יום לאחר ההחלטה של ועדת שרים בראשותו, התייצב ראש הממשלה בפני מצלמות הטלוויזיה והודיע לאומה "דאגנו לניצולי השואה". הדברים נכללו במסגרת סקירת "הישגי" הממשלה שאהוד אולמרט בישר עליהם לציבור בצמידות להודעה על פרישתו הכפויה מהחיים הפוליטיים. אבל האמת היא שלא הייתה שום דאגה מצדו או מצד שריו לניצולי השואה.
יום אחד קודם לכן החליטה ועדת שרים בראשותו שלא לבצע את המלצת ועדת החקירה הממלכתית בראשותה של שופטת בית המשפט העליון ((בדימ.)) דליה דורנר להעלות את סכומי הפיצויים המשולמים לניצולי השואה לרמה של 75% מהשיעור המשולם על-ידי ממשלת גרמניה לניצולים הזכאים לפיצויים ממנה. ועדת השרים החליטה שאפילו לא תדון בהמלצות עכשיו אלא רק בשנת 2009 וגם אז אין היא מחויבת לבצע את ההמלצות.
ועדת החקירה הממלכתית הוקמה בינואר 2008 כשנחשפה התעלמותן של ממשלות ישראל ממצבם הקשה של הניצולים שאינם מקבלים פיצויים מגרמניה. מדובר בציבור קטן יחסית, ההולך ופוחת מסיבות של גיל ובריאות לקויה מדי יום ומדי חודש.
בעקבות הזעקה הציבורית לפני מספר חודשים, הכירה הממשלה בחובתה להגיש סיוע לניצולי השואה. וכרגיל במקומותינו נפתח בקרב הביורוקרטיה הממשלתית דיון/ויכוח ש"נערי האוצר" הובילו אותו על הפרטים. מתי יחל הביצוע, מי זכאי לו וכיוב'.
ה"חכמולוגים" באוצר הובילו להחלטה על סיוע לניצולים שאינם מקבלים שום תמיכה ממקור אחר, אבל בפרישה על פני מספר שנים. החל מ-83 שקלים לחודש בשנת 2008 ועד לסכום ה"מכובד" של 275 שקלים לחודש בשנת 2011.
ועדת השופטת דורנר
בעקבות המחאות על פרטי ההחלטה הזו – שהרי ניצולי השואה בגילם המתקדם אינן יכולים להמתין לסיוע שנים. שופרה ההחלטה במקצת, והוקמה ועדת השופטת דורנר שתבדוק ותמליץ על שיעור ודרכי הסיוע. לוועדה ניתנו סמכויות של ועדת חקירה ממלכתית.
הוועדה פעלה בקצב מזורז. היא ידעה שלניצולי השואה ששרדו אין זמן רב לחכות. המלצותיה להעלות את הסיוע הצריכו תקציב של 260 מיליון ש"ח בשנת 2008 (בשנים הבאות יקטן מספר הזכאים מסיבות של גיל ובריאות וגם ההיקף התקציבי).
אבל הממשלה מחליטה שלא נורא אם הדיון בהמלצות ידחה לשנה הבאה. כך גם תפחת ההוצאה, כי הרי עוד כמה עשרות/מאות ניצולים ילכו לעולמם בחדשים הללו. השופטת דורנר אמרה בעבר, בעקבות ההתעלמות של הממשלות מחובת הסיוע לניצולים, כי הממשלה מתאכזרת לניצולי השואה. בעקבות החלטת ועדת השרים עדכנה את הערכתה ואמרה: "כעת מדובר בהתאכזרות מדעת. הזמן הרי הוא קריטי. האנשים האלה זקוקים לכסף מיד."
השופטת דורנר צודקת. אבל מקבלי ההחלטה פטורים ממתן הסברים. שום הסבר אינו יכול להצדיק החלטה צינית אכזרית וצבועה כפי שקיבלו השרים בנושא זה.
חשוב גם להצביע על המחליטים הללו: ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר האוצר רוני בר–און שר הרווחה חיים הרצוג, ושר הגמלאים רפי איתן. אף אחד מהשרים הללו עוד לא טרח להתייצב ציבורית ולנמק. מחליטים ומתחבאים. ובכלל לשם מה הקימו ועדת חקירה ממלכתית בנושא אם לא מתכוונים לדון בהמלצותיה.
רק ראש הממשלה חושב שההתנהלות הזו מייצגת דאגה לניצולי השואה. אולי התכוון להחלטה העקרונית של הממשלה להכיר בחובתה לסייע לניצולים, אבל אם התוצאה היא דחיית הביצוע כפי שהוא ושריו החליטו, אז במקום התעלמות ונוקשות אנו מקבלים אכזריות מתוכננת ומחושבת כלפי ציבור חלש, מוכה, שעוד מעט כבר לא יהיה איתנו. לא יאומן. פשוט חרפה.
