בדוחות הכספיים של ממשלת ישראל לשנת 2010 הוצגה יתרת חייבים ברוטו בסך 60.7 מיליארד שקל. משרד המבקר בדק את הטיפול ביתרות החייבים המסתכמות ב-17.3 מיליארד שקל בשורה של משרדים, חברות ממשלתיות וגופים מבוקרים.
הביקורת העלתה ליקויים רבים וחמורים במערכי הרישום והגבייה של החובות למדינה. התהליכים הלקויים של רישום חובות ושל ניהולם פוגעים פגיעה של ממש באמינות הנתונים המוצגים בדוחות הכספיים וביכולת המדינה לגבות את חובותיה, וגורמים להפסד של מיליארדי שקלים מקופת המדינה.
המבקר קובע: "חשוב כי ניהול החובות וגבייתם יתבצעו במקצועיות ובשליטת גוף מרכזי אחד. הגבייה המבוזרת של כל משרד ומשרד לא צלחה עד כה, ואף גרמה להצטברות של חובות למדינה בהיקפים עצומים ופגעה ביכולת ההרתעה של הממשלה כלפי החייבים לה. דרך זו יוצרת תגובת שרשרת של הרעה במוסר התשלומים.
"על הממשלה לפעול באופן מערכתי ונחרץ להעמדת כלים שיאפשרו גבייה יעילה ואפקטיבית של החובות. מן הראוי שפעולות אלה יבוצעו לפי הצורך בתחומי החקיקה והנהלים, הסמכות והאחריות, איגום המשאבים וריכוז המאמצים בגוף שלטוני אחד. על הממשלה לטפל גם בייזום של פעולות חקיקה והסדרה שיעזרו להסיר חסמים לגביית חובות, ולהגביר בתוך כך את שיתוף הפעולה בין הגופים השלטוניים הנוגעים בדבר.
"לא סביר שהממשלה תפעל ליצירת מקורות הכנסה שעלולים להגדיל את הנטל על הציבור, במקום לרכז מאמצים ומשאבים כדי לתבוע את כספיה ולגבותם מהגורמים החייבים לה. פעולות אלה לא זו בלבד שיאפשרו לממשלה לגבות מיליארדי שקלים הנחוצים לה לצורך מתן פתרונות לבעיות כלכליות וחברתיות העולות על סדר יומה, אלא שהן גם יתרמו למינהל התקין ולכיבוד החוק".
לבחון את המשך שיטת שכר העידוד
שכר העידוד הוא פרמיה בשירות הציבורי, אשר נועדה להעלאת פריון העבודה ולשיפור השירות לציבור. הוא מבוסס על שני מרכיבים עיקריים: העלאת תפוקת העבודה ואיכותה, הניתנות למדידה, ומתן תמורה כספית בעבורן. בשנת 2010 זכו לשכר כזה 56% מהעובדים בשירות המדינה, בעלות כוללת של 379 מיליון שקל.
הממצא העיקרי שהעלתה הביקורת הוא שמרכיביה העיקריים של שיטת שכר העידוד פעמים אינם מתקיימים, ופעמים ספק אם מתקיימים משום שכלי הבקרה וכלי המדידה אינם מתאימים או אינם עדכניים. אומנם כפועל יוצא מכך העובדים קיבלו תוספת שכר, אך לא נמצא שנציבות שירות המדינה או הממונה על השכר במשרד האוצר בדקו אם סדרי הפעלת שכר העידוד יעילים ותורמים להגדלת הפריון ולשיפור השירות, או שמא הפרמיה הפכה למעשה לחלק משכר העבודה.
שירות המדינה נעזר בחברות ייעוץ חיצוניות לגיבוש שיטות שכר העידוד ועדכונן. את החברות האלה בוחרים המשרדים השונים באמצעות מכרזים. לדעת נציגי נציבות שירות המדינה, לעתים החברות החיצוניות מבקשות לרצות את הלקוח, ועל כן הן נמנעות מעימותים עם נציגי העובדים, וממליצות על שיטות המתגמלות במידה רבה את העובדים ומביאות תמורה כלכלית מעטה יחסית למשרד עצמו.
שיטות שכר העידוד המופעלות בשירות המדינה מיושמות שלא על בסיס הנורמות שנקבעו והן חורגות בהרבה מהנורמה. שיטות שכר העידוד אף לא עודכנו כנדרש. לנוכח האמור לעיל משולמת לחלק מעובדי המדינה תוספת שכר גדולה; אף שמעולם לא נבדק אם הדבר הביא להגדלת יעילותם של עובדים אלה. מצב זה, אומר המבקר, לא רק שאינו מקדם את ההתייעלות, אלא אף מהווה תמריץ שלילי לעובדים לשמר את המצב הקיים. לכן, הוא קובע, יש גם לעדכן את כל השיטה ואף לשקול לבטל אותה ולקבוע במקומה תוספות שכר.
אי-סדרים של בכירים בפרויקט להב"ה
פרויקט להב"ה - להקטנת הפערים הדיגיטליים - מופעל על-ידי אגף החשב הכללי במשרד האוצר. קהל היעד של הפרויקט הוא אוכלוסיה בעלת מעמד סוציו-אקונומי נמוך שאין לה גישה לטכנולוגיות המידע המתקדמות, אין ברשותה מחשבים ואין לה נגישות לעולם האינטרנט או שהיא חסרת מודעות ואוריינות דיגיטלית (מיומנויות וכישורי למידה ועבודה בסביבה ממוחשבת).
את הפרויקט הקים בשנת 2001 שר האוצר דאז,
סילבן שלום, כאשר ההבטחה הייתה שיוקמו 100 מרכזים. בשנים 2002 ו-2003 הוקמו 15 מרכזי להב"ה וכעבור זמן מה שניים מהם נסגרו. בינואר 2010 החליט שר האוצר הנוכחי,
יובל שטייניץ, להקים 13 מרכזים חדשים, החלטה שעודכנה מאוחר יותר להקמת 17 מרכזים חדשים, ולפתוח מחדש אחד משני המרכזים שנסגרו. מאז 2002 לא נמדדה הצלחתו של הפרויקט, ורק כיום מצויה בדיקה כזו בעיצומה.
בספטמבר 2011, עקב מחסור חמור במדריכים ב-13 המרכזים הוותיקים, הפעילות בהם הייתה מצומצמת. למרות ש-70% מהמשתתפים בפרויקט הם ילדים, אין שיתוף פעולה בנושא בין משרד האוצר למשרד החינוך. מנהל הפרויקט מאז 2005 הוא עובד חברת כוח אדם, למרות שההנחיות אוסרות על מצב כזה. יתרה מזאת: האיש גם שותף עסקי עם מנהל אזור הצפון של התוכנית, ואותה חברה משותפת מכרה את שירותיה לחברה שאחד מבעליה הוא מנהל מרכז להב"ה ברהט.
