יד רוחצת יד <span style='font-weight:normal;'>[1]</span>

בימים אלה, בהם נבחנים בכירים בשירות הציבורי בזכוכית מגדלת - שמא פעלו תוך ניגודי עניינים, ו/או תוך הפרת אמונים, כדאי להצביע על אחת התופעות החמורות המתרחשות במקומותנו. הפעם מדובר בשופטת בית המשפט העליון, דורית בייניש, מי שמיועדת לכהונת נשיא בית המשפט העליון.

קודם שניכנס לפרטי הפרשה החדשה, נביא כאן מעט רקע:

מבקרת רשות השידור, רומה אבישי, חשפה לאחרונה ממצאים המצביעים לכאורה על ניהול לא תקין ועבירות פליליות מצד מנהלים בתזמורת הסימפונית ירושלים רשות רשות השידור (להלן: "התזמורת הסימפונית"), ובמיוחד מצד מי שעמד בראש התזמורת (בתפקיד יושב-ראש), עורך דין יחזקאל בייניש, בעלה של השופטת בייניש. עקב ממצאיה של המבקרת ובקשת רשות השידור, שהינה אחת המממנות את התזמורת, מינה רשם העמותות, עורך דין עמירם בוגט, בודק/חוקר: את משרד "אביטן ענטר ושות'". עיקרי הממצאים (ציטוט מתוך הדוח שהגיש ביום(14.3.03):

- תנועות כספיות מהותיות במזומן אשר לחלקן לא נמצא הסבר;
- תשלומים במזומן לגורמים שונים מבלי לרשום את הסכומים בספרי התזמורת;
- אי רישום וממילא אי דיווח לשלטונות המס בגין חלק מהתשלומים שבוצעו במזומן;
- חשש לרישום כוזב ביחס להעברת כספים למקהלת בודפשט;
- רישום והצגה בלתי מדויקת לגבי חשבונות מסוימים בספרי התזמורת (אשר הביאה במקרים מסוימים לעיוות תוצאתם הסופית).

על בסיס ממצאי דוח המבקרת ודוח הבודק/חוקר, פנה רשם העמותות אל בית המשפט המחוזי בירושלים, ביקש וקיבל ביום 6.4.03 צו למינוי מפרק זמני לעמותת התזמורת. במקביל הועבר המידע לגורמים נוספים, כדי שיבחנו דרכי פעולה נוספות.

גם מחלקת החקירות של מס הכנסה (בירושלים), הנחשבת, להבדיל, ליחידה מובחרת ועצמאית, נכנסה לפעולה ופתחה בחקירה נגד מנהלי התזמורת, ובהם נגד עורך דין בייניש עצמו. נודע לי, כי לפני מספר שבועות אף נחקר בייניש באזהרה, כחשוד בעבירות מס חמורות, בהן: העברת ניכויים בסכומי כסף גדולים, הנאמדים במיליוני ש"ח. זו עבירה חמורה, בגינה ישובים רבים וטובים בבית האסורים.

היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין ופרקליטת המדינה עדנה ארבל, בפניהם הובא המידע הבעייתי, נמנעו, לעומת זאת, ממתן הנחייה דומה למשטרה לחקור את החשדות הנוגעים לחוק העונשין. דוח המבקר הצביע על כספים שהוצאו במירמה, על רישומים כוזבים וכו' - עבירות לכאורה הנחקרות ברגיל על-ידי המשטרה. השניים מועמדים, כידוע, לכהונת שופט בית המשפט העליון. השופטת בייניש פעלה בפורום שופטי בית המשפט העליון לקידום מינויה של ארבל, ונתנה ברכתה למינוי רובינשטיין.

ראשי התביעה בישראל נקלעו למצב מביך, ולמעשה, למצב של שיתוק. רובינשטיין נמנע מלהורות על פתיחת חקירה נגד בייניש, גם לאחר שהובא בפניו מידע, לפיו נטען כי בייניש איים על רשם העמותות ובמיוחד על עורכת דין מיכל רוזנבוים - שהגישה בשם הרשם את בקשת הפירוק לבית המשפט, ובה העלתה את החשדות נגדו. בייניש קידש מלחמה על עורכת דין רוזנבוים, ואף איים על-פי הנטען כי אם לא תשנה את עילת בקשת הפירוק, היא תאלץ לחפש מקום עבודה חדש והוא ידאג לפטרה. מיותר כמעט לציין את הרמז העבה: יש לי קשרים במקומות הנכונים, ואני אוכל לסלקך.

בייניש, על-פי הטענות שהובאו לידיעתי, איים עליה כי הוא ייפגש אתה "בסיבובים נוספים" ויגייס נגדה אנשים רבים, בהם יעקב פרי ורות חשין (רעיית השופט מישאל חשין). בתשובה לפנייתי אליו הכחיש בייניש מכל וכול את הדברים שיוחסו לו.

