|   15:07:40
דלג
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
ניכיון שיקים - יתרונות וחסרונות
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

אנשי השנה של דן שילון - המועמדים, הזוכים

דן שילון בוחר את האנשים שעשו לו את השנה אולמרט גבר על קצב, נתניהו, ברק, דרעי ושרון ג'וניור אורי בר-לב גבר על דיכטר ודודי כהן גאידמק דילג מעל שרי אריסון וגליה מאור דוד שפירא עבר אפילו את גבי אשכנזי שחר צוברי היה מועמד כמעט יחיד מיקי רוזנטל השאיר מאחור רבים וטובים וקרנית גולדווסר היא אשת השנה הבלתי מעורערת
30/09/2008  |   דן שילון   |   מאמרים   |   תגובות
שילון. מועמדים בלתי נכבדים

לפחות אדם אחד לא יוכל לשכוח את השנה הזאת.
היא לא הייתה אולי הכי קשה, אבל בטח הכי גרועה שהייתה לו.
במו ידיו, הוא סלל את דרכו - לא לעבודות שרות, לא לחנינה, גם לא לעסקת טיעון שאולי תחתם, ואולי לא, בפעם הראשונה בתולדות המדינה הזאת - אם אכן יואשם - ואם יורשע - ראש ממשלה בישראל עלול ללכת לכלא.

והוא לא לבד.

משה קצב, נשיא המדינה עד לא מזמן, יכול היה לקחת את זה בהליכה. לאיש לא היה סיכוי נגדו, להיבחר לאיש השנה שלי, אילו היה מורשע באונס והיה הולך לכלא.
או אפילו אילו רק הואשם בעבירות היותר קלות, שיוחסו לו בטיוטת כתב האישום המקורי. גם אז הייתי בוחר בו.
נשיא המדינה "עבריין מין סדרתי", זוכרים מה אמר עליו מני מזוז, זה לא הולך ברגל.
אבל מה לעשות, שעד היום, למרות החשדות, הפרסומים, העדויות והשמועות -
כלום. נאדה.
לא כתב אישום ולא נעליים, ולך תדע אם משהו ייצא מכל הרעש וההמולה, מה שאולי עושה את מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה, לאיש השנה שלי. הוא טיפס על עץ גבוה, ומאז הוא תקוע שם למעלה, בלי סולם, לא מצליח לעלות, לא מצליח לרדת, אפילו לא שומר על שיווי משקל.

אז קצב לא, מזוז אולי כן, ואולי לא, אז מי כן?

אהוד אולמרט? נשמע יותר מטוב. על-פניו הוא בהחלט מועמד ראוי, ולא מהסיבות שהיה רוצה לשמוע או להשמיע.

המועמדים, החשודים

אלא שגם הוא לא לבד. יש עוד גיבורים שמתמודדים בהצלחה על תואר איש השנה שלי בפוליטיקה. לטוב ולרע, בעיקר לרע, והמבחר גדול.
בכלל, כמות האישים והאירועים שנוחתים עלינו ביום אחד בארץ הזאת, יכולה לפרנס את עמודי החדשות, לא של יום ולא של יומיים, אלא של חודשים שלמים בהולנד, בדנמרק, ניו-זילנד, או לך תדע.
שנה אחת אצלנו היא כמו שנות דור אצלם. אין אצלנו אפילו רגע דל אחד.
ואולי טוב שכך. כי אנחנו לא יכולים בלי זה. זה השמן בגלגלי החיים שלנו. הקצב המטורף, האנשים והאישים שקמים ונופלים, והעם שנהנה לטרוף ולשפד את נבחריו.
שמתם לב שכול הבלתי צפוי אצלנו, הוא בעצם הכי צפוי? כל מה שחריג הוא הכי שגרתי? כל מה שמטורף הוא הכי טבעי?
כי אנחנו, איך לומר בעדינות, פסיכים במובן הכי שפוי של המילה. יום אחד אנחנו מושכים עלינו מלך, שמים כתר על ראשו, ואחרי יום-יומיים, אפילו לא של חסד, אנחנו בועטים בו, משליכים אותו, מנפצים את גולגולתו, מרסקים את כסאו, את כתרו, את משפחתו, ומחפשים לנו מלך חדש.
איפה עוד בעולם יש מקום כזה. איפה עוד בעולם יש עם כל כך משוגע בארץ כל כך משגעת, אולי הכי משגעת בעולם.

שמתם לב כמה פוליטיקאים שלנו חבשו השנה את ספסל הנאשמים, או שהיו לפחות חשודים בפלילים?
קחו למשל את מי שהיה עד לא מזמן שר אוצר בישראל, והשנה הוא - על הספסל.
מה שלא מונע ממנו לחמם גם ספסל בכנסת, למרות כתב האישום החמור.
ואיש כאילו לא שם לב, ולאף אחד כאילו לא איכפת, כי על-פי החוק כל עוד לא הורשע, הוא יכול להמשיך לשבת גם בבית הנבחרים.
הכורסה בכנסת - הרי מרופדת עור צבי, והישבן שלו - לא יכול בלעדיה. עניין של הרגל.
הבן אדם, אברהם הירשזון, מואשם, לא חשוד, לא נחקר, מואשם בגניבה של מיליונים.
לא מגיע לו להיות איש השנה בפוליטיקה?

או קחו למשל את שלמה בניזרי, רק לא מזמן שר בממשלת ישראל וחבר כנסת של ש"ס, והשנה הורשע בקבלת שוחד, במרמה ושיבוש הליכי משפט, ונשלח לשמונה עשר חודשי מאסר.
שר בממשלת ישראל, לא רק מואשם כמו הירשזון, אלא מורשע, והוא בדרך לכלא. לא מגיע לו להתמודד על תואר איש השנה בפוליטיקה?

או קחו את עמרי שרון, שהשנה השתחרר מהכלא. רק לא מזמן, הבחור, "הבן של", ניהל את המדינה. האבא מצמץ, סימן כיוון, והבן עשה.

ולא לשכוח. שרון ג'וניור היה, בסך-הכול, חבר כנסת מן השורה. שום מעמד, בשום משרד ממשלתי, לא היה לו, אבל הוא היה "מנכ"ל המדינה". על-פי מצוותו וברוחו, התנהלו העניינים. הוא רק שכח, ואולי מעולם לא ידע, להבחין בין טוב לרע, בין מותר לאסור.
וזה היה בסדר, עד שמישהו חשב שמשהו לא בסדר. מנכ"ל המדינה הועמד לדין, הורשע בפלילים, ונשלח אחר כבוד לכלא. והשנה... רק לא מזמן... יצא משם.
אני לא מוכן להישבע שהבחור לא ירצה לחזור לבית הנבחרים... למה לא?
העסק הרי די מצא חן בעיניו...הכוח, השררה, החנופה...
נכון שהסיפור הזה התרחש ברובו לפני שנתיים-שלוש, אבל השנה הוא חזר לכותרות - ביום שיצא מהכלא...
ולכן גם שרון הצעיר מועמד לא רע - גם השנה - ל"איש השנה" שלי בפוליטיקה...

