הטור של פריצי

א) חברת סימנס זכתה במכרז ענק לאספקת קרונות לרכבת ישראל בהיקף 700 מיליון ש"ח, אבל לא תעמוד בתנאי המכרז לו התחייבה. היא תספק את הקרונות באיחור ניכר, מה שיאלץ את רכבת ישראל לצמצם את השירות לציבור. כבר בעת שסימנס זכתה במכרז היו רינונים על סיבות הזכיה. מתחרותיה טענו שהיא לא תעמוד במועדי האספקה שהתחייבה להם, מה שהוכח עכשיו כנכון. למרות זאת נתנה מדינת ישראל לסימנס אופציה להרחבת היקף אספקת הקרונות עד לסך עתידי כולל של 4 מיליארד שקל.

ב) סימנס זכתה בחלק מהמכרז להקמת הרכבת הקלה בתל אביב. היקף העבודות שהיא תבצע יהיה כ-5 מיליארד ש"ח. לא רע. עסק גדול. עניין העמידה בלוח הזמנים עוד יתגלה לכם בבוא היום.

ג) סימנס מתמודדת כעת על מכרז לחישמול רכבת ישראל. היקף העבודה מוערך בכ-1.2 מיליארד ש"ח. לא ידועים עדיין פרטים.

ד) סימנס זכתה (יחד עם האחים עופר) במכרז להקמת תחנת חשמל פרטית. התחנה לא נבנתה עד עצם היום.

ה) סימנס מכרה לאחרונה לחברת החשמל טורבינות גז במחיר כולל של 1 מיליארד דולר. 2 מ-5 הטורבינות מושבתות.

ו) חברת סימנס שיחדה במשך שנים ובקביעות פקידים בכירים בכל מדינות אירופה. תקציב השוחד שכבר הוכח שהיא שילמה לבכירים במדינות שונות הגיע ללמעלה מ-2 מיליארד דולר. ממשלות אירופה התחילו לקבל ממנה לאחרונה מאות מליוני דולרים כל אחת, כפיצוי על השוחד ועל תפקידה בהקמת קרטל שעשק את המדינות. רק ישראל לא פנתה לדרוש פיצוי.

ז) סימנס שיחדה גם בכירים בחברת החשמל בישראל כדי שאלה יפעלו למענה בחברת החשמל. היקף השוחד ששולם רק ליו"ר ועדת הרכישות, השופט (בדימ.) דן כהן, מוערך בכ-50 מיליון ש"ח. לא ידועים הסכומים ששולמו לאחרים.

ח) דן כהן הציע למדינה שתמורת הקלה מסויימת בעונשו הוא יחזיר למדינה את כל כספי השוחד וימסור את שמות שאר המעורבים בישראל בקבלת שוחד מסימנס. הפרקליטות לא נענתה להצעה ונתנה לו לצאת מהארץ באמצע חקירותיו. מאז הוא חי בעושר בפרו.

ט) פרקליטות מיסוי וכלכלה של מחוז תל אביב התחייבה להגיש בקשה להסגרתו. לא הוגשה בקשה כזו.

י) פרקליטות המדינה הוציאה צו איסור פרסום על הפרשה. פרטים רבים מוסתרים מידיעת הציבור.

יא) משרד המשפטים מסרב להשיב לשאלות בנושא.

יב) מדינת ישראל ממשיכה לרכוש מסימנס. בכירים בחברות הממשלתיות ובשירות הממשלתי מאפשרים לסימנס להתמודד ולזכות במכרזי הענק של הפרויקטים הציבורים. היועצים המשפטיים של המדינה מאשרים את העסקות. ישראל לא מבקשת פיצויים על השוחד או על קרטל הפקעת המחירים. איש מהבכירים לא מתבקש למסור תצהיר על קשריו עם הקונצרן.

יג) דן כהן עדיין מוכן למסור את רשימת השמות. הפרקליטות מוותרת על הצעתו.

יד) מישהו יודע למה?

הרב אלישיב נחשב לגדול הפוסקים האשכנזים והוא שאוסר על נטילת אברים להשתלה במקרה של מוות מוחי. להשקפתו, המוות חל רק כשהלב מת ולכן הוא מנחה את שומעיו לסרב לתת תרומת אברים.

הבה ונבחן את גדולתו: מאחר ובישראל נוטלים תרומת אברים ממי שמת מוות מוחי, יודיע נא כבוד הפוסק שהוא אוסר על חסידיו ותלמידיו לקבל תרומת אברים בישראל. לא לתרום זה פשוט, אבל החוכמה היא לסרב גם לקבל.

הבה ונראה כמה הורים אשכנזים יעמדו בבית החולים ויסרבו להציל את ילדם שנמצאה לו פתאום תרומת אבר מנפטר, רק בגלל הרב אליישיב. ברגע של אמת הוא יגלה שכל חסידיו הפכו לספרדים.

