הלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר, שנת 1938, ייזכר כאחד הלילות הקשים והנוראים בתולדות העם היהודי. סדרת האירועים שזכתה לימים לשם השנוי במחלוקת, "ליל הבדולח", סימנה קפיצת מדרגה בפעילות המשטר הנאצי. מאלימות מילולית, תעמולה ואיומים, הוא עבר באחת לאלימות פיזית, פוגרומים ורצח בהיקף כלל ארצי. היהודים, שעד כה סברו כי מדובר בתופעה חולפת בלבד, גילו לפתע כי השנאה כלפיהם הפכה למציאות מוחשית ביותר.
יום השנה ה-70 ל"ליל הבדולח" פוקד אותנו על-רקע גל אנטישמי חדש ששוטף את העולם. דוח מיוחד שפירסמה הליגה נגד השמצה בארה"ב, מראה כי המשבר הכלכלי האחרון הוציא פעם נוספת את השד האנטישמי מן הבקבוק. ביטויים קשים מציפים את הבלוגים והפורומים באמריקה וברחבי העולם, תיאוריות חדשות על "קונספירציות יהודיות" קורמות עור וגידים, ואפילו הפרוטוקולים של זקני ציון זוכים לעדנה מחודשת. לדברי אייב פוקסמן, מנכ"ל הליגה, אפשר לזהות כאן דפוס היסטורי ברור: "בכל פעם שיש משבר בכלכלה הבינלאומית – ישנה עליה חדה ברמת האנטישמיות". אז מה כבר עשינו שכולם אוהבים לשנוא אותנו כל כך?
מסע שורשים
כדי להתחקות אחר המקור לאנטישמיות נצא למסע בזמן ונחזור כחמשת אלפים שנים לאחור, אל כור מחצבתה של האומה הישראלית.
באלף השלישי לפני הספירה התרכזה רוב האוכלוסיה סביב מסופוטמיה - ערש התרבות האנושית באותם ימים. עד לאותה עת החיים התנהלו בצורה טבעית, שלווה וללא חיכוכים, עד שלפתע הכל השתנה. בוקר אחד, האגו האנושי (כלומר, הדאגה לתועלת אישית על חשבון טובת הכלל) התפרץ וגרם לבבלים להתרכז בעצמם ולנצל זה את זה. בשיאה של ההתפרצות התחילו תושבי המקום לחשוב שביכולתם לשלוט גם בכוח שמנהל את עולמנו – הם בנו את מגדל בבל המפורסם.
בבלי אחד בלבד, אברהם אבינו שמו, סירב להשלים עם המצב. הוא חיפש אחר הכוח שעמד מאחורי הקלעים, גילה אותו ופיתח שיטה להתעלוּת מעל האגו. אלה שמקשיבים לו, התקבצו סביבו ולמדו אהבת הזולת מהי. ברבות השנים גדלה קבוצת תלמידיו והפכה לאומה הישראלית – אומה שייחודה במטרה לשמה היא נוסדה – יישום שיטת ההתעלות מעל האגו (חכמת הקבלה), והפצתה לכל האומות.
בחזרה לעתיד
כיום, 4500 שנה מאוחר יותר, אנחנו מגלים את עצמנו שוב, כחברה אנושית סגורה, קרועה ומבולבלת כמו בבבל. כאז כן היום, האגו המתפתח דחף אותנו לבנות את מגדל בבל המודרני – רשת סבוכה של קשרי מסחר וכלכלה גלובאליים המבוססים על אינטרסים אגואיסטיים צרים. כאז כן היום, מגדל שבנינו קרס. אלא שהפעם אין לנו לאן לברוח. בעולם העגול של ראשית המאה העשרים ואחת, האנושות מוצאת עצמה לכודה בין ה"פטיש" של הגלובליזציה, ל"סדן" של האגו. וכאן בדיוק אנחנו, כלומר עם ישראל, נכנסים לתמונה.
מקובלי הדורות האחרונים כתבו רבות על כך שרק כאשר האנושות תגלה כי האגו מוביל אותה למבוי סתום, יבשילו התנאים לקליטת שיטתו של אברהם. המקובלים אף הרחיבו ואמרו כי האנושות, שתזדקק לשיטה זו, תתבע אותה מהמחזיקים בה - בני האומה הישראלית. וכעת, כפי שהעיד בעל הסולם – גדול המקובלים של המאה ה-20, הגיעה השעה. ייעודנו, על-פי בעל הסולם, הוא להוות כעין "מתאם" שתפקידו להעביר את השיטה להתעלות מעל האגו לכלל האנושות, אולם לפני כן עלינו ליישמה על עצמנו. כל זמן שאיננו עושים כן, מעמיק הסבל הכללי. במקביל לכך, בתת הכרתו העולם חש שיש בנו, היהודים, משהו מיוחד, ושאנו מחזיקים את המפתח לגורלו הטוב בידינו. שרשרת התלות ההדדית הזו מסתכמת בכך שככל שאנו מתעכבים במימוש תפקידנו, אנו מעוררים עלינו שנאה גדולה יותר בקרב אומות העולם.
האנטישמיות הגוברת בכל העולם היא עובדה שלא ניתן להתווכח עליה, אך בניגוד לגלי אנטישמיות קודמים, הפעם, שורש התופעה וגם הפתרון גלויים לעין כול. העובדה שהאומה שייסד אברהם שכחה את ייעודה, אינה מבטלת את חובת מימוש המשימה מעלינו. כאשר נשיב את אהבת האחים בינינו, נוכל להגיש לאנושות כולה את השיטה לה היא מייחלת כל כך, השיטה לאיחוד ולאהבה בין בני האדם. "וכשיעשו זאת, תמחה זכר הקנאה והשנאה מהאנושות, כי אז כל חברי האנושות יתלכדו לגוף אחד בלב אחד" (בעל הסולם, מאמר השלום).
