פוליטיקאים המנהלים מדיניות גלובאלית הם אנשים רציניים המתכננים מהלכים לטווח של עשרות שנים עמוק לתוך העתיד. המגמה של המהלכים נשמרת בקפדנות כשנלקחים בחשבון אירועים לא צפויים, העלולים לגרום לסטיות. מרכז הכובד של המהלכים הוא כלכלת המערב.
כלכלת המערב הינה שוק ענק, של כספים, קניות ומכירות ברחבי העולם, הכולל גם את סין, הודו ורוסיה. קריסת כלכלת המערב תביא לתוהו ובוהו בכלכלת העולם. לכן, המערב, בהנהגת הבריטים והאמריקנים, מנהלים במזרח התיכון מדיניות השומרת על כלכלת המערב והנשענת, לא רק, אבל בעיקר על הנפט שבחצי האי הערבי עם מעגלי אבטחה באזור.
מעגל אבטחה ענק הוא הסהר הפורה, המתחיל מתעלת סואץ בדרום ועד טורקיה בצפון, ויורד מטורקיה עד כווית במפרץ הפרסי כולל את עירק ואירן. מרכז הסהר הפורה נשען על הקו המחבר בין כווית לארץ ישראל.
מרכז הסהר הפורה נבחר כמרחב ביטחון קרוב ונגיש המהווה טריז-חוסם של המערב במרכז המזרח התיכון שממנו ניתן לשלוט אפקטיבית כדי להגן על חצי האי הערבי, לא רק צבאית.
ארץ ישראל היא חלק חשוב במרכז הסהר הפורה. בחלק זה, הבריטים והאמריקנים עמדו בפני בעיות וגורמי סיכון, שהעיקריות הן, שאיפות לאומיות של היהודים, יריבות קשה בין היהודים לערבים, התפשטות מצרים צפונה, זליגה סורית דרומה.
כמו כן היה ידוע על פוטנציאל העלייה העצום של היהודים, שבחלקה הייתה בלתי לגאלית, כולם ידעו על הצהרת בלפור המדברת על "בית לאומי" ליהודים על שתי גדות לירדן והחשש מהיהודים עקב נטייתם הסוציאליסטית קומוניסטית.
לכן, מתוך כוונה לקיים הבטחה פוליטית מן העבר וכדי לבסס הגנה במרכז הסהר הפורה ומבלי להיראות קולוניאליסטים, הבריטים, בגיבוי האמריקנים, קרעו את ארץ ישראל המזרחית מתוך "הבית- הלאומי" והקימו ממלכה האשמית, הנאמנה למערב, כעמדה קדמית עם כוח צבאי, כהגנה על חצי האי הערבי. ממלכה זו, עקב מיקומה הגיאוגראפי, היא מעין סמל מגן וקו אדום קדמי שאין לעבור אותו ואין לגעת בו. הממלכה עצמה שומרת על פרופיל נמוך ומנהלת מדיניות שקטה "מתחת לשולחן" תוך קשר הדוק עם בריטניה, איתנו ועם המערב בכלל.
לעומת זאת, כדי לא לסכן את הממלכה ההאשמית, וכדי לפתור בעיות ולנטרל גורמי סיכון קידמו הבריטים והאמריקנים, בארץ ישראל המערבית, "פוליטיקת התנגשות". הביאו לעולם את רעיון חלוקת הארץ, כדי להקים ליהודים, לא "מדינה" על כל ארץ ישראל על שתי הגדות לפי הצהרת בלפור, אלא "בית לאומי" כביכול על קרעי חתיכות של אדמה. במקביל, עודדו את ערביי ארץ ישראל ל"זכויות בעלות" על הארץ, כשהם יודעים על שאיפות מצרים וסוריה לגבי ארץ ישראל, העלולות לסכן את הממלכה ההאשמית.
מלכודת של המערב
רעיון החלוקה הוא מלכודת, שהמערב טמן ונפלנו לתוכה. דם רב של עשרות ומאות אלפים נשפך בגלל רעיון החלוקה המרושע והמעוות. מדיניות סכסכנית זו מופעלת עד עצם היום הזה בתעתועי רעיונות והסדרים הזויים של "שלום" כביכול, וכל זאת כדי להגן על הממלכה ההאשמית ועל חצי האי הערבי וכמובן על כלכלת המערב.
