קול קורא במדבר

צר לי לאכזב אותך, אם בכלל ניתן לעשות זאת, אך דבריך הם מבחינת קול קורא במדבר. אינני טוען שדבריך אינם ראויים לדיון ציבורי ואך יותר מכך, אך הסיכוי למה שאתה מייחל אפסי. אין ודאות שקביעה זו תנחם אותך, כי הרי אתה יודע היטב שאין בחברה הישראלית מי שיקשיב לרעיונות שיש בהם כדי לעורר את התרדמת השכלית בה אנו נמצאים מזה שנים רבות.

ישראל היא אחת המדינות הבודדות שבה מעולם לא נערך דיון מעמיק, ענייני, נטול כל פנייה פוליטית זו או אחרת באשר לייעודה של ישראל, ביטחונית ומדינית מחד-גיסא, כלכלית ותרבותית, מאידך-גיסא. הכל עניין של עתה, מהר, מציאת הטלאי המתאים לבגד הבלוי, ובוז לחדשנות. הכל מבחינת מה שהיה הוא שיהיה.

יתרה מזו; מזה שנים רבות לא נערך שום דיון מעמיק ביחס לצרכים הביטחוניים של ישראל, כולל מבנה הצבא ותורת הביטחון שלה. הווה ידוע לך היטב שלישראל אין תורת ביטחון סדורה. יש המנסים להעלות מן האוב את תורת הביטחון שכתב האלוף במיל טל, אך אין מי שאיננו מבין שעבר זמנה ובטל קורבנה. כד שלא תרגיש בודד בקריאותיך, יוזכר כאן מה שנאמר רק לפני כשבועיים-שלושה על-ידי מי שמצוי היטב בנושאי ביטחון, למרות אי- היותו אלוף: הכוונה לדן מרידור.

ישבה ועדה מכובדת ועסקה בתפיסת הביטחון של ישראל לשנים הבאות והוציאה דוח שמן הראוי היה שממשלות ישראל ידונו בו לעומק. לא תתפלא אם יאמר שדן מרידור הודה שהדוח שלו עדיין לא מצא מקום פנוי על שולחן הממשלה. האמת, עברו רק שנתיים מאז שמרידור הגיש את הדוח. לכל הדעות, זהו זמן קצר מכדי שהממשלה תמצא זמן לדון באחד הנושאים החשבים עבור ישראל.

למען הדיוק המדעי יקבע שגם דוחות אחרים נזרקו אל הפח, במיוחד דוחות של המועצה לביטחון לאומי שאתה מזכיר אותה במאמרך. בדחילו ורחימו, אזכיר שמאמרים רבים כתבתי על הצורך במועצה לביטחון לאומי חזקה ובעלת סמכויות יורידיות. לא תגובות, לא התייחסות, ואם כבר כן, מתנשאת כרגיל. ומילא הדיוט שכמותי, אך ועדת וינוגרד קבע מפורשות שזהו צורך השעה להפוך את המועצה לביטחון לאומי לגוף סטטוטורי בתוך משרד ראש הממשלה. האם מאז הדוח דברים התקדמו? על-פי פרופ' יחזקאל דרור לא, אך מיהו יחזקאל דרור כדי לקבוע למנוסים שבמומחים? להזכירך שגם המועצה לביטחון לאומי, במתכונתה מאז הקמתה ועד היום, מורכבת מ"מתאזרחים", היינו בעלי תפקידים רמים במערכת הביטחון לסוגיה.

לצבא במיוחד, אך גם לשירותי הביטחון האחרים כוח עצום במדינה. השפעתם על המנהיגים היא מכרעת עד כדי שלא יימצא מי מבין המנהיגים או המתקראים כך שינסה להמרות את פי הגבורה. לבטח ידוע לך שכוח כה רב אין משמיטים מן היד כה מהר.

ביחס למשאבים הכלכליים העצומים שהמערכת מצריכה או צורכת, תלוי בנקודת המבט, ועדת ברודט ניסתה לעשות סדר בתקציב מערכת הביטחון. האנשים ישבו, חידדו את מוחם, הזיעו, עד שהוציאו תחת ידם דוח. מר אסא כשר, אתה ודאי יודע טוב ממני מה קרה גם לדוח הזה. מערכת הביטחון אינה מעוניינת שמישהו יטבול את ידיו ב"צלחת המרק" שלה. יש למערכת הביטחון מספיק לוביסטים בכנסת ובממשלה העושים את מלאכתם נאמנה.

כל הניסיונות למצוא פתרון לבעיות הכלכליות והחברתיות של ישראל ללא דיון מעמיק בתקציב הביטחון, הם ניסיונות סרק. העוגה התקציבית נתונה. מי שייקח פרוסה יותר גדולה לעולם היא תהיה על חשבון פרוסה יותר קטנה לאחרים. אין בדברים הללו אלא כדי לעורר דיון מעמיק ורציני ב"עוגה הלאומית". אך, כפי שאמרתי לך בתחילת המאמר, גם דברי אלה, ודאי לא יעשו רושם על אף אחד.

במשתמע, שאלת שאלה לגיטימית לגבי כשירותם של אלופים במיל. לתפוס עמדות בכירות ביותר הן בפוליטיקה והן בכלכלה. הימצאותם שם היא תולדה של ההיסטוריה הישראלית בת שישים השנים. מי כמוך יודע ששום דבר לא הומצא היום, אלא היו תקופות שבהן אלופים ואף יותר מכך, היו חברי מפלגות, בין אם היו "בארון" או בין עשו זאת גלויות. הממשק בין הפוליטיקאים לראשי הצבא ושירותי הביטחון האחרים הוא כה הדוק, עד כדי היווצרות חברויות בדם, תרתי משמע.

הדוגמה של צ'רציל היא מצוינת, אך מי מבין הפוליטיקאים הישראלים יהיה מוכן לאמץ אותה? יש מחויבויות לחברות, לכן מוכנים להכשיר כל שרץ. אין זה משנה שבישראל של פעם היו שרי ביטחון ומדינאים שלא היו בהכשרתם אנשי צבא לשעבר ופעילותם לא נפלה מזו של אלה שבאו אחריהם, אך הזמנים עברו כאילו לא היו. בן-גוריון, אשכול, שרת, גולדה מאיר, משה ארנס, הם חלק מן הדוגמאות. מי זוכר אותם?

צר לי מר כשר שזו המציאות, אך אדם מנוסה וידען כמוך ודאי מודע לכך שבעתיד הנראה לעין, אין כל סיכוי לשינוי.