אתה קורא פעם ופעמיים ושלוש את
תגובתה של נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, לעובדה שהיא נתנה החלטה בתיק שבו בעלה מייצג את אחד מבעלי הדין, והעיניים מסרבות להאמין.
למען הסדר הטוב נביא כאן שוב את התגובה של ביניש כלשונה:
"נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית ביניש, מעולם לא דנה בתיק שבו ייצג עו"ד ביניש. מדובר בהחלטה משנת 1999 שהינה טכנית בלבד אשר הועברה "לתגובת המשיבים בתוך חמישה-עשר יום מעת המצאת החלטה זו". בכך נסתיים הקשר בין השופטת ביניש לכל טיפול בתיק". ריבונו של עולם! מה יותר פשוט ואנושי מלהבהיר שנפלה כאן טעות או תקלה?
אבל לא: אצל נשיאת בית המשפט העליון - כמו אצל אל עליון - אין טעויות ואין תקלות.
כי עדיף לחפות על מעשים שכאלה, ולהתחפר בתגובה שהיא עלבון לאינטלגנציה של תרנגולת.
פשוט לא ייאמן: שופטת בית המשפט העליון, דורית ביניש, מעבירה את החלטתה היא לתגובת בעלה, ואתה לא יודע אם לבכות או לצחוק. היכן היא מסרה לו את ההחלטה הטכנית הזו? במטבח, בקפה של הבוקר? בחדר המיטות?
ומה הציבור אמור להבין מכך? ששופט רשאי לתת החלטות טכניות בתיק שבו בן זוגו מייצג את אחד הצדדים?
האם בכלל מותר הדבר שתיק, שבו בן זוגו של שופט מייצג את אחד הצדדים - האם מותר שתיק כזה - טכני או לא טכני - אפילו יתקרב אל שולחנו של אותו שופט?
ומה המסר שנשיאת בית המשפט העליון, העומדת בראש מערכת המשפט, מעבירה בכך לשאר השופטים בכל הערכאות? שזה תקין? שזו לא עבירה אתית?
ולא פחות חמור: מה אמור עורך הדין של הצד השני לחשוב ולחוש שעה שהוא מקבל לידיו החלטה בכתב של בית המשפט העליון - החלטה שבראשה מתנוסס שמה של השופטת ביניש וחתימתה בתחתיתו של המסמך - כאשר עורך הדין המופיע מולו הוא לא אחר מאשר בעלה של אותה שופטת עצמה? האם הצד השני אמור להישאר שווה נפש נוכח המצב המוטרף הזה? האם אין בכך מסר מלחיץ כלפי הצד השני - בבחינת: "דע לך עורך הדין של הצד השני, שהתיק שבעלי מופיע בו מולך מונח על שולחני...".
הרי עורך הדין של הצד השני גם לא ידע בנקודת הזמן ההיא אם התיק יחזור או שלא יחזור לטיפול אצל אותה שופטת, שהיא אשתו של עורך הדין המופיע מולו.
האם יהיה זה מוגזם לצפות מנשיאת בית המשפט העליון להבין ולחוש את מצוקתו האפשרית של הצד השני נוכח מצב בלתי אפשרי שכזה?
ומה על אמון הציבור שהנשיאה כה חרדה לו? האין הנשיאה מבחינה שהיא - רק היא - זו שבועטת כאן ברגל גסה באמון הציבור במערכת המשפט?
אני מציע לכולנו - לטובת מערכת המשפט - למחוק ולשכוח את תגובתה לעיל של הנשיאה, ותחת זאת להסיק שנפלה כאן תקלה או טעות - גם אם הנשיאה לעולם לא תודה בכך.
או שהחרדים ימלאו את חובתם האזרחית או שיסתלקו מכאן
