תחלואה משנית להשמנת יתר בצעירים

ילדים עם השמנת יתר, מבודדים מבחינה חברתית, הם נחשבים עצלנים, ובעלי אינטליגנציה נמוכה יותר. בהתאמה הם סובלים מהערכה עצמית נמוכה. בעבודה שבדקה את איכות החיים של ילדים עם השמנת יתר במרפאה להשמנה בישראל נמצא, כי לילדים עם השמנת יתר ירידה באיכות חיים בהשוואה לילדים עם משקל תקין. ההשפעה בעיקר בתחום הפיזי, החברתי, ובבית הספר.

הגורם השכיח ביותר להיפרלפדמיה משנית הוא השמנת יתר ולפיכך עם העלייה בהיקף ההשמנה חלה עלייה בשכיחות דיסלפידמיה. הדיסלפידמיה המאפיינת את ההשמנה כוללת בטריגלצרידים גבוהים, HDL נמוך, שינוי בהרכב של חלקיקי LDL.

שינוים אלו מגבירים את הסיכון לתחלואה קרדיווסקולרית. שכיחות דיסלפדמיה נבדקה בקרב 1,717 ילדים. ל-17% היה כולסטרול גבולי גבוה ול-4% היו רמות כולסטרול גבוהות; ל-10.5% היו רמות גבוהות גבוליות של-LDL ול-4% רמות גבוהות של LDL; ל-17% היו רמות גבוהות של טריגלצרידים.

הסנדרום המטבולי מתאר אשכול מאפיינים הכוללים: השמנה, יתר לחץ דם, היפרלפדמיה, כבד שומני, כשהמכנה המשותף לכולם הוא היפראינסולינמיה.

הסנדרום המטבולי משמש לניבוי הסיכון לתחלואה קרדיו-ווסקולרית. השכיחות של הסנדרום המטבולי הוא 4% בילדים ובני נוער, והשכיחות עולה ל-50%-30% בילדים עם השמנה.

ילדים עם השמנת יתר, נמצאים בסיכון לסבול מחסר במיקרונוטריאנטים. ראשית, משום שהם אוכלים תזונה לא מאוזנת, עשירה בפחמימות ושומנים מחד ודלה בברזל וויטמינים מאידך. נוסף על-כך, דיאטות הרזיה קיצוניות עלולות לגרום לירידה ברמות מיקרונוטראינטים. מצב סוציו-אקונומי נמוך מהווה מכנה משותף בין השמנת יתר ותזונה לקויה.

ילדים עם השמנת יתר נמצאים בסיכון גבוה פי שתיים לסבול מחוסר ברזל מאשר ילדים בעלי משקל תקין. כמו-כן, הם נמצאים בסיכון גבוה יותר לסבול מרמות נמוכות של ויטמין B12. במבוגרים נמצא קשר הפוך בין צריכת הסידן לבין השמנת יתר. הקשר בין צריכת סידן להשמנת יתר בילדות עדיין אינו חד-משמעי, אך קיים קשר ברור בין צריכת משקאות מתוקים והשמנת יתר.

בשל העלייה בשתיית משקאות ממותקים קיימת ירידה בצריכה של חלב. נתונים ראשוניים של צריכת סידן בילדים עם השמנת יתר במרפאה האנדוקרינית בבית חולים לילדים ע"ש ספרא, נמצא כי צריכת הסידן בבנים בגיל ממוצע של 13 שנים עם השמנת יתר הייתה56% מהמומלץ, ובבנות בגיל ממוצע של 12.5 שנים צריכת הסידן הייתה 45% מהמומלץ. הנתונים הללו אומנם אינם מצביעים על קשר בין צריכת הסידן לבין השמנה, אך בהחלט מראים כי התזונה של ילדים אלו לוקה בחסר.

אפידמיולוגיה

יל"ד נחשב למחלה נדירה בקרב ילדים ובני נוער, בעוד שבשנות ה- 80 דווח על שכיחות של 5% של יל"ד בילדים, הרי במחצית הראשונה של שנות ה-2000 השכיחות המדווחת בארה"ב היא של 11%.7.

יתר על-כן, בעוד שבעבר הסיבה העיקרית ליל"ד בילדים הייתה יל"ד משני למחלת כליה/אדרנל, הרי כיום יל"ד ראשוני עולה בשכיחותו.

ב-1988 יל"ד ראשוני היווה 16% ממקרי יל"ד בילדים, ואילו ב-2001 הוא היווה 50%. בילדים הסובלים מהשמנת יתר, הסיכון ללחץ דם גבוה היה בקרוב גבוה פי 3 מאשר ילדים בעלי משקל תקין.

בישראל בעבודה של צדיק וחב' בשנות ה-80 נבדקו ילדים בני 5-14 שנים, רק ב-1% נמצא יל"ד סיסטולי, וב-0.6% נמצא יל"ד דיאסטולי. בעבודתה של מזור-אהרונוביץ וחב' ב-2005 נבדקו 264 ילדים בגילאי 17-9 שנים, מתוכם 152 שמנים ובעלי עודף משקל ו-112 עם משקל תקין לגיל ולמין. שכיחות ל"ד גבוה ויל"ד בשמנים הייתה 31% בהשוואה ל-2% בילדים בעלי משקל תקין. יל"ד (ל"ד סיסטולי ו/או דיאסטולי גדול או שווה לאחוזון 95) נמצא ב-17.2% מהילדים השמנים.

