה אך קיימת בו בעיה מובנה. בשטח ממלכת ירדן יושב כבר לאום אחר, ממלכת הבדואים הירדנית אשר אלו בוודאי לא יגלו התלהבות יתרה לחלוק אדמתם עם הפלשתינים, מה עוד שאלו הפלשתינים ידועים כילד הרע של המזרח התיכון וכמחרחרי צרות סידרתיים, ברי הוא כי הינם הילדים הבילתי רצויים של אזורנו. הבדואים הירדנים כבר מזה זמן רב ובאדיבותו ובהשראתו של המנדט הבריטי שם, שידרגו עצמם למעלת עם והתנהגותם מלמדת על בגרות מדינית ופוליטית אשר אינה עולה בקנה אחד כאמור עם ההתנהלות "המגיע לי" הילדותית, אם בטוב ואם ברע, של הפלשתינים.
ניראה כי רעיון של פדרציה בין הפלשתינים וממלכת ירדן בשטחה של ירדן הוא אפשרי תאורטית אך בעל סיכויים פרגמטיים מעטים. החלק הקיצוני של הפלשתינים כדוגמת החמאס ידחנו והחלק הלאומני הירדני ידחנו אף הוא.
מאידך קיימת אפשרות נוספת אשר מאורעות השבועים האחרונים פתחו לה צוהר בעל סיכויים מסויימים. המדובר הוא בהרחבת שטחי רצועת עזה לתוך השטח המצרי בסיני, תחילה בהתישבות זוחלת ולאחר מכן בקביעת "תחום מושב" פלשתיני אשר יימתח לאורך חוף הים התיכון, עד ימת ברדוויל ועד בכלל.
במתווה זה הרצועה המיושבת הפלשתינית בתוך סיני רוחבה יהיה כ-30 עד 40 ק"מ ואורכה כמאה ק"מ, סה"כ כ-4000 קמ"ר, ללא שטח רצועת עזה, ותוכל להכיל על נקלה את עודפי האוכלוסיה העזתית וזו של הגדה המערבית כאחת על נקלה.
מחויבותה היחידה של ישראל תהיה להקים עבור הפלשתינים תמורת הלוואות ארוכות טווח, מפעלי התפלת מים לחופי הים התיכון. כל השאר, תשתיות, מפעלים, בתי מגורים וכדומה יהיה באחריות מדינות ערב והקהילייה הבינלאומית.
יתרונו של הסדר זה הוא כי לא יסכן את גבולותיהן של הן מצרים והן ישראל. הגבול הפלשתיני בקצה המערבי של ימת ברדוויל יהיה במרחק של כ-50 ק"מ מתעלת סואץ המצרית. לגבי ישראל לא יסכן שטח זה את ישראל יותר משהוא מסכנה כיום. מאידך, בזמני מתיחות תוכלנה ישראל ומצרים לאטום את האזור הפלשתיני בצורה טובה ולהכיל שאיפות חירחור מלחמה פלשתיניות עתידיות. בנוסף, מציע הסדר כגון דא סיכוי סביר לפלשתינים לקיים ממשל עצמי, אם לא מדינה, בשטח אשר הינו מעשית ריק ומהווה את עתודת הקרקע הפנויה באזורנו הקרוב מחד והקשור פיזית לשטח רצועת עזה הפלשתינית מאידך כך שלא תיווצר שוב בעיית ניתוק של שטחי פלשתינים האחד מהאחר. בבוא הזמן, יוכלו הפלשתינים, בהסכמת ישראל כמובן, לחפור מנהרה מאובטחת ותחת פיקוח ישראלי מתמיד בין שטח הרצועה והגדה לתנועה שוטפת של רכב נוסעים ומטען וסלילת קו רכבת תחתית באותה המנהרה, במדה והמצב המדיני-ביטחוני יאפשר זאת.
ישראל ובייחוד השמאל הישראלי שהצטיין בנטיעת רעיונות במוחותיהם של הפלשתינים בעבר ייתגייס למען "מכירת" הרעיון לפלשתינים ובייחוד לחמאס בעוד הימין הישראלי ידריך החמאס בנושא התישבות זוחלת ומתוחכמת בשלב הראשון והבילתי רשמי, הלא ניסיון רב-ניצבר כאן בהתישבות הזוחלת של גוש קטיף ושיטחי יהודה ושומרון. בשלב מסויים עם הגיע תחילת ההתישבות הפלשתינים למסה קריטית, תיכנס ממשלת ישראל למשא-ומתן עם הפלשתינים והמצרים בנושא זה ותשלימו.
הרי גם הרצל גרס: "אם תירצו אין זו אגדה".
קישור: מאמרי "משחקי מלחמה"
[קישור]