למי שעוד לא הבין: השלום לא רק בפתח אלא כבר ממש בבית, ואפילו לא רק בהתנחלויות אלא אפילו בישראל הכשרה למהדרין של השמאל אפשר לשיר "הנה בא השלום". כמובן אם צופרי האזעקה או כריזת צבע אדום לא יקלקלו את ההרמוניה של המקהלה.
זהו השלום. ואני לא סתם צינית. לזה בדיוק התכוונו הערבים ומדינות אירופה (ואולי גם אחרים) כשדיברו על שלום בין ישראל לשכנותיה: שלום זהו מצב בו היהודים חלשים וידיהם כבולות. זאת מסקנה פשוטה מן הסקרים באירופה המורים כי הסכנה הגדולה ביותר לשלום העולם היא ישראל.
החיזבאללה בצפון מאיים על תחנת הכוח בחדרה, והחמאס בדרום מאיים על תחנת הכוח באשקלון. על פצצת אטום שמתבשלת לאיטה אנו לא פנויים לחשוב, ולנציגי האויב בכנסת בכלל יש חסינות. למה כל זה יכול להתרחש? רק בגלל סיבה אחת: היהודים משקרים לעצמם, וכאשר מתגלעים בקיעים בשקר, הם מתרצים אותם בשקר יותר גדול, שמאפשר להרוויח עוד קצת זמן-אשליה ו"נינוחות זחוחה -עכשיו".
דוגמאות לשקר הזה הם ביטויים כמו 'תהליך השלום', 'טוב שלום משטחים', 'שיהיה להם מה להפסיד' ו'מזרח תיכון חדש'. אז מה הם כמה 'קורבנות שלום' זניחים לעומת כל הדבש הזה? קורבנות השלום (רק היהודים כמובן) אינם נספרים כשמדובר ב'משבר הומניטרי' והם כמובן אינם 'חפים מפשע'. סדר צריך להיות, ומי שמסומן בטלאי של 'קורבן שלום' אינו נמנה על המועדון המיוחס שצילומיו מעטרים את אלבום 'פשעי המלחמה' (של ישראל, אלא מה).
בקיצור: מכונת התעמולה של השקר הגדול עושה שעות נוספות, ומפיקה תשואה נאה. יודע זאת כל פלשתיני וכל כתב החפץ קידום. המסכנות לכאורה והמצלמה הם הנשק הסודי של הפלשתינים. אף אחד לא שואל מה הסיבה לכך ומה ההשלכות לכך. כולם נהנים מאורגיית השלום למעט קורבנותיה.
לפלשתינים אין מה להפסיד מכיוון שהם יודעים איך לשתק אותנו. הם יודעים שהם יכולים לעשות לנו את הדברים הנוראים ביותר וידינו תהיינה כבולות על-ידי השקרים של אדריכלי האסון. הם יודעים שתמיד יקום החוכמולוג התורן שיגזור סימטריה בין סבלו של ילד פלשתיני ליהודי, ואם הוא אחד ממאורי השמאל, סופר למשל (שאולי זה גם המקום לשאול איך קורה שהצירוף של כישורים מילוליים ודעות שמאלניות מספיקות לתייגו כבר-סמכא בנושא)- אף יוסיף ויטיל את האחריות ל'מעגל הדמים' על ישראל.
אז מה בדיוק יש להם להפסיד? כל יהודי מת, מושפל או מפוחד, זה רווח נקי. ידי היהודים כבולות על-ידי הנחות היסוד שהביאו את האסון, ובינתיים התקשורת מתלקקת, אמצעי הלחימה הועברו, והשוחט שוחט.
כל זה מוביל למסקנה שההתמודדות צריכה להתחיל מטיפול בשקר ובכל מי שמזין מטפח ומפיץ אותו. אם מדינת ישראל לא תתעשת אני לא אתפלא אם יהיה מי שיקים מיליציה מחתרתית שתטפל בנושא הקסאמים בעצמה. לא צריך להיות מנהל מחקר ברפא"ל בשביל זה.