מן ההיגיון, מנהיגי היישוב היהודי אמורים היו למחות נמרצות על קריעת ארץ ישראל המזרחית מהצהרת בלפור, ולהתנגד חריפות על חלוקת ארץ ישראל המערבית כסמרטוט קרוע, ועל מסירת חלקי מולדת למדינות ערביות (ששלחו צבאותיהן על-מנת להשמידנו). אך בהסכמתם למהלכים אלה של המערב באזור, יצרו מנהיגי היישוב היהודי עיוותים היסטוריים מכוננים שמיסדו, במזיד, את הסכסוך היהודי-ערבי.
מלחמת העצמאות הופסקה באבה. יכולנו להשמיד את כל צבאות ערב ולמחוק את ההתנגדות של ערביי ארץ ישראל, זו לא גחמה, זה היה מחובתנו. יצרנו לעצמנו במכוון "גבולות אושוויץ", נמנענו מניצחון מוחץ כדי לקבע נוכחות ערבים בארץ ישראל המערבית על-מנת להסיטם מלחץ על הממלכה ההאשמית ע"י עיסוק בהתנגדות אלינו. הכול למען כלכלת המערב.
הסכמנו לקביעת "קו ירוק" ארור, הזוי ומדמם בלב לבה של אדמת ארץ ישראל כשירושלים שלנו שבורה ומרוסקת. הר הבית לא בידינו. אין לנו גבולות מוכרים. אין לנו עיר בירה מוכרת. בירושלים אין אפילו שגרירות זרה אחת. כל זאת על-מנת לקבע סכסוך מתמשך ונצחי, כשאנו חוזרים שוב ושוב על הסיסמה המטורפת של "שתי מדינות לשני עמים". הכול כדי ל"הרחיק" את ערביי ארץ ישראל מהממלכה ההאשמית ולחסום את המצרים והסורים.
כבר שישים שנה, מפעולות נגד ה"פדאיון" ו"פעולות התגמול", דרך המלחמות ועד הקסאמים, הקטיושות ומתאבדים מתפוצצים, אנו פועלים בשיטות התגוננות שטוחנות מים במכוון ודורשות השקעות ענק בביטחון אך לא מביאות להכרעה ולפתרון. שיטות התגוננות אלו מניבות רווחי עתק לכלכלת המערב, ולא רק במכירות נשק ותחמושת.
בלמנו את המצרים מדרום ע"י טריז-חוסם לאורך כל הנגב עד אילת-אום-רשרש, ואת הסורים מצפון ע"י עמידה איתנה מול הטרדות ארטילריה ואח"כ, כטריז חוסם, ע"י שליטה והתיישבות יהודית ברמת הגולן.
בקשישים
הפעולות הצבאיות שלנו "מצאו חן" בעיני מנהיגי המערב, ולכן, כדי לעמוד מול ערביי ארץ ישראל, מול מצרים ומול סוריה, הוקם, בסיוע המערב ובהשקעות מיליארדים, צבא יהודי חזק, לא מתוך סנטימנטים כביכול לעם היהודי אחרי השואה, לא על-מנת להגן על שאיפות לאומיות וציוניות, ולא על-מנת לעקור מן השורש את היכולות של האויב, ולא על-מנת להכריע ולנצח במלחמות, אלא כדי להגן, בדרך עקלקלה, על הממלכה ההאשמית, למשוך ולהעסיק את ערביי ארץ ישראל בהתנגדות, לבלום את המצרים והסורים ולהרחיק פגיעה וסכנה מהממלכה ההאשמית. יש לכך ראיות והוכחות אינספור. קצרה היריעה מלפרטן. להזכיר, היהודים הם אחוז קטן מהמספר הענק של הערבים.
בתמורה להגנה על הממלכה ההאשמית ועל כלכלת המערב אנו מקבלים "בקשישים" ותמיכה במוסדות בינלאומיים. רווחי המערב בכלכלה העולמית הם ענקיים. המערב הציב אותנו כאן כ"חברת אבטחה ושמירה" תמורת שלמונים ותשלום פירורים, שכנראה רובם מחלחלים לשחיתות, ולכן הכלכלה, החינוך, הבריאות, הרווחה, החברה, משק המים, תשתיות תחבורה ועוד ועוד נפגעים מכך. המטרה איננה מדינה ליהודים, אלא שמירה על הממלכה ההאשמית ועל כלכלת המערב. למה אנו וחיי בחורינו הצעירים והיקרים נבחרנו למלאכת דמים זו. "עם נבחר".
ערביי ארץ ישראל הם גורם תוסס ומתסיס. מעולם הם לא קיבלו את החלוקה, ורואים בארץ ישראל כולה כאדמה ערבית ה"כבושה" ע"י היהודים.
