מערכת הבחירות לרשויות המקומיות נמצאת בעיצומה ומגיעה בימים אלה לישורת האחרונה, ובעוד כמה שבועות תצא לדרך מערכת הבחירות לכנסת.
כפי שאנו רואים כבר עתה, ככל שמתקרבים לנקודת הסיום, כל מפלגה מחדדת ומשייפת את מסריה כדי ליצור בולטות על פני מתחרותיה, ואלה הולכים ומקצינים. השפה הופכת למאיימת יותר, הטון מפחיד והסיסמאות כאילו לקוחות מיומני מלחמה (שמים סוף ל..., נלחמים ב..., משתלטים על... ועוד).
אנחנו יודעים שדרך ההפחדה היא הדרך הקלה ביותר כדי להביא אנשים להצביע בקלפי, אך השאלה הנשאלת היא אם זוהי גם הדרך הנבונה והאחראית לעשות זאת? שאלה זו מקבלת יתר תוקף לאור הסמיכות בין יום הזיכרון לראש הממשלה יצחק רבין ז"ל (י"ב בחשוון) ליום הבחירות לרשויות המקומיות. אומנם זוהי סמיכות מקרית, אבל אולי אין זה מקרי אחרי הכל, ואולי זוהי הזדמנות לעצור לרגע ולהיזכר בעבר, ואז גם לקחת אחריות על העתיד. שהרי ברור שלמחרת הבחירות תורכב קואליציה שבה הנבחרים יעבדו יחד בשיתוף פעולה, אך לאזרחים יישאר הטעם המר של השנאה והקיטוב ששטפו אותנו בשבועות האחרונים ועוד צפויים לשטוף אותנו ביתר שאת בחודשים הקרובים, במערכת הבחירות לכנסת.
מערכת בחירות מטבעה מפשטת ומשטחת את המציאות ואיננה יכולה להתייחס למורכבות הקיימת. זאת מכיוון שבכל מערכת בחירות ישנו אלמנט ברור של בחירה בין מספר אפשרויות, ותפקידו של כל אחד מהמועמדים להציג את עצמו כטוב ביותר מכלל האפשרויות. הדרך הפשוטה והמקובלת לעשות כך, היא על-ידי הצגה עצמית שמבליטה את היתרונות ובמקביל, הצגת כל האפשרויות האחרות באופן שמבליט את חסרונותיהן. עד כאן הכל קביל, שהרי אלה הם חלק מכללי המשחק הדמוקרטי. אלא שלמרבה הצער אנו רואים בחלק מהרשויות המקומיות שימוש בשפה אלימה, המיועדת, כאמור, לזרוע פחד ואימה בלב הבוחרים ולגרום להם לבחור בחירה רגשית ולא בחירה מושכלת.
אנו ב'צו פיוס' מאמינים שכדי שנוכל להמשיך להתקיים כחברה שבה חיים זה לצד זה אנשים בעלי השקפות עולם שונות, אין אנו יכולים להרשות לעצמנו לזרוע פחד על בסיס שונות זו. עלינו להכיר בזכותו של האחר להתקיים ולא לפחד ממנו.
אנו קוראים למועמדים, לסיעות ולמפלגות השונות, לגלות אחריות ולחשוב גם על הבוקר שאחרי הבחירות. אם לא נעשה כן, הקולות הקיצוניים ימשיכו לשלוט בשיח הציבורי על חשבון הקולות המתונים, והניכור והקיטוב ימשיכו לגדול. עלינו להבין ולהפנים שאנו חיים בחברה הטרוגנית, בה "רב תרבותיות" הוא לא סתם ביטוי אלא ערך ממשי וחיוני לקיומנו המשותף.