המידע הנ"ל הובא, כאמור, ובכתב לידיעתו של היועץ רובינשטיין על-ידי היועצת המשפטית של משרד הפנים, עורכת דין שרית דנה. למרות זאת, רובינשטיין נמנע לעשות את מה שצריך להיות מובן מאליו: להורות על פתיחת חקירה פלילית-משטרתית נגד עו"ד בייניש. לשאלתי מדוע לא הורה על פתיחת חקירה בחשד לאיומים על עובד ציבור אמר: לא התבקשתי לפתוח בחקירה. תשובה מוזרה, המעידה גם על הפחדנות מצד רובינשטיין, אם מתייחסים לתלונה הברורה, ובכתב, שהוגשה לו.

התופעה החמורה עוד יותר נוגעת להתנהלות המוזרה בין השופטת בייניש לפרקליטה ארבל. כפי שמסרנו כאן, ארבל התבקשה להורות על פתיחת חקירה נגד עו"ד בייניש. ואולם, היא נמנעה מכך, ואמרה בגילוי לב כי היא מנועה מלטפל בעניין זה, בשל יחסיה עם בייניש. יותר מכך: היא גם נמנעה מהעברת הטיפול בנושא לגורם אחר.

בתשובה בכתב שהועברה אליי נאמר: "פרקליטת המדינה החליטה שלא להידרש לכל טיפול בעניין ולא לקבל כל החלטה בקשר אליו מפאת היכרותה עם עורך הדין בייניש, וזאת על-פי כללי האתיקה".

ניתן היה לצפות שהחברות תפעל באופן דו-סטרי, ותיצור מניעות משני הצדדים. אלא שבאותה עת פעלה השופטת בייניש לקידום מועמדותה שלארבל לכהונת שופטת בבית המשפט העליון. בייניש השתתפה בישיבות השופטים, והיתה, כפי שהדבר ידוע, בין הלוחמות הגדולות להעדפת ארבל על-פני פרופ' נילי כהן.

בייניש גם הצליחה בזאת, למרות התנגדותו של הנשיא אהרן ברק. וכך נוצר מצב, שבו, מצד אחד, נמנעה ארבל מטיפול במישור הפלילי בבעלה של השופטת בייניש, אך מצד אחר בייניש קידמה את ארבל לעליון [וארבל לא הדפה זאת, כמובן, י.י.]. האין בכך פעילות תוך ניגודי עניינים? האין זאת מעשה מושחת ומופקר?
בייניש התבקשה להשיב מדוע לא פסלה עצמה מעיסוק בקידום מועמדותה של ארבל לכהונת שופטת בית המשפט העליון. בתגובה שמרה על זכות השתיקה. "אין תגובה", מסרה. הנה כן כן: לא רק גלעד שרון שומר על זכות השתיקה.

המקרה הנ"ל אינו היחיד שבו בייניש פועלת במצב המעלה חשש לניגודי עניינים. הנה פרשה חדשה, שגילויה ברבים עשויה עתה למנוע תקלה גדולה. ראשית, ניגש לעובדות:

עובדה 1

השופטת בייניש חברה בהרכב השופטים, הדן בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון, בראשה עומד עורך דין אליעד שרגא, נגד מינוי חבר הכנסת צחי הנגבי לכהונת השר לביטחון פנים. הטיעון שהעלו: הנגבי שנחקר פעמים רבות, נגוע עתה בחשד לפלילים, על אף שלא הועמד לדין. בדיון שהתקיים לפני מספר שבועות התבטאה בייניש בזכות העתירה ובגנות מינויו של הנגבי. איך ייתכן, אמרה בדיון, שהנגבי ימונה לשר לביטחון פנים ויהיה אחראי על אלה שחקרו אותו. ובכלל, טענה, העובדה שלא ביקש שיעמידו אותו לדין, ולא עמד על כך שיטוהר/יזוכך על-ידי בית משפט, נזקפת לחובתו. זו, אגב, טענה מוזרה מאוד, שמעוררת אצלי מחשבות על המוסר הכפול של בייניש.

בייניש, יחד עם השופט מישאל חשין, נתנו את הטון במהלך הדיון, ואותתו על אפשרות כי יתמכו בפסילתו של המינוי. עם או בלי קשר ו/או מחשש מפני האיתות של בייניש-חשין - המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט תאודור אור, החליט להרחיב את ההרכב לשבעה שופטים. דיון נוסף בעתירה, בהרכב המורחב, נקבע ליום 26.8.03.