למרות שערביי ארץ ישראל מפולגים לשבטים ולחמולות, ולא ניתן לאחדם, מדביקים להם זכויות בעלות כביכול על ארץ ישראל, על מנת, כאמור, ל"שמר" את ההתנגדות אלינו, ולהסיטם מהממלכה ההאשמית, או על-מנת ליצור אצלם מערכת מדינית מאורגנת, דמוקרטית ומודרנית, כדי שיישבו רגועים ב"נחלתם הריבונית". זה לא מצליח. לא תיתכן דמוקרטיה ללא שחרור האישה הערבייה מדיכויה ובכך לשבור את שלטון הטרור היוצא מהמסגדים ומהמדראסות. בינתיים, טובי בחורינו משלמים בחייהם.
על-מנת להמשיך ולהעסיק את ערביי ארץ ישראל בהתנגדות, הוזרמו במכוון תקציבים זעומים להקמת התיישבות יהודית דלה ומפוזרת ביש"ע, "המושכת אש" התנגדות. התיישבות מאסיבית וענקית, של מיליוני יהודים ביש"ע, (ע"י פינוי שפלת החוף הצפופה), הייתה יוצרת מצב של הכרעה, ולאורך זמן הייתה מביאה להגירה של ערביי ארץ ישראל גם לממלכה ההאשמית ומסכנת אותה. יש כאלה בתוכנו, שראייתם שטחית, הטוענים שהכספים שהוזרמו להתיישבות, היו רבים מאד ובאו כביכול על חשבון צרכים אחרים.
אין סיכוי שההתנגדות הערבית תכריע אותנו. עדות לכך: האירועים במאה השנים האחרונות. כאמור, אנו מפעילים "כוחות צבאיים" לא על-מנת להכריע את הערבים, אלא כדי לעמוד מול ההתנגדות שלהם. בהעדר כוחות צבאיים לערביי ארץ ישראל, הם מפעילים "כוחות עוינים", בכמות שופעת וחסרת גבולות ומעצורים, כמו למשל בעיית הפליטים וחינוך לשנאה. הכלל הפשוט הוא לשמר את הסכסוך בתוך מסגרת ארץ ישראל המערבית בגובה להבות מבוקר על-מנת לא לפגוע בממלכה ההאשמית.
המצרים והסורים יושבים בטריבונה, ממתינים וצופים על תוצאות "ההתגוששות" בזירת ארץ ישראל המערבית. הם לוטשים עיניים לממלכה ההאשמית, ומעולם לא וויתרו על שליטה בשטח שבין הים לנהר. הם נהנים מכך שערביי ארץ ישראל עושים עבורם את העבודה השחורה, ומעמידים פנים שהם בסך הכול מגנים על האינטרסים של ערביי ארץ ישראל. בעידוד ובתיווך המערב הם משחקים איתנו פוקר מכוער, כמו "שלום" מזויף או משאים ומתנים חסרי תוחלת.
כדי לעקוף את שני הטריזים החוסמים בנגב וברמת הגולן, המצרים והסורים פועלים ללא ליאות, בתחכום רב ובתהליך ארוך שנים. מצרים חותרת, מרעילה ו"מפעילה" נגדנו עד עצם היום הזה, בכל דרך אפשרית, את ערביי חבל עזה, את הבדואים בסיני מבחוץ ואת הבדואים בנגב מבפנים, בפעולות איבה, בהברחות, בגניבות, טרור, סחר נשים, סבוטאג', נשק, סמים, עובדים זרים, פליטים מאפריקה ועוד.
כוחות מצריים ישבו בשעתו בהר חברון ובצפון הנגב. מצרים לא מרפה מתוכניתה לשלוט בפרוזדור בין חבל עזה להר חברון, ברוחב של ק"מ רבים, על-מנת לנתק את הנגב. נשמע הזוי אך זו אמת מוסתרת ומוסוות. תוכניתם לא מצליחה משום שאנו עומדים בפרץ. איך אפשר אחרת להסביר את הגבול הפרוץ, העילי והתת-קרקעי בציר פילדלפי למרות הסכם איתנו, ואת הגבול הפרוץ בין סיני לנגב למרות ה"שלום" המזויף.
יותר מפעמיים שלטנו בסיני ובחבל עזה אך המערב סילק אותנו משם ע"י הסכם "שלום על הנייר", עקב החשש מעליית כוחם של "האחים המוסלמים" במצרים. להזכיר, רצח הנשיא אנואר סאדאת.
כמו כן, שליטה יהודית ריבונית, רשמית ומוכרת בסיני ובחבל עזה תביא להגירה של ערביי ארץ ישראל בעיקר לממלכה ההאשמית, ותעמיד ממלכה זו בסכנה.
