צודק בעקרון - טועה בדרך

הקמת ועדת בדיקה בנושא "האזנות-סתר" - לגיטימית, חיונית ורצויה, אך חייבת להיות כלל מערכתית. הניסיון לבדוק רק את הפרקליטות הייתה שגויה ולכן נכשלה בממשלה - וטוב שכך. מלכתחילה התכוון השר פרידמן לבדוק את המערכת כולה לאור הגילויים בתיק רמון, שם בית המשפט המחוזי אמר במפורש שנושא האזנות הסתר ע"י המשטרה והפרקליטות טופלו בצורה שגויה, ואפילו רשלנית.

פרקליטת מחוז ת"א (פלילי) הודיעה באומץ לב ציבורי נדיר למדי, כי הטיפול מצד פרקליטות ת"א בנושא היה שגוי והיא לוקחת את מלוא האחריות לתקלה. התקלה היחתה בכך שבפני נשיא בית המשפט המחוזי בת"א הוצגה בקשה להאזנת סתר לגב' שולה זקן, מנהלת לשכת ראש הממשלה אולמרט, בנימוק שגוי ומטעה, כאשר חלק מהאזנות הסתר כוונו למעשה לפרשת רמון - החיילת והנשיקה, דבר שלא נאמר לשופט.

אותם חלקים בהאזנות הסתר - שכביכול כוונו לתיק רמון - לא הועברו ע"י המשטרה והפרקליטות לסנגוריו של רמון, ובכך נוצר חשש מבוסס למדי לפגיעה קשה בהגנתו. ייתכן שאילו החומר החסוי והחסר הזה היה בידי רמון עם תחילת המשפט, התיק היה מתנהל ואולי נגמר אחרת.

עם גילוי הפרשה ע"י הדלפה לרמון באמצעות אדם מתוך המשטרה ופנייה מצידו לפרקליטות, נתגלתה התקלה או הניסיון להטעייה, והפרקליטות לקחה על עצמה את האחריות. השר רמון לא הסתפק בכך ובצדק, ומכאן החלה להתגלגל פרשה חדשה הידועה לא כנשיקת הלשון של רמון - אלא כהאזנות רמון. היועץ המשפטי לממשלה מינה את השופט המחוזי (בדימ.) ברנר לבדוק את הנושא, אך נתן לו מנדט צר בלבד - ולכן חוות דעתו הייתה קשה אך מוגבלת למדי.

שר המשפטים פרידמן מינה מטעמו את השופט המחוזי (בדימ.) זיילר שנתן חוות דעת קשה יותר, רחבה יותר, עם תקלות וכוונות פליליות של העושים במלאכת "האזנות הסתר" והמליץ על וועדת בדיקה ממשלתית לכל הנושא. השר פרידמן ראה בפרשה "טריגר" וקפץ על ההזדמנות, אך השר דיכטר הממונה על המשטרה טירפד זאת, כנראה מפחד ממה שעלול להתגלות בתחום האפור הזה וכדי להראות שהוא שומר על המשטרה ונותן לה גיבוי.

כאשר השר דיכטר, לא הסכים למינוי הוועדה נותרה לשר פרידמן רק אפשרות אחת והיא בדיקת תפקודה וחלקה של הפרקליטות שהוא ממונה עליה. בדיקה מעין זו - רק לגבי הפרקליטות, הייתה לא במקומה, לא יעילה ולא אפקטיבית, שהרי חלקה של הפרקליטות במהלך תהליך האזנות הסתר הוא חלקי ולא דומיננטי. עיקר ההאזנות נעשות ע"י המשטרה, מיוזמתה ולצערנו - כמעט ללא פיקוח רציני, למרות הגופים שלמעשה חייבים לפקח, כמו ועדה של הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה ומפכ"ל המשטרה.

פרשת רמון הייתה רק קצה החוט, בחריגה ובסטייה, לפעמים בתום לב, אבל לרוב בידיעה ברורה ומכוונת, לפעמים בגיבוי צמרת החקירה של המשטרה ולפעמים אפילו ע"י הפרקליטות. די אם נזכיר לעניין זה את חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מר אליקים רובינשטיין, בהתייחסו להאזנות הסתר שביצע ראש אגף החקירות דאז ניצב מזרחי בפרשת איווט ליברמן כמנכ"ל לשכת ראש הממשלה ביבי נתניהו - שמצא שנעשו עבירות חמורות של חריגה מסמכות, אי צוות לצווי בית משפט, תמלול, צילום, חומר אסור עפ"י החוק - ויתירה מכך, החזקתו ואכסונו בכספת של ניצב מזרחי בקלסרים - עם ריח פוליטי.

היו אנשי ציבור ומשפטנים שתמכו במזרחי ובהתנהלותו - כחלק מדרך מלחמתו בשחיתות ציבורית. אבל לטעמי לא נלחמים בשחיתות ע"י הפרת חוקים ופגיעה בזכויות אזרחיות מוגנות. אותו ניצב מזרחי שמר בכספת המשרד מזכרים וחומרים חשובים למשפט עפר נמרודי, חומרים שלא נמסרו לפרקליטות ולא לבית המשפט וכמובן לא לסנגוריה ועל כך הוא גם ננזף ע"י בית המשפט המחוזי.

