|   15:07:40
דלג
  רן ברץ  
מועדון VIP
להצטרפות הקלק כאן
בימה חופשית ב-News1
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
כתבות מקודמות
כתיבת המומחים
אפל ווטש: מהפכת הטכנולוגיה על פרק כף ידך
קבוצת ירדן
מה חשוב לדעת על שיעורים פרטיים בישראל

כשל ההתמקדות בהתאבדות

24/08/2003  |   רן ברץ   |   מאמרים   |   תגובות

השמאל הליברלי העולמי והישראלי, ברוב חסדיו ורחמיו, ויחד עימו ובהשפעתו גם שאר עולם, מנסה להבין את תופעת פיגועי ההתאבדות. מה גורם לאדם לקום בוקר אחד ולהתאבד בפיגוע תופת, הם שואלים שוב ושוב, לאחר כל פיגוע.

שורש התמיהה בניסיון, הנחשב למוסריות נעלה ביותר, להבין לנפשו של האחר, גם אם הוא אויב, גם אם הוא רוצח ופושע נתעב. כשלעצמה זו עשויה להיות מגמה חיובית. הפרופיל הפסיכולוגי של המתאבדים עשוי להועיל למלחמה בתופעה. אלא שמסתבר כי כאן לא הידע והאפשרות להתגונן מנחה את הניסיון להבין את האחר, אלא דווקא ההזדהות, ההטמעה של ערכיו, ההבנה לנפשו. המטרה, מבחינת ה"הומניסט", מושגת כולה על-ידי היכולת להזדהות גם עם הגדול שבמנוולים, ולדידו אין היא אמצעי לשיפור היכולת להתגונן בפני פיגועי התאבדות.

כך מוכתר נסיון ההבנה בכישלון כפול. גם התוצאות התיאורטיות המתקבלות מגוחכות, וגם ההזדהות עם המתאבדים מביאה לאובדן ערכים וצלם, המתבטא בנסיון להצדיק את התופעה.

התוצאות התיאורטיות של בחינת התופעה מביאות את ה"חוקרים" לטעון, כי האשמים בתופעת ההתאבדות הם הייאוש, המחסומים, ההתעללויות, אובדן התקווה. אלה אמורים להביא אנשים להתאבד.

הטענות הללו מופרכות אחת לאחת לא רק על-ידי מיליוני האנשים שחווים תחושות יומיומיות אלה ולעולם לא יצדיקו פיגועי התאבדות (למרות שרוב הפלשתינים מצדיקים אותם), אלא על-ידי רבים מהמתאבדים עצמם, אשר רבים מהם כמעט ולא נתקלו באופן אישי בתופעות מעין אלו (חלקם צעירים מדי, מיעוטם נשים, ואם נחשוב על פיגוע הילדים האחרון, קשה להניח שאימאם בעל מסגד נתקל באופן אישי ברבות מן התופעות הללו).

עובדות נוספות טופחות על פני התיאוריה. בשנים האחרונות מתברר כי דווקא ההתקדמות במשא-ומתן, הסיכומים, המחוות, המעבר של ערים לידי הפלשתינים, הצמצום הגדול שבנוכחות צה"ל על אדמות שיושביהן פלשתינים, קלות התנועה המוגברת, דווקא כל אלה הובילו לעלייה דרמטית בכמות המתאבדים. כלומר, דווקא התקווה להישגים מדיניים גורמת לריבוי במקרה ההתאבדות.

גם הטענה כי המתאבדים הם אויבי השלום והתקווה, ולכן ההתפתחויות החיוביות הללו מביאות להתאבדות, אינה מוצדקת. מעבר לפרדוקסליות ההסבר, המביא אותנו למסקנה כי ככל שיהיה יותר שלום כך יהיו יותר פיגועים, זהו הסבר דחוק, משום שלא מספר המתאבדים בפועל קובע כאן, אלא מידת ההזדהות עם המעשה, ועל אלה נמנים מאות אלפים ומיליונים מבין הפלשתינים, אפילו בסקרים המחמיאים. אם רוב הפלשתינים נגד השלום והתקווה, אולי באמת יש לזנוח אותם...

