לחלק ערכות מגן לאוכלוסיה

בשנת 1978 עבדכם הנאמן, כותב שורות אלו, בתוקף תפקידי כראש זירת העורף במטכ"ל אג"מ-מבצעים, קיבלתי הוראה מהממונים עלי, ביניהם סגן הרמטכ"ל, האלוף יקותיאל אדם ז"ל, להכין תוכנית מטכ"לית לחלוקת ערכות מגן לאוכלוסיה האזרחית.

לפני כן היו הנחיות חייליות בלבד מטעם מפקדת ראש ההתגוננות האזרחית בזמנו, שהתבססו על תוכנית חלוקה שתבצע כל ראשות המקומיות בסיוע חיילי הג"א, מהמחסנים האזוריים שהיו באחריות הג"א. כבר בזמנו היה חשש שבמקרה של גיוס כללי, תתקשינה הרשויות המקומיות בחלוקת המסכות בגלל גיוס חלק מהעובדים וגם כי לא היה להן גיבוי של הצבא.

לאחר כמה חודשי עבודה מאומצת, הגשתי פקודת מבצע לחלוקת מסכות, שהאחריות לביצועה הייתה בעיקרה על הצבא, אך בשיתוף מפקדת הג"א ובתאום עם כל גורמי המטכ"ל ביניהם: אגף האפסנאות, אגף תכנון, מפקדות העורף הפיקודיות שהיו בזמנו, וכן גורמי משרד הביטחון, משרד הפנים, משטרת ישראל ומל"ח. הענקתי לתוכנית את השם "אבן פינה" (שם שקיים עד היום אשר נגזר משם משפחתי אקשטיין). הפקודה הופצה כהוראה מחייבת לביצוע.

תוכנית "אבן פינה" כללה שתי אפשרויות בסיסיות: האחת, תוכנית חלוקה חפוזה שמשכה אמור להיות כמה ימים בלבד, והשנייה, תוכנית חלוקה סדורה שמשכה כמה שבועות. במרוצת השנים תוכנית "אבן פינה" תורגלה בתרגילי העורף השונים ובכל הרמות, וכבר אז עלתה השאלה, האם לא טוב יותר לחלק את ערכות המגן לתושבים מראש ולחסוך את "כאב הראש" של החלוקה, תאום הכוחות המחלקים, וכל השינוע בשעת משבר? אך מנגד היה חשש שהתושבים לא יתייחסו לערכות המגן שברשותם ברצינות הראויה, לא ישמרו עליהן, או גרוע מכך, ישחקו בהן או ישתמשו בהן כתחפושת פורים, רחמנא ליצלן.

רצה הגורל, ובשנת 1990 ניתנה לראשונה הוראה לחלק את ערכות המגן בעקבות האיום העירקי להפציץ את ישראל בטילים בעלי ראש נפץ כימי. ערכות המגן שחולקו אכן היו בשימוש האזרחים במלחמת המפרץ הראשונה, אם כי לא נפל ולו טיל כימי אחד. לאחר מכן נשארו הערכות בבתי התושבים. בשנת 2003 החלה פעילות פיקוד העורף לרענון, תמיכה ותחזוקה של ערכות המגן.

ההחלטה על איסוף ערכות המגן מבתי התושבים נעשתה משתי סיבות עיקריות: האחת, טכנית בעיקרה, פג תוקפן של הערכות והפריטים אשר בהן וחלק מהציוד אינו נותן מענה להתקפה כימית. והסיבה השנייה, הסרת האיום המיידי עם סיום מלחמת המפרץ השנייה מאפשרת שיקומן והכנתן לחלוקה מחודשת באופן מסודר. ואכן, בסוף 2006 שכר משרד הביטחון שתי חברות לאיסוף ערכות המגן, והאיסוף כעת בעיצומו.

א) תזמון החלוקה - התכנון הקיים הוא, שלקראת מלחמה מתקרבת תחל חלוקת ערכות סדורה בתוך יומיים מרגע קבלת ההתרעה. אולם בפועל קיים החשש שלא יהיה ניתן לבצע את התהליך בצורה כל כך מהירה, היות ונהיה חשופים להתקפות של טילים, רקטות ומשגרים למיניהם אשר ישבשו את תוכנית החלוקה. פרק זמן זה עשוי להיות קריטי.

ב) נפח הגיוס וסתימת הצירים - בקבלת התרעה על מלחמה צפויה או על מצב חרום, יתחיל גיוס כוחות המילואים וכל צירי התנועה יהיו עמוסים בכלי רכב צבאיים כבדים. אם נוסיף על כך את הובלת ערכות המגן מהמחסנים האזוריים ל-840 תחנות החלוקה במגזר העירוני והתנועה של האזרחים אליהם - ייווצר עומס על צירי התנועה, וזהו מקור לשיבושים מכל הסוגים.

ג) סיכון נפשות האזרחים - יהיה כאוס. האזרחים ירוצו בבהלה לנקודות החלוקה בכדי להצטייד בעוד הם נדרשים להישאר ליד המקלטים או במתחם מוגן, בשל צפי לנפילת טילים על העורף, מצב שיכול לשבש את תוכנית החלוקה וחשיפת האזרחים לפגיעה.

ד) משך זמן החלוקה - בימים אלה, בתום תרגיל העורף הגדול, הכריז מפקד פיקוד העורף החדש, האלוף יאיר גולן, כי במצב הנוכחי, תהליך איסוף המסכות, ייצורן מחדש וחלוקתן לאזרחים, צפוי להימשך שלוש עד חמש שנים(!) לא ברור מדוע יארך התהליך כל כך הרבה זמן, אך מן הסתם האלוף יודע על מה הוא מדבר. במשך תקופה זו מרבית האזרחים יהיו חשופים לסכנה, לכן מצב זה מצדיק עוד יותר את הצורך בחלוקת ערכות המגן מוקדם ככל האפשר.

