ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית

ברחוב הישראלי פועל טרור, הרומס לאור היום כל חלקה טובה של שלטון החוק. במקום בית המשפט, חורץ את גורלו של היריב בית-הדין של העולם התחתון, לטוב או לרע, לחיים או למוות.

במערכה האנרכיסטית הזאת, שבה שולט בראש חוצות הפשע המאורגן, השופט הוא גם המוציא לפועל. את החשבון דופק, ללא היסוס, כדור של אקדח, או טיל-לאו שמפלח את חלל האוויר. העובדה שברחוב, הומה האדם, נפגעים אותה שעה גם עוברים-ושבים חפים מפשע - איננו מעניינם של לווייתניו.

במערכה האכזרית הזאת, של שיקגו ברחובות, לא ניצב הפשע המאורגן לבד. מצטרף אליו, בחדווה רבה, כל מי שנמנה עם האספסוף הפוליטי, סרח העודף של הפוליטיקה הישראלית, שהכריז מלחמה על שלטון הדמוקרטיה, כי הוא זה שיחליט מה טוב ומה רע לעם.

הניסיון הנואל להתנקש בחייו של איש השמאל, פרופסור זאב שטרנהל, לא היה מקרה בודד. קדמו לו ניסיונות אין-ספור, כולם מצד אנשי הימין הקיצוני, לשבש את אורח החיים הדמוקרטי ואת שלטון החוק בארץ הזאת. דינו של מי שלא יהיה מוכן להסכין עם האידיאולוגיה המשיחית - נידון מראש לכליה.

זוכרים את יונה אברושמי, איש הימין הקיצוני, שהתנקש בחייו של פעיל השמאל, אמיל גרינצוייג? את יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה, יצחק רבין, שפעל "בשם העם" וכ"שליחו של אלוהים"? ומה עם פעילי ימין קיצונים אחרים, כמו ד"ר ברוך גולדשטיין, מאנשי "כך" שמחוץ לחוק, שחיסל במו-ידיו עשרות ערבים בפתח מערת המכפלה? ועמי פופר, שחיסל 21 פלשתינים מעזה, ומחתרת "בת עין", שעסקה בפעולות-טרור נגד פלשתינים? וקדמו להם רוצחו האנונימי של חיים ארלוזורוב, או זאב אקשטיין, רוצחו של ד"ר ישראל קסטנר, שהחליט להוציא לפועל את פסק-דינו של אלילו הרוחני, ד"ר ישראל אלדד-שייב, מנהיג "מלכות ישראל השלישית": "לא יקום דבר שרת - יקום דבר מניין בחורים".

שום אדם פרטי, אפילו הוא פעיל הימין הקיצוני, אינו רשאי ליטול את החוק לידיו ובוודאי לא לחרוץ דין. במדינה דמוקרטית גם שום אידיאולוגיה לא תוכל להיות תחליף לבית משפט.

ניסיון חיסולו הנואל של פרופסור זאב שטרנהל, יותר משהוא נועד לפגוע בשמאל - הוא סטירת-לחי מצלצלת לאושיות הדמוקרטיה הליברלית. את מקומה של זו מתחילה, לאט לאט, לרשת הדמוקרטיה הטוטוליטרית.