סוף לסכסוך המיליונים בין איש העסקים
שלדון אדלסון, הבעלים של עיתון "ישראל היום", לבין שלמה בן-צבי, הבעלים החדש של עיתון
מעריב. השניים הודיעו היום (ה') לבית המשפט כי הגיעו לפשרה בסכסוך שהתנהל ביניהם סביב הקמת העיתון החינמי (חינמון) הראשון בתולדות המדינה, "ישראלי-ניוז".
"הצדדים הגיעו להסכמות המייתרות את המשך ניהול ההליכים. כחלק מההסכמות מתבקש בית המשפט לדחות את התביעות ההדדיות שניהלו", כתבו אדלסון ובן-צבי לבית המשפט.
השופט
אבי זמיר קיבל את הבקשה ודחה את התביעות, ללא צו להוצאות.
ב-3 לינואר 2006 יצא בישראל הגיליון הראשון של העיתון החינמון הראשון בתולדות המדינה, "ישראלי-ניוז", שהוקם על-ידי איש העסקים שלמה בן-צבי וקבוצת הירש מדיה.
העיתון, ששינה כעבור זמן מה את שמו ל"ישראלי", הופץ בחינם בתחנות מרכזיות של
רכבת ישראל ואגד ובמקומות ציבוריים נוספים, ובשיאו הודפס ב-170 אלף עותקים, עד שנסגר בינואר 2008.
בנובמבר 2006 נרכשו 50% ממניות העיתון על-ידי חברת ניוזקו שבבעלות איש העסקים היהודי-אמריקני שלדון אדלסון, בעליו הנוכחי של החינמון "ישראל היום". זמן קצר לאחר מכן נקלע "ישראלי" לסכסוך בין הבעלים בן-צבי לבין אדלסון, שהגיע לבית המשפט המחוזי בתל אביב בתביעות הדדיות של השניים.
בתביעה תבעו אדלסון וניוזקו את בן-צבי והירש מדיה בסך כ-31.3 מיליון שקל, בטענה כי הם לקחו לעצמם כספים שהשקיע אדלסון בחברת "ישראלי-ניוז".
מנגד, בן-צבי תבע מאדלסון כ-12 מיליון שקל, בטענה כי אדלסון וניוזקו ביטלו את הסכמי השותפות בין הצדדים ללא הודעה מוקדמת, ובכך גרמו לבן-צבי נזקים קשים ואילצו אותו ואת הירש מדיה לשאת בהוצאת העיתון לבדם.
במהלך ניהול התיק הגיש בן-צבי תצהיר שתיאר את כניסתו של אדלסון להשקעה בחינמון במהלך 2006 ואת השינויים הדרמטיים שהוא ביקש להביא עמו. "משלב מסוים היו לאדלסון כוונות אחרות בנוגע לעיתון: בפגישה שקיים עמי באפריל 2006 הוא הודיע כי הוא חפץ בעיתון 'רציני' יותר, בעל 'ארשת' פוליטית יותר מחינמון קליל וצעיר משהו", כתב בן-צבי, ובהמשך הדגיש: "זכור לי כי באחת הפגישות הבהיר לי צ'רלס פורמן (שותף עסקי ותיק של אדלסון, שמונה על ניהול המשא-ומתן לרכישת החינמון - ח"מ) כי לאדלסון חשוב מאוד להיות בעל 'קול מכריע', במסגרת יחסי הכוחות שבשותפות המתגבשת".
במהלך אפריל 2006 נקרא בן-צבי, כך על-פי תצהירו, לפגישה דחופה עם אדלסון בלאס וגאס. בן-צבי תיאר כיצד במהלך טיסה במטוסו הפרטי של אדלסון מלאס וגאס לוושינגטון, הוא הביע בפניו מורת-רוח מפרסום בעיתון "
גלובס" שחשף את הקשר בין אדלסון לבין "ישראלי".
בהמשך כתב בן-צבי: "אדלסון תבע כי החברה תתקשר לאלתר בהסכם עם
עמוס רגב, כדי שזה ישמש כעורך הראשי של העיתון. וזאת, על-אף שהבהרתי לו כי בשיחות קודמות שערכתי עם רגב, הוא דרש תנאים ושכר מפליגים שלא היו בענף. ציינתי גם כי החברה, בהמלצתו של אדלסון, התקשרה עם
אבי רצון, כדי שישמש כעורך הראשי. ברם, אדלסון, ללא היסוס, אמר בטון פסקני: 'או-קיי, אז תפטר אותו. אני רוצה את עמוס, ואיני מעוניין באיזה Football Reporter (הכוונה לרצון) כעורך הראשי. אני מעוניין בעיתון משפיע יותר".
בסופו של דבר אכן פוטר רצון וקיבל פיצוי של 700 אלף שקל.
מנספחים שצורפו לתצהיר בן-צבי ולתצהיר שהגיש אריאל גרינברג, מנהל פיתוח וקידום עסקי של הירש מדיה דאז (החברה בבעלות בן-צבי), עלתה מעורבותו לכאורה של ראש הממשלה,
בנימין נתניהו, במינוי העורך הראשי של החינמון.
במכתב מ-20 באפריל 2006, שכתב גרינברג לצ'רלס פורמן, הממונה מטעם אדלסון על "ישראלי", וצורף כנספח, הוא כתב: "אני יכול להבטיח לך באופן אישי ששלמה (בן-צבי) מחויב להעלות את רמת התוכן (של "ישראלי". ח"מ). הוא שכר את אבי רצון כעורך לבקשת ביבי ואדלסון, אבל אין לו סנטימנטים מיוחדים אליו".
ביולי 2006 נחתם הסכם ההעסקה עם עמוס רגב, לדברי בן-צבי, למרות שהתנאים שדרש לעצמו נראו לו מפליגים ומקוממים, "ורק לאחר שאדלסון עצמו אישר את הסכמתו לכך".
בהמשך תצהירו כותב בן-צבי כי כבר באפריל 2006 הוא הבין שאדלסון החליט לשנות לחלוטין את פניו של החינמון "ישראלי", ובכך גם להפוך אותו ל"נטול כל תוחלת רווחית".