אם כן, בחינה אמפירית של התיאוריה מוכיחה כי היא מוטעית. הפרופיל הפסיכולוגי שמספק השמאל נכשל בהסבר התופעה.

אולם הבעיה חמורה הרבה יותר מאשר תיאוריה מוטעית. ההתמקדות בהתאבדות עצמה קשורה בליקוי חמור בשיפוט המוסרי. ליקוי זה הוא תוצאת שילובן של שתי הנחות יסוד בהשקפה הליברלית ה"הומניסטית". הראשונה היא כי ערך החיים נעלה מכל ערך אחר שאדם עשוי לאמץ לעצמו, והשנייה היא כי רחמים והזדהות עם החלש או הסובל (והמתאבד נתפס כסובל וחלש) מבטאים מידה מוסרית נעלה.

שני עיוותים מוסריים אלה מסיחים את הדעת מהבעיה האמיתית: לא ההתאבדות עיקר אלא הרג החפים מפשע, הרג הנשים, התינוקות, הזקנים, האזרחים. ההתאבדות, הן מבחינת המתאבד והן מבחינת הקורבן, היא אמצעי בלבד למטרה זו. המתאבד מעוניין קודם כל לא להתאבד אלא להרוג, ואת הקורבן באמת שלא מעסיקה השאלה האם המפגע גם נטל את חייו שלו עצמו בעת שפיגע, אלא רק שפיגע.

מבחינתו מזוודת נפץ הייתה נוראית באותה מידה. ברור כי תכלית המעשה צריכה להיבחן כעיקר ולא האמצעי להשגת תכלית זו. רק ההזדהות עם הפושע במקום עם הקורבן (תופעה שכיחה במקומותינו) עשויה להסיח מכך את הדעת ולבלבל את מחשבתו המוסרית השלמה של בוחן הסוגיה. עדין הנפש המוסרי רואה בפיגוע רק את הפלשתיני המתאבד, ומתוך הרגל רב שנים הוא מזדהה עימו (ועם סבלו המשוער) כל כך, עד שהוא שוכח אפילו לשאול את השאלה הטריוויאלית ביותר: מה הוא רוצה ומקווה להשיג בהתאבדותו? לשם מה הוא מתאבד?

דומה כי דווקא ההומניזם הנלווה לאותם עדיני הנפש המנסים להיכנס לעורו של רוצח ילדים מונע מהם מלהעמיד מול עיניהם את מטרתו המפלצתית, שכן אז לא יוכלו להזדהות עימו יותר. עם הייאוש והסבל שהם מדמים למצוא כסיבת ההתאבדות הם מזדהים בקלות, אולם המשימה האמיתית היא הבנת התכלית, הבנת מטרת ההתאבדות, המתבטאת ברצחניות חסרת הגבולות והצלם. בהבנתה של זו הם נכשלים. כך לא רק מתפספס הלקח העיקרי, אלא מעשה ההזדהות מקבל מיד נופך לא מוסרי של התעלמות מכוונת מעוול.

יש להדגיש: מבחינת השיפוט והבחינה המוסרית, לא על האמצעי מוטל עיקר הכובד, אלא על המטרה, התכלית. לכן לא ההתאבדות עיקר אלא הרצח. בכדי להבין את המעשה עלינו להבין קודם כל את המניעים לרצח. המחבלים המתאבדים לא קמו בבוקר והחליטו להתאבד. זוהי אינה תכליתם. לו הייתה זו תכליתם, היו יכולים לממשה בביתם. הם קמים בבוקר ומחליטים לרצוח יהודים רבים ככל האפשר, ללא כל אילוצים (כגון גיל, מין או היכולת להתגונן). אמנם נכון: הם נאמנים לתכלית זו, עד שהם מוכנים לשלם עבור הגשמתה בחייהם. אולם דווקא משום כך, האמצעי אמור להפנות את תשומת ליבנו לדבקות שבמטרה ולכן למטרה עצמה, ולא להסיחנו ממנה!

