סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ'

יאיר רבינוביץ' הוא סמל ראשון מוסטפא רבינוביץ' חייל ביחידת המסתערבים "דובדבן". ילד שגדל ברמת גן ונדר לעצמו נדר שלמרות שהוא הפך למוציא להורג, הוא לא הורג אף אחד. נדר קשה מאוד למימוש בהתייחס לתפקיד שהיה עליו למלא בצבא.

הספר מתאר את שיתוף הפעולה המלא הנדרש בין חיילי הגדוד של יאיר. את הצורך לסמוך על החברים שלך באותה מידה שאתה סומך על עצמך. את אומנות התחפושות. ההתמודדות עם השפה הזרה והמבטא המדויק, הפחד, הטעויות הבלתי נמנעות, ההתמודדות עם חקירות מצ"ח על ימין ועל שמאל.

אסור לחשוב, צריך לעשות את העבודה ולעשות אותה טוב, אבל אסור גם לאבד את המוסר ואת האנושיות.

אחרי פציעה קלה, יאיר מתאשפז בבית חולים, שם הוא פוגש מישהו שנפגע באחד הפיגועים. אחרי שהוא חוזר להכרה, הם מנהלים מספר שיחות ושני משפטים שאומר האיש נשארים חרוטים ליאיר בזיכרון. לטענתו, בעוד מספר שנים, אף אחד לא יזכור את העבודה שעשו החיילים, את השעות הקשות, את הפקודות וההתמודדות. לטענתו, בעוד מספר שנים מה שישאר זה רק מספרים: כמה חיילים נהרגו? כמה פלשתינים?

אף אחד לא יזכור האם המניעים היו טהורים או לא, האם היו מוצדקים או לא, מספר שנים מאוחר יותר, גם המספרים לא יעניינו איש. הוא מאלץ את יאיר לחשוב איך מרגיש הצד השני.

את אשר קרביץ הכרתי לראשונה עם צאת ספרו הכלב היהודי. אהבתי מאוד את השנינות והציניות שלו שאינם באים לביטוי בגסות, אלא בשפה יפה מתובלת בהומור שנון, ברעיונות ובהמשכיות של הסיפור ובדיוק כמו בכלב היהודי, גם כאן אשר קרביץ לא אכזב בסגנון הכתיבה שלו. אשר קרביץ מציג לנו את יאיר מוסטפא רבינוביץ' - דמות בעלת שתי פנים, בעלת שתי זהויות שהחובה המוטלת עליה היא לחיות עם שתי הזהויות במקביל.

אני חייבת להודות, שכשקיבלתי את הספר הזה הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא שהסופר עומד עכשיו להעמיס עלי את דעותיו הפוליטיות, אבל בגלל ההכרות שלי עם הספר האחר של קרביץ, לא יכולתי לפסול אותו על הסף ולא לתת לו הזדמנות.

ברגע שפתחתי את העמוד הראשון "נדבקתי" ולא יכולתי לעזוב עד שסיימתי את הספר למחרת היום. מלבד במקום אחד, שבו היתה לי תחושה שיש יותר משמץ של ביקורת (לא יכולה לגלות לכם מה הוא, כי זה יהיה ספויילר רציני), אין בספר הזה דעות פוליטיות או ביקורת גלויה או סמויה על המנהיגים של המדינה הזו או על מובילי המהלכים הצבאיים שלה, למרות שיש שם תהליכים של קבלת החלטות. יש בספר הזה סיפור נטו. סיפור של חייל שהתפקיד שלו הוא אחד מהתפקידים הקשים ביותר הכרוכים בהגנה על מדינתנו הקטנה.

לראשונה הספר יצא בספרית הפועלים לפני מספר שנים. לפי הכתוב בעמוד הראשון, יש בחידוש שיצא כעת תוספות שלא הופיעו בספר הראשון. לא קראתי את ההוצאה הראשונה, אז אין לי נתונים להשוואה.

אני ממליצה על הספר הזה. הוא כל-כך ישראלי. כל-כך כאן, הבן של זה או של ההוא שגר אולי בדלת ממול. כל-כך מציאותי.

אני מרשה לעצמי לגלות לכם ששלחתי לאשר קרביץ מייל עם הערכתי לספר והוא גילה לי מבלי להכביר בפרטים, שהוא כבר עובד על ספרו הבא. אני בוודאי אשמח לקרוא עוד משלו.