|
|
סיפקו הוכחה לצדקת עמדותיו של פרידמן. שופטי העליון [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
נעמה כרמי כותבת, היטב כהרגלה, וקובעת כי שופטי בית המשפט העליון החברים בוועדה למינוי שופטים, פיזרו את הישיבה כי לא רצו שיתבצע מינוי שופט לעליון בו (או בה) לא חפצו וגם כדי להראות לשר פרידמן מי הבוס. דעה זו הפכה למקובלת מאד מאז פיצוץ ישיבת הוועדה ובאופן מפתיע, מצאתי עצמי חולק על פרשנות זו למה שאירע.
"נו באמת!" אמר לי ידיד וותיק, עו"ד במקצועו. "האם אתה מעלה בדעתך שלו הייתה הסכמה עקרונית על זהות המועמדים העתידים להתמנות לעליון, הטיעון המגוחך לפיו לא ניתן למנות שופטים בעת קיום ממשלת מעבר לא היה מועלה מלכתחילה? לו היה מועלה בכל זאת הטיעון, האם הם לא היו מאפשרים ליועץ המשפטי לממשלה לשכנע אותם שאין דין מינוי למועצה דתית כדין מינוי על-ידי הוועדה לבחירת שופטים?"
הודיתי כי לכאורה הטיעון שלו נשמע משכנע אולם בבדיקה מעמיקה יותר, מתגלה שהוא טיעון בעייתי. ראשית, אמרתי לו, על-מנת למנוע מינוי שופטים לא רצויים לעליון, יש לבלוק השיפוטי בוועדה כוח מספיק. לאחר תיקון החוק יש להם זכות ווטו גם באון פורמלי. הם יכלו לקיים דיון תרבותי, לא להגיע לרוב הדרוש, להיפרד זה מזו בנימוס וכידידים, לאחר שהרימו כוסית ברכה לשנה החדשה ולהבטיח להיפגש בקרוב, בהרכב זה או אחר, על-מנת להגיע להסכמה. כך מגיעים לאותה תוצאה במינימום נזק סביבתי.
חוץ מזה, מה ההגיון להראות לשר פרידמן מי הבוס? על-פי כל הפרסומים קיים סיכוי סביר שהוא כבר ממילא לא יהיה הבוס, ומה נכון יותר ואצילי יותר מאשר להפגין כלפיו נימוס מודגש ולהודות לו על מאמציו הבלתי נלאים שבוודאי נועדו כולם לטובת המערכת. מלבד עברית משובחת, שופטים שולטים היטב גם בפולנית גבוהה.
יתר על כן, שופטי בית המשפט העליון הם באמת נשים ואנשים חכמים ומנוסים ביותר. מי כמוהם יודע שהשר פרידמן זמני בתפקידו, אבל הכלל לפיו אין למנות שופטים בעת ממשלת מעבר עלול להתגלות ככלל מכביד ביותר בשנים הבאות מאחר וממשלת מעבר עלולה לכהן אפילו חצי שנה ויותר ובינתיים מערכת המינויים משותקת.
יש לצפות, הוספתי, כי בהמשך ידרשו להימנע מבחירה גם לפני הבחירות לכנסת וללשכת עורכי הדין מתוך אותו הגיון המצדיק הימנעות מהליכי מינוי בעת ממשלת מעבר. כשמתחילים לקבוע כללים מסוג זה קשה מאד לדעת היכן זה ייגמר.
אז מה בעצם קרה כאן? מדוע התנהגו שופטי בית המשפט העליון בחוסר נימוס משווע, ללא צורך וללא תכלית? מדוע עוררו זעם ציבורי? מדוע סיבכו לעצמם את החיים בשנים הבאות, שבוודאי יהיו שקטות ללא שר, כמו השר פרידמן, המשבש את סדרי בראשית?
התשובה שלי היא שהם פשוט לא חשבו. היה מי שעורר, ברגע האחרון, את השאלה כיצד יתכן שלמועצה דתית אין למנות חברים בעת ממשלת מעבר אבל מותר למנות שופטים. בשלב זה כולם חששו מהדימוי שעלול להיווצר והציגו את הנושא. כדרכם של שופטים הם גם מיהרו לפסוק שאין למנות שופטים בעת שהממשלה היא ממשלת מעבר ושכחו שבמקרה זה הם אינם יושבים על כס השיפוט. לרדת מהעץ באופן מיידי כבר היה קשה יותר.
ברור שהדבר נעשה בדרך הגרועה ביותר האפשרית. אפילו סברו השופטים שכך המצב הם יכלו להציג את הבעיה, לקיים דיון מלא אך לבקש לדחות את ההצבעה על-מנת לבחון יותר לעומק את הסוגיה ולא על רגל אחת. אם ממילא לא הייתה הסכמה על המועמדים, דחייה היא בוודאי דבר רצוי.
שופטי בית המשפט העליון החברים בוועדה לבחירת שופטים פעלו לדעתי בכנות ובתום לב. חסרונם הוא שהם לא נטלו לעצמם פסק זמן לחשיבה ומשנתקלו בבעיה המדומה, העדיפו להכריע בה לחומרה ובאופן מדי, כדי לא להיחשף לביקורת ציבורית. התוצאה היא שהם סיפקו לשר פרידמן הוכחה נוספת לצדקת עמדותיו הידועות. שופטי העליון בוודאי יכלו לנהל את הפרשה הזאת הרבה יותר טוב.
