בימים האחרונים כולנו עדים להתנצחויות מילוליות בין אהוד ברק לציפי לבני. ברק מאשים את לבני בכישלון ואומר, כי החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מס' 1701, אשר לבני כה מתגאה בה, מסוכנת לישראל וטובה לחיזבאללה. ואילו לבני מאשימה בכשלון דווקא את ברק ומזכירה, כי ברק אחראי לבריחה העלובה מלבנון, שהובילה להתעצמות החיזבאללה ולהרעה במצב האזורי של ישראל.
והאמת? שניהם צודקים!
ברק הוא סמל לכשלונות מדיניים ואסטרטגיים. זה האיש שהתחנן בפני ערפאת והציע לו לקבל את כל יהודה ושומרון ואת ירושלים, לרבות הר הבית. זה האיש שהוביל את הבריחה המבישה והרת האסון מלבנון והביא במו ידיו את חיזבאללה לגדר הגבול הצפוני. זה האיש שלא זיהה את תחילת האינתיפדה השנייה וישב בחיבוק ידיים במקום להנהיג. אפילו את ירי המקלעים על גילה מבית ג'אלה הוא לא ידע לעצור.
ומה שמדהים, ברק לא למד דבר. התנהלותו מול האיום מעזה היא דוגמא נוספת לאיוולת: ישראל אינה עושה דבר נוכח כמויות הנשק העצומות שזורמות לעזה בחסות "הרגיעה", נוכח התעצמות החמאס והמשך ירי הקסאמים. ברור לכל (להוציא אולי את ברק עצמו), כי בימים אלה ממש נוצר בעזה מצב נפיץ, שיתפוצץ לנו בפנים וידרוש מישראל קורבנות רבים. כשלונותיו של ברק בתפקידי ההנהגה כה חמורים עד שאין לתת לו הזדמנות נוספת. זה פשוט מסוכן מדי.
קוצר ראות מדינית
אלא שגם לבני הפכה בשנים האחרונות לסמל לקוצר ראות מדינית וכישלון. היא זאת שדחפה לאפשר לחמאס להשתתף בבחירות ברצועת עזה ובכך סללה את הדרך להפיכת עזה למעוז מובהק של איסלאם קיצוני וגרורה של אירן. היא שתמכה כל כך בהחלטת מועצת הביטחון מס' 1701, שיצרה בסיס להשתלטות החיזבאללה על לבנון כולה. גם בעצם הימים האלה לבני מובילה ניסיונות נואשים לכרות הסכם על נסיגה מיהודה ושומרון, הריסת יישובים וחלוקת ירושלים, אף-על-פי שניסיון העבר מלמד כי צעדים מעין אלה תמיד מביאים להתגברות הטרור ולפגיעה במצב האסטרטגי של ישראל. מניותיה של לבני ברצף הכשלונות של ממשלת ישראל בשנתיים וחצי האחרונות רבות, רבות מאוד. ובדיוק כמו ברק, היא לא למדה מהכשלונות האלה דבר.
ברק ולבני לא ניחנו בתכונות של מנהיג אמיתי. שניהם אינם מסוגלים לקרוא את מפת האיומים האזורית, ומה שגרוע אף יותר, אינם מסוגלים להתמודד עם האיומים האלה, אפילו כאשר הם ברורים וגלויים לעין. שניהם סובלים מעיוורון מדיני מוחלט ואינם יודעים לאן להוביל את מדינת ישראל. שניהם מגלמים היום דמויות חלולות ונטולות תוכן של ממש. שניהם ראויים להימנות - ביחד עם אהוד אולמרט, כמובן - לאבות המייסדים של מסדר הכשלונרים הישראלי. מי מהם נכשל יותר? על כך בוודאי ישפטו ההיסטוריונים, אך חומר הראיות שהתאסף לחובת ברק ולבני צריך לשמש גם את קהל הבוחרים.
