ענת קם תרצה 3.5 שנות מאסר בפועל - שנה פחות מכפי שנגזר עליה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כך קבעו (יום ב', 31.12.12) שופטי בית המשפט העליון
עדנה ארבל ו
חנן מלצר, מול דעתו של השופט
נעם סולברג שקבע שיש לדחות את ערעורה של קם. בניכוי שליש, תשוחרר קם בעוד כשנה.
בדעת הרוב אומר ארבל: "החומרה היתרה שבמעשים באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בסיכון האדיר שהמערערת יצרה לבטחון המדינה ולשלום אזרחיה... הגם שסכנה זו לא התממשה בחיי המעשה נכון להיום, הסיכון הביטחוני שיצרה בנטילת המסמכים, החזקתם בצורה שבה הוחזקו והעברתם לצד שלישי לצורך פרסומם, נושא עימו משקל כבד ביותר על כפות מאזני הענישה".
עוד מציינת ארבל את מעילתה של קם באמון שניתן בה כחיילת: "בהתנהלות זאת קיים יסוד חתרני. נטילת אלפי מסמכים מסווגים ללא רשות כדי לתת להם פומבי בשלב כלשהו בעתיד לפי שיקול-דעתה של המערערת, יש בה משום חתירה תחת המערכת שאותה שירתה כחיילת ואשר לה היא מחויבת. המערערת עשתה דין לעצמה, יהיה אשר יהיה המניע שעמד בבסיס מעשיה. התנהלותה מערערת בצורה עמוקה את המסד שעליו מושתת השירות הצבאי – האמון שניתן בחיילות ובחיילים, אשר נחשפים מתוקף תפקידם למידע רגיש".
"הרתעה בת-פועל"
ארבל מוסיפה: "על עונשה של המערערת להיות חמור במידה שתביא להרתעה בת-פועל בקרב אלה המשרתים את המערכת הצבאית ואשר עשויים לבקש למעול בה. דווקא על שום הקלות היחסית שבה מסתבר כי ניתן להדליף מידע סודי, ובהתחשב בכך שמניעת הדלפה מבוססת במידה רבה על אמון, כמו-גם נוכח הסכנה הגלומה בהדלפות מסוג זה, העונש בענייננו צריך להדגים כי בצד מעשים כגון מעשיה של המערערת, יש מחיר יקר לשלם".
לקולא ציינה ארבל את הודאתה של קם ואת העובדה שהייתה נתונה שנתיים במעצר בית, רוב התקופה - מעצר בית מלא. הסיבה העיקרית להקלה בעונש היא ההשוואה לענישה במקרים דומים - של אל"מ (מיל.)
יצחק יעקב, שנדון לשנתיים מאסר בפועל, ושל מאור פריאל שנדון ל-14 חודשי מאסר בפועל. ארבל עמדה במיוחד על עונשו של בלאו, שנדון באותה פרשה לארבעה חודשי עבודות שירות. עוד אמרה ארבל, כי המניע של קם אומנם היה אידיאולוגי ומעשיה לא נבעו מטיפשות ילדותית, כפי שטענה בבית המשפט, אך "אין לי ספק שהמערערת לא פעלה בשם אידיאולוגיה אנטי-ישראלית או אנטי-צה"לית... התרשמותי היא כי המוטיבציה למעשים הייתה רצונה של המערערת להביא לידיעת הציבור בעייתיות וליקויים בהתנהלות הצבא, כפי שהיא תפסה זאת מנקודת מבטה".
מלצר אומר, כי יש לבחון את מעשיה של קם בארבעה פרמטרים: כמות המידע שהועבר, איכות המידע, הנמען והמניע למעש. בחינתם של ארבעה אלו בעניינה של קם, אומר מלצר, מוביל למסקנה שיש לאמץ את דעתה של ארבל. עוד אומר מלצר, כי אין מקום להשוות בין קם לבלאו, שכן
עיתון ועיתונאי ממלאים שליחות ציבורית, וקם היא מקור שנחשף ואינו זכאי להגנה של חיסיון עיתונאי.
פרשה ייחודית בחומרתה
בדעת המיעוט אומר סולברג: "בפרשה ייחודית בחומרתה עסקינן, ללא אח ורע. קיצור העונש עלול לטשטש את גבולות זכות הציבור לדעת, מקום בו נדרש להציב חיִיץ ברור בין חירות לבין הפקרות. בגזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי באו לידי ביטוי שיקולים נכוחים, איזון נכון וענישה הולמת. במצב דברים שכזה, הלכה פסוקה היא, כאמור, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת. לא ראיתי עילה לחרוג מן הכלל, ולפיכך דומני כי דין הערעור להידחות".
קם נדונה באוקטובר 2011 ל-54 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי לאחר שהודתה, במסגרת עסקת טיעון, בריגול חמור ללא כוונה לפגוע בבטחון המדינה. מאוגוסט 2005 ועד יוני 2007 שירתה קם כפקידת לשכה בלשכת אלוף פיקוד המרכז דאז, אלוף
יאיר נווה. במסגרת תפקידה נחשפה קם למצגות ולמסמכים מסווגים רבים, ובהם תוכניות למבצעים צבאיים, סיכומי דיונים, פריסת כוחות צה"ל, סיכומי תחקירים, הערכות מצב, יעדים שונים וכדומה. במהלך שירותה אגרה קם בתיקייה מיוחדת את המסמכים והמצגות, ובסמוך לשחרורה העתיקה את תכני התיקייה לשני דיסקים, האחד למסמכים והשני למצגות. דיסק המסמכים כלל 2,085 קבצים, מתוכם 700 בסיווג "סודי ביותר", ורוב הנותרים - בסיווג "סודי".
בספטמבר 2008 שנה מסרה קם לעיתונאי הארץ,
אורי בלאו, דיסק-און-קי שעליו העתיקה מעל 1,500 מסמכים, ובהם מאות בסיווגי "סודי" ו"סודי ביותר". לאחר מכן שוחחה קם מספר פעמים עם בלאו, כדי לתת לו הבהרות למסמכים, כולל הבהרות לגבי שמות מבצעים ויעדים, קודים של מבצעים, תאריכים וכדומה. בעזרת המידע שנחשף בחלק מהמסמכים, פירסם בלאו החל בנובמבר 2008 מספר כתבות בעיתונו. קם יוצגה בידי עוה"ד אילן בומבך וי' רונן, והמדינה - בידי עו"ד ר' מטר.