אבל מה דעתכם על אריה דרעי?
לא מגיע לו להיות מועמד מוביל השנה? האיש ישב שנתיים בכלא, והשנה החליט שהוא חוזר לכותרות. הוא מת להיות ראש עיריית ירושלים. ותתפלאו, יש לו סיכוי לגמרי לא רע.
כן קלון, לא קלון, השרץ אולי יוכשר בסופו של דבר - ואריה דרעי - סיכוי טוב שיהיה ראש העיר הבא של העיר הקדושה, בירת מדינת ישראל.
ואל תבינו אותי לא נכון. אריה דרעי הוא בחור חכם, כאריזמאטי, חביב, נחמד, כזה שמסתחבק עם כל העולמות. גם עם החילונים. יש אומרים שהוא עילוי. אבל ראש עירייה? נבחר ציבור? אדם שהורשע בקבלת שוחד, במרמה והפרת אמונים, וישב שנתיים בכלא?
הלו? מישהו התחרפן כאן? אבל... אם זה מה שירושלים רוצה, זה מה שירושלים תקבל.
העם יחליט... ירושלים תשים את דרעי וטלית.

בכלל, השנה שהייתה, שבה שר משפטים בישראל, דניאל פרידמן, גם הוא מועמד לא רע לאיש השנה, מכריז מלחמה על שלטון החוק, ועל מערכת המשפט (בסיועם האדיב של ראש הממשלה שחשוד בפלילים, ושל השר חיים רמון שהורשע בפלילים), נבחרי הציבור שלנו שכחו, ואולי אף פעם לא זכרו, שהחוק הוא רק המינימום האולימפי, הרף התחתון שלהם.

בפוליטיקה קצת יותר מתוקנת, הם היו חייבים לדלג מעל רף נוסף, הרף המוסרי, המבחן, שמעבר לשלטון החוק. הרי לא כל מה שחוקי הוא כשר, ולא כל מה שלא פלילי הוא מותר למי שרוצה להיות מוביל, מנהיג, אדם שמדבר על ערכים...
המבחן הזה לא כתוב בשום ספר חוקים, ונבחרי הציבור שלנו, כמעט כולם, מסרבים להיבחן בו.

כשנילי פריאל, זוגתו של שר הביטחון ויו"ר העבודה, עושה לביתם המשותף וגובה כספים מצחיקים (FUNNY MONEY ) למטרות מוזרות - בזכות המוניטין והקשרים של האיש שאיתה, אהוד ברק, זה אולי כשר, אבל מאוד מסריח.

כששרה נתניהו לא מתביישת לבקש את המתנות שהוחרמו ממנה מתקופת היותה
אשת ראש הממשלה - גם זה אולי כשר - אבל מאוד-מאוד מסריח.
ונכון שאולי מדובר בשמונצס... והיו שם גם חפצים אישיים שלה. אבל ממתי מתנות וחפצים שנתנו לה מלך ירדן, או ראשי מדינות ואורחים רשמיים אחרים שהגיעו למעונו הרשמי של ראש הממשלה - שייכים לה אישית? אפילו שהחוק מתיר לה לשמור לעצמה מזכרות פעוטות ערך.
ועוד לא הספקנו לשכוח את הביקור המלכותי של הזוג נתניהו בלונדון - בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה - ואת החשבון המטורף (זה התגלה רק השנה) שהוגש למי שמימן את שהותם במלון המפואר. מה קרה? הסברה?
נכון, אין טוב מביבי בהסברה. הוא עושה את זה נפלא. אבל למה, לכל הרוחות, בעיצומה של מלחמה כל-כך קשה, כל-כך מדממת, הוא חייב לצרף את שרה, רעייתו, לטיול המפנק, ולפוצץ כספים דמיוניים על שרותי כביסה וROOM SERVICE -?
אז ביבי וברק, שעוד מעט נחזור אליהם, בהחלט רשאים להגיש מועמדות
לאנשי השנה שלי בפוליטיקה. גם הם עונים על כול הקריטריונים של גיבורי תרבות בארץ הזאת.

כמה שאני מתגעגע לאנשים כמו בני בגין ועוזי לנדאו, ויוסי שריד, ומנחם בגין, ואפילו ליצחק רבין - למרות חשבון הדולרים של אשתו. וזה לא שאני מתרפק רק על מה שהיה.
גם היום - יש... תאמינו לי - יש חברי כנסת ושליחי ציבור הגונים וישרי דרך. אבל מה לעשות שהם במיעוט מבוטל.

ציפי לבני, שתוביל את מפלגתה, קדימה, בבחירות הבאות, היא כנראה אחד מהם. על הנייר יש לה סיכוי לא רע להיות ראש ממשלה - גם לאחר הבחירות הבאות, ואשת השנה שלי כבר השנה.
במחשבה שנייה - אולי לא השנה - אלא בראש השנה הבא.

שמתם לב, שמיד לאחר הניצחון הדחוק שלה על מופז - כבר התחילו להכות בה? ומי? בעיקר החברים מהמפלגה שלה.

אגב, אריק שרון (אילו התעורר היום מן התרדמת) היה מתפוצץ מצחוק מהאפשרות
שלבני תהיה ראש ממשלה. הוא אף פעם לא "מת" עליה. אבל בואו לא נשכח: שרון היה מנהיג, אדם חזק, פורץ דרך, מוביל, אבל האיש מעולם לא עצר באדום. "לא תחסום שור בדישו", נוסחה שהציע פעם לוי אשכול, ראש הממשלה המנוח - התאימה לשרון כמו כפפה ליד. ולכן הוא מתפקע היום מצחוק. כי ציפי לבני היא כל הדרך - הפוכה ממנו.
היא באמת נראית "גברת קלין", לפחות עד עכשיו, אחת שהמבחן המוסרי מוכר לה,
מתאים לה, לא פחות מהמבחן המשפטי, החוקי, והיא מסכימה ומבקשת להיבחן בשניהם.

תודו שזה שינוי מרענן. אבל בואו נחכה קצת, נתבונן בה, נפרגן לה, בינתיים זה מגיע לה. היא הבטחה, אבל עדיין לא הוכחה. פוליטיקה אחרת היא מבטיחה, גם מנהיגות...
נראה איך היא מקיימת... אין עדיין סימנים בשטח...
כבר על ההתחלה היא מגלה, שאין פוליטיקה אחרת... פוליטיקה היא פוליטיקה, היא פוליטיקה...
אבל - ניפגש איתה בעוד שנה- שנתיים... ועד אז... ציפי... את רשאית לחייך קצת... אפילו לפרגן לעצמך...
החברים שלך הרי לא ממש עושים את זה... אז תעשי את זה - את - בעצמך לעצמך...
זה עניין של זמן עד שהשמיים יתקדרו על ראשך.

