|
נחום ברנע [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
לא מכבר פרסמתי כאן ניתוח מקרה של קשרי הון-עיתון-שלטון (ה"מאמי" של אולמרט) בביצועו של יאיר לפיד ועל הפלאטפורמה של ידיעות אחרונות. אמרתי ולא מספיק אמרתי, מפני שאת המקרה של היום מוביל נחום ברנע, וגם בו מותקפים, ביתר גסות ובלא פחות צביעות, שניים מתוך שלושת מותקפי לפיד ביום ו' האחרון: דיכטר ונתניהו. העיתונאות עצמה גרועה אף יותר מזו שבשבת, ואומר שלא הייתה מביישת את "פראבדה" כדי לא לפגוע ברגשות ע"י שימוש בשם של עיתון אחר, המתחיל ב"ש".
דיכטר, למי שלא ידע עד עכשיו, הוא משיחיסט הלום-גראד, וכל כך מפני שהציע לגרש פלשתינים תושבי ירושלים לרמאללה. עם דיכטר יש לחצר של אולמרט בעיה מיוחדת: הוא היה ראש השב"כ, הוא סמכות מקצועית כשמדובר בסנקציות נגד ערבים והוא מתנבא בסגנון אחד עם נתניהו: שיש פתרון צבאי לבעיית החמאס. בשביל כאלה שולפים מהמגרה חתן פרס ישראל: כדי שיכתוב בעיתון של מוזס ועל חשבונו שדעתו של דיכטר השתבשה עליו בגלל הגראד שנפל על יד ביתו, ושנתניהו הוא "דמגוג, לא מנהיג".
ואיך ברנע יודע שנתניהו כזה? מפני ש"בטלוויזיה" (כאילו רק שם) הוא דורש הכרעה בעזה ו"איזו הכרעה ובאיזו (השגיאה במקור) מחיר הוא לא אומר", אלא שהחתן התחמן בוחר להיות גם חתן לא מעודכן: החלטת הממשלה האחרונה הייתה "להורות לצה"ל להפסיק את ירי הקסאמים על עוטף עזה". כך סתם, בלי ציון מחיר ובלי מגבלות. אם כך, גם הממשלה דמגוגית, ובהבדל אחד: ממשלה קיימת כדי למשול, ולכן היא זו שחייבת לבוחר גם תיכנונים אופרטיביים וגם את ביצועם. אופוזיציה לא רק רשאית אלא גם חייבת לדרוש חלופות איסטרטגיות כאשר ברור בעליל שהאיסטרטגיה הקיימת קורסת. מי שמתייחס לדרישה כזו כאל דמגוגיה הוא-הוא הדמגוג.
אבל בכך לא סגי, מפני שהעיתונאי חד-העין ומושחז-העט מחזיק בהוכחה נוספת לכך שנתניהו הוא דמגוג: הנה, אחרי שכחלוף 3 ימים סולקו דגלי חיזבאללה והג'יהאד מרחובות ירושלים עולה נתניהו לשידור, "...לשאת נאום שוצף בסוגיית הדגלים". כלומר, אליבא דחתן הפרס, צריכה כנסת ישראל לנהוג במפיצי הסמלים המדיניים של השואפים להשמדתה כפי שנוהגת המשטרה בעברייני תנועה ביום העצמאות: מזהירה אותם ומשחררת אותם לדרכם. עזות המצח שבשימוש בסמלים הללו בבירת ישראל איננה, כנראה, עילה מספקת עבורו ל"נאום שוצף"-מכסימום לדברי כיבושין ב-4 עיניים ולא למיקרופון.
"אני מחכה בסקרנות לרגע שבו ישוב נתניהו וייבחר לראש ממשלת ישראל. בסיבוב הקודם לא הצטיין כמנהיג. נראה מה כוחו, מה גבורתו, אם וכאשר תינתן לו הזדמנות שנייה", כותב ברנע, לעניין זה יפה ציטטה אחרת מאותו עיתון: "במוצ"ש עלה נתניהו לשידור בערוץ 2. הוא זעק: אין מנהיגות. הוא צדק: לממשלה הנוכחית, לרבות העומד בראשה, אין סמכות ומעמד מוסרי שמאפשר לגייס תמיכה לאומית". ועכשיו-השוס, לידיעת קוראי ידיעות אחרונות: גם ציטטה זו היא פרי עטו של ברנע, כ-15 שורות קודם ובאותו מאמר!
הלו ברנע, נראה שלא רק על דיכטר נפל פגז שלא התפוצץ, מפני שאיבדת את הזהירות והאמת יוצאת לך משליטה. אומנם אולמרט לא יכול לקחת ממך את פרס ישראל אבל תיזהר ממוזס: הוא עלול לפטר אותך על התרשלות במילוי תפקידך!
לסיום, "עיתונאי קטן שלי", כמה שאלות שאת התשובות עליהן אתה ומוזס חייבים לא לי אלא לקוראי העיתון:
1) אולי בסיבוב הקודם נתניהו לא הצטיין כמנהיג (ואולי כן), אבל אפילו אתה אינך טוען שיש טעמים מוסריים לפסול אותו, בעוד שאת אולמרט אתה פוסל לחלוטין ולו רק מפני שאיננו מסוגל לגייס תמיכה לאומית. אם, לשיטתך, אחד כישלון ודאי והשני כישלון מסופק-מדוע אינך מתייצב מאחורי המסופק? גם אני מעדיף את אמא תרזה, אבל היא עסוקה ואולמרט או נתניהו זה מה שיש היום: תבחר.
2) האם חשבת שרבין הצטיין בסיבוב הראשון שלו, ואם לא-האם תמכת אז בשמיר מולו?
3) האם לדעתך ביצועיהם של ברק ושרון כראשי ממשלה עלו על אלה של ההוא ש"לא הצטיין"? או גם אחרת: מי היה ראש הממשלה אחרי אוסלו שבתקופתו היה הכי שקט?
4) מי היה שר האוצר הטוב ביותר של מדינת ישראל?
5) מי היה שר האוצר היחיד במדינת ישראל שביצע ביודעין חראקירי פוליטי על מזבח תפקידו הממלכתי? האם כך מתנהג דמגוג?
6) לאור קביעתך בעניין איכות ממשלת אולמרט, האם אתה תומך בבחירות מיידיות? אם כן-האם הוא שמע זאת מפיך?
7) מה דעתך על מאמרו של ארי שביט "שנאת נתניהו"?
8) מי כאן הדמגוג-נתניהו או אתה?