לדעת לשאול את השאלה הנכונה הוא כלל יסוד בתורת מוסר. תורות מוסר בוחנות הצדקות למעשים, ושאילת השאלה הלא נכונה עלולה להביא להצדקת תופעות בלתי מוסריות בעליל. כך למשל, אם אדם מנסה לרצוח אדם אחר ובטעות מציל אותו, אם נשאל מה הוא בפועל עשה (הציל אותו), נאבד את הרובד העיקרי של המעשה, אותו עלינו לשפוט מוסרית (הנסיון לרצח). כך נהפוך רשע לצדיק.

מבחינה מוסרית הצדקת מעשים לא מוסריים היא מעשה פשע חמור. שאלות מוסריות עוסקות באפשרות ההצדקה של מעשים. זוהי מהותו של מוסר. כאשר לפנינו מעשה שהוא פשע מוסרי מובהק, תחשב לפשע מוסרי גם הצדקתו, כיוון שאם הוא מוצדק מוסרית, אזי הוא הופך לחובה מוסרית, או לכל הפחות למומלץ. למשל, מי שקובע כי המחסומים הם סיבת פיגועי ההתאבדות לא רק שמנקה את הפושע מאחריות ומטילה על הקורבן (עוול מוסרי כשלעצמו), אלא גם מצדיק את הפיגועים כל עוד יש מחסומים. לדעתו זו משוואה מתקבלת על הדעת, הגיונית, מובנת: מחסומים = טבח בילדים. הוא כל כך מזדהה עם הפלשתיני הסובל בתור במחסום, עד שנראה לו כי רצח עוללים הוא תגובה מובנת. זהו אבסורד מוסרי המעיד על השחתת מידות.

אם כן, ההתאבדות רק מעידה על עוצמת האמונה שבמטרה - הרצח, ולא על יאוש. הבחירה באמצעי דרסטי מעידה בעיקר על מידת הרצחניות, על עומק האמונה בכך שיש לטבוח ביהודים חפים מפשע. מבחינה מוסרית השאלה אשר יש לשאול אינה מה מביא אדם להתאבד, אלא מה מביא אותו להאמין בטירוף ובעוצמה גדולים כל כך בחובת רצח ישראלים חפים מפשע, ילדים, תינוקות, נשים, זקנים. מה גורם לו לחשוב שזו מטרה נעלה כל כך, עד שאפילו האמצעי של ההתאבדות מצדיק אותה.

כדאי לבחון את היחס להתאבדות על-ידי בחינה עצמית, שכן רחמינו על הזולת מביאים אותנו לטשטוש מוסרי. בתולדות כל עם ובתולדות כל צבא ותנועת התנגדות צבאית ישנם מתאבדים שזכרם מהולל ומרומם. למולם, בכל צבא ובתולדות כל עם, ישנם גם רוצחים, אנסים, בוזזים, שודדים ופורעים. השוו את האתוס הציוני על לוחמי הפלמ"ח שהתנדבו בעת צורך לשאת אלי מותם מטעני חבלה או את גיבורי קרב המתלה לדימוי הציבורי של ברוך גולדשטיין, או (כאן אין מתאבדים, אך הדוגמא רלוונטית) ללוחמים שהשתתפו בדיר יאסין או קיביה.

כאן אנו רואים בברור כי השיפוט המוסרי מקבל את צביונו בעיקר מהמטרה שלשמה התאבדו האנשים המדוברים. אם הלוחמים שהשתתפו בדיר-יאסין או קיביה (ולצורך העניין נקבל את גרסת הטבח) היו גם מתאבדים בכדי להרוג אזרחים חפים מפשע, היינו שופטים אותם עוד יותר לחומרה, שכן הם לא התאבדו בכדי לעזור לאחרים או לעשות מעשה חסד, אלא בכדי לרצוח. מבחינה מוסרית אסור לתת לתכלית המעשה לסור מעינינו.

שום סבל אישי, שום מות קרובים, שום התעללות שעברו הלוחמים, לא היו מצדיקים בעינינו את המעשים הללו. העובדה היא שאנו אפילו לא מחפשים את ההצדקות הללו. לא מעניין אותנו הפרופיל הפסיכולוגי של הטובחים, העומס, הסבל, הקושי, היאוש שאולי היה מנת חלקם. הטבח פסול. חד וחלק. העובדה שנעשה על-ידי ישראלים מביישת אותנו. חד וחלק.