ועכשיו תרשו לי לחזור לביבי וברק. שניהם מדורגים אצלי בצמרת המועמדים לאנשי השנה בפוליטיקה. ברק בעמדת יתרון. שניהם היו ראשי ממשלה. שניהם מתים לקאם-בק. ובין שניהם קשה, קשה מאוד למצוא הבדלים. הם כמעט תאומי זהות.
שניהם חשדנים עד אימה, שניהם שבויים בידי סוקרים ותדמיתנים, איש מהם לא מסתדר עם אנשיו, ואיש מהם לא נולד לפתע מחדש.

ביבי, יוצא סיירת מטכ"ל, הוא בהחלט נואם ומסביר משכנע, וזה לא הולך ברגל. הוא היה שגריר מבריק באו"ם, גם שר אוצר מוצלח, אבל ראש ממשלה כושל.
הוא לא רצה את ערפאת, אבל חיבק אותו, חילק רובים לפלשתינים, הסכים לרדת מרמת הגולן, הבטיח ולא קיים חינוך משופר, והרשימה עוד ארוכה.
אבל מכיוון שזה לא קרה השנה, ביבי מפגר בדירוג אחרי ברק. גם רשימת הפאשלות של ברק ארוכה משל ביבי, והן מתחברות לאירועי השנה הזאת...
ברק הוא יוצא סיירת מטכ"ל, היה מפקד ורמטכ"ל מעוטר, אבל בעיקר ראש ממשלה כושל, שהותיר את כשליו יתומים, או שהשליך אותם על אחרים. זה האיש.
מאסון צאלים, בהיותו במדים, ועד לבריחה מלבנון כראש ממשלה.
חבריו לנשק מעידים עליו, שבשדות הקרב הוא גילה תעוזה, היה קצין ללא חת.
וזה כנראה נכון.
אבל באזרחות, לא קם ראש ממשלה רופס ממנו.
הוא הבטיח שחר חדש, שלום, ביטחון, למען עתיד ילדינו כמובן, אז הוא הבטיח.
גם הוא, כמו ביבי, התנשק עם ערפאת, ובעט בו, התחייב לחברה צודקת, לכלכלה בריאה, אבל במבחן התוצאה, הבן אדם לא עלה כיתה.
הוא כשל בביטחון, הרחיק את השלום, פגע בכלכלה, ריסק את הבריאות, פלירטט עם השמאל, קרץ לימין, ודאג בעיקר לשימור כיסאו.
והעם, מה לעשות, לא מטומטם. העם אומנם בחר בו, נתן לו צ'אנס, אבל כשראה את גיליון הציונים שלו, שלח אותו הביתה להביא את ההורים. וגם ההורים לא עזרו.
אהוד ברק סולק בבושת פנים והלך לעסקים, אתם יודעים, לעשות לביתו.
למה לא לאסוף כמה שקלים או דולרים באמצעות כרטיס-ביקור שעליו כתוב:
"ראש ממשלה לשעבר" ו- "רמטכ"ל לשעבר"?
ואז, כשמילא את אסמיו, ממרומי מגדל השן התל אביבי שלו, פתח מצנח,
נחת עלינו, והכריז: חזרתי, נולדתי מחדש, הפקתי לקחים, למדתי מטעויות, תנו לי עוד צ'אנס.
והעם רואה את המראות, שומע את הקולות, משפשף את העיניים, ובחלוף ההלם, סליחה, אומר העם, לא קונה את הסחורה.
כי ברק החדש הוא בדיוק, אבל בדיוק אותו ברק הישן, רק שהחליף דיסקט.
הוא למד לשחק קצת יותר טוב, למד להעמיד פני מקשיב, מתייסר, רגיש, מתחשב,
ואפילו טון הדיבור שלו, עד לפני כמה חודשים, כאילו התרכך.
אבל מה לעשות שהמסכה שעל פניו סדוקה, והאיש שניסה להיות מופנם, אחראי ובעיקר שתקן, לצורך הקאם-בק כמובן, חזר להיות בדיוק אותו ברק הישן. דברן כפייתי, יהיר, מתנשא, והאבא של הספינים והקומבינות.
יש לו הרי מוח אנליטי. הוא החכם באדם, ו-כ-ו-ל-ם, אפילו אלה הכי הקרובים אליו,
הם אהבלים מוחלטים. פיונים קטנים על לוח השחמט הווירטואלי שלו.
הוא מביט בהם, ובעיקר - דרכם. לא רואה אף אחד ממטר. כולם שקופים עבורו.
את המו"מ עם ציפי לבני, על כניסה לממשלתה, הוא מנהל כאילו הנשיא הטיל עליו
את מעשה המרכבה...
אבל בחירות הרי מפחידות אותו פחד מוות. במבחן הקלפיות הוא עלול להתרסק.
ולכן, למרות כול הרטוריקה והאקרובאטיקה, בשם האחריות הלאומית,
בשם המאבטחים, המנעמים והשררה, הוא זוחל עכשיו לממשלתה של ציפי.
ויום לאחר הבחירות, יהיו מתי שיהיו, הוא שוב יזחל ויחזר על הפתחים, ושוב יתחנן להיכנס לממשלה, לכל ממשלה, בכל מחיר.
כי דדיה של הקואליציה הם סם החיים שלו. הוא חייב לינוק מהדבש הפוליטי.
אהוד ברק, מדורג אצלי בצמרת הגבוהה של המועמדים הסופיים
לאנשי השנה בפוליטיקה. ביבי מפגר אחריו. שניהם - בדבוקת המובילים.
וכמו שאתם כבר מבינים, בתחום הפוליטי, הבחירה שלי, היא בין הגרוע ליותר גרוע.
ולכן ברק מוביל על ביבי. הוא גרוע יותר. סיכוייו להיבחר טובים יותר.
וזה הזמן להחליט.

מי מבין המועמדים שלי - הוא איש השנה בפוליטיקה?
המרוץ צמוד... אנחנו בישורת האחרונה...
ברק עדיין בקבוצת המובילים. אולמרט מוביל עליו, עדיין בראש - לא מרים ידיים.
הירשזון פותח צעד ונצמד למובילים, גם שלמה בניזרי, אריה דרעי, דניאל פרידמן,
מני מזוז, עמרי שרון, פותחים מבערים ומתקרבים לעורפם של המובילים.
הם לא מפגרים בהרבה.
על קו המטרה... מי חוצה ראשון?...
מהמקום שאני יושב ביציע, קצת קשה לקבוע, זה היה מאוד-מאוד צמוד, אבל הפוטו פיניש לא טועה.
כן, אהוד אולמרט חצה ראשון. הוא המנצח. הוא הזוכה. הקהל עומד על רגליו ומריע.
אולמרט מתעטף בדגל ישראל ורץ לקהל. הרבה אהבה מרעיפים עליו. זרי פרחים על ראשו... הוא קורן מאושר. המרתון הזה לא היה קל...

בפוליטיקה, אהוד אולמרט
אולמרט. בזכות, לא בחסד.

