פירון: לא צריך בחינת בגרות בתנ"ך

"המדידה וההערכה של הישגי התלמידים צריכה להיות חלק מהותי ממערכת החינוך בישראל. עם זאת, הכמות הגדולה של בחינות הבגרות בישראל העומדת על כ-180 בחינות שונות, לאחר שהכמות צומצמה באופן ניכר בשנים האחרונות, מעידה על חוסר אמון במערכת החינוך", כך אמר חבר-הכנסת שי פירון (יש פירון).

בכינוס ירושלים לחינוך בנושא מדידה והערכה, אמר (יום א', 17.2.13) פירון: "מדינת ישראל חייבת להתכנס למציאות של בין 4 ל-6 בחינות. שאר ההערכות צריכות להתבסס על הערכה בית ספרית המבוססת על עבודות ופרויקטים. החשש של מערכת החינוך, הוא להחליט איזה מקצועות יהיו בפנים או בחוץ. החשש הוא שאם לא תהיה בחינה חיצונית התלמיד ייפגע מכך". לדעתו של פירון, הבחינות החיצוניות היחידות שצריכות להתקיים הן: אנגלית, מתמטיקה, הבעה ואזרחות. הוא לא מנה את מקצוע התנ"ך בכללן.

פירון: "אנחנו מייצרים בתי ספר שבהם אנחנו לא מאמינים שהמורים יצליחו ללמד כראוי, והמורים אינם מאמינים בתלמידים שיצליחו ללמוד כראוי. במקום לחנך ליותר אמון במורה אנחנו ממציאים עוד שיטות איך להכביד את המערכת על המורה. מכיתה י'-י"ב אין שיחה על חינוך, על ערכים, על סולידריות חברתית, על התנדבות, על ערכים מוסריים, על הכלת האחר ועוד נושאים חשובים רבים ומגוונים".

לדברי פירון "יש בלבול פדגוגי בין עיקר וטפל. התלמידים אינם מבינים את המשמעות של הדברים שאותם הם לומדים, הם לא מבינים את החשיבות שלהם. נוצרה תחרות כמעט צינית בין בתי הספר בנוגע למצויינות, הדבר יוצר תופעה בלתי אפשרית ושיקולים כגון, גיוס לצה"ל וסולידריות חברתחת לא מגיעים לכדי ביטוי. זוהי השחתה מוסרית. בנוסף, יש פגיעה במושג מדידה והערכה שכן מתייחסים אליו כאל מושג טכני במקום כאל מושג ערכי".

פרופ' זמירה מברך, דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן, אמרה בכינוס: "בכל המדינות יש בחינות בגרות, למעט ארה"ב. הרבה מדינות מתמודדות עם השאלות הקשורות עם הרפורמות בבחינות הבגרות גם בקשר לתכנים, למקצועות החובה והרשות ובעיקר לתכנים ולמיומנויות הנרכשים במאה ה-21. כל מדינה עיצבה את הדגם שלה. מדינת ישראל צריכה לאמץ מודל משלה. ולשמור על שלוש המטרות שבבסיס בחינות בגרות; שמירה על רמה נאותה של המערכת הן מההיבט הלאומי, הגלובלי, האינדיבדואלי והמגזרי-יחודי, קביעת התכנים והמיומנויות ובחינות מיון. הבחינות במתכונת הנוכחית נותנות מענה חלקי לשלוש המטרות. אבל ביטולן יפגע במערכת החינוך הישראלי.

ד"ר גלעד אמיר, מנהל תיכון ליד"ה ירושלים, אמר: "עצם קיומו של רף חיצוני הוא צורך של החברה להפגיש את התלמיד עם משימות מהמציאות הבחינות החיצוניות אבל צריך לבחון את שיטת המדידה. אני חושב שיש בעיה של היקף, תלמיד ממוצע יכול להבחן במשהו כמו 17 שאלונים וזו כמות שאינה הגיונית. חטיבת הביניים מתאפיינת בהרבה יותר פרויקטים ויוזמות, חשיבה וסקרנות של התלמידים ויצירתיות והרבה נכונות לחדשנות מצד המורים וכל זה פוחת בחטיבה העליונה. אין ספק שגם זו השפעה של בחינות הבגרות. אנחנו צריכים לחזק בחינות שהן עם הלימה לערכים שלנו. אם מערכת החינוך חורטת על דגלה נושא של הכלה ומתן נגישות לאוכלוסיות שונות יש לתת גם בבחינות הבגרות ביטוי לכך שישנם מגוון סוגי תלמידים ולהתאים את המבחנים לנבחנים השונים".

ד"ר אימן אגבריה, החוג למנהיגות ומדיניות בחינוך ברוניברסיטת חיפה ומכון מנדל למנהיגות, אמר: "אנו רואים שישנם פערים בין החברה היהודית לחברה הערבית. ישנן מטרות חינוך שלשמן יש תעודות בגרות, אני חושב שמדינת ישראל רוצה להיות כאחד העמים, ולכן אחד הדברים הכי בסיסים הוא לשפוט את הזכות לחינוך. צריך לקחת בחשבון את מגוון הנבחנים, התרבות, השפה וכו'. מדובר גם בדיון פוליטי על יחסי רוב - מיעוט. צריך לדאוג לשיוויון והתאמה לנבחנים, שכן נמצאים פערים משמעותיים. זה הזמן של משרד החינוך להבין שנדרשת מדיניות של סגירת פערים. צריך לקבוע תוכנית חינוך למגזר הערבי".

לדברי עדינה בר שלום, מייסדת ויושב-ראש המכללה החרדית ירושלים, "הנטל שמוטל על האישה להשלים תעודת בגרות הוא קשה מאוד, כיוון שהדגש בתיכון הוא על לימודי ערכים, דת וכו'. יש פער גדול בין הרצוי למצוי, הייתי רוצה שהבנות יעברו את הבגרות, ואם לא, הייתי רוצה שתינתן להן אפשרות להשלים את היחידות בקיץ".

פרופ' נמרוד אלוני, ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים, אמר: "תפקיד החינוך זה לגרום לתלמידים להתאהב בדברים שאמורים להיות נאהבים. אם בית ספר לא גורם לתלמיד להתאהב במקצועות זהו כישלון חנוכי גם אם יש עלייה בציוני הבגרות. במערכת חינוך שלא מעוררת את היכולת של התלמידים לחשוב בכוחות עצמם, לעמוד כאנשים בזכות עצמם התלמידים נשארים רק כלים בידי המדינה".