דמו בעיני רוחכם את צה"ל מפגיז גני ילדים מ"בין כוונות", רק משום שהדבר "יעודד" את הפלשתינים להפסיק את הטרור. כך חושב טרוריסט, וזוהי חשיבה לא מוסרית בעליל. מעטים הישראלים השותפים להלך הרוח הזה או אשר ילחצו על ההדק בהינתן פקודה. אם לעומת זאת מתחבא בגן הילדים טרוריסט מומחה, אזי ישנה דילמה, ויש להתחשב בעוד גורמים כגון במי המדובר, מה הוא מתכנן, מהן הנסיבות וכדומה. לטרור אין דילמות. גן ילדים תמים הוא מטרה לגיטימית.

מכאן מתברר באופן מדויק יותר מהי השאלה אשר עלינו לשאול ומהם הפרמטרים שהתשובה צריכה לספק, וממילא מסתבר כי המניעים האמיתיים לפעולה שונים מייאוש או מחסומים. עלינו לשאול לא מה גורם לאדם להתאבד, אלא מה גורם לאדם לרצות לטבוח ולהצדיק טבח בילדים חסרי ישע וחפים מפשע? במילים אחרות, עלינו לבחון לעומק לא את הסיבות להתאבדות, אלא לרצח.

חשוב לציין: בסיבות שיימנו כאן אין בכדי הפחתת אחריות אישית מהמחבלים. האדם הוא יצור חופשי, כלומר, בעל חופש בחירה. מכלול כל הסיבות שבעולם אינן הופכות אותו לרוצח, כאילו היה רק בובה פסיבית, חומר ביד היוצר. אדם הופך את עצמו לרוצח על-ידי החלטה מודעת. אותם אלה הקמים בהחלטה לטבוח בילדי היהודים אחראים לחלוטין למעשיהם. הם בוחרים בכך לנוכח האפשרות שלא לעשות כן. כאן אמנה רק את הסיבות שהפכו את ההחלטה הזו לאפשרית מבחינתם, למובנת, אך בכך אין בכדי להסיר את האחריות האישית למעשה הנורא שאין, ולא יכולה להיות לו, כל הצדקה מוסרית.

הסיבה הראשונה במעלה היא חינוך אינטנסיבי לשנאה תהומית, שטיפת מוח והסתה עזה ומתמשכת המובילה לאובדן צלם אנוש ומוסריות של המחבל, בשל העובדה שאין הוא רואה מול עיניו בני אדם אלא בני מוות. במסגרת זו כלולה ההטפה הארסית האנטישמית המתמידה במערכות החינוך והתקשורת הפלשתינית, ההטפה היומיומית במסגדים והאמירות הפומביות נוטפות הארס של מחבלים בכירים. תוצאת אלה היא שילדי היהודים אינם נתפסים בדיוק כבני אנוש, ואזרחיהם אינם בדיוק בני אדם. אנו מכירים את הרטוריקה הזו מעברנו. הלא אנו עם למוד שנאה. עלינו להכיר בכך שאלו הנחות יסוד רווחות מאוד באוכלוסיה הפלשתינית, ולא רק אצל המחבלים והטרוריסטים. זאת אנו למדים ממידת ההזדהות הרבה עם מעשי הרצח. זו התוצאה של שטיפת המוח המתמדת.

שנית, ויש להודות בכך באומץ, התרבות הפלשתינית (והערבית) היא מבחינה מוסרית, באופן כללי, תרבות פרימיטיבית וברברית יחסית לעולם המערבי (וגם ביחס לתרבויות אחרות היסטוריות ועכשוויות). הם אינם עוסקים כמונו בשיקולי מוסר, אלא לכל היותר בשיקולי תועלת. ניתן לראות זאת אפילו בדיון שעורר הפיגוע בירושלים. לא: המעשה נפשע, אלא: המעשה הוא יריקה בפרצוף הרשות, נוגד לאינטרס הפלשתיני, ועוד. אגב, מבחינת אמצעי הלחימה ואופי הפעולות הישראלי בשטחים, ישראל ממוקמת, בניגוד גמור למיתוס הרווח שמפיצים גורמי שמאל קיצוני, במקום טוב מאוד מבחינת מוסריותה, ומעטות המדינות הפועלות במתינות כזו בשעת מלחמה. לא ברור אם זו מעלה מוסרית או תמימות, אך זו עובדה.