אולמרט. ראש הממשלה הראשון החשוד (ואולי אפילו יורשע) בשוחד, מרמה והפרת אמונים. על עבירות כאלה הולכים לכלא [צילום: פלאש 90]

אבל אולמרט הוא המנצח.

מדליית הזהב שייכת לו בזכות ולא בחסד. הוא הרוויח אותה ביושר.
ראש הממשלה הישראלי הראשון שחשוד בשוחד, במרמה, בהפרת אמונים, וככל הנראה גם יואשם, ואולי אפילו יורשע, ועל עבירות כאלה הולכים, בדרך כלל, לכלא.
איזה כבוד, איזו התרגשות, דמעות חונקות את גרוני. ראש הממשלה הישראלי הראשון - אולי בדרך לכלא...
ודווקא על-רקע ההתרגשות הגדולה והכבוד המפוקפק, עוד מילה על אולמרט, שהוא איש השנה שלי - במובן הכי גרוע של הבחירה.
משהו - בנימה קצת פחות סרקסטית. אפילו משהו חיובי קטן על אהוד אולמרט, ותתפלאו, יש...
הוא בן אדם שאוהב בני אדם. אנושי, איכפתי, תרבותי, ולכן הלב כואב.
כשהוא נוגע בכתפו של מישהו, כשהוא מתחבק ומסתחבק - הוא עושה את זה
בחום אמיתי. אהוד אולמרט לא מזייף אורגזמות חבריות.
ותתפלאו, הוא גם מנהל טוב, אפילו היה ראש ממשלה לא רע, חוץ ממלחמת לבנון השנייה שנפלה עליו כשהיה עדיין בתול.
ואילו גם היה נקי כפיים, ואילו לא היה נהנתן כפייתי, ולא היה עושה שטויות,
ולא היה לוקח מעטפות עם מזומנים, ספק אם היה זוכה בתואר "איש השנה שלי בפוליטיקה".
אבל אז - היה לנו אולי ראש ממשלה בסדר - לעוד כמה שנים טובות...
ואנחנו, גם אז, כמו תמיד, היינו מתבכיינים, היינו מקטרים, אבל בעיקר חוגגים.
כי כאלה אנחנו.

במשטרה, אורי בר-לב
בר-לב. "זמזם את החיים"

אורי בר-לב. האיש שהביא חוק וסדר ל"דרום הפרוע". בן אדם שמביט ישר לעיניים. הוא לא משפיל מבט, לא מתחמק, לא מסתתר. ולכן, אורי: זמזם את החיים. מגיע לך. שים עליהם קצוץ. אנחנו אתך.

ויש השנה גם קטגוריה, שלא שייכת לשום קטגוריה...הורים שמתעללים ורוצחים ילדים... אמהות שרוצחות ילדים... סבא שרוצח את נכדתו... זוועה שלא ידענו כמותה...
והזוועה הזאת פרצה השנה לחיים שלנו בצרורות... לא מקרה בודד... מגיפה...
רוני רון... מארי פיזם... אילנה בוריסוב... אלה לא בני אנוש... אין שום קטגוריה או דרוג שיתאימו להם... אלה מפלצות...

בכלל... רצח הפך אצלנו עניין של מה בכך... משהו סטנדרטי... שיגרתי... יש ביקוש... יש היצע... יש מחיר... יש חיילים... ויש חללים...
והעיקר... יש משפחות שמנהלות את התעשיה הזאת... רצח, הימורים, סמים...
ואנשים תמימים שבמקרה נמצאים בסביבה - בבתי קפה... על שפת הים... לאור היום...
הם נקלעים שלא בטובתם אל קו האש - ומשלמים בחייהם...
והמשטרה - מנמנמת...

האברג'ילים, האלפרונים, החרירים, האבוטבולים... הם הרבה יותר חזקים מהשוטרים...
צחוק גדול הם צוחקים על לובשי המדים... שבראשם עומד דודי כהן, המפכ"ל...
עושה רושם שהבן-אדם בתרדמת...
ואם לפתע יתעורר, ירצה בעיקר לחזור הביתה בשלום...
ושלא יבלבלו אותו עם העובדות... או עם קציני משטרה מצליחים...
כי הוא לא ממש אוהב כאלה שעושים גלים... ובעיקר מצליחנים...

גם השר שמעליו, אבי דיכטר, זה שמינה אותו (זוכרים את הפיאסקו...)
לא אוהב אותם... את המצליחנים...

דיכטר, שהיה פעם ראש השירותים החשאיים (אומרים שאפילו מוצלח),
ניסה בסוף השנה הזאת להסתער ולכבוש את מפלגתו קדימה... גם זה נגמר בפיאסקו...
אבל הוא בעיקר ניסה, ואולי עדיין מנסה, להיות מפכ"ל-על...
משפחות הפשע מתפקעות מצחוק...
הן ממשיכות לפוצץ אנשים ברחובות - ודיכטר עסוק ביחצ"נות...
טיפוס מוזר הוא אבי דיכטר...
מישהו מצליח לנחש על מה הוא יתנפל בשנה הבאה?... מה הוא ירצה...
למה הוא ירצה... ולמה הוא ימשיך לעשות בעיקר את מה שהוא לא ירצה?...
ולכן, איש השנה שלי... בין שוטרים לגנבים, לרוצחים...לא יהיה המפכ"ל,
בטח לא השר...
אלא מישהו שהשניים האלה לא רצו ולא רוצים...
האיש שהביא קבלות מהנגב... האיש שהביא חוק וסדר ל"דרום הפרוע"... ניצב אורי בר לב...
ואגב... שמתם לב? שבר לב הוא בן אדם שמביט ישר לעיניים... לא כולם מסוגלים...
בטח לא במשטרה... הוא לא משפיל מבט... לא מתחמק... לא מסתתר...
ולכן, אורי... זמזם את החיים... מגיע לך... שים עליהם קצוץ... אנחנו אתך...

בביטחון, דוד שפירא
שפירא. פרץ לישיבה והרג את המחבל

דוד שפירא. קצין צנחנים, סרן. בוגר הישיבה, שמתגורר בסמוך אליה. הוא היה בבית, שמע את היריות, לקח את כלי הנשק האישי שלו, פרץ לישיבה וחיסל את המחבל.

