|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לדבר על סרטו של מיקי רוזנטל במושגי פרס פוליצר זה חילול כבוד המקצוע. "שיטת השקשוקה" הוא לא יותר מאשר סרט חסר שיניים, שמסרב לגעת בעצבים הרגישים
|
|
לא כצעקתה. עידן עופר [מתוך הסרט]
|
|
|
|
|
סמי, יולי ומשפחת עופר יכולים לישון בשקט. לממן את הסרט של מיקי רוזנטל הם ודאי לא יממנו, אך אחרי הקרנת הבכורה שלו יכולים בני משפחת ההון להרגע מעט. "שיטת השקשוקה" יצר ציפיות גבוהות בקרב הציבור. היה בכך כדי ליצור מקדם מכירות לסרט שאמור היה לשבור את כללי המשחק.
אלא שדיבורים לחוד ומעשים לחוד. מדובר בסרט חסר שיניים, שמנסה להצטייר כסרט המאיים על מעמדה השליט של משפחת עופר, אך מתגלה כפודל נשכני אך לא כזה שגורם נזק גדול. האנשים הרבים שגדשו את האולם בסינמטק תל אביב באו לראות אירוע פורץ דרך, אך בפועל התגלה המחזה כנשיאים ורוח וגשם אַיִן.
מה הקשר למשפחת עופר?
היה שם הון, היה שלטון, וגם הקשר ביניהם עלה לא פעם, לעיתים גם בחוסר דיוקים שנובעים מתוך היכרות חובבנית עם המערכת הכלכלית ודרכיה. והיה שם גם מיקי רוזנטל.
רוזנטל, שהסתמן כתקוות שוברי השתיקה, התגלה כדג. ולא כי לא יכול היה להגיד, אלא כי לא היה לו מה. הסרט הראה את המדינה ומשרד האוצר במערומיהם, אך האחים עופר נותרו לבושים במיטב מחלצותיהם, כאשר פה ושם הכתים להם רוזנטל את החליפה בכתם שיורד בכביסה. למעשה, הסרט בכלל לא עסק באחים עופר. אלו היו רק התפאורה שלו, משהו ברקע שאפשר יהיה להתגולל עליו.
לכל אורך הסרט מופנית האצבע המאשימה כלפי המדינה על כך שמכרה את נכסי הציבור במחיר מוזל, שהתנהלה בחוסר שקיפות ובחוסר תקינות, ועל כך שלא מנעה מהלכים שהזיקו לה. אלא שבכך אין שום חידוש. לא האחים עופר המציאו את ה"שיטה". זו הייתה קיימת עוד הרבה לפניו, והם רכבו על הגל, כפי שהם יודעים לעשות.
מהסרט עלתה תמונה של משפחה שכל "חטאה" הוא היות מרכיביה אנשי עסקים ממולחים ומוכשרים, היודעים לנצל הזדמנויות הנקרות בדרכם.
מיחזור חומרים
מיקי רוזנטל לא עשה שום דבר חדש שלא פורסם לפניו. שיטת השקשוקה לקחה את כל החומרים שפורסמו בעבר בעיתונות ועשתה מהם שקשוקה אחת גדולה. רוזנטל לא חשף אף פרשה. הוא רק הגיש לצופה מן המוכן, ורק עשה שירות לצופה בכך שטווה לו את הכל לכדי מארג אחד המסביר כיצד הגיעה משפחת הון להתעשרות על-חשבון המדינה. תחקיר עיתונאי חושפני לא היה כאן, וחומרים שכאלו יש בשפע. לכל היותר מדובר בעוד כתבת טלוויזיה נוסח כתבות סוף-השבוע המשודרות ביומנים המסכמים. אלא שהפעם אורכה היה ארוך מן הרגיל.
פולחן האישיות
יוצר הסרט מלין על כך שכל דבר שני הופך מייד להיקרא על שמו של איל ההון, אך בד-בבד מנציח את שמו שלו על-פני כל מסך, משל היה הוא עצמו נשוא הסרט. מסתבר שיש פולחן אישיות של עשירים וגם כזה לעיתונאים.
הכי קל היה לבוא באתר "מחלקה ראשונה", למחוא כפיים ולצקצק על כך שסוף-סוף קם מישהו ואומר את האמת, ומעיז, ופוצה-פה, ומצפצף וכו'. אבל חברים, לא הפעם. הסרט אפילו לא דיגדג את קצה חוטמה של משפחת עופר, ולדבר עליו במושגים של פרס פוליצר זה חילול כבוד המקצוע (או מה שנותר ממנו...).
הצלע הנסתרת
כמי שהתוודע לחלק מחומרי הצילומים של הסרט, הרי שלא ראינו כאן את האמת המלאה, שכוללת נדבך נוסף. גם במדינות אחרות קיימים נהלים וקיימות נורמות של צינון המחייבים עובדים בכירים. אלא ששם - בניגוד לישראל - יש גם עיתונות חוקרת, כזו שיודעת לשאול את השאלות הנכונות ואינה מפעילה צנזורה עצמית על פרסומיה שלה, מטעמים של כסף הון-ושלטון.