טריז חוסם
סוריה השתמשה בארטילריה לעבר יישובינו, ומאז שליטתנו ברמת הגולן, היא מציקה לנו ככל יכולתה דרך הלבנון באמצעות ארגונים מיליטנטיים מבחוץ, והתנגדות ערביי הגליל מבפנים. היא מתחברת לרוסיה ולאירן האיסלאמית, משיקולים כלכליים, צבאיים וגם אולי כפרובוקציה נגד המערב.
סוריה יודעת שרמת הגולן היא טריז חוסם להגנה על הממלכה ההאשמית, ופגיעה ברמת הגולן תגרור מלחמה הרסנית בתחומה, לא רק איתנו, אלא אפילו בהתערבות צבאות מערביים. סוריה תשמח על כל סוג של הסכם (מזויף), שיחזיר לידיה את רמת הגולן כדי שתהיה לה "נגישות" לגליל שרובו ערבי, בדיוק כמו שמצרים הצליחה בעורמה לקבל את כל סיני כדי "להישען" על הנגב. מצרים לא זקוקה לסיני כמו שסוריה לא זקוקה לרמת הגולן, אלא כקרשי קפיצה לממלכה ההאשמית.
משום שיש לנו צבא חזק אנו מאבדים ראייה נכונה ותחושת איומים על הנגב והגליל, שלדאבוננו מקבלים משמעות של "פריפריה". שימוש בצבא לצורך הכרעה לא בא בחשבון כפי שהוסבר. להזכיר, תוצאות של תהליכים פוליטיים וצבאיים עולים על פני השטח לאחר עשרות שנים.
החלק המזרחי של הסהר הפורה מורכב מעירק ומאירן. כחסימה מפני התפשטות והשפעה דרומה של ברית המועצות לשעבר ורוסיה כיום, הציב המערב בסיסים צבאיים בטורקיה ובאירן. לימים, משיקולים שונים, המערב הפקיר את אירן, נטש את השאח הפרסי ובאירן עלה שלטון איסלאמי קיצוני המאיים על הממלכה ההאשמית ועל חצי האי הערבי ועל הכלכלה המערבית.
עירק, כמדינה לא יציבה פוליטית, פסקה להיות מדינה אחות לממלכה ההאשמית. לאחר שהועסקה בסכסוך דמים עם אירן שהסתיים בלא כלום, היא פלשה לכווית וסיכנה את חצי האי הערבי. זה נתן את האות לכניסת כוחות צבא של המערב לתוך עירק כדי להגן על הממלכה ההאשמית ממזרח וכמובן גם על חצי האי הערבי וגם לשמש חיץ כלפי אירן שמעמדה במזרח התיכון הולך ומשתנה.
אירן מדינה איסלאמית קיצונית המתנגדת למערב ומבקשת הגמוניה במזרח התיכון. היא מעודדת מיחסי מסחר גוברים, בעיקר נפט, עם סין והודו ומתמיכה רוסית. כיום יש לה שתי עמדות עורפיות, בלבנון ובחבל עזה, עם שיתוף פעולה סורי ו"אחים מוסלמים" במצרים. התקרבותה לבגדד ולריאד תביא לקריסת כל האסטרטגיה המערבית באזור ולנטישתו. אנו נשאר לבד מול דמון איסלאמי קיצוני. גם נשק לא קונבנציונאלי לא יעזור לנו. אנו מהווים מכשול קשה לאירן ולכן היא מאיימת עלינו בריש גלי. בל נטעה, היא מסוגלת לממש את איומיה, ולא איכפת לה מה המחיר שהיא תשלם.
אותה מדיניות הדומינו של המערב במזרח הרחוק, בווייטנאם, שננטשה, היא חיה ובועטת במזרח התיכון. יציבותה של הממלכה ההאשמית מונעת את תופעת הדומינו. כיום אירן היא מדינה עוינת למערב. היא מצליחה, בכרסום איטי וזוחל ל"הקיף" את הממלכה ההאשמית בטבעת חנק המתהדקת דרך סוריה, לבנון, חבל עזה, סיני, "האחים המוסלמים", טרור בעירק ומגעים אוהדים עם בגדד וריאד.
אם הממלכה ההאשמית תיפול לידיים אירניות, המערב ייכנס למדיניות התבדלות עמוקה. באופן פרדוכסאלי, התבדלות תוביל למלחמת עולם קשה ואכזרית עם מוטיבים דתיים איסלאמיים קיצוניים. מכאן מובנת הסכנה האירנית החמורה לעולם כולו.