לא, לא שכחתי שאנחנו חיים במדינה שצורכת המון ביטחון, מדינה של צבא, צבא של מדינה.
יש אנשים במדים שבלטו השנה...יש כאלה שהצטיינו, יש כאלה שפישלו... ויש - והם לא מעטים - שפשוט סרבו והשתמטו...
וזה הפך כבר לתופעה ...אולי למגפה...
עניין של מצפון - הם אומרים...
רק לא ברור לי - למה הילדים שלי - כאילו אין להם מצפון...
למה הם - הילדים שלי - לא חשבו ולא חושבים שיש בכלל אופציה כזאת... סרבנות...
למה הם חשבו וחושבים, שמי שחי בארץ הזאת, ונהנה מכל הזכויות -
חייב גם - בכל הג'יפה... כמו צבא למשל...
וזה לא נוגע בכלל להשקפת עולמו של הבן אדם... של המתגייס...
שיהיה מצפוניסט...שיהיה פציפיסט - לפני השרות... ואחריו...
אין לי שום בעיה עם זה...
שיפגין... שיעשה שביתות רעב... שיוריד ממשלות...
אבל ביום הגיוס - שלא יברח... שיעשה צבא... כמו כולם...
אין שום סיבה בעולם שיתחמק מטעמי מצפון -
והבן או הבת שלי, שהם מצפוניסטים לא פחות ממנו -
יעשו צבא וירוצו על הג'אבלאות...
זה מה שאומר ההיגיון העקום שלי...
ולכן... אם את, או אתה, רוצים לחיות בארץ הזאת - נהדר... הארץ הזאת רוצה אתכם...
יש המון יתרונות לחיות כאן... אין עוד מקום נהדר כזה בעולם...
אבל יש גם חובות... ואפילו סכנות...
ואם הסכנות לא בשבילכם - אין בעיה... תעברו לגור במקום אחר...
אני לא אכעס עליכם... גם לא אקרא לכם 'יורדים'... מבטיח...
אבל אם אתם כאן - אז עד הסוף... לא רק בשביל הקצפת...
תאמינו לי... אפשר להיות מצפוניסט - וגם למלא את כל החובות בארץ הזאת... אפשר...

זו לא הייתה שנה ביטחונית קלה... גם השנה... לכולנו...
בעיקר לאלה שראו את המוות בעיניים... את פיגועים ואת המחבלים...
ובכל זאת... זו הייתה שנה - קצת פחות קשה מכמה מקודמותיה...
תושבי שדרות נשמו השנה קצת לרווחה... וזה לא הולך ברגל...
כבר חצי שנה שלא נוחתים עליהם קסאמים... כמעט...
פה ושם טפטוף... זה מרגיז... זה מקומם... זה מפחיד...
אבל זה לא דומה למה שהיה...
לא ברור כמה זמן יימשך - השקט השביר הזה...
חבית אבק השריפה של עזה מתמלאת... המנהרות להברחת נשק צפופות בכיוון אחד...
ולך תדע מה באמת עובר בראש שלהם...
גלעד שליט - עדיין אצלם... בשבי... מי יודע מתי ישוחרר...
גם בצפון תמונה דומה... שקט יחסי - אבל החיזבאללה על הגדר...
נאסראללה נמצא אומנם רוב הזמן מתחת לאדמה - אבל גם שם הוא לא נח לרגע...
ו... גם אצלנו לא נחים...
בראש הצבא עומד היום אדם - שלשם גיוון - כנראה שלא עושה פוליטיקה...
הוא בא כל בוקר לעבודה... לא כדי לדבר בטלפון עם מנהל הבנק שלו -
אלא כדי לעבוד...
ויש לו חתיכת עבודה לרמטכ"ל... לשקם צבא שפישל בענק לפני שנתיים...
גבי אשכנזי נראה בן אדם שלא מתעסק בשטויות...
איש השנה שלי בביטחון? הוא בהחלט ראוי... אבל אולי בשנה הבאה...
מבחן התוצאה הוא שיקבע... עד עכשיו הציון הוא "בסדר"...
אבל לא יותר מזה...
ויש גם שר ביטחון... שעליו כבר דיברתי מספיק...
הוא לא איש השנה שלי - לא בביטחון, ולא בשום קטגוריה אחרת...

את איש השנה שלי בביטחון, אני לא בוחר מהצמרת הביטחונית... אלא מלמטה... מהשטח...
האיש נחשף השנה במהלך הפיגוע המזעזע בישיבת מרכז הרב בירושלים...
שמונה תלמידים נרצחו שם בידי מחבל שחדר לישיבה... עוד תשעה נפצעו...
זה יכול היה להיות הרבה יותר קטלני - אלמלא אדם אחד...
קצין צנחנים, סרן דוד שפירא, בוגר הישיבה, שמתגורר בסמוך אליה...
הוא היה בבית... שמע את היריות... לקח את כלי הנשק האישי שלו, פרץ לישיבה,
וחיסל את המחבל...

סרן דוד שפירא - הוא איש השנה שלי - בביטחון.

בכלכלה, ארקאדי גאידמק
גאידמק. שלך שלך. שלנו שלנו [פלאש 90]

ארקאדי גאידמק. עכשיו הוא מנסה לחסל את כל העסקים שלו בארץ ולעשות מה שהוא יודע לעשות - עוד פחות טוב: פוליטיקה. הוא החליט שהוא רוצה להיות ראש עיריית ירושלים, והוא מת להיות גם בכנסת ואולי גם בממשלה. למה לא בעצם?

ואיש השנה בכלכלה.
גם כאן לא מדובר במועמד אחד או שניים... הבחירה קשה...
וגם כאן, כמו בפוליטיקה, הבחירה היא בין הגרוע ליותר גרוע, עם עדיפות ברורה להכי-גרוע.
חשבנו, קיווינו, התפללנו, שהצונאמי שעבר ועובר על אמריקה ועל העולם, יפסח עלינו.
קדחת.
כבר למדנו, כאשר וול-סטריט מתעטשת - לנו יש נזלת, אפילו דלקת ריאות.
כאשר וול סטריט מתרסקת, איך לומר את זה בעדינות, אנחנו במצב כמעט סופני.
אבל בסוף השנה הזאת דיברו שם בוול סטריט... על-מנת חמצן, אולי הזרקה ממשלתית
ישר לווריד. זה לא קרה, ועדיין לא ברור אם אכן יקרה, ולכמה זמן יספיק העירוי...
אבל זה מאפשר לנו קצת להתנתק מהמכשירים ולנסות לנשום אוויר נקי יחסית,
ובעיקר לשוב ולהשתכשך בשלולית הקטנה שלנו.
המועמדים שלי לאנשי השנה בכלכלה, באים קודם כל מבין אלה שדוחפים את הידיים עמוק לכיסים שלנו.
כמו הבנקאים, למשל, שגובים מאיתנו עמלות מטומטמות.
למשל, עמלת פקיד, רק כדי שנוכל לשאול את כבוד הפקיד שאלה קטנה, שתיים שלוש מילים, ועמלה...
אפילו על דיבור עם המכונה - הקספומט, הסניפומט, הבנקט - מחוץ לסניף -
הם חותכים קופון, עמלה...
על הפקדת צ'ק, על משיכת מזומנים, ועל מה לא, הבנק שותף.
למה? מה קרה? הכיסים של הבנקאים לא מספיק נפוחים? ושלא תהיה טעות. הם לא עושים את זה כמו גנבים בלילה. בסמכות וברשות הם חותכים את הקופונים שלהם מאיתנו. האוצר איתם. בנק ישראל איתם. הם משתכשכים באותה שלולית. כמה טוב ומה נעים.

