דרמה אנושית באילת של שנות ה-70 <br>

ייחודו של הרומן "מול ההרים הסגולים" מאת אוריה באר בהשוואה למרבית ספרי הפרוזה הישראלית הוא ברקעו הלוקאלי יוצא הדופן. עלילתו מתרחשת באילת ומעט בסביבותיה. על העיר הזאת בקצה הדרומי של הארץ פסחה הסיפורת הישראלית. אפשר לומר שהיא קופחה ביחס לערי מרכז טעונות ובעלות אופי קוסמופוליטי, עכשווי והיסטורי, שתפסו זה מכבר את מרכז התודעה, דוגמת תל אביב וירושלים. אילת עם החיים הזרוקים חסרי דאגת המחר, הנעים לקצבו של הרגע החולף, מחוז בריחה של מסתבכים למיניהם, הייתה ונשארה משום מה מחוץ לקונצנזוס הספרותי, שכוחה ומרוחקת, מבלי שתהיה אתגר לכותבי פרוזה, על אף הפוטנציאל בנופה המדברי עוצר הנשימה ובמרקם האנושי המנומר שלה. בסוף שנות ה-50 היא נתפסה כעיר פרוצת חוק בנוסח המערב הפרוע. מכאן צומחים שורשיה של דרמה אנושית המתרחשת בשנות ה-70. הרומן חובק דמויות אוהבות וכואבות, קשות יום, נאבקות ומשלימות, אכולות געגוע ומאוויים שלא באו על סיפוקם. לא הכל בשחור-לבן.

באר יודע לרקום עלילה מרתקת וקולחת המתפתחת בטבעיות. משפחה שירדה לאילת בגלל פשיטת רגל והסתבכות בחובות, עקב התנהלותו קלת הדעת וחסרת האחריות של אבי המשפחה, יוֹס, גבר כבן 60, קלפן ובטלן ורודף נשים. זה שנים הוא פרוד מאשתו וחי מן היד לפה . בבית הוא משאיר אישה מרירה ונוטרת טינה, בן שעבר הלם קרב ובת המחפשת את דרכה. את ימיו הוא מעביר בצריף עלוב על החוף עם נערה בת טובים שברחה לכאן מבית הוריה במרכז הארץ, עברה חוויות קשות והתמכרה לסמים. הוא נוטל אותה תחת חסותו ומצליח לגמול אותה מהם. מתפתחת ביניהם מערכת יחסים של תלות הדדית, שאינה נטולת כעסים ותסכולים. מצוקתה חסרת המוצא של אורנה, בעקבות הריונה ממנו מביאה אותה לניתוק הקשר התלותי ולמציאת מחסה בביתה של ידידתה סטלה, שגם מממנת לה את ההפלה תמורת עזרה בעבודה במילוי בקבוקי חול צבעוני לתיירים. סטלה הגיעה לאילת בסוף שנות ה-50 יחד עם שאר ילדי הפרחים שחיפשו חופש. לאחר שחברה נטש אותה עם ילד, למדה להסתדר בכוחות עצמה ולהתפרנס.

בדרך לא דרך נרקם קשר אהבה חשאי בין אורנה לבין חנן המופנם והמלנכולי, בנו הלום הקרב של יוס השרמנטי. גם ברומן הזה, כבסיפוריו, מגלה אוריה באר רגישות לנושא של השכול וצלקות הקרב. אהדת המספר נתונה לא ליוס הכוחני והמתרברב על השתתפותו בקרב הגדול באל-עלמיין, אלא לאנטי גיבור, לבנו חנן, שנפגע קשה מהלם קרב במלחמת יום כיפור, ולא פחות מכך גם מיחסו המזלזל של אביו. לאחר נטישתה של אורנה, יוס מוסט קצת ממרכז העלילה. באילת של שנות ה-70 המפלט עבור שוחר ההרפתקאות חסר התקנה הוא באופירה, שם הוא מוצא תעסוקה זמנית. מעתה צלקות העבר הן המכנה המשותף בין חנן לאורנה, והן מדרבנות אותם להשתקם ולבנות יחד חיים חדשים מחוץ לאילת. בעיר הקטנה, שבה כולם מכירים את כולם, עושה לה השמועה כנפיים ומגיעה לאמו של חנן, שאינה רואה בעין יפה את הקשר עם הצעירה המופקרת, אבל האהבה גוברת על הכל ומיישרת את ההדורים.

