פירמידות נפוליאון הוא רומן הסטורי שעוסק בתקופה שלפני עלייתו של נפוליאון לשלטון. תקופת הכיבושים שלו בהנהגת צבא צרפת, מייד אחרי המהפכה הצרפתית במאה ה-18 או ליתר דיוק בשנת 1798.
איתן גייג` גיבור הספר הוא אמריקני, מהמר שנודד לאן שנושאת אותו הרוח. בתקופה בה עוסק הסיפור, הוא חי בצרפת וכמו בכל מקום אחר, הצרות נדבקות אליו בין אם הוא מחפש אותן ובעיקר אם הוא לא.
במשחק הקלפים שיתברר כמשחק אחרון לתקופה ארוכה מאד, הוא מרויח תליון עתיק. על התליון חרוטים סמלים, סמלים שאיש לא הצליח עדיין לפענח. אין איש יודע אם זה צעצוע שנרכש בשוק או שהתליון והסמלים עתיקים מאד ובעלי משמעות הסטורית, מיסטית, מיסתורית.
אנשים רבים מעוניינים בתליון ואיתן גייג` מוצא את עצמו מתלווה עם פמליה של מלומדים מכל מיני תחומים אל צבאו של נפוליאון בדרך לכבוש את מצריים, בתקווה שחקר הפירמידות יוביל אותו לפענוח התעלומה.
קצת נתונים מספריים ואחרים
שלוש הפירמידות ליד העיר גיזה, מדרום לקאהיר נבנו בפקודת מלכי השושלת הרביעית (2565-2613 לפנה"ס). הגדולה שבהן נבנתה על-ידי המלך חופו (הידוע גם בשמו היווני חיאופס) והיא נחשבה בימי קדם לאחד משבעת פלאי תבל זוהי פירמידה מרובעת-משוכללת שאורך צלע הבסיס שלה 231 מ` וגובהה 146 מ` (כיום היא נמוכה יותר כדי 9 מ` משום שאחד הסולטאנים הטורקיים פירק ממנה את ציפויה). מרכז הפירמידה בנוי סלעים וחלקה החיצוני אבני גיר לבנות ואבני גראניט. כ-2,200,000 גושי אבן נמצאים בפירמידה זו ומשקלה הממוצע של כל אחת מהן כ-2.5 טונות.
פרשה בפני עצמה היא אופן בניית הפירמידות. אבני הגיר הובאו מקירבת מקום גבעות טורה ליד קאהיר אולם את אבני הגראניט הובילו מאסואן שבמצרים העילית מרחק מאות קילומטרים רבות. אבנים אלו עוצבו עיצוב גס במקום כרייתן והובאו אל הנילוס על גבי גלגלות עץ. הן הושטו בנהר עד למקום הקרוב ביותר אל הפירמידה ומכאן שוב הובלו על גבי גלגלות-עץ בכביש-גראניט שנסלל במיוחד למטרה זו עד לאתר הבנייה. האנשים שחצבו את האבנים והובילון חרתו בהן את שמותיהם ושמות קבוצות העבודה שלהן בצבע אדום - וכתובות אלו נשתמרו עד היום. האבנים נחתכו באמצעות מפסלות ואיזמלים עשויים נחושת. העבודה נעשתה בדיוק רב וההפרשים בין צלעות האבן הם כדי סנטימטר אחד בלבד לכל היותר.
שתי הפירמידות האחרות בגיזה הקטנות יותר הוקמו בפקודת יורשיו של חופו.
נחזור לספר
אחת הדרכים לחקור את הפירמידות היא לבדוק את מידותיהן ולהבין איך חישבו אותן ולמה משמשות מידות אלה, לכן יש בספר עיסוק במתמטיקה. לא הרבה, לא בלתי מובן, אבל מסתבר שמשמעותי.
כמו תמיד, העיסוק במיסטיקה ובאגדות מהעבר עובר דרך הטמפלרים והבונים החופשיים גם אם הפעם אנחנו לא עוסקים בגביע הקדוש אלא באוצר גנוז אחר. הטמפלרים והבונים החופשיים הם נושא שמעסיק את הדמיון בכוחות עצמו וקל לקשר אותו לאוצרות חבויים וגנוזים ואפילו לנפוליאון בונפרטה, אחת הדמויות ההסטוריות שאני פחות אוהבת יש לציין.
אני אהבתי את הספר הזה גם אם לקח לי זמן רב יותר מן הרגיל לקרוא אותו. הסוף של הספר הפתיע אותי (בעיקר כי לדעתי הוא לגמרי לא צפוי), אכזב אותי, כי במחשבה נוספת: כמה צפוי! ולבסוף הצחיק אותי מאד (בגלל שהוא לגמרי לא צפוי).
ובכן, לפחות לדעתי.