קחו, למשל, את שרי אריסון.
אישה חזקה ועתירת ממון, שעומדת בראש אחד הבנקים הגדולים שלנו. היא, ולמעשה כל אחד מראשי הבנקים, ראויים להיות אנשי השנה בכלכלה.
ולו רק בגלל סיפור העמלות האידיוטיות.
אגב, שרי הריסון - באופן אישי - גם אם כל הקוביות של הדומינו האמריקני
יפלו על ראשינו - שערה משערות ראשה לא תיפול. היא, באופן אישי, מסודרת.
מטוסים פרטיים, יאכטות, חגיגות ברחבי העולם, גוצ'י-מוצ'י-נוצ'י... ולכן... שרי אריסון - חזק בתמונת אשת השנה שלי בכלכלה.

אבל נדמה לי, שיש מישהו שראוי אפילו יותר ממנה לתואר הנכבד.
אין לו שום מעמד רשמי-ממסדי בארץ. הוא לא נושא בשום משרה ציבורית. עדיין.
הוא איש עסקים חובק עולם, שמתחבר רק באופן עקיף לעולם הבנקאות שלנו...
או לבתי ההשקעות... הוא לא שייך אפילו למפולת בוול-סטריט...
אבל הוא שייך לעולם העסקים... חלקם עלומים... והוא נושק לפוליטיקה...
הוא מין חוצן...חיזר... בנוף הכלכלי- פוליטי שלנו...
הבן אדם שיחק השנה עם הרבה כספים שלו - וגם לא שלו...
הוא גלגל כספים פרטיים וציבוריים - כאילו היו כדורים ברולטה רוסית...
הבעיה הייתה שבכל אקדח שלו היו יותר מכדור אחד...והאקדח גם ירה... ופגע...
ואז הוא נבהל והתחיל לירות לכל הכיוונים... והתחיל לברוח...
ועכשיו הוא מאשים את כולנו ב'ברוך' האישי שלו... ועושה מכירת חיסול...
יש הרבה מציאות במכירה הזאת... ומעניין... אין תור של קונים...
אבל... פה גדול יש לו... והוא יודע הכול... פוליטיקה, כלכלה, משטרה... פלילים...
שוק ההון... אפילו כדורגל... והאיש הוא... כן... ארקדי גאידמק...

לא מגיע לו להיות איש השנה בכלכלה? בעסקים?...

בעיקר עכשיו, כשהוא מנסה לחסל את כל העסקים שלו בארץ -
ולעשות מה שהוא יודע לעשות - עוד פחות טוב... פוליטיקה...
הבן-אדם החליט שהוא רוצה להיות ראש עיריית ירושלים...
והוא מת להיות גם בכנסת... ואולי גם בממשלה... למה לא בעצם?...
מתאים לו לדרוש את ראשות ועדת הכספים של הכנסת...
אולי אפילו את תיק האוצר... לא מגיע לו?
אז ... לא שרי אריסון... לא גליה מאור...
ארקדי גאידמק הוא איש השנה שלי בכלכלה... בעסקים...
רק בחייך, ארקדי... עשה טובה... רד לנו מהגב. ואל תיגע בנו...
בעיקר - אל תיגע לנו בפק"מ, או בפת"ם...
שלך-שלך... שלנו-שלנו...

בספורט, שחר צוברי
צוברי. הביא לנו מדליה מבייג'ין [צילום: AP]

שחר צוברי. האיש הבודד בים הרחוק. היחיד שהביא לנו מדליה מבייג'ין.

ואיש השנה בספורט...
זה יכול להיות צביקה שרף, מאמן הכדורסל, שכנגד כול הסיכויים וההפסדים -
עלה עם הנבחרת לגמר אליפות אירופה...
ומיד אח"כ, פתח, כדרכו, פה גדול על כול העולם...
או אלי רבי, מאמן נבחרת הבנות בכדורסל, שעלה איתן - בפעם השנייה ברציפות -
לגמר אליפות אירופה...
או מיקי דורסמן, הבעלים והמאמן של הפועל חולון, שלקח עם קבוצתו את אליפות המדינה בכדורסל - אחרי חמש-עשרה שנות בלעדיות של מכבי תל אביב...
או יצחק שום שהביא דאבל לבית"ר ירושלים, אבל לא היה מספיק טוב לארקדי גאידמק
והודח - סתם כך...על לא עוול בכפו...
או ארקדי גאידמק עצמו, שעשה מבית"ר משרד אינטרסים... מנוף בדרך לעיריית ירושלים...
או שר הספורט, מג'אדלה, שאיש לא מצליח להבין מה הוא עושה בממשלה...
ומה הוא עושה בספורט...
אבל בביג'ין הוא היה, ואפילו שכח להגיע בזמן לטקס הנפת הדגל בכפר האולימפי...
ולא בטוח שהוא יודע עד היום את שמות הספורטאים הנבחרים שלנו שהגיעו לבייג'ין...
אז בסדר... אין לנו ספורט בארץ... לא כדורגל, לא כדורסל, לא אתלטיקה, לא שחייה...
יש פה ושם הברקות, כמו יוסי בניון בליברפול... ועוד כמה ספורטאים מצטיינים במקצועות נידחים... במקומות רחוקים...
אין אצלנו תרבות של ספורט, אין כאן ניהול, ובעיקר אין כאן חינוך...
לא השנה ולא בשום שנה אחרת...

אז איש השנה שלי בספורט - לא מפתיע - הוא שחר צוברי, האיש הבודד בים הרחוק - היחיד שהביא לנו מדליה מבייג'ין...
כמעט כל השאר - שממה...

בחינוך? אין מועמד מתאים
תמיר. לא מספיק גרועה

מצטער רבותי, אין לי. יולי תמיר לא מספיק גרועה. בטח לא מספיק טובה. הייתי בוחר במורה או במורה - מאור עקיבא, או משדרות, או ממעלות או מנתיבות.

וזה מוביל אותי לשורש השורשים... שם מתחיל ונגמר כל הסיפור הזה של הספורט...
החינוך... זה הבסיס...
זה הכישלון הגדול שלנו... וזו הסיבה כמעט לכול התחלואים במדינה הזאת...
וחינוך - כדאי שנזכור - זו לא רק השכלה...
חינוך זו תרבות, זו התמדה, זו סובלנות, זו הקשבה, זו התחשבות -
בכביש, בעבודה, במקומות הבילוי, ובעיקר בבית... שם זה מתחיל...
חינוך זה ההיפך מ'חפיפיות'... מ"יהיה בסדר"...
יולי תמיר - שרת החינוך... אישה טובה... חביבה... משכילה... באמת רוצה טוב, אבל מה?
לא יכולה... אין לה את זה... העסק גדול עליה בכמה מספרים...
וכשאהוד ברק, או ביבי נתניהו, מדברים על חינוך,
ועל זה שהם מתים להיות גם ראש ממשלה וגם שר חינוך -
תגידו להם "חינוך עאלק"... אל תעבדו עלינו... איש מכם הרי לא ממש מתכוון...
זה נשמע טוב לקמפיין... נדמה לכם שתעשו עלינו רושם...
והרי יום לאחר הבחירות, אתם תגידו: באמת רציתי... ואפילו הבטחתי -
אבל לא הבטחתי לקיים... זה לא הסתייע...