אוריה באר בונה את העלילה כמו חיבור של חלקי פאזל. הוא יוצר רגעים דרמטיים במפגשים המקריים בין הדמויות, בדיאלוגים הקולחים רוויי הקונפליקטים ביניהם, בהפגשת סיטואציות המתחברות ונובעות זו מתוך זו בטבעיות, כשאחד האמצעים המקשרים הוא מפתח הצריף של יוס. גם לבית הקפה של רוז'ה תפקיד בהתפתחות העלילה בהיותו צומת מפגשים מכל הסוגים. ממנו יוצאים החוטים הקושרים את חלקיה, כשהשיא הוא החתונה הנערכת בו וספיחיה.

יואב, בנו הבכור של יוס הוא ימאי בצי הסוחר שאוניתו עוגנת באילת אחת לכמה חודשים. רוז'ה מחכה בכיליון עיניים לבואו ומקווה להשיא לו את בתו היחידה. כשיואב מגיע, מתגלעים הקונפליקטים המשפחתיים. יואב סותם פרצות כלכליות במשפחתו הרעועה, משלם לנושיו של אביו, לוחץ עליו לתת לאמו את הגט המיוחל, נוזף בו על יחסו המזלזל בחנן הסובל מהלם קרב, ולבסוף מממן את חתונת אחותו וחוזר לים. מצד אחד אפשר לומר שהוא המצליחן היחיד ברומן, שעלה בידו להיחלץ מחיי משפחתו הקרתנית והבעייתית, אך מצד שני להצלחה זו יש מחיר - החמצת חייו האישיים. מלבדו רק סטלה הצליחה לבנות את עצמה מבחינה כלכלית, חזקה וללא תסכולים. כל השאר טובעים במדמנה של בעיות פרנסה ובעיות אישיות ופסיכולוגיות, או נאלצים להתפשר עם הבינוניות.

הנוף הפראי

כאמור, המיוחד בספר הוא בחירת מקום ההתרחשויות. לא הרקע האורבני היומיומי מעסיק את המספר, כי אם בעיקר יופיו של הנוף הפראי, המשתקף בין היתר בטיולם הלילי של אורנה וחנן לאזור הפיורד: השמים זרועי הכוכבים, גבעות הגרניט הכהות משני צידי הפיורד הצר. "משמאלם ניבטו אליהם צלליות של אוניות שחורות דמומות, מיכליות ואוניות מכולה, שכמו ציפו שיבואו לבקרן. מימינם התנשא הרכס הכהה של הרי אילת, שנקטע פה ושם בוואדיות צרים, שפרצו מערבה לעבר המדבר".

בסיום הרומן יש מעין הבטחה להפי אנד שעדיין לא מומש, אך סביר להניח שימומש. יואב יחזור מן הסתם כעבור כמה חודשים מן ההפלגה אל בחירת לבו המצפה. אורנה וחנן פתחו דף חדש בחייהם תוך שהם מתרחקים מאילת לאזור תמנע. המתחים במהלך החתונה של לילי בבית הקפה של רוז'ה לא גרמו לתהפוכות, ההתכתשות בין האב לבן, שהייתה צפויה לשבש הכל, נגמרה בכי טוב.

זהו סיפור ישראלי טיפוסי של מאבקי קיום והישרדות המוכתרים בהצלחה בסופו של דבר. קריא וקולח. ריאליזם אמיתי ללא כחל ושרק וללא יומרות. אולי מה שחסר קצת הוא גישה מעמיקה ומורכבת יותר מן ההיבט הפסיכולוגי בעיצוב הדמויות וביחסים ביניהן.