|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מדוע זה כלל פרסי העיתונות והאמנות ניתנים בלבדית למחזיקי האג'נדה השמאלנית בעוד שהאחרים, ואנו כוללים בהם את מרבית תושבי ישראל, נידחים בבוז ונידונים להשתקה ושיכחה?
|
|
שבשבת. לאן נושבת הרוח? [צילום: AP]
|
|
|
|
|
כל אדם בר-דעת אשר מתעלם ביודעין מהנעשה סביבו, מעוות את המציאות, מתנהג בחוסר אובייקטיביות קיצונית ואינו נותן לעובדות לבלבלו הוא חסר-דעת ויותר גרוע, הוא אדם דו-פרצופי וחסר יושרה אינטלקטואלית.
זוהי קביעה קשה אך תואמת מציאות של מספר חוגים ישראלים, אשר במונחים מספריים פנים-ישראלים אפשר לכנותם זניחים אך בכל האמור לנזק אשר גורמים הם למדינת ישראל מחוץ לגבולותיה בזירת ההסברה הבינלאומית, משקלם גדול ואף מכריע.
חופש הביטוי הינו ללא כל ספק חלק אינטגרלי, בל יינתק מנושא זכויות הפרט במשטר דמוקרטי. חייבים אנו להלחם נחרצות על זכותם של הפרטים בישראל להביע דעתם בחופשיות וללא אונס, כאשר ידוונו ליבם גם אם דעתם זו אינה עולה בקנה אחד עם נרטיב או אג'נדה ישראלית מסוימת אחרת.
מאידך, באותה נשימה, ונאמר זאת שוב, חופש ביטוי לכל, לכל אחד ואחת ללא הבדל דת גזע, מין, עדה, דעות וכדומה. ובאם העניין הוא כה ברור מדוע זה זוכה המיעוט בעם לחופש ביטוי בלתי מוגבל עמוס תקציבים ופרסי יקר בעוד שהרוב הנושא דעות שונות נדחק לשולי זכויות הביטוי במדינת ישראל?
מדוע זה זוכים בעלי הדעות השמאלניות קיצוניות, אומר אף אנרכיסטיות, לתקציבים בלתי מוגבלים? מדוע זה ארבע חמישיות מכלל עיתונאי ישראל (בהתאם למשאל בין העיתונאים משנת 2006) נושאים דעות שמאלניות, מהם אף קיצוניות-אנרכיסטיות? מדוע זה כלל פרסי העיתונות והאמנות ניתנים בלבדית למחזיקי האג'נדה השמאלנית בעוד שהאחרים, ואנו כוללים בהם את מרבית תושבי ישראל, נידחים בבוז ונידונים להשתקה ושיכחה?
האם הבעיה נעוצה בכך כי עיתונאי וסופרי השמאל מוכשרים יותר מאותם אלו שבימין? לא מיניה ולא מיקצתה, נהפוך הוא. הטורח לעיין בפרסומי המחנה הימני המתון בעם ילמד כי הבעת הדעות, הפרסומים, כתיבת ספרים, כתיבת דיברי הגות הן בפרוזה, שירה, ספרות, אקטואליה וכדומה משתווים ואף עולים במחנה הימני על מספרם ואיכותם במחנה השמאלני.
אלא מה, קולם אינו נישמע, תקציבים אינם מגיעים אליהם, פועלם אינו מועלה על נס, כיבודים כבוד ויקר אינם מנת חלקם, פועלם נסתר מהציבור במתכוון על-ידי מדיה שטופת אג'נדה שמאלנית וכך הציבור נחשף באורח בלעדי בקירוב להגות המחנה השמאלני כמעט בסגנון "שטיפת המוח" הידועה ואינו כלל מודע לעושר ההגות והמצוינות האינטלקטואלית הקיימת במחנה הימני. עם ישראל מאבד, אפשר ולתמיד עושר זה מהאתוס הלאומי. אנו כולנו מאבדים נכסי רוח ועושר ההגות והמחשבה של מחציתו למצער של עם ישראל ואולי בכך נעוץ חלק מהכשלים הקיומיים העוברים על העם הזה בימים אלו.
