תרופות נוגדות דיכאון הניתנות תחת מרשם גורמות לחולים יותר נזק מתועלת - כך טוענים חוקרים שפרסמו מאמר בנושא לאחר שבחנו את השפעת התרופות על הגוף כולו.
לדברי החוקרים, מאוניברסיטת מק'מסטר, חשוב להיות זהירים יותר לגבי השימוש הנפוץ בתרופות אלו. את ממצאי המחקר שערכו פרסמו במהדורה המקוונת של Journal Frontiers in Psychology.
הם מאמינים כי נקיטת זהירות חשובה בגלל העובדה שמיליוני אנשים מקבלים תרופות נוגדות דיכאון בכל שנה והדעה הרווחת לגבי תרופות אלו היא שהן בטוחות ויעילות.
החוקרים בדקו מחקרים שנעשו בעבר במטופלים ובחנו את ההשפעות של תרופות נוגדות דיכאון, וקבעו כי היתרונות של רוב נוגדי הדיכאון, גם אם הם נלקחים באופן הנכון ביותר, בקושי משתווים לסיכונים, שכוללים מוות בטרם עת אצל חולים קשישים למשל.
תרופות נוגדות דיכאון מיועדות להקל על תסמיני דיכאון על-ידי העלאת רמות הסרוטונין במוח, היכן שהוא מווסת את מצב הרוח. למעשה, רוב הסרוטונין שהגוף מייצר משמש למטרות אחרות, כולל עיכול, ייצור קרישי דם בפצעים, פוריות והתפתחות.
החוקרים גילו כי לתרופות נוגדות דיכאון יש השפעות בריאותיות שליליות על כל התהליכים שמווסתים באופן נורמלי על-ידי הסרוטונין.
הממצאים הצביעו על סיכונים מוגדלים אלו:
- בעיות התפתחות בקרב תינוקות.
- בעיות בגירוי מיני ותפקוד מיני וייצור זרע בקרב בוגרים.
- בעיות עיכול כמו שלשול, עצירות ונפיחות כתוצאה מקשיי עיכול.
- דימום חריג ושבץ בקרב קשישים.
עורכי המחקר סקרו שלושה מחקרים שנעשו לאחרונה, שהראו כי קשישים שהשתמשו בנוגדי דיכאון נטו יותר למות מאשר אלו שלא השתמשו בהם, גם לאחר שנלקחו בחשבון משתנים חשובים אחרים. שיעור התמותה הגבוה הצביע על כך שההשפעה הכוללת של תרופות אלו על הגוף מזיקה יותר ממועילה.
סרוטונין הוא כימיקל קדמון. הוא מווסת תהליכים שונים רבים וכשמשבשים תהליכים אלו אפשר לצפות, מנקודת מבט אבולוציונית, שהדבר יגרום לנזק אפשרי.
בכל שנה, מיליוני בני אדם מקבלים מרשמים לנוגדי דיכאון, ולמרות שהמסקנות מפתיעות, החוקרים מדגישים כי רוב הראיות מזמן ידועות וזמינות. לדבריהם, מה שחסר בבחינת הספקות הקיימים לגבי נוגדי דיכאון היא הערכה כוללת של כל ההשפעות השליליות ביחס להשפעות המועילות הפוטנציאליות. רוב הראיות קיימות מזה שנים אך לא נבדקות לעומקן.
במחקר קודם בחנו החוקרים את היעילות של תרופות נוגדות דיכאון גם בהיבט של התפקוד שלשמו ניתנו, וגילו כי מטופלים היו בסבירות גבוהה יותר לסבול מנסיגה לאחר הפסקת השימוש בתרופות משום שמוחם ניסה ליצור איזון מחדש אך לא הצליח.