האמת היא שזה גם מיותר: מתבזבזים להם מיליונים רבים בשביל לתמרן את עצמנו כך שלא נפגע ב'חפים מפשע' כלומר בערבים. נראה את הגיבורים הערבים מול מטחי פגזים מישראל לשטחם. אבל כמו שמדינת ישראל נראית, אני גם לא אתפלא אם ישלחו את צה"ל לפרק מיליציה שכזאת, כי הלוא אנו מדינת חוק(ן) ולא ארגון טרור. והלוא יש לנו את צה"ל שהוא צבא ממש חזק ומוסרי.
למה העולם תומך בפלשתינים? יש כמה סיבות: הפחד מהאיסלאם והניסיון לרצותו על חשבוננו, הכוח הכלכלי וכוח הנפט של העולם הערבי, והתעמולה הכושלת שלנו ביחד עם כישרונם של הערבים לפרוט על נימים רגישים, אלו אחדות מהסיבות. אבל יש עוד סיבה: הערבים פועלים בצורה מובנת פסיכולוגית, עקבית והגיונית: מגדירים אויב (הציונים) באופן חסר פשרות, מתייחסים לאדמה באופן נורמאלי, ועושים הכול כדי לפגוע באויב, שזה אנחנו כזכור, בלי לדפוק חשבון. ואם בנוסף הם משתמשים בטקטיקת ה'שלום' עם קריצה בצד, כדי להחליש את האויב אף יותר, זה מובן ביותר ומתקבל באהדה. ואם האויב האהבל (ישראל) עוד משתף פעולה מרצון במשחק הזה, למה לא לרכב על הגל וליהנות מהשעשוע עוד יותר?
כתבתי כבר בעבר על נושא התעמולה, אבל התעמולה הטובה ביותר לא יכולה להוות תחליף למדיניות תמוהה רעה וכושלת. הלוא כל עם סביר כבר היה מפרק לגורמים את האויב, ואם אנו לא עושים זאת זה סימן לכך שאיננו יכולים, כלומר אנו חלשים, או שאנו מרגישים אשמה. זאת הודאה בחולשה או באשמה או בשניהם. גם באירופה, ארצות הברית ויפן מבינים זאת. כולם מבינים שהיהודים או חלשים או אשמים או שניהם.
כולם רואים איך לבנון שהייתה 'שוויץ של המזרח התיכון' ועזה שהייתה יכולה להיות פיסת נדל"ן משובחת וריביירה נהדרת, הפכו לגיהינום כמו שרק הערבים יודעים. אבל מי אשם? ישראל! כולם רואים את האיום האירני, אבל את מי כולם מגנים ומנסים להצר את צעדיו? ישראל!
בראש ובראשונה, הפלשתינים מנצלים לרעה את המחסום הפסיכולוגי שלנו, ולכן זאת בדיוק נקודת הכובד שיש לנפץ. למשל, עניין גלעד שליט: איך הדברים היו נראים אם למול המצלמות היינו מוציאים להורג כל שלוש שעות אסיר פלשתיני? היינו מעבירים בכך מסר ברור שהמצלמות לא מפחידות אותנו. יש להניח שהיינו שמים קץ לתעלול החטיפות, וגם בצפון לא היו נחטפים גולדווסר ורגב, ואולי גם גלעד שליט היה חוזר הביתה ומשפחתו לא הייתה מתייסרת עוד.
עלינו להפסיק לפחד מהמצלמות. אני לא מתכוונת רק לצלם את הזוועה שעוברים בשדרות. זה כנראה לא מספיק חזק, מכיוון שכפי שהסברתי קודם, אנו היהודים מקוטלגים כבר כמי שסבלו שווה פחות. אני מתכוונת למה שבאמת עוד לא ניסינו, וזה להביא על הערבים נכבה שניה: להפציץ בלי רחמנות כמו שהבריטים ידעו להפציץ את גרמניה הנאצית. גם בתי ספר ושווקים אינם מחוסנים. לא לרחם על התהלוכות של החמאס. ולא להתנצל על כל ילד ערבי מת. הלוא הוא מחבל עתידי והנשים אינן אלא אינקובטורים למחבלים עתידיים, אז על מי בדיוק אנו חסים? אסור לנו לבזבז תחמושת יקרה על מעט 'חמושים' מתים. זה לא יעיל, מתיש אותנו ומרוקן את משאבינו.