ללא ספק, חרד המחנה השמאלני לשימור ההגמוניה שלו מקדמת דנא אפילו ומצב זה נוגד בבירור את רצון הציבור (בהתאם לסקרים חוזרים ונישנים משך השנים שחלפו- כ-20% בלבד משתיכים לשמאל המתון עד קיצוני), ומכאן שמחנה המיעוט השמאלני פועל נגד ההליך הדמוקרטי הבסיסי דהיינו, שלילת זכויותיו של הרוב הקובע.
הערת אגב נדרשת כאן: הרוב אינו יכול ואסור עליו לדכא את המיעוט, חובת הרוב היא לוודא כי זכויות המיעוט נשמרות ממש כשלו. מאידך, במקומותנו מצבנו הפך אנומלי ואף אולי לא נורמלי. המיעוט בישראל מפעיל דיקטטורה נגד הרוב. המיעוט דורס את זכויות הרוב כאשר מצב בלתי אפשרי זה נישא בחסותם המובהקת של כידוני בית המשפט העליון, מצב המכונה לעיתים גם "המהפכה השיפוטית של אהרן ברק" או בפשטות "הדיקטטורה השיפוטית" האנטי-דמוקרטית אשר כה ידועה לשימצה. אותה "המהפכה" אשר באם לא תבוטל והתנהלות בית המשפט העליון לא תשוב לשפיותה שמלפני "מהפכה" קלוקלת זו, הרי שקיומה של ישראל נמצא בסכנה ובספק גדול וזאת בטווח של עשרות שנים לא רבות.
ההבדל הבולט בין חוגי הימין והשמאל הוא בכך כי הוגי השמאל מעלים על נס את הקיום האישי ומעמידים אותו הרחק לפני הקיום הלאומי עד כדי שלילתו המוחלטת, וכך לפי תזות אלו, "שלום" יכול וחייב להגיע בכל רגע ובכל מצב נתון ללא קשר לוגי למצבו של העם בסביבתו הגאופוליטית ובלבד שרווחתו ושלוותו של הפרט תושג ולו גם להרף עין במונחים היסטוריים, ואפשר שאף על חשבון שרידותו של זה העם. הוגי השמאל, ככלל אך לא כולם, מקדשים את חיי הרגע ונהתנותו של הפרט. לטעמם, העבר וגם העתיד תופס מושב אחורי ביחס לרווחתם של הפרטים בהווה.
הוגי הימין של ימינו לעומתם, הרחוקים כרחוק המזרח מהמערב בהשוואה להוגי הפשיזם מהעבר, מעלים על נס את הקיום הלאומי הבא כשווה או אף מקדים מעט את הקיום האישי, תוך איזון לוגי מתאים, כתנאי הכרחי לשרידות הלאום והפרטים בתוכו כתוצאה. בהתאם לתזה זו, האחריות של היחיד כלפי הכלל הינה עדיפה או למצער זהה, וכך שלוותו, ביטחונו ומימוש זכויותיו של היחיד לא יגיעו לבשלות ללא הסדרים מתאימים וכבוד והכרה הדדים המובילים לשלום בין האומות ועבור האומות, תוך שמירת זכויות כל צד בהתאמה. הוגים אלו מקדשים את רווחת העם בהווה ובעיקר באמצעים ופעולתיו העכשוויות אשר יבטיחו את עתידו, כאשר הבטחת עתידו של העם תופסת את המקום הראשון בשיקוליהם ואילו רווחתו תבוא כפועל יוצא של הבטחת העתיד.