תופעת הדה-הומניזציה של היהודי מתבטאת גם בכך שמבחינת המתאבד אין כאן רצח וטבח. מבחינתו השאלה מנוסחת לא נכון. יש כאן אולי הרג. יותר "מעשה התנגדות" או "אקט לגיטימי נגד הכיבוש". גם כאן יש לקח מסוים, לקח המעיד על חוסר המידה המוסרית של הפלשתינים. הם אינם לוקחים אחריות מוסרית על מעשיהם, אלא שוב ושוב טועים בהתאמת האמצעים למטרות. אם יש לך מטרה מוסרית, לא ייתכן שתשיגה על-ידי טבח בחסרי ישע וחפים מפשע. יש כאן פער בין אמצעים ומטרות שרק אדם מוסרי, העוסק בבחינה מוסרית של מעשיו, עשוי לראות.

נקודה נוספת שחשוב לראות, היא כי רוב העם הפלשתיני, בהתעלם מהסיבות לכך, הוא שטוף אלימות ופורע חוק (גם בתוך עצמו). הסיבה לכך היא כי זהו עם ללא מערכת נורמטיבית דמוקרטית או חוקתית, מצב שלאדם מערבי קשה להבין ולהפנים. משום כך גיבוריו הם רוצחים, גנבים ושליטים שהשיגו שלטון בעזרת אימה (גם נגדם). התוצאה הנורמטיבית של מצב שכזה מביאה, אם לקחת דוגמא בולטת וברורה, לכך שלעם זה אין מושג ברור של חפות מפשע, שכן אין לו מושג ברור של חוק. חף מפשע אצלו הוא יותר מי שלא נתפס מאשר מי שלא פשע. באופן דומה גם מושג האמת מעורפל אצלו. הדברים אולי נשמעים קשים, אולם הם ברי הוכחה על ידי מחקרים סוציולוגיים (שמיעוטם נעשו ותוצאותיהם חד משמעיות, וברובם אינם נעשים מסיבות אידאולוגיות).

לכן גם ערך החיים אינו משותף לרוב בני העם הפלשתיני, קודם כל משום שכלל אין להם מערכת ערכים אוניברסלית כלשהי (או אפילו רעיון של אוניברסליות!). משום כך, בצירוף השנאה, אין העם הזה מייחס לחיי היהודים באשר הם ערך, ומותם בשבילו כקליפת השום. הנקודות הללו אולי ברות תיקון, אלא שכאן אנו עוסקים בשאלה כיצד אדם טובח בחפים מפשע ולא בשאלה כיצד ניתן לעזור לפלשתינים להיות מערביים יותר. העובדה שאין לפלשתיני הרגיל סט ערכים מושכל ומושגים ברורים של חוק ושל פשע, אמת ושקר, צדק, שכר ועונש, אוניברסליות, גורמים אצלו לטשטוש מוסרי ולאי הבנה של רעיון הלגיטימיות המוסרית, אי הבנה שהופכת לטעות מוחלטת בהמשך.

סיבה נוספת וחשובה להתאבדות היא ההטבות המפליגות שזוכה להן השאהיד. מבחינה תרבותית הוא גיבור. זכרו נישא לתפארת, תמונותיו נתלות ברחובות ובבתים, הוריו ומשפחתו מקבלים סכומי כסף גדולים וסיוע, ואחיו זוכים לטפיחות על השכם מההורים: אולי גם אתם תתעלו לרמת אחיכם יום אחד. להיות שהיד הוא נכס תרבותי וכלכלי למשפחה. החברה הפלשתינית יצרה מערכת של ציפיות מובנות בצעירים להתעלות למדרגת השאהיד. משום כך צעירים רבים מתפתים לרעיון עוועים זה.

