אנו מצויים תחת התקפה עולמית

אם מישהו הולך שולל אחר השלווה של חיינו – ימי שמש או סגריר, שחיתות פה ושערורייה שם, הוא מחמיץ את הבעיה העיקרית. מול עינינו מתגבשת לה בהדרגה מתקפת תרבות עצומה שאיננה בוחלת בשום אמצעים. מטרתה המוצהרת כפולה. לערער את העולם המערבי מבפנים, ולפגוע בשני ערכים מרכזיים: רכוש וביטחון.

שתי תרבויות גדולות מצויות בעין הסערה. התרבות המערבית מול התרבות המוסלמית. השמות משתנים ממקום למקום. העיקרון זהה. כיוון שהמוסלמים אינם מצליחים להשתלב בתנופה ובשגשוג המערבי, ונותרים הרחק מאחור, הם החליטו ליטול את היוזמה בכוח. "דין מוחמד בסיף".

האיסלאם איננו דת. זוהי דרך חיים. באיסלאם, אין הפרדה בין הדת והמדינה. האיסלאם הוא המדינה וגופי השלטון חייבים לפעול לפי חוקי האיסלאם. באיסלאם, ישנן שתי אוכלוסיות: אוכלוסיית המאמינים באיסלאם ואלה שעדיין לא מאמינים.

האיסלאם מחייב את המאמינים להשליט את האיסלאם על כל העולם. אין שום סובלנות לגורם שאינו מוסלמי אלא אם הביע את הכנעתו והכיר בחוקי האיסלאם המחייבים גם אותו.

אנחנו מתבוננים על המוסלמים באפגניסטן, בפקיסטן, בהודו כעל קבוצה פנאטית. זוהי הדרך המערבית להסביר כל תופעה שאיננה נוחה לנו. כמו לומר על מתנקש מתאבד: הוא שטוף מוח, צמד מילים שווה ערך לאדם לא מאוזן.

האיזון לדעתנו נמצא במערב וכל מי ששונה מהנורמה המערבית איננו מאוזן. ובכן, זוהי שגיאה בהערכת האוייב. בניתוח מניעיו ובהבנה להיכן הוא חותר. הוא דומה לגידול סרטני. הוא חודר לקהילה בריאה באמצעות הגירה. הוא שומר על מסגרת קהילתית עצמאית, מקפיד לאורך דורות על חוקי הדת. ישנם סימנים חיצוניים להבחין בכך. הוא גם מסתייע באורח הדיבור התקני של המערב. הרי אסור לרדוף אדם עקב אמונתו.להרבה ליברלים ושומרי חופש (בעיקר היהודים) יש תחושות עזות בנושא זה. אך בכך מסתיים ההבדל. אין מדובר רק באמונה. מדובר באי קבלה של העולם הפלורליסטי בו הם מתגוררים. הם דורשים ללכת עם רעלה, דורשים להקים מסגדים ובכל פעם שמישהו מבקר או עוקץ את מה שחשוב להם, הם מתפרעים. לא מוחים. הם מאיימים ברצח, בנזק.

היו מספר מקרים כאלה בעקבות פרסום קריקטורות על הנביא מוחמד. קשה לי לראות תגובה זהה לו היה מישהו מלגלג על ערך יהודי. האופן בו היהודים מגיבים על פגיעה בהם שונה לחלוטין מהשיטה המוסלמית הכוחנית.

הקהילות הדתיות המוסלמיות הולכות וגדלות. ישנה נהירה עצומה מהעולם המוסלמי אל העולם המערבי ללא היטמעות, ללא מיזוג, אלא כגוף אורגני נפרד ומלוכד. בעוד זמן קצר יתברר כי ברבות מערי אירופה, השלטון עבר למהגרים ואלה ישנו בהדרגה את המבנה הפנימי של המקום.

אך לחלק מהמוסלמים אין די בכיבוש האבולוציוני. הם גם מפעילים תוכנית שיטתית לערעור המסד הכספי של המערב. דוגמא בלתי נשכחת נראתה באירועי ספטמבר 2001, בפגיעה הפנטסטית במרכז הסחר ובפנטגון באמצעים מינימליים עד כדי גיחוך. אם תשוו את עלות ההשקעה מול הנזק האסטרונומי והמוראלי שנוצר, תוכלו להעריך את רמת ההצלחה של היוזמים. 7 שנים לאחר האירוע אין שום הצלחה בחיסול המתכננים או בהבאתם לדין. מתקפה דומה נעשתה לפני מספר שנים על מרכזי תיירות בחצי האי סיני, מתחת לאפנו. וכעת, בנובמבר 2008 אנו עדים להתקפה מתוכננת על מרכזי תיירות במומבאי במדינת הענק הודו. כתוצאה מאירוע כזה צפוי נזק עצום לתיירות המבוססת בהודו.

ישנה תחושה שהעולם לא הפנים שהוא תחת מתקפה. שמחר יכולה לקרות מתקפה דומה בעיר אחרת. אין כל בעיה להחדיר חומרי נפץ או חומרים מזיקים אחרים במיכלית, במכולה, במטוס. לא ניתן לבדוק את הכל ולכן עד כמה שזה נשמע בלתי סביר – הגבולות פרוצים לחלוטין.

אדם עם משימת מוות אינו נכנס דרך השער. אינו ניצב לבדיקה אצל השומר. הוא מאתר את המקום הבלתי שמור ופועל. בצד המוסלמי ישנם אלפי יחידים שמוכנים למות כדי להביא את בשורת האל למערב. כדי לחלק מחדש את הרכוש וההשפעה של העולם.

הדרך הסבירה לפעול היא פשוטה. לגייס משאבי ענק על-מנת לאתר ולהשמיד את מוקדי הטרור. המוקדים ידועים. הבעיה היא שמנסים לפגוע בהם בדרך שגרתית, הדרך שאיננה מתאימה ללוחמה בטרור. לחימה בטרור צריכה להיות חסויה, עיקשת, עם אנשים מתאימים למשימה. אי אפשר לקחת את ספר ההוראות הקיים למלחמה נגד איום שכזה. חייבים ליצור ספר הוראות חדש. אנו דמוקרטיה מתגוננת ויש לנו סיבות סבירות לחשוש שבאופן שיטתי מזנבים בנו. אם לא נגיב, המפגעים יתרבו ויגיעו לפתח ביתנו. זוהי רק שאלה של זמן. זה נכון בישראל. זה נכון גם בעולם.