בשארה, למה התפטרת?

זה לא נעים להגיד אבל מדינת ישראל לא ממש מומחית גדולה בשמירה על זכויות אדם של ילדים ונערים בכלל. נכון, יש "קטינים" בני 17.5 עם מחשבות פליליות כמו של בלעם וכושר ביצוע של עמלק, אבל יש גם יותר מדי נערים בני 13- 14 בחדרי מעצר מצחינים עם טיפוסים מפוקפקים, במעצר עד תום ההליכים, וכבר היו חקירות ליליות ארוכות ומניעת שינה לילדי חטיבת בינים ומעצר לילדות שכבודן וצניעותן מחוללים רק משום שחטאו בהתנגדות לממשלה.

העניין הזה ככל הנראה נגמר, שכן מליאת הכנסת אישרה את הרפורמה בחוק הנוער. במסגרת הרפורמה כל זה לא יהיה יותר. בעקבות החוק החדש, לא ניתן יהיה להורות על מעצר עד תום ההליכים של קטין מתחת לגיל 14, מה שקיים היום, למרות שלא ניתן לגזור עליהם עונשי מאסר. עם כניסת החוק לתוקף, תיאסר חקירת קטינים בשעות הלילה. בנוסף, תעמוד לקטין החשוד בעבירה זכות שהורהו או קרוב אחר יהיה נוכח בחקירתו, חוקרי המשטרה יחויבו להביא לידיעת הקטין את זכותו לנוכחות הורהו בחקירה ותחול חובה להודיע להורה החשוד על עצם קיומה של החקירה.

כיום חובה זו חלה רק לגבי הוריו של עד קטין. החוק החדש גם אוסר על מעצר הגנתי, לשם שמירה על שלומו של הקטין. החוק גם יגביל לתשעה חודשים את משך הזמן שבו ניתן יהיה להורות על מעצר בית של קטין. כיום ניתן להורות על מעצר בית של קטין ללא מגבלת זמן! אבל אל דאגה, אי אפשר כל כך הרבה זכויות אדם והומניות בבת אחת, עדיין ניתן יהיה להאריך בכל פעם את המעצר ב-90 יום. ישר כוח לח"כ יצחק לוי וליו"ר ועדת החוקה ח"כ מנחם בן-ששון. רק חבל שהחוק ייכנס לתוקף רק בעוד שנה, מי יודע כמה ילדים יסבלו עד אז.

כדבר הזה יכול לקרות רק בישראל. יושבת לה ועדה בכנסת כדי לדון בהצעת חוק מסוימת שעברה בקריאה טרומית בכנסת, ומטרת הדיון המרכזית היא "מה יחשבו הגויים על ההצעה". כוונתי להצעת חוק יסוד ירושלים בירת ישראל של ח"כ גדעון סער, שקובעת כי לכל החלטה על שינוי בגבולותיה המוניציפאליים של ירושלים יידרש רוב מיוחס של שמונים חברי כנסת.

"האם זה יעורר התנגדות בינלאומית גורפת?" שאל שוב ושוב במהלך הדיון יו"ר הוועדה ח"כ מנחם בן-ששון. "וכמה דם ישפך בגלל החוק הזה", זעם ח"כ זחאלקה באיום שמשמעו אינו אלא "אתם תחקקו את החוק ואז אנחנו נהרוג בכם". אבל האמת היא שהדיון היה מעניין ואפילו מחכים. "ע"פ החוק והמשפט הבינלאומי, לישראל יש ריבונות על כל ירושלים", אמר פרופ' שלמה סלונים, מומחה למשפט בינלאומי מהאוניברסיטה העברית. לא זו בלבד אלא שהתברר כי אותה החלטה 242 המפורסמת, שעליה יש הסכמה בינלאומית כולל בסיס להסכמים שנעשו עם מדינות ערב ואש"ף, איננה כוללת את ירושלים על-פי החלטה מכוונת של הממשל האמריקני ונשיא ארה"ב דאז לינדון ג'ונסון. אח"כ הוסיף פרופ' סלונים כי הסכמי אוסלו, שבהם לכאורה דובר כי ירושלים תישאר לשלב האחרון במו"מ וכביכול הוסכם לחלק את ירושלים, רבין ופרס דברו וגם כתבו וחתמו כי לא מדובר על חלוקת ירושלים אלא על מתן מענה לדרישות הדתיות של כל העדות הדתיות בירושלים.

את דבריו השלים מי שהיה שגריר ישראל באו"מ, ד"ר דורי גולד, שהזכיר כי ב-1995, כאשר הציג רבין את הסכמי קמפ - דייויד, הוא התחייב בכנסת כי "ירושלים תישאר בריבונות ישראל", מילא זה, אלא שפרס אמר גם הוא כי "לא נסבול את ירושלים עם חומה גבוהה בתוכה". ד"ר גולד ציין כיוון חשיבה מעניין מתוך מחקר של נדב שרגאי מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור בנושא הדמוגרפיה בירושלים. וזה הולך ככה: בשנת 1949 היו 100,000 יהודים בירושלים. לאחר שכבש הלגיון הירדני את ירושלים והעיר חולקה, נטשו 25,000 יהודים את העיר בגלל חוסר היציבות הביטחונית שהמצב יצר. "אם נחלק את העיר", הסביר ד"ר גולד, "יתכן שניצור שוב תנאים לנטישה המונית של יהודים, בדיוק הפוך ממה שמצדדי החלוקה רוצים. בנוסף, במקרה שישראל תיסוג יש לה אלפי אזרחים ישראלים ערבים שיוכלו אם ירצו לעבור לעיר המערבית או לכל מקום בישראל. המדינה לא תוכל לנטוש אותם, יש לה מחויבות. יהודים עוזבים וערבים נכנסים אז מה עשינו?" ד"ר גולד הזכיר שלרש"פ יש תביעות בעלות על 70%!! משטח ירושלים המערבית, "זאת לא תהיה חלוקה נקיה כי מיד יפתח מאבק על התביעות הנוספות ויהיו כאן מעין "חוות שבעא". ואם זה מעניין מישהו התברר בוועדה שעל-פי מסמכים בריטיים היה רוב יהודי בכל ירושלים ב-1863.

אבל מה שבאמת מעניין היו דבריו בנוגע לחשיבות החוק ש"יתנו כלים לדיפלומט ישראלי להתמודד", לדבריו "השינויים בעמדת ישראל כל כך מהירים, אז אין קונצנזוס ואין קווים אדומים ואי אפשר לבנות גרעין של הסברה אם אין יציבות וכל שנתיים אומרים הפוך, זו אולי דמוקרטיה אבל המשמעות הדיפלומטית קשה ביותר". "מניסיוני", מוסיף גולד, "אם יש עמדה מדינית ברורה, לא תמיד יתמכו ומן הסתם יהיו גינויים, אבל המדינות החשובות לנו יתמכו, הכול תלוי מה ישראל משדרת".