בספר שמואל א' פרק ל' מסופר על אחד המרדפים שניהל דוד המלך, במהלכו נתקלו אנשיו באיש מצרי שהיה במצב קשה, לאחר שלא אכל ולא שתה במשך שלושה ימים. כאשר נתנו לו מעט מים ולחם הוא עדיין היה שרוי בהכרה מעורפלת, ואז - "ויתנו לו פלח דבלה ושני צימוקים ויאכל ותשב רוחו אליו".
קצת סוכר פירות והאיש התאושש. דוד המלך לא למד באוניברסיטה על האינדקס הגליקמי, ולא עשה קורס פיזיולוגיה. אבל הוא ידע שבשני צימוקים ותאנה מתוקה יש תכונות שיכולות להחזיר כוחות לאדם מותש.
באחד המיילים שמסתובבים ברשת מסופר על כנס נוירולוגים בו הוסבר כי רצוי להמתין כ-12 שניות בין שכיבה לעמידה בבוקר, כדי למנוע סחרחורת בשל ירידה בהזרמת החמצן למוח. לפי המסופר במייל, קם פרופ' יהודי שנכח בכנס, ואמר כי ביהדות מצווה האדם לומר בכל בוקר כאשר הוא מתעורר, משפט בן 12 מילים: "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". בכך הוא ממתין את אותן 12 שניות לפני שהוא קם.
אינני יודע עד כמה הסיפור הזה מדוייק לפרטיו, וכמובן יש להתייחס בזהירות לידיעות המועברות באימייל, אבל באופן עקרוני הדבר נכון: קימה מהירה משכיבה לעמידה גורמת לסחרחורת ואף להתעלפות, לכן רצוי לקום לאט, ולהמתין מספר שניות כדי להסדיר את זרימת הדם והחמצן. ואיך מאלצים אותך להמתין 12 שניות ולא לזנק ולהסתחרר? על-ידי אמירת הברכה...
צירוף מקרים? לא בטוח. יותר מדי "צירופי מקרים" כאלה יש במקורות. כולנו - טוב, נו, רובנו - מודעים להילכות הכשרות, להן מוקדשות בתורה פרשת שמיני (ויקרא, י"א) ופרשת ראה (דברים י"ד).
שתי פרשות אלה יורדות לפרטי פרטים של מותר ואסור בדיני אכילה וכשרות, איזה עוף טמא ואיזה טהור, איזו בהמה מותרת ואיזו אסורה. היום כבר ידוע שמדובר בהילכות בריאות. מזל שיש מדע שסוף-סוף הבין את זה, נכון?... ובכן אפילו בזה חז"ל כבר הקדימו את המדע ופירשו כי הילכות כשרות הן לא רק ענין דתי, אלא בריאותי.
מאיפה הם ידעו??? זו אחת השאלות שתמיד עולות בנימת תדהמה כאשר מגלים במקורות פרטים והוראות התואמות להפליא את מה שהמדע "גילה" רק בתקופה המודרנית. התשובה היא פשוטה: אנחנו לא יודעים מאיפה. הם פשוט ידעו.
יש דברים רבים הקשורים לחוכמת הנסתר או לידע שנצבר מניסיון של דורות רבים, ואל לנו להניח שהמדע והמחקרים של זמננו כבר גילו הכל. מאז ומעולם סברו בני האדם שתקופתם היא שיא השיאים של הידע השלם והמוחלט. בעיצומה של התנופה התעשייתית במאה ה-19, היו מדענים שפסקו כי הטכנולוגיה כבר הגיעה לשיא התפתחותה ואין עוד מה להמציא. מאז צצו עוד כמה דברים קטנים ומועילים לשיפור איכות חיינו, כמו הטלפון, המחשב, המטוסים והמיכל להורדת המים בשירותים...
חכם יהודי ששימש כיועץ בחצרו של מלך בגולה, אמר פעם "אני מקבל את שכרי עבור המעט שאני יודע. לו היו צריכים לשלם לי על כל מה שאינני יודע, לא היו מספיקים כל אוצרות המלך". גישה צנועה זו צריכה לשמש אותנו כאשר אנו באים לבחון את המדע מול חכמת המקורות. הם אינם מתחרים או סותרים, להיפך - הם משלימים זה את זה.
את הביטוי המטעה כל-כך "בריא-גוף" אתם מכירים? לא מהמקורות היהודיים הוא לקוח, אלא מתפיסה שגויה שרווחה עד לפני כ-100 שנים (בתקופה שבה כבר ידעו הכל, כמובן...), לפיה אדם שמן הוא אדם בריא, כי יש לו "רזרבות".
לעומת זאת, חכמי היהדות התריעו מאז ומעולם מפני אכילת יתר. הרמב"ם הזהיר: אל תאכל מעבר לצרכיך, אל תמלא את הכרס. הוא אף המליץ לצום מאכילה (לא משתייה) פעמיים בשבוע, כדי לנקות את הגוף. גם אם המלצה זו נראית לנו קיצונית, ההגיון מאחוריה מובן ומתיישב היטב עם התפיסה המקובלת היום.
בליקוטי אמרות נכתב: אם ראית אדם ששואל מה אמרח על הלחם, קח ממנו את הפרוסה, כי הוא לא רעב. במילים אחרות, מנע ממנו להזיק לעצמו על-ידי אכילת יתר. תלמידי ישיבה לומדים באופן מסורתי לא להגזים באכילה ושתייה ולא לישון על מזרן רך מדי. מאיפה ידעו פעם את מה שיודעים היום על הנזק שגורם מצע רך מדי לעמוד השדרה? ידעו.
אגב, נכון שבבתי הספר החרדיים מקדישים פחות שעות לחשבון ואנגלית, אבל על מה הם לא מוותרים? על התעמלות. אני זוכר היטב את המורה זית (כן, כך קראו לו), שהיה מריץ אותנו בחצר בשעת הלימודים הראשונה. אחרי זה היינו נכנסים לכיתות וממשיכים בלימודים. הרגשנו שזה עוזר לנו להתחיל את היום עם יותר שמחה ועירנות, לא ידענו למה, סמכנו על חכמים מאיתנו. אם היו מסבירים לנו אז את מה שידוע היום, שהפעילות שלנו "משחררת אנדורפינים", היינו בוודאי חושבים שמדובר בסוג של יצורי-ים, קרוביהם של הדולפינים...
גם על ארוחת הבוקר, עליה כל התזונאים ממליצים כארוחה החשובה ביותר ביום, אמרו חז"ל: "שישים רצים שלא אכלו פת שחרית, לא ישיגו רץ אחד שאכל פת שחרית". אומנם אפשר להניח שאת זה ידעו מניסיון יומיומי, אבל לעומת זאת, עד לא מזמן סברו רבים שטוב להלך קצת אחרי הארוחה כדי "להוריד" את האוכל. (להוריד לאן??). מחקרים מהשנים האחרונות מוכיחים את ההיפך - רצוי להימנע מפעילות גופנית מייד אחרי הארוחה, כי הדם מתרכז סביב איברי העיכול, והליכה עלולה ליצור עומס על פעולת הלב.
במילותיו של הרמב"ם לפני 850 שנה: "כל המהלך אחרי אכילתו מביא עליו חוליים רעים שהלב מצטער". מאיפה הוא ידע? סמכו עליו, הוא ידע!
