ראש עיריית תל אביב,
רון חולדאי, פעל בצורה פגומה, בחוסר מידתיות ובחוסר סבירות כאשר השעה רופא בכיר בבית החולים איכילוב. שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב,
נטע רות, הורתה להחזיר מיידית את ד"ר שמעון מימון לעבודה סדירה.
מימון הוא רדיולוג, מומחה בנוירו-רדיולוגיה, ממלא-מקום מנהל היחידה לניו-רדיולוגיה פולשנית ונחשב לאחד מבכירי המומחים בתחומו בישראל. הוא מפעיל באישור קליניקה פרטית, מתגורר בזכרון יעקב והוקפץ פעמים רבות לביצוע טיפולים דחופים גם כאשר לא היה כונן.
באוגוסט השנה דרש מנהל המרכז הרפואי, פרופ'
גבי ברבש, ממימון להגיע מיידית לבית החולים. מימון לא היה כונן, מדובר היה בליל שבת והוא שהה בביתו. מימון השיב, כי מסיבות בריאותיות יוכל להגיע רק לאחר שעתיים-שלוש, ובעקבות זאת התנהלה שיחה קשה בינו לבין ברבש. שלושה ימים לאחר מכן זומן מימון לשימוע לפני השעיה, ובספטמבר השנה החליט חולדאי להשעותו ל-14 יום עם אפשרות להארכה ל-30 יום בנימוק של הפרת משמעת חמורה וזדונית. המרכז הרפואי נמצא בבעלות העירייה ולכן סמכות ההשעיה מצויה בידי ראש העירייה.
רות ציינה, כי קיימים חילוקי דעות משמעותיים בין מימון וברבש לגבי נסיבות האירוע, אך חולדאי כלל לא התייחס לטענותיו של מימון ולא נימק מדוע העדיף את גירסתו של ברבש. חולדאי גם לא שקל "את כל השיקולים המהותיים הצריכים לעניין ולא הביא בחשבון את האינטרס הציבורי", כאשר רופא כה בכיר מושעה לאלתר, דבר העלול לגרום לאובדן חיי אדם. חולדאי יכול היה למצוא אמצעים אחרים, אומרת רות, ולא לנקוט בצעד שנותר רק לקוות שלא עלה בחיי אדם.
עוד אומרת רות, כי חולדאי התעלם מהכשל המערכתי אשר יצר את הבעיה מלכתחילה. מדובר בהנחיות מעורפלות של משרד הבריאות, אשר אינן מגדירות את המטלות החלות על "כונן-על" (כפי שהיה מימון בזמן אותו אירוע), דבר המטיל חובה על בית החולים להתארגן כך שיוכל לפעול גם בלא הקפצתו של כונן-העל. רות מציינת גם את העומס הבלתי-סביר, כלשונה, שהוטל על מימון לאורך שנים: בנוסף לעשר הכוננויות שביצע מדי חודש, הוא הוקפץ בממוצע עוד שש פעמים בחודש לביצוע טיפולים דחופים מכל קצוות הארץ ובכל שעות היממה. בנסיבות אלו, קובעת רות, הטיל חולדאי את האשמה על מי שאינו נושא בה.
