כך כותב היום דן מרגלית ב'ישראל היום': "...יום הדין מכפר על חטאי האדם כלפי בוראו. לא כלפי אדם אחר, אלא אם הנפגע סולח. כבר שנתיים אני חש נפגע על-ידי אהוד אולמרט והיה בלבי כעס עליו, מפני שסיפר לי שאין לו גרוש, שמה שיש לו עשה ביושר ובעמל בהיותו עו"ד וח"כ בשנים בהן הותר הדבר בחוק. שעובדה היא שכל ההשמצות עליו הופרכו ומעולם לא הורשע; ושבכלל פגעתי בו לפני הבחירות ב-2006 כאשר חזרתי וכתבתי כי ראוי למנות את דן מרידור לשר המשפטים ו/או את אליעד שרגא לשר לביטחון פנים.
"לדבריו, כתיבה כזאת בחתימת חבר קרוב מעוררת בציבור רושם כי לדעתי הוא צריך למשגיח כשרות בענייני טוהר המידות. הכיצד העז להטעות אותי כאילו הוא ישר דרך? לאחרונה הבנתי כי אין מקום לכעס. מצד אחד הצהרתי במשך שנים כי אם שילשל כסף לכיסו לא אהיה עוד חברו, ומצד אחר ציפיתי ממנו שיבוא ויספר לי את האמת על המעטפות של משה טלנסקי ועל חשבון הנסיעות הכפול ומכופל בראשון-טורס ועל שאר עסקיו האפלים. לא סביר? אשר על כן על ההטעייה ארוכת השנים ההיא שהציג עצמו בעיניי כאדם ישר ונרדף אני סולח לו...."
יש נטייה לשכוח היסטוריה ארוכת שנים, אך היסטוריה של שנתיים-שלוש קשה לשכוח, וכנראה שזכרונו של דן מרגלית קצר - קצר מאד.
דן מרגלית הרי התהפך במהלך המלחמה האחרונה בלבנון. אז לא היה ידוע על טלנסקי, לא היה ידוע על מעטפות, אז לא היה כל פרט חדש בנוסף לכל מה שכתבו כל מיני נודניקים כמו יואב יצחק ואריה אבנרי על מעללי אולמרט לאורך השנים - פרטים שדן מרגלית ודאי ידע אותם מידיעה אישית, עקב קרבתו הרבה לאולמרט.
מרגלית כעס על אולמרט, לטענתו על כי הטעה אותו בקשר למצבו הפיננסי, משמע שברגע ההתהפכות נודע למרגלית על כי מצבו הפיננסי של אולמרט שונה ממה שחשב, והוא כעיתונאי בכיר לא סיפר לנו על כך? מרגלית הרי חשף את הדולרים של רבין, והביא לחיסולה של הקדנציה הראשונה של רבין!!!
ואם נודע למרגלית על כך, והחליט משום מה לא לספר לנו, מדוע שינה את דעתו על מהלכי המלחמה? מה הקשר בין מחט לתחת, מה הקשר בין המצב הפיננסי של ראש הממשלה, לבין תועלתה ועקרונותיה של המלחמה?
או שדן מרגלית לקה בשכחה מדאיגה, או שהוא פשוט עובד על כולנו בעיניים.
ורק לכמה ציטוטים מפי מרגלית:
- "חברי זה 35 שנה אולמרט אינו מושחת" - דברי מרגלית טרם הבחירות בשנת 2006, כפי שהם מובאים במאמר ביקורתי על העיתונות בישראל על-ידי ארי שביט בעיתון הארץ.
- "לבד מהחלטתו השגויה להפסיק את הלחימה האווירית בדרום לבנון ל-48 שעות, שאפשרה לחיזבאללה לשאוף אוויר ולהתחמש באופן חלקי מחדש, ניהל אהוד אולמרט את המערכה בשיקול דעת (כניסה הדרגתית מותנית לפעילות יבשתית) ובאומץ לב (ההיתר לפעול בבעל-בק. נכון שיש גם מחלוקת אם קיבל על עצמו תנאי פתיחה מגבילים שהשהו את סממני ההצלחה, אבל זה עניין להיסטוריונים. איש אינו יודע מה יילד יום. אבל עד היום נולדה התנהלות ראויה." - עיתון מעריב, 5 באוגוסט 2006.
- "המצמוץ של אולמרט בצמתים המכריעים של הלחימה באוויר וביבשה הוא סיפור העל של המלחמה הזאת" - עיתון מעריב, 19 באוגוסט 2006, שבועיים לאחר ההתייחסות הקודמת - ההפוכה.
שימו לב להתהפכות של דן מרגלית בין ה 5/8/2006 לבין ה-19/8/2006; באמצע התייחס דן מרגלית בטורו לעובדה שאולמרט מעדיף את עצותיו של טורבוביץ (שהיה אז ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה) על פני עצותיו של דן מרגלית, שהיה אז עיתונאי במעריב.
אין אלא להסיק שחבריו של אולמרט משכבר בימים ודן מרגלית בראשם, אשר ידעו במשך כל השנים על מעשיו של אולמרט, אם לא בפרטים קטנים אזי בפרטים גדולים, והכירו את נוהגי חייו "בלי גרוש", מתהפכים שוב ויוצאים למלחמה על חירותו של מיטיבם, אהוד; שמא יודעים הם שלמטבע יש שני צדדים והקרבה הזו, אשר הביאה אותם להיכרות מצוינת עמו במשך 35 שנה, הביאה גם אותו להכיר אותם.
אז עכשיו הם סולחים לו, ומחר יקראו גם לציבור וליועץ המשפטי לממשלה לסלוח לו. בקיצור, תרגיל 24455 בספינולוגיה: הוצא חלוץ, תן לו לדבר כאחרון הקיצונים באופוזיציה, וברגע המכריע הוא יצטרף חזרה לקואליציה - תוך שהוא ממוטט את כל ההתנגדות.
אוי לנו מכאלה עיתונאים, עיתונאים שאת דבריהם ההזויים והמנותקים מן המציאות, פראבדה של רוסיה הקומוניסטית לא הייתה מפרסמת, עוד בשנים של סטאלין.
