ביום שבו הובא יוסף (טומי) לפיד למנוחת עולמים, ראוי להזכיר גם את חברו החכם, חבר-הכנסת לשעבר אברהם פורז, האיש שהמציא את לפיד הפוליטיקאי. פורז התגלה כפוליטיקאי מזן נדיר. בניגוד לפוליטיקאים אחרים, פורז הכיר במגבלות כוחו, פינה את מקומו בראש רשימת "שינוי" לכנסת, והעמיד במקומו את לפיד. התוצאות לא אחרו לבוא, והיו משתלמות ומרשימות ביותר: בבחירות 1999 הביא השילוב של לפיד במקום הראשון ופורז במקום השני זינוק בייצוג של "שינוי" מ-2 ל-6 ח"כים; בבחירות 2003 ההישג היה מרשים עוד יותר - 15 מנדטים.
היכן היו פורז ו"שינוי" ללא לפיד? תבונתו של פורז, יחד עם נכונותו להכיר ביכולותיו העדיפות של לפיד למשוך בוחרים, הביאו להישגים האדירים בקלפי. מעשהו של פורז הוא חריג בקרב פוליטיקאים, אבל הלקח ראוי שייזכר ויילמד.
במה דברים אמורים? במחנה שמימין לליכוד גוברת בימים אלה ההתרוצצות. הפלגים השונים של הציונות הדתית מחפשים את נוסחת הפלא להקמתו של כוח פוליטי ציוני חזק ומשמעותי. הסקרים מראים שכל מתכונת של שידור חוזר של רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל מבחירות 2006 לא תושיע. באותן בחירות מיצו הפוליטיקאים של מחנה זה את כוחם האלקטוראלי, 8-10 ח"כים. יתר על כן, הם ויתרו מראש - וביודעין - על האפשרות להכפיל את כוחו הפרלמנטרי של המחנה הציוני שמימין לליכוד, בכך שהם שידרו לציבור של מי שאינם חובשי כיפה שאין מקומם בקרב ה"ציבור שלנו". חזותה, אופיה ושפתה של רשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל דיברו רק אל הציבור הדתי. הרשימה לא השכילה למשוך קולות של כתומים רבים וטובים שאינם נמנים עם ציבור זה. התוצאה: 9 ח"כים בבחירות 2006, וככל הנראה אף פחות מכך בבחירות 2008. גם היום לא נראה שה"ציבור שלנו" מסיק את המסקנות משגיאות העבר.
מה שדרוש לציבור זה הוא עוז לתמורה בטרם פורענות. במילים אחרות, מנהיג נבון מסוגו של אברהם פורז. הכוונה למנהיג שיתעלה מעל שאיפותיו האישיות הטבעיות ויציע את הבכורה למי שמסוגל לזכות באמון של מגוון רחב של יהודים כתומים מימין לליכוד, עם כיפה ובלעדיה.
אריה אלדד - ח"כ, פרופסור ותא"ל במילואים - אינו חובש כיפה ואיננו אנטי-דתי; נאמנותו לארץ ישראל ולשורשים היהודיים ידועה וגלויה, למרות היותו גלוי-ראש. אריה אלדד יכול להיות נוסחת הפלא המבוקשת לצורך הקמתו של כוח פוליטי ציוני חזק ומשמעותי מימין למפלגת המרכז, הליכוד. ביכולתו לזכות באמון, הן של הבוחרים הדתיים והן של מי שאינם כאלה. ביכולתו להוביל את המאבק הקיומי נגד הקמתה של מדינה פלשתינית בלב ארץ ישראל. ביכולתו לדבר אל החילוניים בשפתם - שאיננה מפד"לית - ולהביאם אל הקלפי.
השאלה איננה האם קיים "תואם טומי לפיד" מימין לליכוד. השאלה היא האם קיים "תואם אברהם פורז", כלומר האם יימצא ב"ציבור שלנו" מי שישכיל לזוז הצידה ולפנות את עמדת המוביל לאריה אלדד. אם לא יתגלו התבונה וגדלות הרוח הדרושות בקרב הפלגים השונים של הציונות הדתית, כוחו של ה"ציבור שלנו" ימשיך להידרדר, ועמו ארץ ישראל. מי שמוותר על קולות החילונים ומסתפק בכוחו האלקטוראלי של ה"ציבור שלנו" בלבד - מוותר למעשה על ארץ ישראל.
לעומת זאת, אם יימצא "תואם אברהם פורז", יש סיכוי לרשימה ציונית-לאומית מימין לליכוד להגיע בבחירות 2008 ל-20 ח"כים, מחציתם עם כיפה ומחציתם בלעדיה. האם בשעה קשה זו יתגלה אברהם פורז החדש, עם תבונה, גדלות רוח, וגם כיפה?