חלקה של העיתונות ביצירת המצב נעדר מן הסרט, ובכך חטא רוזנטל לצופיו. האם במקום טובת צופיו ובמקום ליצור סרט עיתונאי ברמה טובה, בחר ליצור סרט שמבחינה קולנועית ייקרה טוב והעדיף את שבא בסוף ההקרנה - תשואות הקהל הברנז'אי, כדי שזה יחמיא לו במדורי הביקורת בימים שלמחרת?
|
| תאריך:
|
01/09/2008
|
|
|
עודכן:
|
01/09/2008
|
|
עידן יוסף
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
שלי יותר גדול
|
1/09/08 11:47
|
|
|
|
2
|
|
י.ש
|
1/09/08 12:52
|
|
|
|
3
|
|
קריסטל
|
1/09/08 13:10
|
|
|
|
4
|
|
ע. סובול
|
1/09/08 13:32
|
|
|
|
5
|
|
גידי גידי
|
1/09/08 15:37
|
|
|
|
6
|
|
הקהל הרחב
|
1/09/08 18:29
|
|
|
|
7
|
|
גידי אחר
|
1/09/08 18:33
|
|
|
|
8
|
|
אני מזועזע
|
1/09/08 19:10
|
|
|
|
9
|
|
חולה סרטן
|
1/09/08 19:14
|
|
|
|
10
|
|
אבשלום אליצור
|
2/09/08 01:22
|
|
|
|
11
|
|
העיקר הכוונה
|
4/09/08 09:44
|
|
|
|
12
|
|
מכר וותיק
|
6/09/08 01:45
|
|
|
|
13
|
|
פנקס הקטן
|
16/09/08 01:52
|
|
|
|
14
|
|
אלמי
|
17/09/08 22:23
|
|
|
|
15
|
|
אםרת שדר
|
23/10/08 01:02
|
|
|
|
16
|
|
תם
|
30/07/09 06:45
|
|
מזה שנות דור קיום האנושות מתבסס על צעירים. המבוגר נותן את ברכת הדרך, את ההמלצה הטובה כיצד ליישם מהלכים שונים וחשוב מכל - הפקת לקחים אשר המבוגר למד על בשרו.
|
|
|
|
|
נוגע ללב חשבון הנפש שתובע מן השמאל אליעזר יערי, מנכ"ל "הקרן החדשה לישראל" במאמרו "השבר בין זיקה והזכות על הארץ" ("ארץ אחרת”, גיליון 27, Ynet ,15.08.2008).
|
|
|
|
|
שבועות ספורים של חסד היו לו לאזרח הישראלי, עת בהה בערוצי הטלוויזיה וקיווה, כל כך קיווה, להישגים של ספורטאי ארצו באולימפיאדה. שבועות ספורים בהם כל אשר חפץ בו היה רגע של גאווה לאומית, לא פחות, שבו יונף הדגל הכחול-לבן, יושמע ההמנון הלאומי ויעוטר במדליה נציג ישראלי שלא חשוד, אף לא בעקיפין, באי ניקיון כפיים, בתככנות או בקידום אינטרסים זרים. רגע נדיר של אפשרות לצפות במי שהצלחתו היא הצלחתנו, והישגיו האישיים הם הישגינו, שאין סתירה בין "הטוב האישי" שלו ל"טוב הקולקטיבי" שלנו. קשה להאמין שאזרחי ישראל, שמעולם לא טרחו לרכוש כרטיס לתחרות ג'ודו או התעמלות אמנותית, שטרם הרחיקו לצפות בשיט מפרשיות תחרותי או בתחרות סיף, החלו מתאהבים בענפי ספורט אלה. הם פשוט ביקשו רגעים ספורים של גאווה לאומית.
|
|
|
|
|
שערו בנפשכם שהייתם עורכים קניות בסופרמרקט. בוחרים מוצרים זולים מהמדף, ומחשבים את הוצאותיכם בקפדנות. ואז, כשהייתם מגיעים לקופה, הייתם מגלים שהחשבון גדול ממה שחישבתם. מדוע? משום שחויבתם בעמלת שימוש בעגלת הקניות, עמלת שורה על כל רישום של פריט בקופה, ודמי ניהול חשבון - עבור ניהול החשבון שלכם על-ידי הקופאית. לבסוף כששילמתם, נאלצתם להוסיף אף עוד, משום שפעולת התשלום חויבה בעמלת פקיד, כשגם על פעולה זו חויבתם בעמלת שורה כמובן. ללא ספק הייתם מבינים שעבדו עליכם, וגם אם לא הייתם נוטשים את עגלת הקניות בלי לשלם והולכים לסופרמרקט אחר, הייתם מקימים מהומה רבתי. אז איך זה שהבנקים עושים לכם בדיוק אותו דבר, ואתם שותקים?
|
|
|
|
|
אירוע הפלת המסוק של צבא לבנון בידי פעילי החיזבאללה לפני מספר ימים באזור אקלים א-תופאח מצפון לליטני לא היה מפתיע. הייתה זו רק שאלה של זמן מתי יתחיל החיזבאללה בפעילות חדשה נגד מטוסים הטסים בשמי לבנון, ללא ידיעתו ותיאום עמו, אלא שדווקא האירוע הראשון שבו ניסה הארגון ליישם את המדיניות החדשה הזו היה בבחינת "גול עצמי" שכן המסוק שהופל היה מסוק לבנוני דבר שהביא להגברת המתח הפנימי בלבנון.
|
|
|
|
|
