"ישראל עדיין חזקה מאוד בטכנולוגיה", אומר פרופ' קנת ארו "אך יש בעיה עם מספר המשרות החדשות המוצעות כאן מדי שנה, ולכן אקדמאים רבים שוהים בארצות הברית. מספר לא מבוטל של דוקטורנטים מעולים שיסיימו את לימודיהם בישראל יבקשו להשתלב באוניברסיטאות הגדולות והטובות בעולם. לדעתי, הבעייה נובעת מכך שישראל מתקדמת מבחינה טכנולוגית ואינטלקטואלית הרבה מעבר לגודלה. הסטנדרטים שישראל הגיעה אליהם גבוהים מאוד בהשוואה לסטנדרטים העולמיים. לא היית מעלה על דעתך שמדינה בגודלה של מדינת ישראל תכשיר אנשים כה רבים העוסקים בתחומים אינטלקטואליים. לכן הבעיה של מקומות עבודה לכולם, כאן בישראל, היא בלתי נמנעת".
ארו, בן 87, נולד בניו-יורק להורים יהודים. בתום מלחמת העולם השנייה היה אחד ממייסדיה של הכלכלה הנאו-קלסית. את מרבית הקריירה האקדמית שלו עשה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. ב-1968 עזב אותה כדי ללמד בהרווארד וכעבור שלוש שנים שב לסטנפורד, ושם הוא נמצא עד היום. במשך שנה שימש יועץ כלכלי בכיר בממשל הנשיא ג'ון קנדי. בשנת 1972, בהיותו בן 51, זכה ארו בפרס נובל בכלכלה, הזוכה הצעיר ביותר בתולדות הפרס בכלכלה עד עצם היום הזה. הפרס הוענק לו (עם פרופ' ג'ון היקס) על עבודתו החלוצית בפיתוח תאוריית שיווי המשקל הכלכלי ותאוריית הרווחה החברתית. פרופ' ארו מוכר גם בתחום מדע המדינה והפילוסופיה.
התאוריות שניסחת במשך השנים היו לפריצות דרך עולמיות. באיזה חלק של עבודתך אתה גאה במיוחד?
קרוב לוודאי שבעבודת הדוקטורט שלי על תאוריית הבחירה החברתית. לכך אני מוסיף גם את העבודה הקצרה, אבל החשובה מאוד, על הוכחת קיום שיווי משקל כלכלי; לעבודה שלי על כלכלת הבריאות היו השפעות רבות גם בתחום המדיניות הכלכלית.
כיצד השפיעה עבודתך על העולם שמחוץ לאקדמיה?
אני חושב שיש קשר ישיר בין התאוריה לדרך שבה היא מיושמת. התאוריה מלמדת את האדם לחפש אחר היבטים מסוימים של העולם האמיתי. העבודה שלי מכילה דברים מסוימים שחייבים להביא בחשבון, כמו סיכון מוסרי (moral hazard) וסלקציה שלילית (adverse selection) וכיצד הם מעורבים במערכת ובשיקוליה. במשך שנה הייתי חבר בוועדת היועצים הכלכליים בממשל קנדי, והתעסקתי – במידה מסוימת – עם מדיניות אמיתית. אני חייב לומר שהכלכלה שבה עשיתי שימוש באותם מקרים הייתה הכלכלה הבסיסית כפי שמלמדים באוניברסיטה.
בשנים האחרונות אתה עוסק רבות בכלכלת סביבה. איך זה בא לידי ביטוי בעבודה שלך?
בכלכלה קיים מושג הנקרא "השפעות חיצוניות" (extranalities), והכוונה למצב שבו פעילות כלכלית של גורם אחד גורמת נזק או תועלת לגורם אחר שאין לו השפעה או מעורבות בעסקה. זאת דוקטרינה ישנה מאוד שלמדתי בלימודי המוסמך שלי. באותם ימים השתמשו בבריטניה בפחם לחמם את הבתים והעשן שנפלט מהבתים גרם לבעיות בריאות ואף למוות של אנשים בסביבה. המושג של השפעות חיצונית אינו חדש בכלכלה והיום משתמשים בו לנושאי זיהום מים וזיהום אוויר.
היום אנחנו עוסקים במקור הגדול ביותר ל"השפעות חיצונית" בכל הזמנים - גזי החממה. העיסוק בנושא התחיל כבר בשנות ה-90 של המאה ה-19 והודגש אז על-ידי כימאי שוודי מפורסם. מאז, אנחנו פולטים הרבה יותר דו-תחמוצת הפחמן לאוויר ולאטמוספרה בעקבות עלייה עצומה בצריכת דלק לתעשיה ולתחבורה.
כלכלנים העוסקים היום בכלכלת סביבה מבקשים לדעת כיצד לכלול את ההשפעות החיצוניות במודל כלכלי. במקרה של גזי החממה השאלה הנשאלת היא איך ניתן לתמחר את התוצאות השלישיות הנובעות משימוש מוגבר בדלק.
כיצד אפקט החממה משתלב בעבודה שלך?
הערכת פוטנציאל ההשפעה של התחממות כדור הארץ תלויה במידה רבה בכלכלה. בעוד המחיר שישלמו העשירים יהיה הוצאות נוספות על דלק או על מיזוג אוויר, חייהם של העניים שגרים באזורים המועדים להצפה בעקבות התחממות כדור הארץ יהיו בסכנה.