חברת הכנסת שלי יחמוביץ משתוללת למה עומדים לתת לגאידמק, שמתעתד להיכנס לפוליטיקה, להנחות תוכנית טלוויזיה. לטענתה זה פסול. מעניין. אני לא זוכר שהיא עצמה פרשה מהרדיו הממלכתי והחזירה את המקרופון הציבורי שהיה בידיה בעת שהיתה לה אג'נדה פוליטית מובהקת והיא ניהלה כבר שיחות ומגעים על הצטרפותה לרשימת המערך לכנסת. יש לה בעיית הגינות או בעיית זיכרון?

פרופ' רון שפירא, משפטן, עו"ד ואיש אקדמיה הינו מועמד למינוי לבית המשפט העליון. האיש הוא משפטן מבריק, צעיר ובעל רקורד מעורר כבוד. הבעיה שלו: הוא לא חבר של ביניש. בין חטאיו ראוי לציין שהוא העז לייצג את הבנות של דוד אפל בעתירה שדרשה לצוות על המשטרה והפרקליטות למסור להן את 80,000 הקלטות הסתר שנעשו "בטעות" לשיחותיהן הפרטיות, כיוון שלטענתו לפרקליטות אין כל זכות להחזיק בהקלטות שנעשו שלא כדין.

עו"ד שחושב שיש מגבלות על הפרקליטות ועלול להתמנות לשופט בעליון הוא סכנה מוחשית. מייד נרתם המנגנון למלחמה: תחילה הודלף שלשפירא היתה בעבר שותפות עסקית עם עו"ד יעקב ברדוגו בקשר לאיזו חלקת קרקע. אבל התברר שאין שום סיפור, אין עסקה והחברה לא פעילה. אז פרסמו ששפירא לא דיווח על כך בטופס המועמדות שלו, עד שהתברר שאין מה ולא היה צריך לדווח על זה. רק ירד הסיפור ומייד פרסמו ששפירא לא רשם בטופס המועמדות שלו את שמות כל האנשים שאיתם דיבר ואותם הכיר במשך 15 שנים האחרונות. לא שמישהו יכול למלא את הסעיף הזה (נסו אתם להיזכר בכל האנשים איתם נפגשתם ודיברתם ב-15 השנים האחרונות, במיוחד אם אתם גם עו"ד וגם מרצה ודיקן של בי"ס למשפטים באוניברסיטה...).

אבל זה באמת הסעיף הכי חשוב בטופס: הוא היה מוכיח שלשפירא אין חברים בפרקליטות. שפירא התמים עוד לא מבין ששופט בעליון הוא כבר לא יהיה. הוא כבר יורט. כל היתר זה רק פרטי הגיהנום הבירוקרטי שמנגנון החברות של ביניש בפרקליטות יעביר אותו דרכו.

תארו לכם שאתם צריכים להתייצב בבית המשפט לשמיעת גזר דינכם ויום קודם השופט שלכם מקבל פנייה מח"כ שדורש להחמיר בעונשכם. כל אדם שיעשה מעשה כזה, פנייה בעניינו של נאשם שעומד לדין, יואשם בניסיון להשפעה בלתי חוקית על שופט וימצא עצמו בכלא. לפחות במדינה מתוקנת.

והנה, יומיים לפני שמשה קצב היה אמור להתייצב בבית המשפט לדיון בעונשו, הרהיבה זהבה גלאון לפנות במכתב פומבי ובו דרישה להחמיר בעונשו. לא סתם דרישה כללית להחמיר בעונשם של עברייני מין – אלא דרישה מפורשת וספציפית להחמיר בעונשו של קצב. אחרי שנסתיימו הליכי בג"צ ומרגע שהוגש כתב אישום ונקבע הדיון, שום אדם לא היה רשאי יותר להתערב או לנסות ולהשפיע על השופטים והמעשה שעשתה גלאון הוא בפירוש פלילי – ואף חמור יותר:

אם אני אחד משלושה שופטי השלום בהרכב שנקבע לקצב, הייתי נזכר שזהבה גלאון עשויה עוד להיות חברה בוועדה למינוי שופטים. היא בת 52, שאר הח"כים של מפלגתה מרצ-יחד הם בגיל 70, ולכן ביום שתקום "ממשלת שמאל" בישראל יש סיכוי טוב שהיא תמונה לוועדה. אני, כשופט שואף קידום, הייתי משתכנע ממכתבה ומחמיר בעונשו של קצב. מה יש לי להפסיד?

