בג"ץ עשוי לקבוע (יום ב', 25.11.12), כי הוועדה למינוי דיינים לא תתכנס עד הקמת הממשלה הבאה - ובכך להחמיר עוד יותר את המשבר בבתי הדין, בהם לא נעשו מינויים מזה כשנתיים. כך נוצר מצב, בו גורמים פוליטיים ומשפטיים מונעים את מינוי הדיינים - אבל אז מופנות הטענות אל בתי הדין, שממילא אינם נהנים מתדמית משופרת.

לבתי הדין הרבניים יש בעיית תדמית כפולה: הם דנים בנושאים הרגישים ביותר בחייהן של משפחות, וכך סופגים את הטרוניות מכל הצדדים (כמו בתי המשפט למשפחה), והם נתפסים - לעיתים בצדק ולעיתים שלא בצדק - כמעוז של שמרנות דתית שאינה מתקדמת עם רוח הזמן. לכך מתווסף בשנה האחרונה עינוי דין הולך ומחמיר, שכלל אינו באשמתם של הדיינים - אך דומה שיש גורמים שמתייחסים לכך באדישות אם לא בחיוב.

באוקטובר שעבר הגיע משבר מינוי הדיינים לראשונה לפתחו של בית המשפט העליון, כאשר התנועה להגינות שלטונית ביקשה ממנו להורות לשר המשפטים, יעקב נאמן, לכנס את הוועדה כדי למנות חמישה דיינים שישלימו את הרכבו של בית הדין הרבני הגדול. נאמן הסביר, כי המינויים מתעכבים בשל מחלוקות על זהותם של הדיינים והבטיח לכנס את הוועדה לאחר חגי תשרי תשע"ב. אלא שבפועל היא לא כונסה, ובית הדין הרבני הגדול - בו אמורים להיות שבעה חברים - פועל עם שני דיינים קבועים בלבד ועוד שלושה דיינים זמניים. הדבר דומה למצב בו בית המשפט העליון יפעל עם 11 שופטים בלבד במקום 15.


אולי לביהמ"ש העליון לא אכפת


המכשול השני נוצר כאשר לשכת עורכי הדין, לאחר הבחירות שהתקיימו בה אשתקד, החליטה שלא למנות אישה מטעמה לוועדה לבחירת דיינים (במסגרת דיל בין ראש הלשכה, דורון ברזילי, לבין סיעת שס בכנסת שסייעה להפיל את ההצעה לשינוי נציגות הלשכה בוועדה לבחירת שופטים). נגד מצב זה עתרה לבג"ץ תנועת אמונה הציונית-דתית ובית המשפט העליון הורה שלא לכנס את הוועדה עד להכרעה בעתירה. הדיון הבא בה יתקיים מחר, אך לקראתו כבר הודיעה המדינה שלדעתה יש להימנע מכינוס הוועדה עד לאחר הקמת הממשלה החדשה, כדי שיהיה בה ייצוג עדכני לממשלה ולכנסת.

השורה התחתונה היא, שבשנתיים האחרונות יצאו לגמלאות עשרה דיינים ולא מונה איש במקומם. שוב, לשם השוואה: הדבר דומה למצב בו לא יאוישו קרוב ל-100 משרות של שופטי בבתי המשפט. מצב כזה היה מעורר, ובצדק, קול צעקה - אך כאשר מדובר בבתי הדין הרבניים, כמעט כולם עוברים על כך לסדר היום. הפוליטיקאים טרודים בבחירות, משרד המשפטים נאמן לשיטתו לפיה הממשל כמעט משותק לפני בחירות, וגם בית המשפט העליון כנראה לא מוטרד מדי; אולי הוא רואה בכך הזדמנות להחליש את בתי הדין ולהגביר את כוחם של בתי המשפט למשפחה, במירוץ הסמכויות הבלתי מסתיים בין שתי הערכאות.

ובינתיים, הציבור הוא שסובל. זמן הטיפול הממוצע בתיק בבתי הדין הרבניים התארך ל-102 יום (אגב: עדיין מהיר בהרבה מאשר בבתי המשפט), ותפוקתם ירדה מאז 2010 ב-13%. בבית הדין בירושלים יושבים לכל היותר שלושה הרכבים במקום שישה והמתדיינים נאלצים להמתין שעות במסדרונות. בית הדין הגדול מגיע לטיפול בבקשות דחופות, המצריכות החלטות בו ביום, רק לאחר שבועיים-שלושה. המילוי החלקי של ה"חורים" בדיינים זמניים מביא לכך, שלעיתים אין הרכב משום שדיין איזורי מגלה שעליו לדון בערעור על פסק דינו שלו - מה שכמובן מצריך המתנה להתפנותו של דיין אחר.

הרב עמאר: עינוי דין וסבל מיותר


נשיא בית הדין הרבני הגדול והרב הראשי, הרב שלמה עמאר, כתב בחודש שעבר לדיינים: "הסבל של הציבור גדול ורב, אלה מחכים לפסוק דינם, ואלה מצפים להשלים עניינם וסבלם, ומפני שההרכבים חסרים במקומות רבים, יש עינוי דין וסבל מיותר, וכולם שואלים ותמהים לאמור: עד מתי... מי יתן וההדים של הסבל הגדול יגיע לאוזניהם של מי שבידם לשים סוף וקץ לגזרה הקשה הזאת".

מנכ"ל הנהלת בתי הדין הרבניים, הרב שלמה דיכובסקי, שהיה בעצמו ראש הרכב בבית הדין הרבני הגדול ואחד הדיינים להם לא מונו מחליפים, אומר: "דייני בתי הדין עושים עבודה כפולה ומכופלת, העלולה להעמיד אותם בפני מצב של קריסה, לנוכח מחסור חמור בדיינים לעומת כמות התיקים שרק הולכת וגואה. בראש ובראשונה נפגעים קהל לקוחותינו הממתינים במשך זמן רב לדיונים ואינם נענים בהקדם. אנו זקוקים להפשרת ההקפאה ולמינוי דיינים בהקדם, ולאור המצב הנתון אני מציע לבצע חקיקה, שבאמצעותה אחד מכל שלושת הגופים המיוצגים בוועדה ימנה אישה, ואפילו שתי נשים".