איש השנה שלי בחינוך?...מצטער רבותי... אין לי...
יולי תמיר לא מספיק גרועה... בטח לא מספיק טובה...
במחשבה שניה...
הייתי בוחר במורה או במורה - מאור עקיבא, או משדרות, או ממעלות או מנתיבות...
הם בטח יותר טובים מכל הלוליינים בקרקס הפוליטי שלנו, שאנחנו ליצניו...

בתקשורת, מיקי רוזנטל
רוזנטל. אמיץ, הגון, נקי כפיים

מיקי רוזנטל. סיכן את מעמדו, משרתו, ועתידו. עשה סרט על הון, תקשורת ושלטון. התעלם מכל האיומים וההפחדות. לא הקשיב לתחנוני משפחתו, ערער את ביתו ואת כיסו, כדי לחשוף ולהציג לראווה את סיפורה של משפחת עופר.

ואיש השנה בתקשורת...
גם כאן יש לא מעט מועמדים...
מהעיתונות המודפסת, מהתקשורת המשודרת.... מהטלוויזיה... מהרדיו...
גם השנה נשמעו קולות של מתנגדי, ואפילו אויבי, התקשורת החופשית...
אלה שרוצים לנעול את הפיות שלנו...את המקלדות שלנו...
אלה שמנסים, ולפעמים מצליחים, להגביל, לסנן ולצנזר את המידע שלנו...
ואפילו את התרבות והבידור שאנחנו מייצרים ומספקים לציבור...
מאשימים אותנו, העיתונאים, בחוסר אחריות, ברדידות... אפילו במופקרות...
אז למען היושר וההגינות, חייבים להודות, שלפעמים זה גם נכון...
ולפחות חלק מאיתנו, העיתונאים, הרווחנו את הביקורת הזאת ביושר...
יש בינינו כאלה, שבאמת עושים מסחרה מהמקצוע...
יש כאלה שמשרתים אינטרסים עקומים... לפעמים של מול"ים...לפעמים של עצמם...
יש עיתונאים לא אחראים...לא הגונים... וזה מרגיז וזה מקומם...
וזה משחק לידיים של אלה שמנסים לסתום לנו את הפיות...
יש תופעות בעיתונות, ברדיו... בטלוויזיה... שמרגיזות... שמחליאות...
ויש תוכניות זבל בטלוויזיה... ויש כתבות זבל בעיתונות... אבל רגע... בואו לא ניסחף...
יש בארץ עיתונאים הגונים, והם רבים... יש בארץ אנשי טלוויזיה מקצועיים, והם רבים...
ובסך הכול יש לנו תקשורת לגמרי לא רעה בארץ...
ונכון שאני לא אובייקטיבי... ובתוך עמי אני יושב... אבל יש... ואפילו הרבה...
נכון שאנחנו, העיתונאים ואנשי התקשורת, לא ממש אוהבם לפרגן זה לזה...
ועולה לנו בריאות להגיד מילה טובה על קולגה... אבל מי מפרגן בארץ הזאת?
רופאים מפרגנים לרופאים? עורכי דין מפרגנים לעורכי דין? אמנים מפרגנים לאמנים?...
פרגון זה דבר שהמציאו הערלים... מעבר לים... אצלנו אין חיה כזאת...
הכרתי פעם אמן גדול, מהגדולים שהיו על בימות ישראל... והוא דווקא פרגן לאחרים...
שמעתי אותו אומר דברים נפלאים על שחקני תיאטרון ששיחקו לצידו -
אבל תמיד... תמיד רק לאחר שהם הלכו לעולמם...
אז גם אנחנו העיתונאים - לא שונים מכולם... בתוך עמנו אנחנו יושבים...
ואל תחפשו אצלנו מה שאין לאחרים... גדלות נפש... פרגון... אהבת הזולת...
לא בקרב העיתונאים, ולא בקרב העם היושב בציון...

אז... מיהו איש השנה שלי בתקשורת?
השם הראשון שעולה לי בראש הוא עיתונאי אמיץ שיצא לסקר השנה עבור העיתון שלו -
ידיעות אחרונות - מלחמה שלא שייכת לו ולנו...
רק בשם העיקרון, שעיתונאי חייב להיות בשטח... כל שטח...
ורק מהשטח אפשר להביא את הסיפור הכי טוב... הכי חזק... הכי רגיש...
אני מתכוון למלחמה בגאורגיה - ולצדוק יחזקאלי...
בקלות הוא יכול היה לדווח על המלחמה הזאת בלי לנסוע לשם...
האינטרנט מספק היום כמעט הכול...
אבל צדוק נסע... נכנס לאזורי הקרבות, סיכן את חייו, נפגע... נפצע קשה...
והוחזר לארץ על אלונקה...
ועוד עיתונאי... איש טלוויזיה, שראוי השנה לתואר... אבל מהכיוון ההפוך...
אני מתכוון לבחור מהפוליגרף, ומהפרסומת לבנק לאומי...
פעם הוא היה עיתונאי על הכיפאק... כתב מדיני... עיתונאי יעיל... אמיץ,
גם מגיש חדשות טוב...
אבל הבחור - כואב הלב - החליט להתעסק ב"פורנוגרף"... ובשטויות אחרות...
ולא שאני חושב שאסור לעיתונאי לעסוק לפעמים בבידור... בחומרים קלילים...
אבל גדי סוקניק חצה את הקווים... הוא גירד את תחתית הסיר...
ולכן הוא בהחלט ראוי להיות מועמד מוביל לאיש השנה שלי בתקשורת...

אבל מי שהכי ראוי השנה לתואר הזה... בהפוך מגדי סוקניק -
הוא באמת עיתונאי מזן נדיר... אמיץ מאין כמוהו... הגון... נקי כפיים...
מקצוען מהדרגה הכי גבוהה... והשנה הזאת - זו השנה שלו...
הוא הלך נגד כול הזרם... סיכן את מעמדו, משרתו, ועתידו...
עשה סרט על הון, תקשורת ושלטון... התעלם מכל האיומים וההפחדות...
לא הקשיב לתחנוני משפחתו, ערער את ביתו ואת כיסו...
כדי לחשוף ולהציג לראווה את סיפורה של משפחת עופר...
בעצם, לא כל כך לראווה, כי חוץ מרשות השידור, הערוץ הראשון,
שם הבטיחו לפתוח לו דלת... לא ברור כמה רחבה הדלת,
ומה מתוך הסרט הם יהיו מוכנים להכניס בדלת...
אבל חוץ מהם - אף תחנת טלוויזיה מסחרית, אף גוף שידור מסחרי בארץ
לא הסכים לשדר את הסרט...
הפחד ממשפחת עופר היה משתק וחזק - מכול שיקול מקצועי...
הסרט מוקרן - לפי שעה - כמעט במחתרת... במעגל סגור... בסינמטק...
והאיש הוא - איש השנה שלי בתקשורת - מיקי רוזנטל.