עיון בגישות אלו, תוך שימת דגש על אזור הסכסוך המזרח תיכוני, נראה כי הגיונו של הימין גובר על זה של השמאל עקב העובדה כי בעולמנו אשר בו החזק מנכס לעצמו את כל הקופה תוך שהוא דורס את החלש (ובפרט איסלמיסטים את מתנגדיהם באזורנו), הרי היחיד לא ישרוד כפרט, וחייב הוא את הגנת הציבור, העם או האומה על-מנת לשרוד. נראה כי הגיון הימין נשען על עובדות פרגמטיות תוך ראיה מפוקחת של המצב הגאופוליטי האזורי והעולמי בעוד שהגיונו של השמאל נשען על משאלות לב (לגיטימיות) המעלות על נס נירוונה עולמית אשר בה יגור הכבש עם הזאב ללא חשש. אכן חזון נאה ואף נחשק ביותר אך רחוק ת"ק פרסה מהמציאות הקרה, הנשכנית והמאימת סביבנו.
|
|
לא בהכרח. מידת צדקתה של התזה "הלאומית" הגוברת על זו "הפרטית", נתונה כולה למצבה הקיומי של האומה לאור הפן האזורי והעולמי. על-מנת להמחיש הנאמר, ניקח דוגמא קיצונית כגון מצבה הגיאופוליטי של שוודיה למול מצבה של ישראל. באם תקום מפלגת ימין אשר תדחוף את האג'נדה השוודית לכיוון לאומני קשוח ובלתי מתפשר עם שכנותיה, הרי יראו אלו כחבורת תמהונים, חסרי הגיון בסיסי, הזויים וחמומי מוח ללא סיבה סבירה. הרי בבסיסו של מצב, אין אויבים מאיימים על שבדיה (או נורווגיה, דניה, שוויץ ואחרים) וכך, מדוע כי יהיו אנשי ימין אלו זועקים לשווא? לעומתם הוגי דעות מן הימין במדינת ישראל אשר יזהירו מפני סכנה קיומית וידרשו לנקוט בצעדים המתאימים הינם הכרח המציאות, והעדרם אפשר ויאותת ואף יקרב את אפשרות חיסולה של מדינת ישראל עקב מצבה הביטחוני-קיומי הקשה גם במלאת שישים שנה לקיומה. אכן, לא רק פורנוגרפיה היא ענין של גאוגרפיה.
בשנים האחרונות עדים אנו לשטף הולך וגובר של פרסומים וסרטים ישראלים אשר מציגים באורח חד-צדדי את המתרחש כאן בינינו לבין אויבינו הפלשתינים. כך הסרטים "בופור", "ג'נין-ג'נין", "גן עדן עכשיו", "הילדים של ארנה" ואחרים. לאחרונה צץ לו שחקן חיזוק נוסף לנרטיב זה בדמותו של הסרט "וואלס עם באשיר" אשר הוצג ואף זכה לתשבחות (נו, ואיך לא) בפסטיבל קאן. חשוב לסייג כאן, חופש הביטוי גם אם הינו נוגד את הקונצנזוס הישראלי (כנאמר לעיל) הינו חיוני להתנהלותה התקינה של הדמוקרטיה. מאידך, כאשר מירב הסרטים והפרסומים העוסקים בסכסוך בינינו לבין הפלשתינים והמופקים בידי יוצרים ישראלים, להוציא מעטים היוצאים מהכלל והעוסקים בנושאים ישראלים כלליים כגון הסרטים "ביקור התזמורת" המצוין, "ג'נאם ג'נאם", "נועה בת 17" והמשכו, מעלים על נס את אשמתה ואחריותה של ישראל לנעשה במזרח התיכון באורח בלבדי וחד-צדדי הרי שזו גישה פסולה מעיקרה.