יש לנתק חשמל ומים בלי להתרגש. מבחינתנו אין משבר הומניטרי במקום שאין נוהגים בנו כבבני אדם. ימותו ברעב וממחלות? זה לא אמור להציק לנו, כפי שגרמניה הרוסה לא הייתה אמורה להביאנו לדמעות בשנות ה-40. לא להשאיר שם אבן על אבן. המוסר העקום שלנו מחליש אותנו. הבעיה שלנו היא ילדים יהודים, וחיילים יהודים שיש להגן עליהם. כל השאר זה בעיה שלהם, דמם בראשם. בוודאי ובוודאי שאין לתת טיפול רפואי לפצועים ולחולים מעזה ויהודה ושומרון בבתי החולים שלנו. אולי כך יהיה גם כסף להגדיל את סל הבריאות של יהודי ישראל.
ואם חברי הכנסת הערבים יפתחו את הפה, לשלוח אותם לצייץ בפרלמנט הפלשתיני, ביחד עם בוחריהם. ערביי ישראל שמיהרו להזדהות עם מסכני עזה שפתאום צריכים לגלות את אור הנר, אחרי שהפראייר היהודי אותת להם שהוא יכול לדגדג אותם בהפסקת חשמל קצרה, אבל לא ראיתי שם שום הזדהות עם תושבי שדרות ופעולה למענם. ערביי ישראל אינם מיעוט ניטרלי והגיע הזמן להפסיק להעמיד פנים.
ומה יגידו בעולם? יגידו את הדברים הרגילים, ועדיף שיגידו אותם מאשר יספידו אותנו ויבואו לבקר ב"יד-ושם" ב', ולהספיד את היהודים המסכנים, שבגלל שכל כך סבלו צריכים להיות רגישים לסבל אויביהם. אולי דווקא יבינו אחת ולתמיד שלמדנו את הלקח הנכון מסבלנו: שנמאס לנו להיות פראיירים, שהיהודים יודעים גם להרביץ בלי בושה, ושאין מקום להתיפייף אם ברצוננו לשרוד. אין תחליף לעצמאות, ואין תחליף לאדמה, ואם כל העמים נוהגים באופן של אי ויתור על אדמה, ואי ויתור על שום דבר למען 'שלום' (שלום הוא זכות טבעית שלנו ולכן לא ניתן לקבוע לו תג מחיר. זאת סחטנות ועל סחטנות יש להעניש) כנראה יש לזה ערך הישרדותי ממעלה ראשונה.
לכן אני לא מפחדת מתצלומי 'סברה ושתילה ב". יידעו גם יידעו שהיהודים מסוגלים גם לזה. יהיו מי שיוקיעו אותי כגזענית, ויקטלגו אותי במסגרת 'אויבי השלום, הקיצוניים משני הצדדים'. כאילו שיש לי רצון לגרש את הערבים מערב הסעודית או מעירק. אני לא מתרשמת מתוויות. אני קיצונית שפויה, כי ראיתי לאן הביאה אותנו ה'מתינות'. אנו במלחמה, וככל שנרחם יותר על האויב ככה נקבור יותר בנים ובנות יהודיים.
אילו היה לי מצב רוח היתולי הייתי מכנה את המלחמה: מלחמת תהליך השלום. משיחי ההידברות הסהרוריים הבטיחו יונה עם עלה של זית, אך לא ערים מדממות וידיים כבולות. על אדריכלי האסון הגדול ביותר בתולדות הציונות לתת את הדין: להודות בפומבי בטעות, ולרדת מבמת ההיסטוריה כששמם הוא למשל ושנינה כמי שהיו אלופי ההונאה העצמית ואסון לעמם.