עובדה 2

התנועה לאיכות השלטון מגוננת עתה על עורך דין יחזקאל בייניש.
ביום 29.7.03, ובעוד בייניש חברה בהרכב השופטים בעתירת התנועה נגד הנגבי, פנתה התנועה אל מליאת רשות השידור, אל היועץ המשפטי לממשלה ואל מבקר המדינה, בתלונה חריפה נגד המבקרת רומה אבישי (שפרשה החודש לגמלאות). בפניהם הלינה נגד המבקרת באשר לאופן טיפולה בשני עניינים: דוח ביקורת על חברת "פילת", ודוח ביקורת על התזמורת הסימפונית (העוסק גם בעורך דין בייניש). במכתב התלונה נטען, כי "הגורמים אשר אליהם הופנו חצי הביקורת לא קיבלו הזדמנות נאותה ליתן תגובה לטענות המועלות נגדם בדוח ו/או לא נמסרה להם טיוטת הדוח לעיון באופן ראוי. פגם מהותי זה בהליך הביקורת הופך את ממצאיו במקרה דנן לנגועים, ומעורר שאלות בדבר הסיבה לליקויים אלו... לאור הליקויים הקשים הנזכרים לעיל בתפקודה של המבקרת מבקשת התנועה למען איכות השלטון בישראל כי יפעלו הגורמים המוסמכים להעברתה מתפקידה בהקדם...". ובמילים פשוטות: התנועה תוקפת את מי שחשף את מעשיו של עורך דין בייניש, ועתה מנסה התנועה להטיל דופי בממצאים החמורים שועלו נגדו.

התנועה לאיכות השלטון מסרה בתגובה כי אינה רואה פגם בכך שכבוד השופטת בייניש דנה בעתירה של התנועה, שכן התנועה, כעותר ציבורי, אינה מייצגת בעתירותיה אינטרסים אישיים של גורמים פרטיים, אלא מטפלת ומעלה לסדר היום סוגיות ציבוריות.

תלונת התנועה מצאה דרכה לגורמים שונים, וכך יצאה המבקרת "מרוחה" כאילו היא זוש חטאה. התנועה לאיכות השלטון לא פנתה אל המבקרת, מבעוד מועד, כדי לקבל את תגובתה - בטרם הגישה נגדה תלונה חריפה (המגוננת כאמור על עו"ד יחזקאל בייניש), ובטרם שפטה את המבקרת, כאילו שפכה את דמו של בייניש. טענתה של המבקרת רומה אבישי לפיה תלונת התנועה הועברה "למספר בכירים שכוונתם להכפיש את שמי ולא לבדוק עובדות לאשורן", נדחתה במענה מילולי אלים מצד עו"ד ברק כלב, שהשיב בשם התנועה.

עיון בחומר הרב בנושא זה מעלה, כי לא רק עניינו וכבודו של עו"ד בייניש - שנחקר כאמור באזהרה בחשד לעבירות מס חמורות - תלויים ועומדים כאן על בלימה, אלא גם כבודה של השופטת בייניש. כך לפחות כותב בייניש, בכתב תביעה שהגיש נגד המבקרת, ונגד רשות השידור ומנהלה, יוסף בראל: "מעבר לכל האמור לעיל, נגרמה לתובע ולמשפחתו עוגמת נפש ניכרת עד מאוד. התובע ומשפחתו הינם מוכרים בקהילייה המשפטית, ומתוקף כך יש להם חברים ומכרים רבים האמונים על אכיפת והשלטת שלטון החוק בישראל. מיותר לתאר את אי הנעימות המרובה שנגרמה לתובע עקב כך".

השופטת בייניש נקלעה איפוא למצב שבו קיים חשש לניגודי עניינים: מצד אחד, היא שופטת בעתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון; ומצד שני, היא ובעלה נהנים בעקיפין משירותיה של תנועה זו, שהגישה תלונה נגד אותה מבקרת שהעזה לחשוף את מעשיו של עו"ד בייניש.

השופטת בייניש, שהתבקשה ליתן תגובה מדוע לא תפסול עצמה, מסרה כי "אין כל קשר בין התנועה לבין עורך דין בייניש, היא לא ייצגה אותו בעבר ולא מייצגת אותו בהווה. אם הוגשה נגד רשות השידור תלונה כנטען על-ידי הפונה, הרי שלעורך דין בייניש אין כל קשר לעניין, כך שהטענה בעניין הפסילה מופרכת".

בכל הכבוד, תגובת בייניש אינה עולה בקנה אחד עם רוח כללי האתיקה השיפוטית, בהם נקבע מפורשות [סעיף 1(א)]: "שופט לא יישב לדין במשפט בו מופיע עורך דין שהוא קרוב משפחתו או מי שמטפל בעסקים פרטיים אשר בהם מעורבים השופט או בני משפחתו".

אמנם נכון: התנועה אינה מייצגת את בייניש, במובן המשפטי של הביטוי, אך אין ספק כי התנועה, ובראשה עורכי הדין שרגא אליעד וברק כלב, עומדים לצידו ונלחמים ואף מטפלים בעניין רגיש ביותר עבורו ועבור רעייתו. וזה בדיוק הדבר המעמיד את בייניש במצב המחייב את פסילתה בעתירת התנועה נגד הנגבי. במצב זה, אין להלין על התנועה לאיכות השלטון - שאף עשויה ליהנות מההפקר - אך נגד בייניש יש ויש, במיוחד אם לא תפסול עצמה משפיטה בעתירה נגד צחי הנגבי.