אלו הן הסיבות העיקריות לכך שהפלשתינים מקבלים את הטבח ביהודים חפים מפשע בשמחה. חברה ללא סט ערכים משמעותי, שטופת שנאה דתית ולאומית מוקצנת עד לכדי אימה, המקדשת את ערכי הרצח, הדורשת מצעיריה להתקרב לאידאל השאהיד וממשפחות לחנך כך את בניהם (להיות שהיד פירושו להיות בן נאמן לעם הפלשתיני ולאמא ואבא) והמתגמלת את משפחות הרוצחים, תוליד בקרבה שהידים רבים.
על כל אלה יש להוסיף דווקא את התקווה. הציבור הפלשתיני מעודד ומובל על-ידי מנהיגיו. המנהיגים הפלשתינים, בשל טעויות מדינת ישראל, למדו כי הטרור הוא כלי יעיל להשגת הישגים ונכסים לאומיים. משום כך הם תולים בו תקווה ומעודדים אותו, בין אם באופן פעיל ובין אם בעצימת עין.

דווקא ההישגים שמשיגה ההנהגה הפלשתינית בשימוש בכלי הטרור, מובילה להגברת השימוש בו. הוויתורים לטרור, הנעשים באיצטלה של תמיכה במנהיגות אשר אינה מעודדת אותו, הופכת גם את ההנהגה המתונה למעודדת טרור. הרעיון פשוט: אם מחזקים את אבו מאזן בכדי שיילחם בטרור, הוא מבין כי ללא הטרור לא היו מחזקים אותו או היו מחזקים אותו פחות, וכך היה נפגע האינטרס של העם הפלשתיני. לכן קיום הטרור הקבוע מחזק אותו במקום להחליש אותו, ולכן, מבחינתו של אבו מאזן (ולו רק על סמך מעשי הישראלים והאמריקאים מאז שנבחר), קיומו של טרור הוא אינטרס חשוב לעם הפלשתיני.

אנו יכולים לעשות רק מעט באשר לרוב הגורמים שהוצגו כאן, וממשלת ישראל תשמח לשמוע רעיונות... אולם לפני הכל עלינו לכל הפחות להבין את התמונה האמיתית שלפנינו, לנתח את המציאות באומץ ולא לאמץ תמונות חלקיות ומעוותות המתאימות לאידאולוגיה המסוימת שבה אנו אוחזים, רק מפני שהיא מציגה אותנו באור "מוסרי" או "נאור".

מעשי הטבח הפלשתינים, לו היו נעשים על-ידי ישראלים, היו מתקבלים בהלם ובזעקה מוסרית. מחולליה היו מוקאים מתוכנו, מוקעים ונענשים כמידת האפשר, ודווקא אותם מזדהים של היום היו תובעים את הפעולות הקשות ביותר נגדם ולא מוכנים לקבל כל הצדקה. וטוב שכך. אולם לצד המעלה המוסרית של ההלקאה העצמית ישנה חובה מוסרית שלא להצדיק את הפשע ו"להתחבר" לזוועה המוסרית המתחוללת מול עינינו שוב ושוב, גם אם היא נעשית על ידי פלשתינים ולא על ידינו. זוהי מידת צדק אלמנטרית, שבלעדיה אין לעיסוק במוסר כל משמעות.

יש להכיר בחולשה המוסרית הגדולה של החברה הפלשתינית, ועד כמה שאנו אנשי מוסר וצדק, לשמור מעט מרחק. כבר אמרו חכמים: אמור לי הם חבריך ואומר לך מי אתה. ואנו יכולים לאמר: אמור לי איזה מעשים אתה מצדיק ואומר לך מי אתה. תפקידנו כחברה הוא לשרש את תופעת הצדקת והבנת ההתאבדות, על-ידי ההבנה שלא ההתאבדות עיקר כאן, אלא טבח ורצח עוללים. אדם המצדיק מעשים אלה אינו אדם מוסרי אלא עבריין מוסרי. אדם ללא קנה מידה ויכולת שיפוט.