אנו כולנו, ימנים, שמאלנים, חרדים, דתיים ואחרים, חשופים ונכנעים לשרשרת מזון חד-ערכית תואמת אג'נדה שמאלנית חד-צדדית בוטה הנעדרת ולו שמץ של איזון ואוביקטיביות, אשר מעודדת יצירת סרטי שיטנה (גם אם כאמור לגיטימיים מהאספקט הדמוקרטי), מתקצבת סרטי שיטנה, מפיצה סרטי שיטנה ומעטירה בפרסים ישראלים יוקרתיים אותם סרטי שיטנה על-ידי שותפי זאת שרשרת המזון השמאלנית קיצונית, אשר לא תמיד טובת מדינת ישראל ואזרחיה הינה בראש מעייניהם. ללא ספק האימרה כי "אבן שיזרוק טיפש אחד, גם 10 חכמים לא יוציאוה" ישים גם לעינייננו כאן, כך הוא נזקם של המעטים אך המזיקים.
יותר ויותר עדים אנו לתמיכת חוגים אלו בנרטיב קוסמופוליטי, כלל עולמי, הדבק בנרטיב שמאלני קיצוני, כאשר תאוות הפרסום וההצלחה בין משובטיהם הבינלאומיים חשובה להם יותר מקיום ישראל ואשר זה זמן אינם רואים בתושביה אחים, שותפים, נושאי נס וחזון מדינת ישראל בתקומתה.
באם היו נועדים פרסומים וסרטים אלו ליצור ויכוח פנימי לגיטימי בתוך מדינת ישראל, הרי שנחיצותם של אלו היתה בלתי ניתנת לערעור. באם היינו מעודדים יצירת סרטים מתוך הנרטיב הימני המתון בישראל ומתקצבים אותם בהתאמה לסרטי השיטנה ספוגי האג'נדה השמאלנית הקיצונית נגד ישראל הרי שההתנהלות הדמוקרטית היתה באה על סיפוקה אפילו בכך שמציבים אנו שלילה (שיטנה אנטי-ישראלית) מול חיוב (ציון הנרטיב הכלל ישראלי). יתרה מזו, באם היינו דואגים להציג סרטי שיטנה נגד ישראל במקביל לסרטים תומכי נרטיב ישראלי בארצות ערב, אפשר ותורמים היינו לקירוב והבנה של התרבות הישראלית הצומחת מתוך הדמוקרטיה שלה.
אך לא כך מתנהלים הדברים. היוצרים השמאלנים הקיצונים של סרטי השיטנה תחת איצטלה אמנותית אינם טורחים אף להציגם במדינת ישראל כארוע מכונן ראש וראשון. ברי להם כי באם יציגום במקומות בעלי קרקע אנטישמית ושונאת יהודים פוריה המתבטאת הלכה ולמעשה בשנאת ישראל, הרי שהצלחתם מובטחת. וכך משלבים הם "ביזנס ופלז'ר" על חשבונה וגבה של מדינת ישראל וגורפים קופה נאה תוך כדי תהליך זה.
האשמות נגד ישראל ב"כיבוש, אפרטהייד, התעללות בפלשתינים", הינן מאד מאד פופולריות באירופה ההופכת במהירות ובבטחה למעוז איסלמיסטי אשר בה רבים הפוליטיקאים המזהים את הכיוון העכשווי ומתנהלים תוך תקינות פוליטית בעלת גוון נוטה-איסלמיסטי על-מנת לשרוד במשרותיהם. בקרקע איסלמיסטית פוריה זו טומנים יוצרי הסרטים השמאלנים הישראלים את זרעי השיטנה לישראל תוך ביטחון כי יקטפו פרסים נחשקים ללא תלות לעיתים בטיב יצירותיהם. האם צריכים אנו להזכיר את אילן פפה או המנצח בירנבוים, כמו גם פעילי "שוברים שתיקה", "שלום עכשיו", "בצלמ" ומשובטיהם המנצלים כל הזדמנות על-מנת לבטא את שנאתם לישראל, בבואם לשפוך ארס מזוקק על ישראל באוזני שומעיהם מארצות הים.
