ראינו בערב תשעה באב סרט על יהודים ילידי הארץ, שסביהם הגיעו כפליטי השואה וכיום הם מנסים לקבל דרכון גרמני, כן לא פחות. בסרט כיכב בחור שגדל בבית דתי, שירת ביחידה מובחרת ולמד בישיבת הסדר והופיע כדמות מנותקת ממולדתו, עמו ומסורתו, הגר בברלין כבר עשר שנים. אימו אמרה "מה אני יכולה לעשות?" כן שאלה קשה.
נראה שחינוך מורכב ממסרים גלויים וסמויים. דוגמה למסר סמוי וגלוי: הורה מחנך את ילדיו ליושר והגינות אך שמתקשר בעל חוב הוא אומר לילדיו שיגידו שהוא לא בבית. זוהי דוגמה למסר גלוי (תיאורטי) ומסר סמוי (מעשי).
במקרה הזה כמו במקרים אחרים נראה שמסרים סמויים עובדים יותר ממסרים גלויים כמו "אין שום מקום בטוח ליהודים וכדאי שהמזוודות והדרכון יהיו מוכנים", מסר עתיק יומין, שעובר כחבל עבה בהיסטוריה היהודית ב-2000 השנים האחרונות.
ליהודון בגלות היו שתי אפשרויות: הגנה או בריחה. לבריחה צריך מזוודה ודרכון כאמור, ולהגנה צריך פטרון - גוי טוב או גדר. גולדה מאיר בזיכרונותיה כילדה ברוסיה מתארת את אביה דופק מסמרים בדלת (מחבר את הדלת למשקוף) כדי למנוע (בהצלחה) פוגרום במשפחתו. כמובן שאחרי שמשפחת מאיר עברה את החוויה של כמעט פוגרום היא עברה לארה"ב (מזוודה ודרכון).
שני המסרים הלא מילוליים עברו החל מהעלייה השנייה ואילך:
1) אין לנו כוח ואנו זקוקים לחסות הפריץ.
2)גם גדר יכולה לעזור.
מאז קום המדינה המסרים הגלויים היו:
1) יש לנו כוח הרתעה.
2) אנחנו זקוקים לגדר.
שני המסרים האלו הם סותרים ביסודם וקשורים זה בזה: מי שיש לו כוח הרתעה לא צריך גדר. מי שמפחד ואין לו כוח הרתעה צריך גדר.
אם נסתכל משחר ההיסטוריה נראה שמנדט ה"מרגלים" היה בין השאר לבדוק "ומה הערים אשר הוא יושב בהנה הבמחנים או במבצרים" מי שיושב במבצר מפחד ואין לו כוח הרתעה ומי שיושב במחנה, ללא חומה וגדר בוטח בעצמו ויש לו כושר הרתעה. ניידות = ביטחון וסטטיות = פחד.
הגדרות והחומות מעולם לא הרתיעו, לא בכיבוש הארץ, לא בכיבוש ירושלים, יודפת, גמלא ועוד על-ידי הרומאים, לא בקו מז'ינו ולא בקו ברלב. המכשול הטבעי כמו הים סביב בריטניה לא מנע מצד אחד את מעוף הטילים עליה ולא מנע מצד שני את הפצצת גרמניה וכיבושה, שהחל בפלישה לנורמנדי.
המכשול הטבעי כמו תעלת סואץ לא מנע את מלחמת יום הכיפורים ממש כמו שהמכשול הטבעי של אלפי קילומטרים עוינים בין ישראל למטרה לא מנע את הפצצת הכור בעירק, או את חילוץ החטופים מאוגנדה. גדר הגבול עם מצרים לא מנעה מעבר של כלי נשק וציוד רצח אחר. גם בישוב בו אני גר בגליל, הגדר לא מצליחה למנוע חדירת חזירים והשמדת עצי פרי. בישוב סמוך - יודפת אין גדר אך יש הרתעה של כלבים נושכים.
חלק גדול מהישובים הנמצאים בסביבת כפרים ערביים בין עם בגליל ובין עם ביהודה שומרון ועזה מוקפים גדר. אף לא ישוב ערבי אחד מוקף בגדר כי הערבים לא מפחדים.
שמענו מפי רמטכ"לים ואלופים, בשנים האחרונות לשהות צה"ל בדרום לבנון, "שצה"ל יגיב בזמן ובמקום", ש"לצבא יש כוח הרתעה" אבל בערבית (או במסרים סמויים) זה כנראה נשמע הפוך לגמרי: "אנו נגיב בזמן ובמקום..." משמעותו אנו מפחדים שתגיבו חזק על תגובתנו ולכאן לא נגיב, מה שאכן התרחש בפועל.
