דומני שלא הרבה יחלקו עלי אם אקבע, בצער רב אגב, שהחברה שלנו מחוברת לצד הבהמי שבה הרבה יותר מאשר לצד המלאכי. העובדה שמפעם לפעם אנחנו מזדעזעים פחות מאותן חדשות רעות בדבר תקיפת קשישים וכו', מעוררת מחשבות נוגות גם ביחס אלינו כפרטים, במבחן ההתחברות לצד הבהמי או המלאכי שבנו.

פרשת השבוע שלנו (ויקרא י"ב) לאחר פסוקי הכותרת: [א] וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. [ב] דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי ישְׂרָאֵל, לֵאמֹר (...) מציגה בפנינו את דיני האשה שיולדת זכר: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר (...). לעתים קרובות שם הפרשה הוא המלה הראשונה בתוכן הפרשה, אבל לא תמיד. בכל מקרה, שמה של הפרשה מבטא את תוכנה הכולל, כמדובר כמה פעמים בעבר. בשבת זו קראנו את פרשת 'תַזְרִיעַ' וזה אומר שמלה זו מבטאת את תוכנה של הפרשה. מעניין כיצד היא מבטאת וכיצד זה נוגע לנו כיום, ביחוד כאשר לוקחים בחשבון ששבת זו חלה בערב ראש חודש ניסן ועל כן מוציאים ספר תורה שני וקוראים בו (שמות י"ב) את פרשת הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

אפשר לומר בפשטות שלידת בן, זה הכי התחדשות שיש וזהו הקשר בין פרשת השבוע לבין פרשת החודש. פירוש זה הוא נכון בלי ספק, אבל עדיין נשארת פתוחה השאלה מדוע אין קוראים לפרשה 'אִשָּׁה', שזו המלה הראשונה בתוכן הפרשה, לאחר הכותרת הכללית. וגם, מדוע זה אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, ומה עם הזרעת האיש? רש"י בפירושו מביא מאמר חז"ל: אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, א"ר שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף: בפשטות, בפרשה הקודמת, פרשת שמיני, למדנו אודות בעלי חיים המותרים או אסורים לנו באכילה, והתורה מסכמת: [מו] זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה, וְהָעוֹף, וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּים; וּלְכָל-נֶפֶשׁ, הַשֹּׁרֶצֶת עַל-הָאָרֶץ. רש"י מביא את ר' שמלאי האומר לנו שסדר זה מתאים לסדר הבריאה, בה קודם נבראו החיות ורק בסוף נברא האדם. נו, ואיך זה עוזר לנו להבין טוב יותר את שם הפרשה וכו'?

בחז"ל נאמרו טעמים שונים לעובדת יצירת האדם אחרון למעשה בראשית. ומהם, שלא יאמרו שותף היה לקב"ה במעשה בראשית. טעם נוסף, שאם תזוח דעתו עליו, אומרים לו 'יתוש קדמך במעשה בראשית'. ועוד טעם, שיכנס למצווה מיד. לפי טעמים אלו, יוצא שהאדם יכול להיות המובחר שבנבראים אבל גם הירוד שבהם. אם הוא מתגאה ביכולותיו הייחודיות, אומרים לו 'יתוש קדמך' לא רק בזמן אלא אף במעלה. עובדה היא שהיתוש אינו מתגאה ואתה כן, וגאווה היא מדה מגונה ביותר. מצד שני, אם הוא מתנהג כאדם, נכנס למצווה מיד, כלומר מודע לשליחותו ולזמניותו בעולם הזה, הוא אכן הנעלה שבנבראים.

ר' שמלאי ורש"י בעקבותיו, מלמדים אותנו כי כבר בשם הפרשה שלנו, תַזְרִיעַ, טמון מסר חינוכי נצחי. ר' שמלאי אומר לנו כי העובדה שיצירתו של אדם נתפרשה אחר שנתפרשה בריאתם של כל בעלי החיים האחרים, כך תורתו נתפרשה אחר שנתפרשה תורתם. לנבראים האחרים, כולל מין החי, אין תורה שאמורה להנחות אותם כיצד להתנהג בעולם בו הם חיים; הטבע שלהם הוא המנחה אותם. האדם הוא היצור היחיד שלא די לו בהתנהלות על-פי הטבע שלו, כי המשימה שלו מורכבת קצת יותר מאשר השרדות בלבד. תפקידו הוא לשפר את עצמו ואת העולם בו הוא חי, ולצורך כך עליו להפעיל גם את השכל, את החכמה והבינה והדעת שהבורא יתברך העניק לו, כדי לבחור בדרך הנכונה ואף כדי ליצור דברים חדשים, יכולת שאין לשום נברא אחר, כולל המלאכים.

במקום אחר (מדרש רבה) אומרים לנו חז"ל שהאדם דומה לבעלי חיים הנחותים יחסית - לבהמות, בארבעה דברים: אוכל ושותה כבהמה, פָּרֶה ורָבֶה כבהמה, ומטיל גללים כבהמה, ומת כבהמה. מצד שני, דומה האדם לנבראים העליונים - למלאכים וכו', בארבעה דברים: עומד כמלאכי השרת, מדבר כמלאכי השרת, יש בו דעת כמלאכי השרת, ורואה כמלאכי השרת. גם בהמה רואה - מעירים חז"ל במקום, ומבהירים שהכוונה לראיה מרחבית שיש לאדם ואין לבהמה. המשותף למלאכי השרת ולבהמות הוא שאין להם יכולת בחירה. הם מתנהלים על-פי הטבע שהטביע בהם הקב"ה וזה מה יש. מלאך הוא מלאך ובהמה היא בהמה. נקודה. לעומתם האדם הוא מלאך בארבעה מרכיבים של יכולותיו ובהמה בארבעה מרכיבים של טבעו, אז מה הוא באמת?

היינו רוצים לחשוב שאנחנו קרובים יותר למלאכים אפילו אם וכאשר אנחנו מתנהגים כבהמות וכחיות, אבל מפירושו של ר' שמלאי המובא ברש"י, בשיקלול הפירושים האחרים שהבאנו, עולה שאין לנו בכלל אופציה להיות כמלאכים, ואף לא כבהמות. אלא או נעלים מן המלאכים או נחותים מן הבהמות, כדלהלן.