תחלואה משנית ליתר לחץ דם

לילדים ובני נוער עם יל"ד צפויות יותר שנים עם המחלה, ולפיכך עולה הסיכון לפתח את הסיבוכים המשניים ליל"ד. יתר על-כן, סיבוכים משניים ליל"ד תוארו כבר בגיל הילדות. נמצא כי ילדים עם יל"ד היפרטרופיה של החדר השמאלי וכן עלייה בעובי האינטימה של העורקים הקרוטידים.

אפידמיולוגיה

המקרה הראשון של כבד שומני בילדים תואר ב-1983, ואילו כיום כבד שומני נחשב לסיבה העיקרית למחלת כבד כרונית בילדים. השכיחות המדוייקת איננה ידועה בשל חסר במחקרים אפידמיולוגיים באוכלוסיית ילדים.

בבדיקה של ניתוחים לאחר המוות בילדים בגילאי 19-9 שנים נמצא, כי ל-17% מהילדים היה כבד שומני. בעבודות שבדקו את שכיחות הכבד השומני בילדים עם השמנת יתר דווח, כי השכיחות של כבד שומני נעה בין 77%-20%.

כבד שומני שכיח יותר בבנים מאשר בבנות. בדרך-כלל הילדים אסימפטומטיים, המאפיינים הקליניים הם השמנת יתר, אקנטוזיס ניגריקנס ב-40%-30% מהמקרים, הגדלה של הכבד.

בעבודה בה עקבו אחרי 51 ילדים עם כבד שומני במשך זמן ממוצע של 5.5 שנים (מקסימום מעקב 16 שנים), פיתח ילד אחד שחמת ואי ספיקת כבד שהצריכה השתלה 6 שנים לאחר האבחנה הראשונית, וב-4 מתוך 5 ילדים בהם בוצעה ביופסיה חוזרת, נמצאה התקדמות של הפיברוזיס.

אפידמיולוגיה

באופן היסטורי, סוכרת מסוג 2 נחשבה למחלה נדירה ביותר בקרב ילדים ובבני נוער והיוותה פחות מ-3% מסך מקרי הסוכרת החדשים בילדים.

במחצית שנות ה-90 החלו להופיע דיווחים ראשונים של סוכרת נעורים ממרכזים שונים ברחבי ארה"ב. כך למשל, בסינסנטי אוהיו, שבמערב-התיכון, ב-1982 היה שיעור היארעות סוכרת מסוג 2 בקרב בני נוער בגיל 19-10 שנים 0.7/100,000 מקרים חדשים לשנה, ואילו ב-1994 עלה השיעור פי 10 והגיע ל-7.2/100,000.

כיום כ-40% מסך האבחנות החדשות של סוכרת בקרב בני נוער בגיל 19-10 שנים, הן של סוכרת מסוג 2. מגמה דומה נצפתה גם במזרח הרחוק. ביפן לדוגמא 80% ממקרי הסוכרת החודשים בילדים ובני נוער הם סוכרת מסוג 2. ורדי וחבריה אבחנו סוכרת מסוג 2 ב-3% מתוך 101 מתבגרים עם השמנת יתר שעברו מבחן העמסת סוכר.

מאפיינים קליניים

המאפיין הבולט והמשותף לכל בני הנוער עם סוכרת מסוג 2 בכל העבודות הינו השמנה קיצונית, עם ערכי אינדקס מסת גוף (BMI) ממוצעים של 38 ק"ג/מ2. הגיל האופייני לאבחנת המחלה הוא גיל ההתבגרות המינית. סוכרת מטיפוס 2 מופיעה יותר בנקבות (1.7/1).

חשוב לציין, כי ב-80%-60% מבני הנוער שאובחנו עם סוכרת מסוג 2 הייתה היסטוריה של קרוב משפחה מדרגה ראשונה עם סוכרת מסוג 2.

ממצאים קליניים נוספים אופייניים קשורים לתנגודת לאינסולין והם: אקנטוסיז ניגריקאנס, (עור קטיפתי, בעל גוון כהה, המופיע בעיקר בעורף ובאזורי הקפלים) שכיח ב-80%-60% מבני הנוער עם סוכרת מסוג 2. יתר לחץ דם מאובחן בחמישית מבני הנוער עוד לפני האבחנה של סוכרת מסוג 2, בבנות תסמונת השחלה הפוליציסטית.

תחלואה משנית לסוכרת מסוג 2

לילדים ובני נוער שפיתחו סוכרת מסוג 2 צפויות יותר שנים עם המחלה, ולפיכך עולה הסיכון לפתח את הסיבוכים המשניים לסוכרת. העבודות הראשונות מראות כי בהשוואה לבני נוער עם סוכרת מסוג 1, בני נוער עם סוכרת מסוג 2 פתחו סיבוכים בשכיחות גבוהה יותר. כך למשל, היארעות מיקרואלבומינוריה ורטינופתיה בבני נוער עם סוכרת מסוג 2 גבוהה באופן משמעותי בהשוואה לבני נוער עם סוכרת מסוג 1.

ילדים ובני נוער עם השמנת יתר, סובלים בשכיחות יותר גבוהה גם מבעיות אורטופדיות, מלחץ תוך-גולגולתי מוגבר, תסמונת דום נשימה מרכזית וחסימתית. כל אלו מביאים לירידה באיכות החיים הבריאותית.