אשת השנה, קרנית גולדווסר
גולדווסר. אחת ויחידה

ואיש השנה שנמצא אצלי מעל כולם, איש השנה של כל הקטגוריות.
ליתר דיוק אשת השנה.

הכול כבר נאמר עליה. כול מילה מיותרת.

אשת השנה שלי, בכל הקטגוריות, היא אחת ויחידה, קרנית גולדווסר.

אישה שהייתה אות ומופת לכולנו - בשנה הכי קשה בחייה.
רק טוב, קרנית, ושלא תדעי, ולא נדע כולנו, צער.

שודר במקור בראש השנה ברדיו חיפה, 30.09.08
תאריך:  30/09/2008   |   עודכן:  30/09/2008
דן שילון
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
פורומים News1  /  תגובות
כללי חדשות רשימות נושאים אישים פירמות מוסדות
אקטואליה מדיני/פוליטי בריאות כלכלה משפט סדום ועמורה עיתונות
אנשי השנה של דן שילון - המועמדים, הזוכים
תגובות  [ 50 ] מוצגות   [ 49 ]  לכל התגובות        תפוס כינוי יחודי            
כותרת התגובה שם הכותב שעה    תאריך
1
פלוצר בכיר
30/09/08 21:40
2
שושפרי
30/09/08 22:15
 
רמת אפעל
1/10/08 07:32
 
פלוצר בכיר
1/10/08 09:05
3
והארות
1/10/08 02:02
 
כלב בן יפונה
1/10/08 09:06
4
אני שונא צבועים
1/10/08 02:02
5
דן הרפז
1/10/08 04:55
6
ישמעאל
1/10/08 07:16
7
הניה
1/10/08 07:32
 
דן שילון = כישלון
1/10/08 09:02
8
קורן נאוה,טבריה
1/10/08 07:37
 
פלוצר בכיר
1/10/08 08:34
 
עיתונאים ימניים
1/10/08 13:39
 
קורן נאוה,טבריה
1/10/08 15:13
 
קורן נאוה,טבריה
1/10/08 15:22
9
רמת אפעל.
1/10/08 07:39
10
בומבה
1/10/08 08:16
 
אמא שכולה
1/10/08 11:09
 
בומבה
1/10/08 12:13
 
אורית ת"א
1/10/08 12:45
 
שרון ר.
1/10/08 13:37
 
פלוצר בכיר
1/10/08 14:34
 
שרון ר.
1/10/08 17:57
11
יולי=סגנון הסמול
1/10/08 08:23
12
יוסי ארביב
1/10/08 09:00
13
צארינה
1/10/08 09:57
14
פוףףףףףף
1/10/08 11:58
15
נתי בן משה
1/10/08 12:35
 
אוי-גיוואלד !!!
1/10/08 14:16
16
אבי ת"א
1/10/08 13:36
17
בני בנקר
1/10/08 13:49
18
שוטר בדרום
1/10/08 13:53
19
איתן ,שוטר בכיר
1/10/08 14:11
20
שקוף
1/10/08 14:40
21
נמאס לי
1/10/08 14:51
22
שרה.א
1/10/08 15:28
23
שמחה
1/10/08 15:41
24
כתיבה משובחת
1/10/08 16:07
 
שקוף
1/10/08 18:23
25
שרה.א
1/10/08 19:18
 
איש כועס
1/10/08 20:14
 
סיירת מטכ"ל
1/10/08 20:36
 
שרון ר.
2/10/08 00:28
 
פלוצר בכיר
2/10/08 08:11
26
א .פובליציסט
1/10/08 19:51
27
אלון ה
2/10/08 10:16
28
אלון ה
2/10/08 10:22
29
איש כועס
2/10/08 11:25
תגובות בפייסבוק
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
אילו אמרו לכם לפני עשור בלבד, שהתביעה למימוש זכות השיבה של הפלשתינים נמצאת בשלבי מימוש - האם הייתם מאמינים? סביר שלא. אבל, מוזר ככל שזה נשמע, המציאות מראה שאולי כן.
30/09/2008  |  יחיאל שבי  |   מאמרים
מקורות פלשתינים מסרו השבוע שממשלת ישראל הציעה לפלשתינים לצרף לתחום הרשות הפלשתינית את שדה התעופה עטרות שבין ירושלים ורמאללה, ובמקומו בודקת ישראל אפשרות להקים שדה תעופה חדש ממזרח למישור אדומים. לשם בחינת הקמת שדה התעופה החדש הוקמה ועדה מקצועית, שבחנה עד עתה את תנאי הקרקע ומזג האוויר במקום.
30/09/2008  |  מרדכי קידר  |   מאמרים
בשבוע שעבר, בשיאו של קמפיין מהמכורים והמכוערים שידעה המדינה, נבחרה ציפי לבני לעמוד בראש תנועת קדימה. ומשם, אם לא תהיינה הפתעות של הרגע האחרון, היא גם תירש את כסאו של אולמרט בראש שולחן הממשלה.
30/09/2008  |  אדי אהרונוף  |   מאמרים
אין צורך ביותר מדקות ספורות של צפייה כדי להגיע להערכה שמבין אחד עשר דיירי "האח הגדול" שנותרו בתוכנית, מי שראויה לנצח ולזכות במיליון השקלים הינה עינב בובליל.
30/09/2008  |  עו"ד יוסי דר  |   מאמרים
ביום 22 בספטמבר 2008 נפתח מושב בן שבוע של מועצת הנגידים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (סבא"א - IAEA) - שלאחריו מתקיימת הוועידה הכללית השנתית של הארגון. בפני מועצת הנגידים מונח הדוח התקופתי של המנהל הכללי של סבא"א בנושא "יישום הסכם אמצעי הפיקוח במסגרת האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני (NPT) ברפובליקה האיסלאמית של אירן", שהופץ שבוע קודם לכן. אף על-פי שהוא אינו שונה מהותית מקודמו בתוכנו הטכני, מדובר בדוח חמור ביותר. שני התחומים העיקריים המוזכרים בדוח המספקים סיבה מיידית לדאגה הם "פעילויות נוכחיות להעשרת אורניום" ו"ממדים צבאיים אפשריים" של התוכנית האירנית לפיתוח נשק גרעיני. הדוח כולל גם היבטים נוספים, אך אין בהם משום סיבה מיידית לדאגה.
30/09/2008  |  אפרים אסכולאי  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
איתמר לוין
איתמר לוין
עם חיוך תמידי והמון סבלנות ואנושיות, חוי טוקר מנהלת בנינוחות דיוני חדלות פרעון - אם כי לעיתים תכונות אלו גורמות לה לאפשר לעורכי דין להאריך מדי ואף לנהל שיחות ממש מתחת לדוכן
דן מרגלית
דן מרגלית
לאחר 170 ימי המלחמה, לא נסכים עוד שנכדינו ונכדותינו ישלמו בדמים אלה או בדמים אלה את מחיר הטפילות של החרדים
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il