כמה הערות והארות
לא תיתכן מדינה יהודית בשילוב ערבים אלא רק כמיעוט ערבי זניח.
גם אם ייקבעו הסדרים והסכמים שונים בשטח, רעיון החלוקה בין שתי אוכלוסיות עוינות, הוא בלתי אפשרי. לכן ההתמודדות שלנו עם הערבים נמשכת כבר עשרות שנים ללא פתרון ואין כוונה להגיע לפתרון משום שאין פתרון.
כל הדיבורים, הדיונים, ההסדרים, ההסכמים, הוויכוחים, הנאומים, אוסלו, הנסיגות, הפגישות, הועידות, הכינוסים ועוד, משמשים, לא לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי, אלא כתמרונים טקטיים חמקניים כדי להגן על הממלכה ההאשמית ועל כלכלת המערב.
חלפו מאה שנה ואנו מסרבים להבין את המנטאליות של הערבים. גם המשכילים והאקדמאים הערבים מסתירים את ניכורם אלינו. אנו חברה מתאבדת בעבור בצע כסף.
החלטת החלוקה מ-1947 המיטה חורבן וקברה את הציונות והשאיפות הלאומיות שלנו עוד בטרם קמה המדינה. התרגלנו לכך שהישות היהודית חיה תחת איומים קיומיים בלתי פוסקים.
כל ערביי המזרח התיכון מאמינים באמונה שלמה וללא עוררין, שישות יהודית ריבונית היא תופעה חולפת וזמנית, הנשענת על כידונים ותמיכה מהמערב. להבנתם, היהודים הם טיפה באוקיאנוס הערבי.
החברה היהודית מתחלקת לשני מחנות קוטביים. מחנה אחד מבקש הכרעה ע"י מימוש שאיפות לאומיות וציוניות של היהודים בארץ ישראל השלמה. המחנה האחר דואג ל"זכויות הבעלות" של הערבים, ושואב מהעולם האנטישמי, האנטי ציוני והאנטי יהודי של השמאל והאקדמיה במערב דעות וסיסמאות הזויות הדוחפות את הערבים ליותר ויותר התנגדות.
במקום לעסוק בבניית חברה עם ערכים יהודיים ציוניים ומדינה למופת ולתהילת עולם אנו מתישים את עצמנו עד לזרא.
המשטרים בחצי האי הערבי ובממלכה ההאשמית רחוקים מדמוקרטיה. המערב הליברלי והדמוקרטי מגן עליהן בנחישות בתקיפות. זה כוחם של אינטרסים כלכליים.
זה מובן בהחלט, שהממלכה ההאשמית והמערב דורשים, שבכל הסדר עם ערביי ארץ ישראל, או מצב נתון אחר, הצבא שלנו ישלוט לאורך כל בקעת הירדן.
חלפו למעלה מ-60 שנה מאז סיום מלחמת העולם השנייה. המציאות השתנתה. סין, הודו ורוסיה מתעצמות כלכלית. מערב אירופה צועדת בדרך חדשה (לאיסלאם?). אפריקה ודרום אמריקה זקוקות לעזרה.
האם לא הגיעה השעה שהמערב ימצא חלופה לנפט הערבי. האם לא הגיעה השעה לפתור באמת ובתמים את הסכסוך היהודי-ערבי. האם לא הגיע הזמן להשתחרר מהתפיסה שיהודים וערבים יכולים לחיות על אותה פיסת אדמה. כל עוד רעיון החלוקה קיים, הסכסוך לא יסתיים.
בחילופי שטחים ואוכלוסיות בתוך ארץ ישראל הסכסוך יימשך ולא יהיה פתרון. לכן, לאורך זמן, יש לבצע העברה מסודרת ומכובדת של כל ערביי מערב ארץ ישראל, במתן מגורים, עבודה ופיצוי כספי הוגן. להזכיר, אנו היהודים קיבלנו את יהודי ארצות ערב, השקענו בהם מיליארדים. הם לא פליטים.
נכון, ההשקעה בהעברת הערבים היא ענקית, אך המשך מצב הסכסוך הקיים ידרוש השקעה גדולה עשרות מונים יותר, ולא רק בנשק, תחמושת, דם ומלחמות.
לחלופין יש אולי להעביר את כל היהודים לאזור אחר בעולם, אך מה נעשה עם סמלי ההישרדות וההיסטוריה היהודית הנטועים עמוקות כאן בארץ ישראל. לערבים יש מקום אחר, ליהודים אין.