הבה לא נתחסד. אותם אשר מעודדים ארצות ים רחוקות להלחם בישראל באמצעות מניעת תקציבים, סרטי "עדות" מעווותים וחד-צדדיים, הצבעות נגד באו"ם, חרמות אקדמאיות, חרם תוצרת ישראל ועוד שיטות שונות העולות במוחות קודחים, אומנם מנסים להתיפייף, אך לאמיתו של דבר אין כל ספק כי שנאת ישראל מזוקקת מדריכה את פועלם בעודם מסווים זאת ב"אהבת ישראל" על-מנת לסבר את אוזני שומעיהם בארץ ובעולם בהציגם עצמם כעדים "אובייקטיביים" לכאורה. אכן ג'ורג' אורוול ורעיונותיו בסגנון הפוך על הפוך "מלחמה היא שלום, חרות היא עבדות, בערות היא כוח" לא פסו מארץ הקודש והינם שרירים וקיימים בינינו כתמיד.
ללא כל ספק, חלקים מהאקדמיה והאינטילגנציה הישראלית (לעיתים בעיני עצמה בלבד) בוגדת בצרכיה הקיומיים של מדינת ישראל בעודה מצדיקה עצמה בזכותה לחופש הביטוי וזכויות האזרח, בהביאה באורח חד-צדדי את הנרטיב הפלשתיני כמוגש בידי ישראלים "אותנטיים" הבאים "מהתופת " ו"עוולות הכיבוש" כפי המתואר בידם וכך מועצמות עדויותיהם כ"אותנטיות ואמינות" לעיניים אירופאיות בעיקר.
אותם מרצים, סופרים, אמנים, יוצרי קולנוע ושאר ירקות קלוקלים כדוגמתם, אינם אף משתדלים ליצור מראית עין של אובייקטיביות: ישראל אשמה בכל, הפלשתינים זכים וצחורים כשלג, נקודה. ברי הוא כי הינם מוליכים שולל את מאזיניהם או צופיהם, ברי הוא כי למצער, האמת הינה במקום כבוד באמצע היכן שהוא, אך בעיני עוכרי ישראל אלו, השקר או גרוע יותר, מחציתה של האמת, לטעמם הינה לגיטימית, כל זמן שחצי אמת זו (הגרועה כידוע משקר) משרתת את מטרתם והיא שיטנה ושנאה תהומית למדינה בה גדלו, התחנכו ומוציאים לחמם בכבוד, ברגיל על חשבון אותם אלו אשר הינם מפיצים שיטנתם רעה כה ביעילות.
כאמור, הרעיון הדמוקרטי מחייב חופש ביטוי גם לשוטמי ומשטיני ישראל בתוכה. מאידך, הענקת תקציבים בלעדית לבעלי הנרטיב השמאלני, האנטי ישראלי, הוא מופרך שגוי ומסוכן. איו כל אפשרות לחייב אותם יוצרי "תרבות" שמאלנים לאיזון מתאים, כאלו הם. לעומת זאת, יש לחייב בחקיקה, הקמת ועדות הקצבה תרבותית ממשלתיות אשר יכללו בערכם את המתאם הפוליטי של מדינת ישראל, על כל מרכיביו, בהתאם לתוצאות הבחירות. ועדות אלו יקצו תקציבים ציבוריים ליוצרי תרבות בהתאם למפתח משוקלל השקוף ציבורית.
איננו יכולים למנוע מיוצרים שוטמי ישראל להציג מרכולתם המתמקמקת בשווקי חו"ל תאבי סחורה מסוג זה, אך בהחלט יכולים אנו לדאוג לכך, כי תרבות המבטאת את הפנים האחרות של ישראל תוצג במקביל החוצה מגבולות ישראל כמו גם בתוכה.
ממשלת ישראל חייבת לקבוע מדדים ל'הפליה מתקנת' אשר תגרום להעלאת המודעות בעם ליצירות התרבות של כלל המגזרים במשק על חשבון זו הנהנית הבלבדית בעלת האג'נדה השמאלנית, וכך ברי שנזכה לעושר תרבותי כפול ומכופל בתוך שנים מעטות. שני העשורים האחרונים מוכיחים כי זקוקים אנו להעצמה תרבותית, תוך חזרה מקבילה למקורות היהדות, כאוויר לנשימה אשר האג'נדה השמאלנית החד-צדדית קצרה ידה מלספקה.
