העליון: תום לב אינו מכריע בשלב כינוס נכסים

בית המשפט צריך למעט מאוד בקביעת חוסר תום ליבו של חייב כבר בשלב בו הוא מבקש צו לכינוס נכסיו, ויש להותיר את הדיון בסוגייה זו להמשך הליכי פשיטת הרגל. כך קובע (14.8.12) שופט בית המשפט העליון, יורם דנציגר.

דנציגר מנתח באריכות את ההבדל בין כינוס נכסיו של יחיד לבין הליך פשיטת רגל ומסכם: "מתן צו כינוס נכסים מהווה אך ורק ה'שער' דרכו פוסע החייב אל תוך הליך פשיטת הרגל". מכאן עובר דנציגר לדון בשאלה, האם כאשר לכאורה נוצרו חובותיו של המבקש בחוסר תום לב - למשל: תוך כדי ביצוע עבירות - יש מקום לתת צו לכינוס נכסיו, או שיש לקבוע כבר בשלב מוקדם זה שחוסר תום הלב חוסם את אותו "שער".

לדעת דנציגר, מאחר שהחוק קובע רשימה של תנאים בהם צריך לעמוד המבקש כדי לקבל צו כינוס, ושאלת תום הלב איננה ביניהם, אין מקום להתעמק בשלב זה בסוגיית תום הלב או בהתנהלותו של החייב בהליכי הוצאה לפועל שנוהלו נגדו. דנציגר מנמק את עמדתו:

"ספק בעיני אם המידע שמונח לפני בית המשפט בשלב זה מספיק, במרבית המקרים, על-מנת לבסס קביעה בדבר חוסר תום לב של החייב אשר מצדיק לסרב להיעתר לבקשתו ליתן צו כינוס. ודוק, המידע שמונח לפני בית המשפט בשלב זה הינו בדרך כלל רק המידע שמציג החייב ובמקרים מסוימים המידע שמציגים חלק מנושיו, ככל שנקטו קודם לכן בהליכי הוצאה לפועל כלשהם. ספק אם התמונה שמתקבלת ממידעים אלו הינה מלאה ומדויקת. המידע שמספק החייב עשוי להיות 'אופטימי מדי' במידת מה ולעיתים חלקי ואפילו שקרי. אך גם המידע שמספק נושה כזה או אחר עשוי להיות חלקי ולהציג תמונה שאינה מלאה ומדויקת בדבר מכלול החובות".

עו"ד לשעבר החייב מיליונים

דנציגר מוסיף: "ייתכנו מקרים חריגים, בהם בית המשפט יתרשם כבר בשלב הדיון במתן צו הכינוס כי אין מקום לאפשר לחייב להיכנס ב'שער' ההליך, מפאת חוסר תום לב קיצוני בדרך יצירת החובות או בהתנהלותו בהליכי ההוצאה לפועל. מדובר במקרים בהם יסבור בית המשפט כי כל רצונו של החייב הינו להתחמק מנושיו ולהפוך את הליך פשיטת הרגל ל'עיר מקלט'. במקרים חריגים אלו אכן אין מקום לנהל הליך סרק אשר סופו ידוע מראש. יחד עם זאת, ראוי שבתי המשפט המחוזיים הדנים בתיקים אלו ינחו עצמם להיזהר מאד בקביעה מסוג זה בשלב מתן צו הכינוס ויותירו אותה בגדר חריג, באותם מקרים בהם הונחה תשתית עובדתית ברורה ואיתנה לעניין חוסר תום הלב".

הדברים נאמרו בהחלטת בית המשפט העליון לקבל את ערעורו של עורך הדין לשעבר ישראל בלום, על סירובו של בית המשפט המחוזי מרכז להוציא צו לכינוס נכסיו. בלום חייב לנושיו 3.8 מיליון שקל, בעיקר בשל תביעות רבות בגין רשלנות מקצועית אשר גם הביאו לשלילת רשיונו. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בנימוק שהחובות נוצרו בחוסר תום לב, משום ש"התנהלות רשלנית בעשרות מקרים היא כבר בגדר חוסר תום לב בפני עצמה".

דנציגר קובע, כי יש למפות תחילה את חובותיו של בלום ולקבוע אלו מהם נוצרו בחוסר תום לב. "אף כאשר מקורם של החובות בפעילות בלתי חוקית או בלתי מוסרית, אין לקבוע א-פריורי שלא תינתן לחייב אפשרות להיכנס להליך פשיטת רגל, ויש לבחון כל מקרה לגופו ולבחון את 'מידת' אי החוקיות שכרוכה באותם חובות, כאשר רק במקרים בהם מדובר בפגיעה מהותית בתקנת הציבור יהיה מקום לשלול מהחייב מלכתחילה את הכניסה להליך", הוא אומר. עוד הוא קובע, כאמור, כי שאלת תום הלב אינה צריכה להוות שיקול בשלב כינוס הנכסים.