השפעות התחממות כדור הארץ הן אטיות וארוכות טווח. אתה משפיע היום על חיי אנשים בעוד 100-50 שנה. אם נרצה למנוע את הנזקים בעתיד עלינו לפעול היום, כשהבעיה עדיין לא חריפה כל כך. הנכונות שלנו תלויה, כמובן, ביחסינו לצאצאינו העתידיים. עם זאת אנחנו לא יודעים בצורה מדויקת מה הן ההשפעות האמיתיות. השאלה היא כיצד אנחנו מתמודדים עם זה מבחינה כלכלית – אם נקצץ בשימוש באנרגיה נקצץ בתפוקה, ואז כמובן תתעורר השאלה כמה לקצץ ומה יהיה המחיר? במקרה של ארצות הברית, הדבר המעניין הוא שכיום האנרגיה ליחידה של תפוקה היא כ-50% פחות מאשר בשנות ה-70. באופן כללי, אנחנו משתמשים בפחות מכל דבר. במחקר בכלכלת הסביבה אנו מנסים לשערך את רמת הוויתור בתפוקה הנדרשת למניעת אסון סביבתי בעתיד והערכת הנזק שאסון כזה עלול לגרום לדורות הבאים.
האם אזרחי העולם מוכנים לוויתורים הנחוצים?
נראה שהאירופאים בהחלט מחויבים לנושא. אני לא בטוח שמדינות אחרות הולכות בעקבותיהם. יש כמה מדינות בארצות הברית שמתחילות לגלות עניין בעקבות יוזמות אישיות. בקליפורניה לדוגמה, המושל הרפובליקני שוורצנגר, תומך תמיכה נמרצת בהגבלת פליטות גזי חממה.
המשבר הפיננסי הנוכחי בארצות הברית הוא מהקשים ביותר מאז המשבר הכלכלי הגדול של שנות ה-30. מחירי הדלק מאמירים לשחקים. האם יש מקום לאופטימיות?
מנקודת מבטו של מי שמביע עניין ומודאג מגזי החממה, ייתכן שזהו אחד הדברים הטובים ביותר שיכולים לקרות לעולם. העלייה במחירי הנפט מפחיתה את השימוש בו. יש דרכים לא יקרות יחסית להפחית את השימוש – מכוניות יעילות יותר; מכשירים ביתיים יעילים יותר; והתייעלות מוגברת בתעשיה. לכל אלה יש תג מחיר כמובן, אבל הוא גבוה. מחיר הנפט, גבוה או נמוך, משקף את היקף השימוש שאנו עושים בו. ההשערה שלי באשר לסיבה שאופ"ק איננה מגדילה את הייצור היא שפשוט כבר אין להם הרבה כל כך. הסעודים מאוד סודיים בדבר הרזרבות שלהם ולא מפרסמים נתונים. הנפט, בכל מקרה, ייגמר באיזשהו זמן. מומחה הנפט המוביל שלנו בסטנפורד חישב שייצור הנפט העולמי יגיע לשיאו בתוך עשור ולאחר מכן ירד. הסיבה לכך היא, הוא אומר, שנותרו רק שדות קידוח ענקיים ספורים, וגם אלה ימוצו בתוך 20 שנה. הבעיה שעשויה להיווצר אז היא שאנשים יעברו לשימוש כבד יותר בפחם.
אין היום מדינה בעולם שיש לה מערכת בריאות העונה על כל הצרכים. מדוע כה קשה למצוא מודל טוב?
ארצות הברית משקיעה 16% מן התל"ג שלה בבריאות, ואפילו ישראל – הנמצאת יחסית מאחור במונחים בינלאומיים – מוציאה כ-8% על בריאות. כמובן שאנשים עשירים מקבלים טיפול טוב יותר מאנשים עניים, ובמדינות עשירות יש מערכת בריאות טובה יותר מבמדינות עניות. אגב, הפער בין עשירים לעניים מצטמצם כשמוסיפים למשוואה את תוחלת החיים. העלייה בתוחלת החיים בארצות עניות מהירה יותר מבארצות עשירות. כדי לתת מענה הגיוני לבעיית עלות שירותי הבריאות על החברה לקבוע תג מחיר לחיי אדם. בשעה שאין מחיר שהוא גבוה מדי לחיי אדם, אנו נוטלים כל העת סיכונים מחושבים – בצורה מודעת או לא מודעת – רבים מהם כרוכים בסכנת חיים.
אנחנו אומרים שאנחנו לא מוכנים לאפשר לאנשים למות רק בגלל שהם לא מסוגלים לממן טיפולים רפואיים. היום קיימים טיפולים יקרים מאוד שבאמת יכולים לעזור ואף להציל חיים. מציאות שבה אדם שמרוויח 20,000 דולר בשנה נזקק לניתוח שעולה 50,000 דולר מתרחשת כל הזמן. כדי לתת כיסוי רפואי מלא היה צריך כל פרט להקצות 50% ממשכורתו לביטוח בריאות!
יש כאלה שמגדירים את כלכלת ישראל נס, איך זה קרה?
כפי שרבים וטובים אומרים, זה ההון האנושי! בהיעדר משאבים טבעיים, הדבר שיש לישראל הוא המשאב האנושי, ובזה היא טובה מאוד. לישראל שכבה גדולה יחסית של אוכלוסיה משכילה שבתוכה אנשים שהגיעו לצמרת תעשיית ההיי-טק העולמית. תעשיית ההיי-טק היא האחראית לצמיחה הכלכלית.
לאחר 18 שנה בתפקיד ראש בית הספר לכלכלה תאורטית האם תרגיש בחסרונו?
כמובן. האוניברסיטה והתוכנית קרובות ללבי. אבל פרופ' אריק מסקין הוא יורש ראוי. אני בטוח שהוא יעשה עבודה מעולה.