ה) הכרות ערכות המגן - מאחר שערכות המגן יהיו בבתי התושבים, יוכל הציבור להכיר את המסכה ומרכיביה, יקל על ההדרכה, והתושבים יחושו ביטחון כאשר המיגון נמצא בקרבתם - גם זה חשוב.

על-פי מקורות זרים, מדינת ישראל צופה מלחמה עם סוריה ואירן. קהילת המודיעין של ישראל הגיעה למסקנה כי במלחמה הבאה, במקרה של תקיפה כימית, יהיו כ-16,000 קורבנות.

המלחמה העתידית תימשך לפחות חודש ותהיה מעורבת בה גם סוריה. כך מדווח (יום ד', 9.4.08) העיתון הוורלד טריביון. העיתון מדווח עוד כי אנשי המודיעין בישראל הכינו תרחישים לכוחות הביטחון ושירותי החירום של ישראל במטרה להתכונן למלחמה העתידית. התרחישים דימו את המלחמה הבאה כמלחמה שבה ערי ישראל יותקפו בטילים ומטחי רקטות, חלקן מכילות מטענים כימיים. "התרחישים מבוססים על יכולות הצבא הערבי, יותר מאשר על כוונותיהם".

גם פיקוד העורף מדגיש בפרסומיו את איום הנשק הבלתי קונבנציונאלי על העורף הכולל חומרי לחימה כימיים, חומרי לחימה ביולוגיים וטרור רדיולוגי (ראה אתר פקוד העורף).

עם זאת, חשוב לדעת כי לא ניתן להכריע את מדינת ישראל על-ידי שימוש בנשק כימי: השפעתו היא מקומית ולזמן קצוב, והוא תלוי במשתנים רבים. אך אין ספק, שימוש בנשק כימי יכול לגרום לנזק מקומי ולפגיעה פסיכולוגית ומוראלית ועל כן יש להתגונן מפניו.

לאור האיומים, החלטת הקבינט המדיני-ביטחוני שחלוקת ערכות תבוצע מראש היא החלטה נכונה. יש ליישם את ההחלטה מוקדם ככל האפשר.

יש לבחון מחדש כיצד מרעננים את הציוד מבלי להשאיר את הציבור, כולו או חלקו, חשוף. בדיעבד היה ניתן לעשות זאת במשך השנים שחלפו. כרגיל אנו נזכרים מאוחר מדי, ומסתמכים על המזל שלא יתרחש אסון. אפשר לקרוא לזה מחדל, ואפשר להמשיך להתעלם. תהליך שיקום ורענון המסכות החל שלוש שנים מאוחר מדי בגלל ויכוחים על תקציב, אחריות וביורוקרטיות. ככל שנשלים את הפער מהר יותר, כך ייטב.

יש להתייחס ברצינות רבה להמלצה של ועדת המשנה של ועדת חוץ וביטחון של הכנסת, על "חזרה מיידית למגמה של פריסת מערך הגנת אב"כ אפקטיבי בבתי האזרחים, הפסקת תהליך איסוף הערכות האקטיבי, המרת תהליך איסוף הערכות בתהליך מדורג, אך מהיר, של רענון וחלוקה מחדש בתחנות רענון, ומימוש ההחלטות על חלוקה מיידית של ערכות באזורי הצפון."

חלוקת המסכות לתושבי השטחים - בית המשפט העליון בראשות פרופ' ברק פסק בשנת 1991 כי יש לנהוג בשוויון באזורים אלה וכי אין להפלות בין התושבים בעניין זה. כעת הזמן לנצל את ההזדמנות בעקבות השיחות על מתווה השלום עם הפלשתינים, ולסכם שהאחריות למיגון תושבי השטחים תהיה על הרשות הפלשתינית, לרבות רכישת ערכות המגן וחלוקתן, ולפתור אותנו מדאגה מיותרת זו.

אך על כל אזרח לדעת, אם אכן תעמוד ישראל בפני סכנת התקפה כימית, אומרים יודעי דבר, קיימות במערכת הביטחון תוכניות להשלמת מלאי המסכות. עם זאת, במידה שתתפתח מלחמה כוללת, ישנם במערכת הסבורים שיארך זמן לחלק אותן, ובהחלט עלול להיות מצב שתושבים יהיו בסיכון. המקלטים לא מספיקים בכדי לספק הגנה מלאה: גם המרחב המוגן לא נותן מענה במאה אחוז. בזמנו מומחים בדקו את העניין ומצאו כי מענה של מאה אחוז פירושו ערכת מגן וחדר אטום, או שילוב של ערכת מגן וחדר ביטחון. ברגע שיש רק אחד מהם, המיגון אינו מושלם.

"לא נעמוד במלחמה באמצעים צבאיים בלבד. מה שנקרא העורף מכריע לא פחות ממה שנקרא החזית.... בן-גוריון על "בעיות הביטחון וההתגוננות" 22.1.48.

1. אבן פינה - פקודה מטכ"לית לחלוקת ערכות מגן לאוכלוסיה האזרחית, 1978.
2. הארץ, 16.7.07 מאמר מאת שחר אילן, על וועדה משנה בראשות יובל שטייניץ.
3. כל הארץ חזית - משירות ההתגוננות לפיקוד העורף.מאת: עמוס כרמל.
4. Ynet- 16.4.08 מאות טילים, אלפי רקטות, מאמר מאת עמוס הראל.
5. Ynet- 4.5.08 מתכונים למלחמה - הטיפול בערכות המגן תקוע.
6.Ynet - מבזקים, 8.4.08