תאריך:  24/08/2003   |   עודכן:  24/08/2003
רן ברץ
מועדון VIP להצטרפות הקלק כאן
ברחבי הרשת / פרסומת
רשימות קודמות
מחיר ההתמהמהות
24/08/2003  |  פרופ' ג'רלד פרמן  |   מאמרים
אחדים מקורבנותיו (הפצועים) של הפיגוע הרצחני, הנפשע והזדוני, שאירע השבוע באוטובוס מס' 2 בירושלים, ייחסו אותו לידי שמים. במחילה מכבודם ומכבודו של היושב-ראש על הכס הקדוש במרומים: לא ידי שמיים היו במעל אלא מוחות מעוותים של בני-אדם וידיו של טרוריסט שהתנדב להירצח על קידוש שמו של אללה-הוא-אכבר.
22/08/2003  |  אברהם שרון  |   מאמרים

22/08/2003  |  יואב יצחק  |   מאמרים
הרכב מורחב של שבעה שופטי בית המשפט העליון, אמור לדון בעוד ימים מספר בנושא משפטי עקרוני, אך גם בעל השלכות פוליטיות. השאלה המשפטית העומדת לדיון: האם השר לביטחון פנים, צחי הנגבי, שלא הורשע בכל עבירה שיש עמה קלון, אלא היה רק נשוא חקירות משטרתיות כאלה ואחרות, יכול להמשיך לכהן בתפקידו כממונה על משטרת ישראל. השאלה הפוליטית: אם יכריע ההרכב המיוחד של שופטי העליון, כי הנגבי אינו יכול להמשיך בכהונתו, מה יהיה עתידו בממשלה ומי יבוא במקומו.
21/08/2003  |  עמי דור-און  |   מאמרים
ראש הממשלה שרון מבקר בבית ספר, כדי להגביר את הפופולריות שלו.
21/08/2003  |  Nfc  |   מאמרים
בלוגרים
דעות  |  כתבות  |  תחקירים  |  לרשימת הכותבים
טובה ספרא
טובה ספרא
תקופה מסוכנת עם פוטנציאל לעימותים, פעולות טרור ופתיחת חזית חדשה במלחמה. ייתכן אובדן חיים, בעיקר בפעולות הומניטריות. המערכה נמשכת והסכנה מתגברת. הרבה מילים חשובות לזמנים הקרובים שעי...
יוסף אורן
יוסף אורן
אני בטוח ששופטי הפרס בחרו את הספרון "החזאית" כספר הטוב ביותר מאלה שהוגשו לעיונם בשנת 2022, אך גם הטוב מכולם באותה שנה לא היה כנראה מספיק טוב כדי להיבחר כראוי לפרס ברנר
יורם אטינגר
יורם אטינגר
ב-2024 יש 69% רוב יהודי בשטח המשולב של יהודה, שומרון ו"הקו הירוק" - לעומת 39% מיעוט ב-1947 ו-9% ב-1900 - הנהנה מרוח גבית של שיעור פריון ומאזן-הגירה-חיובי    אין פצצת זמן דמוגרפית ער...
לרשימות נוספות  |  לבימה חופשית  |  לרשימת הכותבים
הרשמה לניוזלטר
הרשמה ל-SMS
ברחבי הרשת / פרסומת
ברחבי הרשת / פרסומת
News1 מחלקה ראשונה :  ניוז1  |   |  עריסת תינוק ניידת  |  קוצץ ירקות מאסטר סלייסר  |  NEWS1  |  חדשות  |  אקטואליה  |  תחקירים  |  משפט  |  כלכלה  |  בריאות  |  פנאי  |  ספורט  |  הייטק  |  תיירות  |  אנשים  |  נדל"ן  |  ביטוח  |  פרסום  |  רכב  |  דת  |  מסורת  |  תרבות  |  צרכנות  |  אוכל  |  אינטרנט  |  מחשבים  |  חינוך  |  מגזין  |  הודעות לעיתונות  |  חדשות ברשת  |  בלוגרים ברשת  |  הודעות ברשת  |  מועדון +  |  אישים  |  פירמות  |  מגשרים  |  מוסדות  |  אתרים  |  עורכי דין  |  רואי חשבון  |  כסף  |  יועצים  |  אדריכלים  |  שמאים  |  רופאים  |  שופטים  |  זירת המומחים  | 
מו"ל ועורך: יואב יצחק © כל הזכויות שמורות     |    שיווק ופרסום ב News1     |     RSS
כתובת: רח' חיים זכאי 3 פתח תקוה 4977682 טל: 03-9345666 פקס מערכת: 03-9345660 דואל: New@News1.co.il