אחרי שראינו שהגדר לא עוזרת ונותנת תחושה מזויפת של ביטחון נשאר לנו לנסות להבין מהם גורמי ההרתעה, שלא תמיד צריכים להיות מלווים בדם ואש.
בנות הברית יצרו הרתעה במחיר איום של אזרחים גרמנים חפים מפשע (?) בדרזדן ובערים אחרות. לצורך כך פיתחו פצצות תבערה מיוחדות לשרוף בתים, לא טנקים, לא תותחים, לא ביצורים - בתים. ההרתעה קיימת עד היום, כ-60 שנה אחרי סיום המלחמה. הגרמנים ודאי לא אוהבים את האמריקנים והבריטים אך הם מפחדים גם אחרי 60 שנה ממלחמה בהם או בבעלי בריתם.
ארצות הברית החריבה בשיטתיות את כל ערי יפן, חורבן גדול בהרבה מפצצות האטום. יפן עדיין מפחדת מתגובת ארה"ב 60 שנה אחרי. היפנים והגרמנים לא אוהבים את ארה"ב ובריטניה אך למרות זאת הם משווקים את מוצריהם למדינות אלו ונמנעים ככול הניתן לייבא תוצרת ארה"ב או בריטניה.
ויאטנם מצד שני העבירה מסר חד וברור לארה"ב: "אנחנו לא מוותרים במילימטר גם במחיר של מיליון הרוגים (רובם אזרחים אגב). אכן לקח לאמריקנים דיי הרבה זמן להבין את המסר אך כשהבינו הדרך לשקט האולטימטיבי הייתה קצרה.
פילוסוף המלחמות לידל ארט אמר שניתן להסיק מאירועי עבר מה לא לעשות אך לא ניתן להסיק מה לעשות. אך המכנה המשותף לשתי דוגמאות אלו הוא המסר הברור, החד והלא מתפשר.
למשל אם ישראל הייתה קובעת מסרים חדים ולא מתפשרים כמו:
1) על כל יהודי שנרצח מוקם ישוב או ביהודה או בשומרון או בחבל עזה או בגליל.
2) כפר של כול רוצח יפונה לעיר הקרובה ויוקם שם ישוב יהודי.
3) כל טיל או פצצת מרגמה שפוגעת בישוב יהודי תגרום פגיעה בתשתית החשמל של רצועת עזה, שומרון, לבנון ועוד.
4) כל רוצח משוחרר ללבנון, סוריה, ירדן או כול מדינה באירופה שמוכנה לקלוט אותו, הרי ממילא הוא ישוחרר כ"צעדים בוני אמון".
במקום סיכול ממוקד - גירוש וניתוק חשמל.
יגידו היהודונים אבל אי אפשר אנחנו לא יכולים להמרות את פי הפריץ (ארה"ב). אכן אפשר גם אפשר ראו את טורקיה, לא מעצמת היי-טק, ללא פצצות אטום, F15E, ללא מרכבה ולוויני ריגול. טורקיה מנעה מארה"ב מעבר כוחות בזמן מלחמת המפרץ ולא קרה לטורקיה כלום.
הבעיה כנראה מתחילה ונגמרת בחינוך ובמסרים שאנו מעבירים לילדנו בין אם אנו גיבורי מלחמה כמו יצחק רבין ("נשבור להם את העצמות"-דברים שנאמרו בכבש המטוס), שבנו ירד לגלות כי הבין את המסר, אהוד ברק ("נרסק אותם"-דברים שנאמרו בכבש המטוס), שביתו הבינה את המסר הסמוי וירדה לגלות, שמעון פרס שבנו גם הבין את מסר המזרח התיכון החדש כבר מזמן מרגיש טוב בגלות לבין פשוטי העם, שגם אצלם חלחל המסר אך להם לצערם אין אפשרות כלכלית לעבור לגלולת.
לחינוך צריך מנהיגים וכאלו אין כיום בארץ. בין המסרים הגלויים ההססניים של שליטי ישראל בוקעים ועולים המסרים הסמויים שיהודי טוב זה יהודי מוותר, שאולי המדינה לא תמשיך להתקיים ושאולי הגיע הזמן לבדוק אלטרנטיבות אחרות כמו דרכון האיחוד האירופי או ארה"ב.
