למזלה הרע של יפית שמע, היא איננה שופטת. ואולי אפשר לומר זאת הפוך: למזלה הטוב של
ורדה אלשיך, היא איננה אדם מן היישוב. כי בעוד שלפי כל הסימנים ההיבטים הפליליים לכאורה בהתנהגותה של אלשיך בפרשת הפרוטוקול המזויף ייסלחו לה, שמע נשלחה לכלא על מעשים דומים מאוד, ואשר אף ניתן לומר שחומרתם הייתה פחותה מאלו של אלשיך.
שמע הורשעה בכך שזייפה מסמך עליו חתמה לצידה של אחותה, בעוד במקרה של אלשיך מדובר בפרוטוקול של דיון שהתנהל בפניה. בשנת 2000 אישרה שמע, כי פרעה הלוואה שקיבלה מאחותה, אורלי כהן. שש שנים מאוחר יותר הוסיפה שמע למסמך כמה שורות והדגישה מספר מילים, וכך יצרה את הרושם שכהן היא החייבת לה כסף.
לשם מה נעשה הזיוף? בשנת 2004 הגישה שמע תביעה לבית המשפט למשפחה נגד כהן, וזו ביקשה לדחות אותה על הסף בנימוק של התיישנות. ואז שלפה שמע את המסמך המזויף כדי "להוכיח" שהתביעה טרם התיישנה, ובעדותה אף טענה בתוקף שהמסמך אותנטי במלואו. וכך מתראת (21.6.12) שופטת בית משפט השלום בכפר סבא,
נאוה בכור, את מעשיה של שמע: "במעשיה האמורים, הגישה הנאשמת ביודעין מסמך, אותו שינתה בהוספת פרטים בכוונה לרמות, וזאת בכוונה לקבל דבר, ניסתה לקבל דבר במירמה, וכן עשתה דבר בכוונה להביא לעיוות דין בהליך שיפוטי".
"התקשתה לקחת אחריות על מעשיה"
המילים הללו מתארות בצורה כמעט מושלמת את שעשתה אלשיך בפרוטוקול המזויף: היא שינתה והוסיפה בו פרטים בכוונה לרמות את ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, הגישה לה ביודעין את המסמף המזויף במטרה להשיג את הרשעתו של עו"ד רפאל ארז, ניסתה לקבל במירמה את הרשעתו ופעלה כדי לעוות את ההליך השיפוטי המשמעתי. וכמובן שמעשיה של אלשיך חמורים עוד יותר, גם בשל היותה שופטת וגם משום שניתן לייחס לה גם בידוי ראיות, זיוף מסמך משפטי ושימוש לרעה בכוח המשרה.
למרות ההבדלים הבולטים ברקע האישי של שמע ואלשיך, יש לפחות נקודה אחת דומה העולה מתסקיר שירות המבחן בעניינה של שמע, אשר "התקשתה לקחת אחריות על מעשיה". אלשיך - כפי שנאמר במפורש בהחלטתו של נציב תלונות הציבור על שופטים,
אליעזר גולדברג, ממש אינה לוקחת אחריות על מעשיה וממשיכה לטעון שמדובר בשינויים לשוניים קלים ובתקלת מחשב.
בכור דחתה את בקשתה של שמע להימנע מהרשעתה, וכך אמרה: "מעשיה של הנאשמת מעלים מסכת עגומה ומתמשכת של מעשי זיוף ומירמה, היורדים לשורש ההליך המשפטי ומזעזעים את אמות הסיפים של אושיות ההגינות, היושר והמוסר הבסיסיים ביותר... דבר אחד הוא לזייף מסמך, אולם דבר אחר לגמרי הוא הגשת תביעה על בסיס אותו זיוף, והגשתו לבית המשפט כ'ראיה' מהותית מן המניין". ושוב: הדמיון לפרשת אלשיך בולט מאוד.
עונש מכאיב מאוד על בדיית ראיות
בכור מוסיפה, כי התסקיר בעניינה של שמע אינו חיובי: היא "מתקשה לקחת אחריות על מעשיה, ומתמקדת בעיקר בתחושת הקורבנות אותם חוותה, באופן המעיד כי היא אינה מפנימה את חומרתם או מביעה חרטה". התנהלותה של שמע, הוסיפה בכור, "מחייבת ענישה מחמירה, מרתיעה וכואבת, אשר יהיה בה כדי להרתיע את הנאשמת, כמו גם עבריינים פוטנציאליים אחרים".
בכור מציינת, כי הפסיקה דנה רבות בחומרתו של זיוף, בפרט כאשר הוא מופעל כלפי בית המשפט, ומצטטת את בית המשפט העליון: "חיוני הוא עבור מערכת המשפט כולה, כי כל מתדיין יידע, שניסיון להטעות את בית המשפט על-ידי בדיית ראיות ועל-ידי הגשת מסמכים כוזבים גורר אחריו עונש מכאיב מאוד". והשורה התחתונה: מאסר בפועל של עשרה חודשים.
כאמור, הדמיון למעשיה של אלשיך בולט מאוד. וכעת המבחן הניצב בפני רשויות אכיפת החוק ומערכת בתי המשפט הוא חד עוד יותר: האם יפלו לטובה את אלשיך, או שמא ינהגו בה כשם שידעו לנהוג באישה מן היישוב שעשתה עבירות חמורות פחות.