ומי שלא מבין ששופטים בישראל מקבלים החלטות גם בהשפעת העיתונות וגם מתוך שיקול איך ח"כים מסויימים יגיבו, לא מכיר את בית המשפט הישראלי, או לא מכיר שופטים ולא מבין איך מקדמים שופטים בוועדה. זהבה, לעומת זאת, מכירה, יודעת ומבינה. לכן היא פנתה אליהם בפומבי.

ראש אגף החקירות במשטרה, יוחנן דנינו, מתנגד ליוזמת שר המשפטים, פרופ' דניאל פרידמן, להפסיק את הטכניקה של הארכת תקופת התיישנות בלי הגבלה. דנינו, שיחידות המשטרה שבאחריותו גוררות בעצלתיים חקירות פשוטות במשך 6-7 שנים לפחות, טוען שההגבלות יפגעו במלחמה נגד השחיתות.

מעניין למה דנינו זקוק ל-7 שנים בממוצע כדי להילחם בכל נקודת שחיתות פשוטה. מלחמת השחרור ארכה שנה וחצי ומלחמת העולם כולה ארכה 6 שנים, אבל חקירה אחת נגד ליברמן לוקחת כבר 7 שנים ונמצאת עדיין בחיתוליה? השבוע הם שוב חקרו את רוחמה אברהם על טיסתה לחו"ל בשנת 2004 במימון אגרסקו. שלוש שנים אתם חוקרים כרטיס טיסה אחד?

פרקליטות המדינה לא רק שלא נגמלה מהרגלה להסתיר מנאשמים חומרי חקירה, אלא שהיא ממשיכה בשקריה. בסרבה לבקשת סנגורי קצב לקבל את כל חומר החקירה בעניינו כתבה להם הפרקליטות: "חומר החקירה שלא הועבר אליכם נוגע לעניינן של מתלוננות שאינן מופיעות בכתב האישום ואינו מהווה חומר חקירה בתיק שלפנינו". האמנם? וכי לאיזה תיק חקירה שייכות המתלוננות הללו – לתיק של רמון? הרי גם שם הסתרתם את ההקלטות והן לא הופיעו בכתב האישום.

זו בדיוק השיטה של הפרקליטות: כל חומר שעלול לשמש לטובת הנאשם מוצא מהתיק, מוסתר או מושמד בתירוץ שהוא "לא שייך" פתאום לתיק הזה. זוכרים את רות דוד, פרקליטת מחוז תל אביב, שהופיעה בפני לשכת עוה"ד והסבירה שהסתרת החומר בפרשת רמון היתה "תקלה חמורה"? מעניין מה התירוץ שלה עכשיו – שזו תקלה כרונית?

במדינה עם שיטת מושבעים, כל נאשם שמוסתר ממנו חומר מזוכה בו במקום, גם כדי ללמד את התביעה שחובתה לציית לחוק. במדינת ישראל עוברים על-כך לסדר היום ואח"כ עוד ממנים את מסתירי החומר מהפרקליטות לשופטות. למי שלא מבין עדיין למה מערכת המשפט שלנו מתחילה לדמות למערכת משפט אפריקנית.

ח"כ עמיר פרץ העביר בכנסת הצעת חוק לפיה חיילים בשירות סדיר יקבלו שכר מינימום. זה עבר בינתיים רק בקריאה טרומית וסיכוייה בהמשך בעייתיים, כי שר הביטחון אהוד ברק מתנגד לחוק. חבל שעמיר פרץ נזכר ליזום את החוק הזה רק עכשיו, כי לפני שנה וחצי שר הביטחון בטח לא היה מתנגד לו.

מתנגד נוסף הוא רוני בראון, שר האוצר, שטוען ש"העלויות יילכו על חשבון מערכת הביטחון". למה? אפשר לחייב בזה את תקציב הישיבות של המשתמטים. יש שם מספיק כסף וגם יש לזה קונצנזוס ציבורי מלא. תנסו פעם.

משרד החינוך שוב עושה רפורמות מילוליות. בתחילת השבוע הוא הודיע בגאווה על החלפת התוכנית "100 מושגים במורשת" בתוכנית חדשה של לימוד טקסטים יהודים (מה ההבדל?). בהמשך השבוע התבשרנו בתרועות ושופרות על הקמת זרם חינוך חדש "חילוני-דתי".

שרת החינוך הגאה הסבירה שהזרם החדש יהיה "מתון, פתוח, דמוקרטי וסובלני" ויחנך ל"חיים משותפים בין דתיים, חילוניים ומסורתיים".

כמה נחמד. אחרי שהוא נכשל בחינוך הילדים, הגיע לכשלונות בינלאומיים בהוראה ובלימוד. יפה שמשרד החינוך מצליח להיות יצירתי ופורה לפחות בהמצאת תעלולים של יחסי ציבור. תגידו: במקום להמציא עוד "תוכנית חדשה" או להקים עוד "זרם", עלה בדעתכם לנסות פעם להתחיל סתם ללמד?