ברי הוא כי תוצר הלוואי של 'הפליה מתקנת' זו יהיה קירוב מגזרים רחבים ביותר בציבור אשר חשים ניתוק ומיאוס ממדינת ישראל, יוביל להעצמת תחושת שותפות הגורל בעם, ובעקבותיה עזוזה של אחדות העם. סיכוייה של אומה מאוחדת לשרות עם האיומים הסביבתיים ולגבור עליהם, הינם עצומים ורבים בהשוואה לפלגנות השורה בינינו כיום.
|
|
| תאריך:
|
19/05/2008
|
|
|
עודכן:
|
19/05/2008
|
|
אהרון רול
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
י.ש
|
19/05/08 19:40
|
|
|
|
2
|
|
ע. סובול
|
20/05/08 14:38
|
|
|
|
|
|
י.ש
|
20/05/08 20:29
|
|
|
|
3
|
|
שיי
|
8/11/08 15:28
|
|
השבוע הזכיר לנו נשיא ארה"ב לקח חשוב מאוד כשאמר: "יש הסבורים שעלינו לשאת ולתת עם הטרוריסטים ועם הקיצוניים כאילו קיים איזה טיעון מתוחכם אשר ישכנע אותם שהם פשוט פעלו באופן שגוי. אנו שמענו את האשליה האווילית הזאת כבר בעבר. כאשר הטנקים הנאציים חצו את הגבול לתוך פולין ב-1939, הצהיר סנאטור אמריקני: אלוהים, אילו רק יכולתי לדבר עם היטלר, כל זה אולי היה נמנע. עלינו מוטלת אחריות לכנות את הדברים בשמם, לומר כי מדובר בנחמה כוזבת של פייסנות והבלגה - דבר אשר ההיסטוריה הוכיחה אותו כשגוי מיסודו".
|
|
|
|
|
מה שוויה של נקודת הזיכוי? טרם כניסת חוק זכויות הסטודנט, אשר תיקן פקודת מס הכנסה בסעיף 40ג, יחיד תושב ישראל בעל תואר אקדמי היה זכאי לחצי נקודת זיכוי, אשר שווה ערך לסך של 1,068 ש"ח (89 ש"ח לחודש). עם כניסת חוק זכויות הסטודנט לתוקף נקבע, כי אלו שסיימו את לימודיהם האקדמיים בשנת המס 2007 ואילך, יהיו זכאים לנקודת זיכוי שלמה (2,136 ש"ח לשנה - 178 ש"ח לחודש).
|
|
|
|
|
"הזקן והים", ספרו המפורסם של חתן פרס נובל לספרות, ארנסט המינגווי, הוא סיפור על דייג קובני, עני ומרוד, היוצא למסע הדייג האחרון של חייו. תוך כדי כך הוא נאלץ להיאבק, ללא לאות, בדג אימתני, שאותו הוא מנסה לשלות מן המצולות.
|
|
|
|
|
מי הוא אב? שאלה זו נדונה רבות לאחרונה בביהמ"ש ונחשפה לשינויים משמעותיים. נדגיש כי קביעת האבהות רלוונטית כאשר מדובר בילדים שבאים באופן טבעי לעולם ולא באמצעות הפריה מלאכותית. בפועל, מדובר על שני מקרים מרכזיים, האחד, ילדים שנולדו לאישה פנויה/לא נשואה והשני, ילד שנולד לאישה נשואה שלא מבעלה (שאלת הממזרות).
|
|
|
|
|
כן אני יודע שאני כבר נדוש וכבר נמאס, אבל אני שוב עם המנטרה של דן מרגלית. אני מבקש לצטט לנו נתונים אשר לכל אחד מאיתנו גישה חופשית אליהם ובכל זאת אני חושב שאפתיע רבים.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
