זירת בית המשפט אינה מוכרת לכל אחד, וההכרה הזו חיונית ולעתים הכרחית משום שמדובר בכללים שונים מאלה הנהוגים בפורומים אחרים.
בבית המשפט נקבעים גורלות, לא רק בדיני נפשות וממון, אלא גם בכבוד וביוקרה. לא רק שבית המשפט מוסמך לשלוח נאשם לכלא ולפסוק קנס, לחייב במתן פיצוי כספי ולבטל טענות קנייניות ואחרות, אלא בנוסף לכך קובע בית המשפט מי דובר אמת ומי שקרן, ועלול להטיל דופי בעדים, לרבות עדים מומחים המתקשים להתנהל בהתאם לכללי הזירה המשפטית.
אין זו תחושה מרגיעה לדעת שבית המשפט נוטר טינה כלפי צד לדיון, ואותו צד הסבור כך יש בידו לבקש פסילת השופט, כאשר מתעורר חשש כי הנטייה של השופט לטובת צד לדיון תמנע ממנו לשפוט באמות מידה של צדק.
הבקשה לפסילה, קיצונית מהגשת ערעור, והיא נועדה להפסיק את מהלך המשפט אצל אותו שופט על אתר. לעומת זאת, הערעור הוא משפטי בעיקרו, ויכלול השגות על פסק הדין. מכאן אפשר להסיק כי כאשר צד לדיון מופלה לרעה בעניינים פרוצדורליים, אות היא לחוסר אובייקטיביות של השופט וסיבה לפסילתו.
גם אם השופט טועה בהחלטות דיוניות, יש דרך להגיש ערעור על כך ולא בהכרח לבקש פסילה.
בכל זאת, יש ספק רב וקושי מוצדק בזיהוי - האם הדרך הנאותה במקרה ספציפי, היא לבקש פסילה או לערער, כי הקריטריון לאבחנה זו אינו על-פי סוג הפעולה השיפוטית הננקטת על-ידי בית המשפט והנחזית על-ידי צד לדיון כפגיעה בו, אלא על-פי התוצאה.
יכול בית המשפט: לסרב לתת לצד לדיון אורכה ולא להיעתר לבקשת דחיית הדיון,
ביחד עם זאת גם לדחות את בקשתו לרישום דבר מה בפרוטוקול,
כמו גם להגביל את הזמן לחקירה ומאידך לאפשר זמן רב יותר לחקירה על-ידי הצד השני - והתחושה של הצד שנפגע מכך תהיה כי בית המשפט מתנכל לו ולכן צריך לפסול את עצמו - ובכל זאת בקשת הפסילה לא תתקבל מבלי שיוכחשו העובדות הנ"ל. כי הקריטריון אינו הפגיעה הדיונית של בית המשפט בצד לדיון, אלא - האם פגיעה זו גורמת לכך שבגללה ולאורה בית המשפט כבר לא יוכל לפסוק באובייקטיביות.
ועל ההבדל הדק הזה - ייפול דבר.
בע"פ 5157/08 תימור מור נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה גבעת אלונים, בית המשפט העליון, דנה הנשיאה בנושא זה ופסקה דין כדלקמן:
- "כבר נקבע בפסיקתנו, שהחלטות דיוניות של בית המשפט יביאו לפסילתו רק במקרים חריגים, כאשר מהחלטות אלה ניכר יחס שלילי כלפי הנאשם במידה כזו, עד שבית המשפט אינו מאפשר לו הליך הוגן. לעניין זה, מקובלת עלי עמדת המשיבה, לפיה, בעניינו של המערער, לא הוכח כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים".
עולה מדברי הנשיאה כי גם כאשר ברור ומוכח שהחלטות דיוניות פגעו בצד לדיון, במקרים מסוימים יהווה מצב זה עילה לפסילת בית המשפט - ובמקרים אחרים לא תהיה בכך סיבה לפסילה, אלא יהיה אפשרי לכלול טענות מעין אלו במסגרת ערעור.
כי הקריטריון אינו הפגיעה עצמה, אלא השפעת פגיעה זו על כושר השיפוט של בית המשפט.
לשון אחר:
לא נורא אם יש לבית המשפט יחס שלילי כלפי צד לדיון, כל עוד יחס שלילי זה לא פוגע באובייקטיביות בית המשפט ולא מערער את כושרו לשפוט צדק על אף היחס השלילי.