לכך צריך לצרף את האזנות הסתר לאיש העסקים דוד אפל לשר לשעבר לביטחון פנים, גיבור ישראל, אביגדור קהלני, שנעשו ללא פיקוח הולם,תוך חריגה מהחוק, מעבר לזמן הנדרש, והאזנה לשיחות אישיות, אינטימיות של המעורבים, ילדיהם ובני משפחתם, שיחות לא רלוונטיות לנושאי החקירה ולכן אסורות עפ"י החוק להאזנה ולתמלול.

על-רקע זה פרשת רמון בלטה וזעקה לבדיקת הנושא לאורך ורוחב כל המערכות, ולכן הייתה במקומה. על-רקע זה - היינו מצפים משר המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה שיתייצבו לצד שר המשפטים, כדי לתקן את הליקויים והפגמים במשטרה ובפרקליטות, ולא להתחפר ולהגן על משרדיהם שייתכן ונגועים בליקויים מהותיים וערכיים שלא מתאימים למשטר דמוקרטי.

גם השר דיכטר וגם היועץ המשפטי לממשלה, תקפו את שר המשפטים בצורה בוטה וגסה - על יוזמתו שהיו צריכים למעשה לתמוך בה. הגדיל לעשות היועץ מזוז, שהניח בפני הממשלה חוות דעת נגד שר המשפטים, ובכך למעשה כפר בסמכותו ובעליונותו בהיררכיה המשפטית. אומנם היועץ המשפטי הוא עצמאי בהחלטותיו אבל עדיין חלק מממסד משפטי שבראשו עומד שר המשפטים פרידמן. חבל שהיועץ, מגן שלטון החוק, שוכח את פירמידת ההיררכיה המוסדתית.

לגבי שר המשפטים - יש בציבור הרגשה לא נוחה, ממנה עולה ריח לא טוב, של סילוק כל מועמד שיכול לסכן את השליטה הבלעדית של היועץ ופרקליטות המדינה. ח"כ רובי ריבלין מהליכוד, שהיה מועמד בזמנו לשר המשפטים, נתקל לפתע בתיק פלילי שהעלה אבק משך השנים, מיד עם הפרסום מועמדותו שהוסרה מהפרק. התיק הפלילי למרבה הפלא נסגר כעבור זמן קצר.

שר המשפטים פרופ' נאמן, מהאגף הדתי לאומי, הצהיר עם כניסתו לתפקיד שיש לעשות ראורגניזציה בפרקליטות ורצה לבצע טלטלה ושינויים בגישה ובתפישה. תוך זמן קצר התגלה תיק פלילי (יש הטוענים ש"תפרו" לו תיק), הוא עזב את התפקיד - יצא זכאי במשפט, אך לא חזר למשרד המשפטים.

שרת המשפטים גב' ציפי לבני רצתה לעשות שינויים ותיקונים, אך למזלה, הייתה זמן קצר מדי ולא נדבק לה שובל פלילי.

שר המשפטים חיים רמון הצהיר על שינויים ורפורמות בפרקליטות ובבית המשפט העליון, ואז במקום לנשק את "המזוזה" בכניסה לחדר הממשלה, הוא נישק חיילת שפלרטטה איתו, עשתה לו "טיזינג" בלשון הצעירים, ותיק פלילי מפוקפק, לא רציני ולא מבוסס נחת עליו לפתע - והשאיר אותו עם הלשון בחוץ. גם הרשעתו בבית המשפט הייתה מבחינה משפטית לא משכנעת, לא מבוססת עובדתית ולא משפטית, ומתברר גם חסרה חומרים לטובת ההגנה. חבל, חבל מאד שהוא לא ערער על פסק הדין, חבל שלא עשה "שימוע" לפני זה, לא הביע התנצלות וחרטה; התיק היה נסגר ומסתיים בנזיפה לגיטימית על התנהגות לא הולמת של שר בכניסה לישיבת ממשלה גורלית ובוודאי לא משר משפטים המתנהג כפרחח - או נער מתבגר בגיל העמידה.

שר המשפטים פרידמן - מצליח יחסית לא רע ברפורמות המוצעות שלו ובמלחמתו בנשיאת בית המשפט העליון הגב' ביניש, וגם במלחמתו ביועץ המשפטי מזוז. ההצלחה שלו נובעת מהיותו אקדמאי טהור ולא עסקן פוליטיקאי. הוא לא מחפש קידום וקריירה בממשלה ואין לו שלדים פליליים בארון. החיסרון שלו - שהוא ממהר עם הרבה רפורמות בזמן קצר ביודעו שהזמן שלו קצוב - והמלאכה מרובה. וכאשר אולמרט וקדימה יפלו הוא ילך יחד איתם.

אפשר לטעון לקונספירציה, אפשר לטעון שמדובר במקריות - יחליט כל אחד לעצמו והציבור יחליט. העברת התיק לבדיקת מבקר המדינה היא פשרה מכובדת, בנסיבות המקרה, אבל תהיה יעילה רק בתנאי שהמבקר יבדוק את כל המערכות הקשורות ל"האזנות הסתר", יוציא מסקנות והנחיות, ואם יש צורך - אפילו לתקן את חוק האזנות הסתר.

בינתיים שר המשפטים והיועץ המשפטי טוענים שניהם לניצחון, אבל ההשלכות של המהלך על מעמדם ויחסיהם האישיים אינם מעוררים כבוד. הן מעמדו של שר המשפטים ובמיוחד מעמדו של היועץ ספגו מכה, ונתנו חיזוק נוסף למעמדו של מבקר המדינה השופט מיכה לינדנשטראוס, שקוצר את הפירות, לאחר תקופה ארוכה של התקפות גסות עליו ועל משרדו.